אמא ע/אובדת - גרסת ארוחת צהריים

אתמול, לפני היציאה שלי לעבודה בבוקר:
- גילעד, שמתי כאן בסיר למיקרו פתיתים ותבלינים. תוסיף כוס מים קרים ותכניס למיקרו ל-6 דקות. אחר כך תשאיר מכוסה לעוד חמש דקות ובינתיים תחמם את החזה עוף שבמקרר, בקופסת פלסטיק עם מכסה כתום.
- בסדר, אמא.
- אז אתה זוכר, להוסיף מים ולבשל 6 דקות.
- טוב, אמא.

השעה שתיים וחצי. מתקשרת מהעבודה:
- מה שלומך, חמוד? מה אתה עושה?
- רואה טלוויזיה. בדיוק התחיל פרק חדש של גאליס.
- אכלת?
- עוד לא. יסתיים הפרק ואוכל.
- אתה זוכר, פתיתים וחזה עוף.
- כן, אמא, טוב, אמא, ביי.

השעה שלוש וחצי. מתקשרת שוב.
- גילעד, מה שלומך? איך היה האוכל?
- עוד לא אכלתי.
- למה??
- כי עכשיו בדיוק מתחיל פרק חדש של גאליס....
- שום גאליס, שמעתי את המשפט הזה כבר לפני שעה. תעשה הפסקה ולך תכין לעצמך לאכול.
- טוב, אמא. ביי.

השעה ארבע. טלפון אליי:
- אמא, אני בדיוק מכין פתיתים. כמה זמן אמרת?
- שש דקות. ולהוסיף מים.
- טוב, אני עושה עכשיו.

ארבע ושש דקות. טלפון אליי.
- אמא....
- מה קרה, חמוד?
- הייתי אמור להוסיף מים לפני שאני שם במיקרו או אחרי?
- לפני, כמובן.
- אופסי...
- כבר שמת?!...
- כן. בלי מים.
- ומה קרה??
- כלום. רק הפתיתים נשרפו.
- די!!! הסיר בסדר? והמיקרו? והבית?
- הכל בסדר. הסיר חם מאוד. ויש קצת ריח. וגם עשן. מה אני עושה עכשיו?
- מה עשן?? אוי ווי.... תפתח חלון.
- אני רעב.
- תמתין כמה דקות שהסיר יתקרר, תזרוק את הפתיתים ותתקשר אליי. אסביר לך שלב שלב איך לעשות פתיתים. למרות שנראה לי עד שתסיים, אבא כבר יגיע.
- אבל אני רעב עכשיו.
- אין מה לעשות. תמתין שהסיר יתקרר, אתה לא רוצה גם כוויה. ואז תנקה.
- טוב, ביי.

ארבע ורבע. מתקשרת לגילעד.
- נו, מה שלום הבית, הסיר והפתיתים?
- בסדר. אז אמרת לזרוק גם את הסיר?
- לא!!!!! לא לזרוק את הסיר, רק את מה שבתוכו!
- טוב. אני מחכה. עוד לא התקרר.

בשעה חמש בעלי מגיע הביתה ומשימת הפתיתים הושלמה. והסיר לאחר בדיקה יסודית שלי בערב בכל זאת נכנס לפח. עוד יום בשגרה של אמא ע/אובדת.

יש דברים שאפשר להזניח בדצמבר, כשאני עובדת עשר שעות ביום. כמו כביסות. מי אמר שצריך לקפל? יש נקי - תגידו תודה ותחפשו בערימה מה אתם רוצים ללבוש. הכל על כורסת טלוויזיה ענקיה בפינה בסלון שמזמן עברה הסבה לכורסת הכביסה. המדפים בארון על תקן המלצה בלבד. עם אוכל לצערי זה לא עובד. אוכלים כאן כל יום, ועוד רצוי שיהיה גם טעים.

ביום שישי אנחנו מבשלים הרבה, משתדלים שיישאר גם ליום ראשון. יום שני זה יום קשה, בימי דצמבר הקרים מזמינים בימי שני פיצה וחוגגים על פחמימה הכי טעימה בעיר (חוץ מהפיצה שאני עושה... אבל לא בימים אלה). בשבילי אני מקפיצה קצת ירקות, כי בפיצה לא נוגעת בשלב זה בחיים. למרות שזה קורבן אחד הגדולים על שדה קרב של הדיאטה שלי. יותר גרוע מזה - זה רק לוותר על פרוסת עוגת שוקולד... רביעי זה קל - בעלי בבית ביום חופשי שלו, מכין כמות גדולה של פסטה וכל פעם מגוון ברוטב, וזה מספיק לרביעי וחמישי. סגרנו שבוע. רגע, חסר לנו יום שלישי. יום שלישי זה מאתגר. בדרך כלל אחד הפתרונות שלי - חזה עוף או פרגיות שמשרה מראש במרינדה ואז מכניסה לתנור. עשרים דקות - ויש ארוחת צהריים טובה, שרק דרושה לה פחמימה נחמדה ליד. לפעמים הפחממה יוצאת לא משהו, ראה ערך למעלה - משימת הפתיתים...

קיבלתי להתנסות מוצר חדש של סנפרוסט שבדיוק עונה לי על ההגדרה של "פחמימה טובה ליד". מג'דרה להכנה מהירה, שהיא גיוון מצוין לפתיתים או אורז. אפשר להכין גם על הגז וגם במיקרו. כרגע ניסיתי על הגז כי סיר למיקרו בינתיים... אתם זוכרים... בפח.... רק להוסיף שתי כפות שמן ורבע כוס מים ולתבל - אני הוספתי מלח, פלפל שחור טחון, טיפה כמון וחצי כפית ראס אל חנות. לכסות, לחמם שש דקות על הגז, לערבב שוב ביסודיות ולבשל ארבע דקות נוספות. מוכן, האורז יוצא אחד-אחד, ואפילו הבצל כבר בפנים. חמים, טעים, מושלם.

אני חושבת שגילעד מוכן לאתגר קולינרי הבא... מזל שיש ביטוח לבית.

חזה עוף / פרגיות במרינדה לתנור 

מצרכים:

חזה עוף / פרגיות חתוך לפרוסות עבות
בצל גדול, פרוס לחצאי טבעות

מרינדה:
2 כפות שמן זית
1 כף חרדל
1 כף דבש
2 כפות רוטב צ'ילי מתוק
2 כפות סויה
3 כפות מים
קליפה מגוררת מלימון אחד
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

הכל סופר פשוט, בדיוק זאת המטרה -
לערבב את כל המצרכים למרינדה. להניח את חזות עוף או פרגיות על המגש, לשפוך את המרינדה מעל.
לאחסן במקרר מחצי שעה ועד לילה שלם.

להעביר לתבנית אפיה, לפזר את הבצל מעל. לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 190 מעלות כ-15-25 דקות, תלוי בגודל החתיכות שפרסתם.

הע/ארות :

- לא לייבש את הבשר. אחרי רבע שעה בתנור אני מציצה ובודקת כל כמה דקות עם המזלג אם מוכן. בפרגיות פחות קריטי כי הבשר שומני יותר, אבל חזה עוף שהתייבש זה ממש לא אותו הדבר.

- זה הבסיס למרינדה, ניתנת כמובן לשינוי וגיוון. במקום חרדל אפשר להוסיף קטשופ וקצת פפריקה אדומה מתוקה. כף רוטב ברבקיו ישתלב מצוין. מרכיב חובה - גרידת לימון. משדרג פלאים, לא לוותר. טוב, אם אתם כל כך עקשניים, אפשר להחליף בגרידת תפוז.

מסורת של חג. קציצות פרסה ובשר אפויות

חג זה תמיד נוסטלגיה. חג זה פגישה עם המשפחה המורחבת. חג זה זיכרונות שמציפים ואוכל של מסורת. עם כל הרדיפה אחרי החידושים והטעמים המעניינים, פיוז'ן וערבוב תרבויות בצלחת שאני כל כך אוהבת, בחג יש מקום של כבוד לאוכל מסורתי. אצלי יש מעט מאוד מסורת מהבית בנושא החגים. ילדות בזמן אחר ובמציאות אחרת, בה הדת הפכה למילת גנאי ושמירה על המסורת יכלה להיות עילה מצוינת להגיע לגולאג, חגגנו את השביעי לאוקטובר במקום חגי תשרי ואת הראשון למאי במקום פסח. זיכרונות ילדות שלי, גם כשכללו אוכל יהודי (אשכנזי - מי אמר גפילטה פיש או פורשמאק ולא קיבל?..), היו תלושים ממסורת החג. את החגים למדתי בעיקר דרך המשפחה של בעלי, שמאז ימי החברות הסטודנטיאלית שלנו, אנחנו חוגגים ביחד עם "הצד שלו". לפחות יתרון אחד הוא שחסכתי הרבה ויכוחים של חלק גדול מהזוגות הנשואים - אצל מי עושים את החג הראשון ואצל מי את החג השני ולמה משקלו של חג ראשון לא זהה למשקלו של חג שני (ובסופו של דבר המשקל שלנו הוא זה שעולה בחגים...).

דרך משפחה של בעלי נחשפתי למסורת ישנה-חדשה, וגם למאכלים חדשים בשבילי. בישול תורכי-ספרדי מלא ירק ואין מה לעשות, הרבה יותר טעים מפורשמאק. אתם יודעים מה זה פורשמאק? כי את גפילטה פיש כולם מכירים וממש לא כולם אוהבים. אני אהבתי, אבל רק של סבתא. כי אוכל של סבתא אהבתי בכללותו, לא היה אצלה דבר לא טעים. טוב, חוץ מפורשמאק. שזה פטה דג הרינג עם תפוחים, בצל, חמאה ועוד כל מיני מרכיבים נורא טעימים כשהם בנפרד, אבל ממש לא ביחד. בלי קשר לילדות, אני בספק גדול אם הייתי טועמת עכשיו - הייתי אוהבת....

על שולחן החג במשפחה של בעלי היו כמה "דברי חובה" - פשטידת דלעת לברכות, ראש של דג (כן, זה איחסה ברמה של פורשמאק), קציצות פרסה(ב"אשכנזית" כרישה) שתמיד הוכנו בשתי גרסאות - כלביבות ללא בשר לברכות ובתוספת בשר לארוחה העיקרית. ותירוש, כמובן, עבור הילדים שרבים מי מסיים את הכוס לאחר הקידוש. קיבלתי מארז מתנה לקראת החג מיקבי כרמל ובקשה לפרסם באזכור עם שאר מאכלי חובה לחג. אז תירוש בוודאות יהיה אצלנו בשולחן החג (כמו כל שנה), וגם קציצות פרסה. תירוש - באותו טעם המוכר והאהוב, קציצות פרסה - קצת שונות. זה לא המתכון של חמותי ז"ל שבניה גדלו עליו, ואותו הכנתי ביחד איתה פעמיים בשנה, לפני ראש השנה ולפני פסח, כחלק מהמסורת החדשה שלי לחג. המתכון שלה מעולה בפני עצמו, גיסתי עדיין מכינה לפי מתכון זה בדיוק ובעלה מתענג על טעם הילדות שלו. אני הרשיתי לעצמי עיבוד למסורת לטובת הבריאות (המרתי טיגון בשמן חצי עמוק לאפייה בריאה הרבה יותר) וגם לטובת בעלי שפחות אהב דווקא את הטעם המסורתי. שיניתי כל פעם קצת ובסוף הגעתי למתכון משלי.

במתכון המקורי חותכים את הפרסה ומבשלים אותה - ואחר כך מרסקים / קוצצים אותה דק דק (בפסח - ידנית, כי אי אפשר היה אצל חמותי להשתמש במעבד מזון מטעמי כ0של"פ...) ומערבבים עם ממש מעט בשר לקבלת קציצה עדינה במרקם רך מאוד. הקציצות שלי במרקם גס, הירק מודגש למרות כמות הבשר שהכפלתי כי הוא לא עובר בישול וגם לא קצוץ לעיסה - ואנחנו מעדיפים את המסורת שלנו ככה. על קציצות אלו יגדלו הילדים שלנו והם יסמנו בשבילם את החג. וגם לביבות דלעת שאני מכינה עם טחינה, במקום פשטידת דלעת מסורתית (גם מתכון זה יבוא מתישהו...). מכאן הילדים ייקחו את המסורת עוד צעד קדימה. עם טעם שעובר דורות, גם אם הוא משתנה תוך כדי, ושימור מסורת החג.

למתכון שלי כולל ערכים תזונתיים

קציצות פרסה

מצרכים:

500 גר' בשר בקר טחון
500 גר' פרסה (החלק הלבן בלבד, ללא העלים הירוקים)
2 כפות שמן לטיגון
2 ביצים
4 כפות פירורי לחם
תיבול: כפית שטוחה מלח, רבע כפית פלפל שחור טחון

ככף שמן זית ל"טפטוף" מעל הקציצות

הכנה:

לפרוס את הפרסה לטבעות דקות. לחמם מחבת עם השמן ולטגן את הטבעות עד להזהבה. לערבב מדי פעם ותוך כדי ערבוב עם כף עץ הטבעות "נפתחות" לרצועות דקות.

להעביר את הפרסה לקערה, לתת להתקרר קצת ולערבב עם כל שאר המצרכים לקציצות. ליצור קציצות ולהניח על תבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה. לטפטף כמה טיפות של שמן זית על כל קציצה.

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-35 דקות,

ובתמונות - קוצצים דק את הפרסה לטבעות:

מכינים קציצות לאפייה:

מוכן!

הע / ארות

- בהכנה לחג אני "מפרישה" חלק מתערובת הפרסה עם כל שאר המצרכים למעט בשר - לצורך לביבות פרסה לברכות. אופן ההכנה זהה.

 - היחס בין הירק לבשר - בגדר המלצה בלבד. ניתן לשנות לפי הטעם האישי. ולא, אני לא באמת שוקלת את הפרסה לפני שמוסיפה לקציצות. שמים פלוס מינוס ;)

פריטטה עם נקניקיות צ'וריסו

נכון שהיה כיף בתקופת החגים? אני ממש לא מבינה את אלה שהתלוננו שהיה ארוך מדי. מצידי - תביאו לי עוד, חודשיים לפחות. לבשל, לשחק משחקי קלפים ודומינו עם ילדים, לטייל, לישון שנ"צ ולבשל עוד קצת - שגרה בין חג לשבת, בין שבת לחג. 

אבל כמו כל דבר טוב, יש לו סוף. דיאלוג לקראת החזרה לשגרה שניהלו הילדים שלי:

גילעד: אמא, אני לא מאמין שמחר את צריכה לחזור לעבודה... (כן, גם אני לא...)

כרמל: אבל אם היא לא תעבוד, לא יהיה לנו כסף לקנות דברים (חומרנות נוסח גיל חמש)
גילעד: אני רוצה שאמא לא תלך לעבודה ושעדיין יהיה לנו כסף
כרמל: אי אפשר (מציאות נוסח גיל חמש)
גילעד: אפשר
כרמל: איך?.. (את זה גם אני רוצה לשמוע!)
גילעד: בפנסיה (?!?!?!)

עדכון סטטוס: מחכים לפנסיה... 

ואחרי מאפינס, עוגה, עוגיות ועוד מאפינס, הגיע הזמן לקצת "אוכל אמיתי" בבלוג. הרי בישלתי הרבה (ואכלתי הרבה...).

פריטטה (סוג של חביתה בהשראת המטבח האיטלקי) עם נקניקיות צ'וריסו, מתחילים את הבישול על הגז וממשיכים בתנור. לכן לצורך ההכנה צריכים מחבת שאפשר להכניס לתנור, בקוטר כ-24 ס"מ עם דפנות גבוהות.

מצרכים:

2 כפות שמן
5 נקניקיות צ'וריסו, פרוסות לעיגולים בעובי כ-2 ס"מ
2 פלפלים אדומים, פרוסים לפרוסות קטנות
4 תפוחי אדמה גדולים, מגוררים דק
חצי כוס זיתים ירוקים, מגולענים ופרוסים
1 כוס עשבי תיבול קצוצים (פטרוזיליה, שמיר, תימין)
3 בצלים ירוקים, קצוצים

6 ביצים 

3 כפות פירורי לחם
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

במחבת כבדה שמתאימה לתנור לחמם את השמן ולטגן את פרוסות הנקניקיות עד שיזהיבו. להוסיף את הפלפלים ולטגן יחד כמה דקות.

להוסיף את כל שאר המצרכים: תפוחי אדמה, זיתים, עשבי תיבול ובצל ירוק, ביצים ופירורי לחם. לתבל לפי הטעם. לערבב לתערובת אחידה, להדק עם הכף.

לטגן את הפריטטה על אש בינונית, עד שהשוליים מתחילים להתייצב.

בינתיים לחמם את התנור לחום של 180 מעלות. להעביר את המחבט לתנור ולאפות כ-15-20 דקות, מתוכן כ-5 דקות אחרונות על מצב גריל להזהבת החלק העליון של הפשטידה.

למתכון עם הערכים התזונתיים באתר FoodsDictionary

הע/ארות:

- מסוג המתכונים שמאפשרים לשלב כל מה שיש במקרר. נקניקיות: אפשר מרגז, צ'וריסו, קבנוס - והכי טעים שילוב של כמה סוגים. אותו דבר עם ירקות: אפשר להוריד פלפלים או להוסיף פלפל אחד חריף, להוסיף יחד עם תפוח אדמה בטטה או גזר מגוררים, להוסיף תירס או אפונה וכדומה.

סוג של פילאף. אורז, בשר ועלי גפן.

כולם אוהבים ממולאים. עלי גפן דקיקים ויפים, העוטפים באהבה את המילוי הטעים של אורז ובשר. מונחים כל כך יפה בתוך הצלחת, ומחכים שיאכלו אותם אחד אחד. אבל... אני לא ממש אוהבת להכין אותם. לגלגל אחד אחד. ועוד אחד. ועוד אחד. אחד. אחד. הסיר ענק, המלאכה רבה והמילוי פשוט לא נגמר. אחד ועוד אחד, התגלגל לו כל הערב. יופי של ריפוי בעיסוק. לא תמיד מתאים. ואם אני כבר עושה ממולאים, לעלי גפן אצלי תמיד יצטרפו פלפלים או עגבניות בתור ירקות הרבה יותר ידידותיים למשתמש (העסוק).

בשיטוט באחד הבלוגים העולמיים גיליתי גרסה לפילאף עם עלי גפן. מקורה של המנה מהמטבח הארמני, ואם יש משהו שאני אוהבת יותר מעלי גפן ממולאים - זה לגלות טעמים חדשים ממקומות אחרים. בכמה שינויים שלי נולדה מנה מוצלחת במיוחד. בעשירית זמן הכנה של ממולאים. וזה בדיוק מה שהיה צריך. אגב, כמו שיש ממולאים של אורז לבד, אפשר גם כאן לוותר על הבשר.

לפני הפרסום שלחתי את המנה לגיא, מנהל האתר של foodsdictionary במסגרת שיתוף הפעולה בינינו. אני מכינה, הוא עורך את המתכון. אני מצלמת, הוא מחשב את הערכים התזונתיים. אני בודקת את הערכים ונשבעת מעכשיו לעבור לאכול חסה, חסה ועוד פעם חסה. הוא משתף בפייסבוק ואני עושה לייק. והולכת להכין קפה עם עוגייה...

הפעם התפתח בינינו דיון לגבי שם המנה. רציתי לשתף כאן חלק ממנו. סוג של הצצה "מאחורי הקלעים":

היי אירנה,

את בטוחה שמדובר בפילאף?

תראי:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%90%D7%A3

לא מוזכר כלל עלי גפן...

ערב נעים (:

גיא.

===

היי

הגדרתי כפילאף בגלל שזה אורז עם בשר וירקות. ועלי גפן - על תקן ״ירקות״.

יש לי גם מתכון של פילאף עם דלעת ובמיה, אותו כבר פרסמתי בעבר. אני אוהבת ״מיוחדים״ :)

איך אתה היית מגדיר? כי ״אורז עם בשר ועלי גפן״ נשמע פחות מעניין, יותר כרשימת מכולת

===

אממ אני לא יודע. תראי לי את מה שכבר פרסמת...

מי שמחפש פילאף לא מתכוון למצוא את זה לכן אני חושב שזה לא יהיה נכון.

===

היי

אין לי בעיה שתפרסם באתר בתור אורז עם בשר ועלי גפן, אצלי בבלוג בכל זאת אקרא לזה פילאף... כי לדעתי זה פילאף גם אם לא הפילאף הקלאסי - עם גזר ובשר כבש (יאמי).
זה היופי לדעתי במטבח המודרני. בזכות שפע של דברים אפשר ליצור משהו חדש על בסיס הישן. כמו פילאף עם דלעת ובמיה  - http://blozugi.blogspot.co.il/2013/09/pilafocra.html
למיטב הבנתי הלא מלומדת בכלל, בשני המקרים המנות עומדות בעקרונות של פילאף.
והנה יש גם פילאף עם גריסי פנינה מבושלים במיץ תפוחים, ועוד עם תוספת של סויה. מה ארמנים/תורכים/בוכרים, שפילאף זה מעקרונות המטבח שלהם, היו אומרים על סויה? אבל ב״על השולחן״ טוענים שזה עדיין פילאף...
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3773686,00.html
כנראה בגלל אותו עקרון הערבוב של דגנים וירקות ושיטת הבישול....
בכל מצב, ממש לא עקרוני לי איך נקרא לזה. העיקר טעים :) ונראה לי מה שהתכתבנו כאן גם אכניס לתוך ההקדמה לרשומה על פילאף/אורז.
:)

לפעמים אני תוהה על "מגפת" אהבת המטבח ששטפה את כולם בזמן האחרון. כולם חותכים, מערבבים, מבשלים, מצלמים, מעלים לרשת וסופרים את הלייקים. רצים לריאליטי ולמסעדות שף ושפים שהופכים לכוכבי הריאליטי. יש בזה פן חיובי מאוד. ביטוי של אופטימיות ובעיקר של שפע. נגישות הדברים שלא חלמנו עליהם. זאת גלובליזציה - כשהמידע נמצא במרחק של "קליק" בגוגל, ואם הוא בשפה שלא מכירים, אז יש גם "גוגל טרנסלייט". העולם נהיה הרבה יותר מהיר, הרבה יותר קרוב ואפשר להכניס את התמצית שלו לצלחת. לפני עשרים שנה סושי היה סוג של אקזוטיקה, היום אני נהנית פעם בכמה זמן להזמין ארוחת סושי למשרד. ואפשר גם להכין בבית, כי המצרכים נמכרים כמעט בכל סופר גדול. להוסיף, לשנות ולקבל משהו שיפנים אפילו לא חלמו עליו. או בוכרים, כשמוסיפים להם סויה לפילאף. סויה בפילאף? סוג של הצהרה. אקלקטיות, מודרניזציה ופיקאסו של המטבח. 

נעבור לפילאף. עם אורז, בשר ועלי גפן. 

מצרכים: 

3 כפות שמן
1 בצל גדול קצוץ
כ-200 גר' עלי גפן
500 גר' בשר טחון (בקר, עגל או אפילו הודו)
2.5 כוסות אורז
5 כוסות מים רותחים
תיבול: מלח, פלפל שחור, בהרט לפי הטעם

אפשר להוסיף ירק שאוהבים - פטרוזיליה, כוסברה או שילוב. (אצלי עלים חשודים בצבע ירוק מוחרמים לחלוטין על ידי הדור הצעיר...)

הכנה:

לשטוף עלי גפן בהרבה מים. להניח בקערה עם מים רותחים לכמה דקות, אחר כך לשטוף עם מים קרים. לסחוט מהמים ולקצוץ.

לחמם את השמן בסיר, לטגן את הבצל עד להזהבה. להוסיף עלי גפן, לערבב. להוסיף את הבשר הטחון ולטגן יחד כמה דקות, תו כדי ערבוב מדי פעם.

להוסיף אורז, לערבב ולטגן יחד כשתי דקות נוספות. להוסיף מים רותחים ולתבל לפי הטעם.

ברגע שהמים רותחים, לכסות את הסיר, להנמיך לאש בינונית ולבשל כ-7-8 דקות, בלי לערבב. לכסות את מכסה הסיר עם מגבת, להוריד את האש למינימום ולבשל כ-20 דקות נוספות. לסגור את האש ולהשאיר את הסיר מכוסה ל-5 דקות נוספות.

המתכון באתר foodsdictionary , כולל ערכים תזונתיים

מקור להשראה 

פסטה שלא סגורה על עצמה

- כשהיית בגיל שלנו מה רצית להיות? - שאלו אותי תלמידים בשבוע שעבר.
- עיתונאי, או עובד במשרד החוץ.
- אז למה אתה כאן?
- כי החלטתי שזה חשוב, ובעיקר ראיתי שאני טוב בזה.

כמה מהאנשים הבוגרים נמצאים במקום בו הם חשבו שיהיו כשעדיין היו תלמידים? אני מניח שלא הרבה. אבל תמיד אחת השאלות הראשונות שמבוגר (בדרך כלל מכר ותיק של ההורים) שואל ילד בשיחת ההיכרות היא מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול. כאילו הם לא מודעים למציאות שמראה שהשאלה הזו לא רלוונטית.

אצלנו גילעד רוצה להיות וטרינר אבל בשנה האחרונה הוא מסייג את התשובה ואומר שאולי הוא יבחר באחד המקצועות שהוא עדיין לא מכיר. אנחנו חושבים שהוא יהיה בגל"צ כי הוא מדבר בלי סוף, או שילמד משפטים כי אצלו הם ארוכים מאוד.

כרמל בשלב שהיא רוצה להיות "שייחנית", ובתרגום מכרמלית, אישה במים שעושה ככה (הדגמה ויזואלית של סיבובי ידיים). זו אחת מהמילים שהיא עדיין מחליפה אותיות ומצחיקה אותנו. לכן אנחנו שואלים אותה הרבה את השאלה הזו. אך לדעתנו היא תהיה מנהלת בית ספר כי היא אוהבת לנהל את כל המשפחה. החל מלקבוע באיזו כוס כל אחד ישתה, ובלהזכיר לאחיה הגדול לעשות שיעורים או לצחצח שיניים.

הפסטה בתמונה (מזמן לא שיתפתי מתכוני פסטה ברוטב אדום, מוזמנים לקרוא מה השיגעון שלי בנושא) גם התחילה בתור חצי קילו של בשר טחון מופשר שחשב שהוא יהיה משהו אחר - בשר שנשאר מהפלמני והיה צריך למצוא לו פתרון מהיר). מה שעונה על כל הגדרות אלה אצלי - זה, בוודאי, פסטה בולונייז. הבעיה שהתחלתי מהר, ללא תכנון, אלא פשוט כל פעם הוספתי משהו שקפץ לי לעין והרגשתי שישתלב. יצאה פסטה שלא סגורה על עצמה מהי. קצת אסייאתית, קצת צפון אפריקאית, קצת אירופאית וקצת ים תיכונית.

גם הבשר הטחון לא תכנן את דרכו מראש, אבל היה לו כיוון, והייתה לו סביבה תומכת... אולי לכן חשוב לשאול את הילדים מה הם רוצים להיות שיהיו גדולים. עדיף שלא יהיו סגורים על עצמם. אבל שיהיו להם שאיפות, שיהיה להם כיוון. ובינתיים נהנה מפסטה טעימה ולא שגרתית שקיבצה לתוכה הרבה טעמים מהרבה מקומות.

מצרכים:

קופסה קטנה 230 גרם אננס
500 גרם בשר טחון
2 בצלים
3 שיני שום קצוץ דק
3 כפות רוטב צ׳ילי מתוק
1/2 כוס יין אדום יבש
12 זיתים ירוקים חתוכים לחצאים
חצי כפית סחוג
חצי כף רוטב סויה
רסק עגבניות ( אריזה של 260 גרם)
תבלינים: מלח, ראס אל חנות, קארי, ג׳ינג׳ר

הכנה:

מחממים ווק כשתי דקות על אש גבוהה מאוד. מוסיפים בהדרגה את הבשר (ללא שמן) מערבבים כל כמה שניות.
מוסיפים בצל פרוס לחצאי טבעות. קצת מלח וקארי.

אחרי שהבשר משנה קצת את צבעו מוסיפים  בהדרגה כל כמה דקות: צ'ילי מתוק, יין, זיתים, אננס (עם הנוזלים)
מוסיפים רסק עגבניות וכוס מים, שום, סויה ותבלינים.

מביאים לרתיחה ומשאירים עוד שתי דקות על אש נמוכה יותר.

בסיר נפרד מבשלים פסטה, מסננים ומערבבים עם הרוטב.

בין ישן לחדש. בין פלמני לסחוג.

אני אספנית כפייתית של ספרי בישול. זה התחיל לפני עשר וקצת שנים מספר בישול שאמא קיבלה מתנה בסופר על הקניות שערכה. זהו ספר "ארוחות ערוכות" של אהרוני, אותו היא הביאה מתנה דווקא לחבר שלי (עכשיו בעלי והחצי השמאלי של בלוזוגי) כי הוא היה אחראי אז על נושא המטבח. המקסימום שאני בישלתי בתקופה ההיא - חביתה ומרק ירקות משקית מוכנה של קנור. ובכן, כמה דברים השתנו מאז...

הספר השני שהופיע על מדף ספרי הבישול שלי הוא "עוגת השבוע" בעריכת פסקל רובין פרץ. הספר הושאל לי על ידי חברה לעבודה. בדיוק הייתי בחופשת לידה הראשונה שלי והספר הזה אחראי על כל גרם שהעליתי דווקא בחופשת הלידה ולא במהלך ההיריון... דפדפתי בו ובכל עמוד מצאתי עוד עוגה ועוד עוגה שאני רוצה להכין. לפני שהחזרתי את הספר לחברה, צילמתי כמעט את כל המתכונים - והם עדיין שמורים אצלי בתיקיית ניילון על מדף ספרי הבישול. שמאז התרחב מאוד. לא ספרתי, אבל נראה לי שיש שם לפחות 40-50 ספרים והיד עוד נטויה. רק לפני כמה ימים בצבץ לי מהחלון של סטימצקי הספר החדש של קארין גורן. הוא הסתכל עליי, אני הסתכלתי עליו. היה דו שיח אילם מלא משמעות, אך הצלחתי לעמוד בפיתוי. שכנעתי את עצמי שאני ממש לא צריכה עוד ספר של עוד עוגות. אבל ברור שהמילה האחרונה לא נאמרה ותוך פרק זמן קצר הספר עוג ימצא את דרכו אל האוסף שלי.

יש ספרים שמהם אני מבשלת הרבה, יש ספרים שבקושי מצאתי בהם מתכון אחד מתאים לסגנון שלי -וזה לפחות כדי שאצדיק את עצם רכישתם. ויש מתכונים ישנים המלווים אותי עוד מילדות. חלקם - מתכונים מקוריים של סבתא. ובחלקם מתכונים שכבר אי אפשר לשחזר את המקור, אך הטעם עוד צרוב בזיכרון. ואז אני מנסה ומחפשת מתכונים בספרי בישול ובאינטרנט, מתכונים חדשים שאולי, אולי יצליחו לשחזר את הטעם של הישנים. למרות שאת הילדות כבר אי אפשר לשחזר, אי אפשר לשחזר גם את הטעם המדויק. כי המוצרים השתנו, הדברים השתנו, סבתא כבר מזמן איננה ונותרו רק געגועים גם 18 שנה אחרי. וגם אני השתניתי, גם הטעם שלי השתנה. אם פעם אהבתי אוכל עדין יותר בטעם, עכשיו אני משתמשת הרבה יותר בתיבול ומחפשת שילובים נועזים יותר. ככה זה מפגש בין ישן לחדש. מפגש בין מזרח למערב. זה מה שקורה כשעל פלמני נוסטלגיים מבית סבתא בעלי מוסיף רבע כפית סחוג. "תנסי, - הוא אומר לי. - תראי כמה זה משדרג". וואלה, צודק. כמו תמיד, כשזה נוגע לתיבול. ואז גם אני מוסיפה קצת פלפל שחור לבצק של הפלמני שבבסיסו נטול תיבול. הטעם, לא משנה מה אני עושה, לא מצליח לשחזר את הטעם הנפלא של פלמני של סבתא. אבל אני מוסיפה משהו חדש בתוך הישן. וזה שלי.

כמה מילים על ההכנה. זה ארוך! יש כל מיני תבניות מיוחדות שמטרתן לקצר את ההליכים. אני טרם רכשתי ועושה פלמני ידנית, כמו שסבתא הייתה עושה, אחד אחרי השני. תפנו שעתיים לפחות בצהריי שישי להכנה. ותתכוננו שיחוסל הכל עוד באותו הערב. ככה זה מתכונים של סבתות.

לגבי בצק. ניסיתי שתי אופציות לבצק. שתיהן נפלאות וטעימות מאוד. לפי המתכון הראשון, עם ביצה, הבצק מתקבל קשה יותר, הוא נמתח בקושי ומצריך יותר השקעה בעבודת רידוד. פלמני אלה יותר "בצקיים", אך הם גם מתבשלים יותר טוב ונשארים שלמים לאחר הבישול, אפילו אחד לא נפתח. לפי המתכון השני, הבצק הוא פשוט נפלא לעבודה, גמיש ורך, ואפשר בקלות לרדד ממש ממש דק, לעובי של דף. פלמני מבצק זה אווריריים יותר, אך גם יותר סיכוי שיפתחו בבישול ומעטפת הבצק תצוף בנפרד וקציצת הבשר בנפרד. כך או כך, זה טעים. יש בוודאי עוד גרסאות לבצק, כמו בצק רבוך, בצק בתוספת חמאה או חלב... וכל אחד טוען להיות המקורי והטעים ביותר. ככה זה עם מתכוני מסורת. בצק רבוך, אגב, גם נפלא, עליו אכתוב בהזדמנות אחרת.

לגבי המילוי. אפרופו מסורת. לפי המסורת הסיבירית (המקור של פלמני), המילוי חייב להכיל שלושה סוגי בשר, בקר עוף וחזיר. נוותר על האחרון, המסורת לא תפגע. במיוחד אחרי שהוספנו למסורת את הסחוג... יש כל מיני אופציות למילויים, הילדים שלי מעדיפים מילוי של בשר. הכמות של בשר במתכון היא גדולה, אם נשאר מהמילוי אחרי הכנת הכיסנים, אפשר להשתמש בבשר לקציצות או פסטה בולונייז (שימו לב, ספויילר לרשומה הבאה שתופיע במדור הפסטות של הצד השמאלי שלי). מילוי אחר שסבתא שלי אהבה להכין - תפוחי אדמה מבושלים ומעוכים לפירה עם הרבה בצל מטוגן. היא גם הייתה מגישה את המנה עם הרבה בצל פרוס לחצאי טבעות ומטוגן וכף שמנת חמוצה.

לגבי אופן ההגשה. ניתן לבשל פלמני בתוך מרק עוף וזה נפלא לקראת ימי חורף שאולי (אולי!) כבר מעבר לאופק. או להגיש כמנה שנייה עם רוטב שאוהבים. לא מסורתי בכלל, אך נפלא - רוטב עגבניות פשוט של פסטה. מסורתי מאוד, משמין ולא כשר (אלא אם מכינים במילוי תפוח אדמה) - שמנת חמוצה. אנחנו אוהבים עם יוגורט חמוץ וטיפה, רבע כפית (או כפית שלמה! - נאמר בצד שמאל) ממש על גביע יוגורט, של סחוג.

פלמני (קרפלך) עם בשר

מצרכים:

לבצק - אופציה א'

3 - 3.5 כוסות קמח רגיל
1 ביצה.
3/4 כוסות מים פושרים
תיבול: חצי כפית מלח, רגע כפית פלפל שחור

לבצק - אופציה ב'

3.5 -4  כוסות קמח
1 כוס מים פושרים
1 כף שמן
קמצוץ סודה לאפיה (ממש טיפה, כחמישית
תיבול: חצי כפית מלח, רגע כפית פלפל שחור

מילוי בשר

400 גר' בשר טחון הודו 

400 גר' בשר טחון בקר 

1 בצל גדול, קצוץ
1 כף שמן לטיגון הבצל

1/4 כוס ציר מרק עוף (אפשר מאבקה) 

בנוסף: 

1 כף שמן 

1 חלמון ביצה 

הכנה:

לבצק - אופציה א'

להקציף קלות את הביצה ולהוסיף מים. לערבב ביחד. לשים קמח בקערה, בהתחלה לשים רק 3 כוסות, להוסיף לתוך הקמח את תערובת הביצה, מלח ופלפל ולעבד לבצק אחיד. אם הבצק דביק מדי, להוסיף עוד קמח. לכסות את הבצק ולאפסן במקרר כשעה. 

לבצק - אופציה ב'

למזוג את המים לתוך קערה עמוקה, להוסיף שמן, סודה, מלח ופלפל. לערבב ולהוסיף בהדרגה את הקמח תוך כדי ערבוב. ממשיכים להוסיף קמח עד לקבלת בצק גמיש ורך. בצק זה לא מחייב השהייה, אך אני משאירה בצד, מכוסה, כחצי שעה, בזמן הכנת המילוי.

מילוי:

לחמם מחבת עם שמן ולטגן את הבצל עד להזהבה. להוסיף לשני סוגי הבשר, להוסיף את המרק ולערבב יחד.

הכנה:

לחלק את הבצק לכמה חלקים ולרדד כל חלק על משטח מקומם לעלה דק (מומלץ לכסות את שאר הבצק כשלא עובדים איתו). לקרוץ בעזרת כוס עיגולים מהבצק. (כגודל העיגולים - גודל הכיסנים... וגודל העבודה שלכם במילוי...). על כל עיגול להניח ככפית מהמילוי (תלוי בגודל העיגולים, לא להתקמצן במילוי ומצד שני עודך מילוי יכול לנזול החוצה). לקפל את עיגול הבצק לחצי עיגול ולהדק היטב את השוליים. לקפל את הקצוות הנגדיות ולהדק יחד. (אפשר להשאיר כחצי עיגול... אבל דיברנו על המסורת ואז זאת כבר לא לא הצורה המסורתית של פלמני! חצי עיגול זה כבר ורניקי והם באים עם מילוי מתוק. זו המסורת וכאן אני לא מתווכחת. מילא להוסיף סחוג...)

לטרוף חלמון בקערית ולמרוח מעל כל פלמני, בעיקר בקיפול. זה לא חובה, אך מונע מהכיסנים להיפתח. 

אפשר להקפיא את הפלמני לפני הבישול, אם מבשלים את כל הכמות - לבשל בשני סירים נפרדים. לכל סיר למזוג כמות גדולה של מים רותחים (כמו לבישול פסטה), להוסיף קצת מלח וככף שמן (מונע הידבקות של הכיסנים אחד לשני). להוסיף את הפלמני, להביא לרתיחה. כמה דקות לאחר הרתיחה פלמני מתחילים לצוף. ממשיכים לבשל אותם כ-10 דקות נוספות.

ואמרתי שאת המסורת שלי אני בונה מחדש בין היתר בעזרת האינטרנט. אז הנה קישור לגרסה הראשונה של הבצק ולמילוי (ברוסית)

פאי רועים. דברים שרוא/עים מכאן.

תוך כדי העתקת הרשומות למקומם החדש, ראיתי שהרשומות האחרונות מוקדשות לעוגות (שוקולד מריר לנצח!), עוגיות, עוד פעם עוגה, גלידה, ואז שוב שוקולד. ובין לבין - מאפים מלוחים. חסרים לי מתכונים של "אוכל אמיתי". נכון, פוטוגני פחות. נכון, מרגש פחות. אבל רק על מאפים ועוגות (כן, כן, ושוקולד...) לא נגיע רחוק. מקסימום, נתגלגל.

חוץ מזה, הקרירות שבחוץ מזכירה לנו שגם לדבר המהביל הזה הנקרא קיץ ישראלי יש סוף ואפשר להתחיל לבשל מאכלים יסודיים יותר. זה כמו הריון. כשהייתי בחודש תשיעי, כולם אמרו לי לא לדאוג, בסוף זה נגמר. אני לעומת זאת הרגשתי שאהיה האישה הראשונה ביקום שתסחב 10 חודשים. או 11. או 24. שזה לא ייגמר. גם לגבי הקיץ יש לי אותה התחושה. מזל שזאת רק תחושה. הילדה הקטנה שלי כבר בת ארבע והנה גם עוד קיץ נגמר. אין כוח שיעצור את הזמן. לטוב ולרע.

עם מתכון זה אני גם מתחילה שיתוף פעולה עם אתר http://www.foodsdictionary.co.il. מתכונים נבחרים יפורסמו גם שם ויקבלו סימון תזונתי מלא. מידע מעניין ושימושי ביותר, במיוחד לאלה שבינינו שכל החיים מנסים לשמור על דיאטה, ברמה זו או אחרת.

פאי רועים - מאפה בשר טחון עם פטריות ופירה (נו, בסוף בכל זאת יש כאן מאפה...)

מצרכים לבשר:

3 כפות שמן זית
1 בצל קצוץ דק
4 שיני שום קצוצות
250 גר' פטריות שמפיניון טריות
800 גר' בשר טחון (400 גר' בשר בקר ו-400 גר' הודו)
תבלינים: מלח, פלפל שחור גרוס, כפית בהרט

לפירה:

6-8 תפוחי אדמה גדולים, קלופים וחתוכים לחצאים
1 בצל קצוץ דק
2 שיני שום קצוצות
3 ביצים
100 מ"ל שמנת פרווה לבישול 10% (או 5 כפות שמן זית)
1/2 כוס פירורי לחם
כף שמן זית נוספת (מעל המאפה)
תבלינים: מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

לחמם את השמן במחבת רחבה ולטגן את שני הבצלים עד להזהבה. להוציא חצי מכמות הבצל ולשמור בצד עבור הפירה. לבצל שנותר במחבת להוסיף את השום ואת הפטריות ולטגן יחד כמה דקות. להוסיף את הבשר הטחון ולתבל. לטגן תוך כדי ערבוב עד שהבצל שחום ומפורר לגמרי. לכבות את האש ולקרר מעט. להעביר את הבשר לתבנית מלבנית חסינת חום, לסדר בשכבה אחידה ולהדק מעט.

לבשל את תפוחי האדמה במים עם מלח עד שהם רכים. לסנן ולמעוך אותם בממעך ידני למחית חלקה. להוסיף לפירה את הבצל המטוגן ששמרנו בצד, את השום, הביצים ואת השמנת לבישול (או 5 כפות שמן זית במקום השמנת) ולערבב לתערובת אחידה.

לשים את הפירה מעל שכבת הבשר. לפזר מעל הפירה את פירורי הלחם ולטפטף מעל ככף שמן זית.

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-45 דקות.

מומלץ להגיש עם סלט ירקות

אפשר לראות סימון תזונתי מלא של המתכון באתר foodsdictionary.

רציתי לציין את הערך הקלורי של המנה גם כאן ונתקלתי באופוזיציה עיקשת מצד שמאל. הוא טוען שאני צריכה לתת לאנשים לאכול בשקט וליהנות מהאוכל בלי מספרים ומתמטיקה שמזיקה לעיכול. אני טוענת שזה חשוב, אבל קיבלתי את ההערה. אז סופרי הקלוריות מוזמנים להיכנס לפי הלינק.

חורף בצלחת

אביב הגיע, פסח בא. איך יודעים? בעיקר כי שיחות חולין בעבודה זונחות את נושא ה"למה נחפש את הילדים" (האם רק אני חושבת שלקחת ילדה בת שמונה למאפרת מקצועית בשביל להמם כל שכבה ג` זה מוגזם?) ועוברות לנושא של "מה נשאר לי לנקות" ו"איפה עושים את החג". השאלה הכי גדולה תמיד היא האם משקלו של חג ראשון הוא כמשקל חג שני ואם כן - אז למה החמות אף פעם לא מסתפקת בחג שני. שיחות אלה תמיד מכניסות אותי לסוג של עצבות מסוימת, אצלי דילמה זו לא קיימת. אמא לא בריאה וגם רחוקה פיזית וחמותי כבר חמש שנים לא איתנו. "פינוק של "עשירים" - אני זורקת לכיוון עמיתיי - תפסיקו להתלונן, תעשו את החג אצל החמות עם כל הבני דודים מדרגה עשירית שאתם לא כל כך אוהבים ותעריכו את מה שיש לכם".

לעומת זאת משיחות של ניקיון אפשר ללמוד לא מעט טיפים לפסח וגם אחריו. הידעתם שאם למחבת שעתה טוגנו בה שניצלים, והיא עדיין לוהטת עם כל השמן שבה, שופכים מעט מנוזל ניקוי כלים ומשאירים כך להתקרר, השמן אחר כך נשטף בזרם מים פשוט בצורה מופלאה?.. נסו את זה בבית. העבודה השנואה עליי - סידור ארונות. לקראת פסח זה גם מעבר של חורף / קיץ, הזדמנות נפלאה לזרוק חצי מהמלתחה. אך לא אצלי. טיפ נפלא נוסף שקיבלתי - אם לא לבשת משהו אפילו פעם אחת במשך שנה אחרונה - סימן שלא תלבשי את זה יותר, אז זה הולך לתרומה. מצוידת בטיפ זה ומורל גבוה לאחר שכנוע עצמי של שבוע, פותחת אני את הדלתות של הארון. הסוודר הזה - לא לבשתי אותו לעולם, אך... איך אוכל לזרוק אותו, הרי סרגתי אותו בעצמי מתי שהוא אי שם רחוק בזמן, כשהחלטתי משום מה ללמוד סריגה. וגם אם לא יצא הכי מוצלח, זאת עבודה שלי, אז זה נשאר. חולצת תכלת זו - נראה לי מאז התיכון זרוקה בארון - לפח! אבל.... אבל אני זוכרת איך קניתי אותה מהמשכורת הראשונה שלי בתור אדם בוגר. בעצם, כנראה לא כל כך בוגר, כי אז חצי מהמשכורת הורדתי בחנות בגדים וחטפתי צעקות איומות מאמא... אז עכשיו לזרוק?.. ואת החצאית הזאת אני הכי אוהבת, אז מה שהיא עוד מהתקופה של לפני ההריונות ואולי רק בחלום (בהקיץ) אוכל ללבוש אותה שוב. אז הכל נשאר בארון, עובר אל המדף הגבוה, ואני יוצאת לסיבוב שופינג נוסף. "יש לך כל כך הרבה בגדים! -מתפלא בעלי כשאני טוענת שאין לי מה ללבוש, - תראי כל הארון שלך מפוצץ". אז הנה המנהג המגונה שלי גם מתנקם בי ומוריד חצי מהלגיטימציה לחשבונית שאורכה כאורך הגלות במחירי סוף עונה...

אביב הגיע, פסח בא, למרות שבימים האחרונים זה מרגיש כאילו הקיץ בא, ואני ממש לא התגעגעתי. אתמול הפעלתי מזגן במשרד כי היה ממש מחניק, הפעלתי והזדעזעתי מעצם המעשה. מה, כבר קיץ? עוד שנה עברה, עוד פעם אביב הגיע פסח בא?.. ואני עוד לא פרסמתי בבלוג את מאכלי החורף האולטימטיביים, אפילו מרק אחד לא היה כאן בבלוג בחורף האחרון. אז די לעוגיות ועוגות, היום אנחנו מכינים סופריטו. יש המון מתכונים לסופריטו, כי בעצם מדובר בשיטת בישול ולא תבשיל מסוים. והשיטה היא בישול איטי כמעט ללא נוזלים וטיגון מקדים של תפוחי אדמה (אליהם אפשר להוסיף גם גזר או בטטות). התוצאה היא קדרה עיסיסית וטעימה ביותר במינימום מצרכים ומאמץ - אבל לקחת בחשבון זמן בישול ארוך. בשר אדום עם קצת שומן עליו, תפוחי אדמה שטוגנו במחבת כבדה, זיכרונות של גשם וטעם של עוד. בתאבון.

מצרכים:

1 ק"ג בשר בקר טרי (כתף) פרוס לקוביות בגודל כ-4 ס"מ או עוף מחולק ל-8 חלקים
כ-10-12 תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לפלחים, אפשר להחליף חלק מתפוחי האדמה בפלחי בטטות או ארטישוק ירושלמי
1/2 כוס שמן לטיגון
כ-5-6 שיני שום קלופים
1/2 - 1/3 כוס מים רותחים
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס
מעט כורכום לתבשיל בקר או זעפרן לעוף (לא חובה, בשביל הצבע החום-זהוב של המנה)

הכנה:

לחמם היטב שמן בסיר כבד בעל מכסה הדוק. לטגן תפוחי אדמה בסבבים להשחמה קלה. להעביר בעזרת כף מחוררת לנייר סופג.

להשאיר בתחתית הסיר כ-0.5 ס"מ שמן (נפטרים מכל השאר) ולהשחים נתחי בשר או עוף כמה דקות.

לתבל, להוסיף את השום ולצקת מים רותחים. לכסות את הסיר ולבשל כשעתיים על להבה הכי נמוכה.

להחזיר לסיר את תפוחי האדמה המטוגנים ולבשל עוד כשעה. מדי פעם לבדוק שלא נגמרו המים, אך להשתדל להוסיף מעט מים ככל האפשר.

אופציות - במקום הבישול על להבה נמוכה אפשר לאפות את הסופריטו בתנור שחומם ל-140 מעלות במשך 3 שעות או בתנור שחומם ל-100 מעלות במשך 8 שעות. בכל מקרה מוסיפים את תפוחי האדמה כשעתיים לפני תום האפייה. חשוב להקפיד על סיר בעל מכסה אטום.

מקור: אורלי פלאי-ברונשטיין, מתוך "אוצר מאכלי העדות" של "על השולחן"

למלא את השנה

מה, עוד חודש עבר? הסתכלתי עכשיו על תאריך הרשומה האחרונה ולא האמנתי. בקצב כזה באמת לא נשאר הרבה עד הפנסיה, זה ממש עוד מעט, לא נספיק למצמץ. ואז אלבש מכנסיים בצבע לבן ואסע עם חברה לטיול באירופה, ארשם לקורסים באוניברסיטה בתור שומעת חופשיה ובוודאי גם לקורסי קונדיטוריה שיהיה איך להרשים את הנכדים. עד אז - אפילו על שרביט של סיכום שנה (כן, כן, ראש השנה, היה אי שם בספטמבר, זוכרים?) לא הספקתי לענות. אבל זה שעכשיו כבר סוף אוקטובר, זה לא תירוץ. ותודה לאלנה המקסימה שעוזרת לי לצאת מהתרדמת, לדפדף בין הרשומות הישנות שלי ושוב להבטיח לעצמי לחזור ולכתוב כאן יותר... כי זה כיף...

כולנו רוצים שהבלוג שלנו יצליח. מהי הרשומה המצליחה ביותר שלכם השנה (קישור בבקשה) ומדוע אתם רואים בה את הרשומה המצליחה ביותר?

מנסה להגדיר לעצמי מה זה רשומה מוצלחת... בול עורך בראש העמוד, קידום מחמיא ב nrg או "על השולחן", כמות הצפיות הגבוהה או תגובות מפרגנות, מתכון או סיפור או תמונה שהכי התחברתי או אולי מתכון הכי פושטי עם תמונה מזעזעת שמשום מה על בסיס חוזר גורף כניסות חוזרות מגוגל?.. אבחר ברשומה "זהירות, כאן חופרים"  שהוקדשה לעוגת יום הולדת שבע לגילעד המדהים שלי. עוגה פרי יצירתנו הפרוע (ומוחנו הקודח), גילעד אחראי על הרעיון (עוגה שתהיה בצורת אתר ארכיאולוגי עם כמה אנשים שחופרים כמוני) ואני - על הביצוע ההזוי, עוגה שהכי נהנתי לעשות בשנה האחרונה. עוד חודש וחצי - יום הולדת שמונה, כדאי להתחיל להתכונן...

לפעמים אנחנו חושבים שהרשומה שכתבנו לא רק ראויה לבחירת העורך אלא גם לפרס פוליצר (או ספיר, או תעודת הוקרה) ומתאכזבים לגלות שהרשומה המדהימה נעלמה לה בתהום הנשיה. איזה רשומה השנה איכזבה אתכם בצורה כזו?

קורה. כבר כתבתי למעלה, לפעמים מתכון הכי בסיסי שאף מתלבטת אם להעלות אותו (כי כולם מכירים וזה רק עוד גרסה מספר 1000) ותמונה מזעזעת גורפים כניסות חוזרות על בסיס קבוע ממנועי חיפוש. ולפעמים, פוליצר או לא, אבל הרשומה ראויה בעייני לפחות להזמנה לשת"פ מ"על השולחן"... והיא חולפת ללא שום תשומת הלב משום כיוון. מצד שני, "אכזבה" - מילה כבדה מדי. רשומות לא "מאכזבות" אותי. אני כותבת אותם מתוך צורך פרטי כלשהו, רצון לחלוק או להתבטא, ואם היא לא הפכה לשיח ציבורי ונחלת הכלל, אז כנראה שהכלל ישרוד גם בלעדיה... אולי עוגת גבינה-לימונענע עונה באיזו צורה על ההגדרה. רציתי להרגיש מרקו פולו של המטבח, ועל הדרך גם לזכות בפרס בתחרות עוגות גבינה של תנובה (מיקסר קנווד האדום, אחחחח...) לא זכיתי בתחרות אך זכיתי בעוגה נהדרת והנאה צרופה בהכנה מורכבת (לעומת מתכונים מהירי הכנה שהם העיקר בבלוג) ומחשבה על כל פרט ופרט, מחשבה שאני יוצרת משהו חדש, משהו משלי. אכזבה - לא בדיוק. מיקסר - יום אחד הוא עוד יהיה שלי...

בהסתכלות לאחור, עם יד על הלב, האם פרסמתם השנה רשומה שלא היתה צריכה להתפרסם? אם כן- מהי ולמה? אם לא-ברכותיי.

אין לי רשומות כאלה השנה. לפני שלוש שנים וקצת, כשרק פתחתי את הבלוג במטרה לבלוג קולינרי, אבא שלי אושפז וחודש אחרי - נפרדנו ממנו לתמיד. בתקופה ההיא, כשהבלוג שלי היה בערך רק שלי, כתבתי מספר רשומות. לרשומות אלה לא מסוגלת לחזור ולקרוא, גם לא מסוגלת למחוק אותן. הן שם, כחלק מהזכרון וכחלק מהתקופה השחורה שעברנו. בשנה הראשונה של חיי הבלוג גם פרסמתי רשומה על חיפושינו אחר מזכירה למשרד. רשומה שחשבתי שכתבתי בנימה הומוריסטית אך נתקפתי בהתקפות זועמות רבות שהעדינות מבינהן קראו לי "חזירה קפיטליסטית המנצלת את העובדים". קרל מרקס התהפך בקבר ואני נשבעתי להתמקד בבישולים. כנראה בגלל זה אין השנה רשומות שמתחרטת על פרסומן. שוקולד זה תמיד עובד. 

השנה ספגה הבלוגיה של תפוז מכה קשה בכך ש...(השלם/י את המסר)

לא יודעת אם להחשיב כמכה, אולי להפך, תלוי במתבונן. אך לדעתי (או שזה רק דעתי?) תפוז הפך לאתר רכילותי הרבה יותר. הכתום הפך להיות צהוב, במיוחד בימי שידורים של תוכניות ראליטי למיניהן. אפשר לא לראות טלוויזיה (בעצם, זה מה שאני עושה), לשיחות "קולר" במשרד מספיק להתעדכן בכותרות של תפוז. 

מנהג הגויים הוא לקבוע החלטות לשינוי לשנה החדשה. איזה דברים תרצו לשנות בבלוג שלכם השנה?

אני אהיה מקורית ביותר ואאחל לעצמי לכתוב קצת יותר. וזה מתחיל בלאחל לעצמי יותר זמן פנוי. רצוי לפני הפנסיה...

מנהג היהודים הוא לבקש סליחה ממי שפגעתם בו בשנה שעברה. האם יש איזה בקשת סליחה הקשורה לבלוג שלכם?

סליחה לכל אלה שלא עניתי על התגובות שהשאירו לי, במיוחד בחודשים האחרונים. אם טרח האדם להגיע אליי לבלוג, לקרוא (או לפחות לדפדף) ברשומה ולהשאיר תגובה מן הראוי להחזיר יחס ולענות לו. אף פעם לא מצליחה לענות במיידי, תמיד זה באיחור של שבועות עד שחוזרת לרשומות הישנות שלי, ובתקופה האחרונה לא הצלחתי לענות בכלל. וכבר לא מדבר על ביקור חוזר בבלוגים של החברים... אם למישהו יש פתרון איך להפוך איזה שעתיים - שלוש ליממה, אשמח ביותר לשמוע...

בעוד שנה, בראש השנה תשע"ד (בהנחה שנשרוד את סוף העולם הקרוב) מה תרצו לומר שקרה בבלוג שלכם במהלך השנה שחלפה?

"העוגות שלך נראות מדהימות מתמיד!" - "כן, כן (אני אענה ואפילו לא אסמיק...) פשוט הגשמתי חלום קטן ולקחתי כמה קורסים בקונדיטוריה..." (מישהו דיבר על להוסיף כמה שעות ליממה?...)

את השרביט שלי (אז מה שזה באיחור אופנתי של חודש!) מעבירה לויטלי חיים - מביט מבעד לזגוגית, וגם לכל מי שמרגיש כמוני שבכל נקודת זמן, ללא קשר ללוח השנה, אפשר לעצור לשניה ולעשות סיכום ביניים - מוזמן להמשיך מכאן. 

ובינתיים - תצטרפו למנה העיקרית. מנות עיקריות הכי חסרות אצלי בבלוג. והסיבה היא פשוטה - פרוסת עוגה תמיד מצטלמת יותר יפה. אבל אי אפשר לחיות רק על העוגות (אפשר, אבל תהיה בעיה למצוא מכנסיים במידה המתאימה...). ממולאים - הם מסממני החורף, סיר כבד על הגז ורעש של גשם בחוץ - אחד מתענוגות החורף הגדולות בשבילי. אבל בהחלט לא חייבים לחכות לחורף שלא בדיוק ממהר לנחות במחוזותינו, אפשר להכין גרסה קלילה, צמחונית ופשוט מדהימה. 

פלפלים ממולאים בבורגול וירקות

מצרכים:

8-9 פלפלים בשלל צבעים למילוי

למילוי:

1 כוס בורגול
1/2 1 כוסות מים רותחים
1 בטטה קלופה ומגוררת דק
2 גזרים קלופים ומגוררים דק
2 כפות רסק עגבניות
3 גבעולי בצל ירוק קצוצים
1/2 כוס כוסברה ופטרוזיליה קצוצים
2-3 גבעולי סלרי קצוצים
2 גבעולי נענע (עלים בלבד), קצוצים
תיבול: מלח, פלפל שחור

לרוטב:

1 כף רסק עגבניות
קופסא  (400 גר') עגבניות קצוצות
כ-3 כוסות מים רותחים לכיסוי הממולאים
תיבול: מלח, פלפל שחור, סוכר, 1 כף מרק בטעם עוף

הכנה:

לחתוך את החלק העליון של הפלפלים ולנקות אותם מגרעינים, לשטוף היטב.

לשים את הבורגול והמים הרותחים בכלי עם מכסה, לכסות ולהמתין כ-20 דקות עד להתרככות. אם הבורגול עדיין קשה, להוסיף מעט מים רותחים ולכסות שוב לכמה דקות נוספות. את הבורגול המוכן לפורר במזלג.

להוסיף לבורגול את יתר מרכיבי המילוי ולערבב.

למלא את הפלפלים ולהעמיד אותם בצפיפות בסיר.

לערבב בכלי נפרד את מרכיבים הרוטב ולמזור לתוך הסיר.

להביא את הרוטב לרתיחה, להנמיך את האש ולבשל בסיר מכוסה כ-30 דקות על אש בינונית.

 מקור להשראה: ליה שומרון מתוך "מתכון בטוח"

אוהבים נקניקיות?

יש אנשים שלא נוגעים בנקניקיות. את יודעת מה שמים לך בפנים?! - הם שואלים ועושים עיניים גדולות. יש אנשים שעונים על זה - "לא מעניין אותי, גם ככה כל האוכל שאנחנו צורכים לא בריא במיוחד", מוסיפים עוד חרדל לנקניקיה ואוכלים בתאבון רב. ויש אנשים, כמוני, שאוכלים נקניקיות, אבל עם ייסורי מצפון - שמתבטאים ב"איזון" בריאותי על ידי הוספת קצת ירקות למנה. אבל תודו שאין על נקניקיות כשרוצים משהו זריז באמצע השבוע ושגם הילדים יאכלו... המנה הזאת - אחד מפתרונות הקסם שלי בדיוק למקרים קשים שכאלה, כשבאחד עשרה בלילה כבר אין כוח לכלום אך צריך עוד להכין ארוחת צהריים לילדים למחר...

זה לא בדיוק מתכון אלא יותר תוכנית עבודה. כאן הכל הולך והכל משתלב בסיר אחד - פסטה, אורז או פתיתים מהמזווה שמתבשלים יחד עם הרוטב וזה נותן להם טעם נפלא, מבחר ירקות ושילובם ממגירת הירקות - בצל, גזר, פלפלים, עגבניות, פטריות ומתוך המקפיא - נקניקיות, נקניקיות מרגז או אפילו קציצות שמשקיענים שבינינו הכינו בשבת והקפיאו לעת צרה (לי זה אף פעם לא קורה, לא משנה כמה קציצות אני מכינה... הכל מתחסל).

מצרכים (כאמור, בחירה חופשית לפי הנמצא)

500 גר' פסטה קצרה או 1.5 כוסות אורז או 2 כוסות פתיתים

800 גר' שימורי עגבניות מרוסקות
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס, כף סוכר

ירקות: בצל, גזר, עגבניות, פטריות ועוד

הכנה:

בסיר גדול ושטוח לטגן את הבצל עם מעט שמן עד להזהבה. להוסיף את שאר הירקות החתוכים דק ולטגן כמה דקות תוך כדי ערבוב.

לתבל, להוסיף את העגבניות המרוסקות ואת הפסטה / פתיתים / אורז. לערבב ולהוסיף כ-4-5 כוסות מים רותחים.

לבשל על אש נמוכה מכוסה כ-25-30 דקות, להוסיף עוד קצת מים רותחים לפי הצורך.

קפיצה לוונציה - פסטה ברוטב כבדי עוף ואפונה

דפדפתי בבלוג שלי בין הרשומות האחרונות, התחושה שנוצרה לי - שבבית שלנו חיים בעיקר על עוגות ופשטידות. טוב, אם הייתי יכולה, על זה בערך באמת היינו חיים. פחמימות, פחמימות ועוד פעם פחמימות. אבל הסיבה בעצם היא אחרת. פשטידות או עוגות פשוט מצטלמות טוב יותר. אני מסובבת את קערת המרק 360 פעמים ב-360 מעלות וכל פעם מנסה לתפוס זווית במצלמה (הממש לא מקצועית שלי) ללא נצנוצים של האור וההשתקפות של הצלמת (הממש לא מקצועית) עצמה. ועם מנות עיקריות זה עוד יותר בעיה. מהו האויב הכי גדול של רוטב עגבניות? נכון, פלאש. הרוטב מקבל גוונים חומים מוזרים וכל העיסה נראית לא בדיוק אכילה. ועוף? בדקות התהילה הקצרות שלו על הצלחת, בדרך מסיר לפה הרעב, הוא ממש מסרב לשתף פעולה. במיוחד בגלל שאני מורידה לעוף את העור טרם בישול מטעמי בריאות, הוא שוכב לו שם בצלחת, עצוב וחיוור ולמרות שהמתכון מאוד טעים וזוכה לביצועים חוזרים ונשנים, תמונה מוצלחת לא יוצאת לי ולכן המתכון לא זוכה לפרסום בבלוג. כי אין מה לעשות, אוכלים קודם כל עם העיניים. והמתכונים הראשונים שפרסמתי בבלוג? לפעמים עוברת שם מהר-מהר, עם עיניים סגורות. זה פרוייקט נוסף שמסתובב אצלי בראש, בהדרגה לשנות שם את התמונות לסבירות יותר. לא להרוס את התאבון למתבונן... 

במקומות הראשונים של מנות שהן לא בדיוק בר רפאלי - כבד עוף. את המנה הזאת הכנתי כבר כמה פעמים, למרות שכבד זה אורח די נדיר אצלנו, אולי פעם בכמה חודשים. צילמתי כל פעם מחדש וזה מה שיש ונלך בינתיים עם מה שיש. עזבו בכלל את התמונות, דמיינו ונציה...  זכיתי לבלות שם כ-20 שעות בלבד במהלך טיול שלנו לאיטליה כשלתוך שבוע וקצת ניסיתי לדחוס מאות קילומטרים ומאות שנים של היסטוריה. הגענו ברכבת מוורונה מוקדם מאוד בבוקר ובגלל שידענו מראש שלא נוכל למצוא מלון בוונציה במחיר סביר כלשהו באמצע אוגוסט ללא התראה מוקדמת, תכננו לבלות שם יום שלם ולקחת רכבת של שתיים בלילה לכיוון פירנצה (ולישון אפשר גם בבית, בחו"ל זה אקסטרה, יש הרבה דברים מעניינים יותר לעשות). הזכירונות מאותו היום הם בעיקר חום מהביל, ואנחנו חשבנו שבתור ישראלים מנוסים אנחנו נרגיש אותו פחות, לחות של 200% לפחות, העדר כמעט טוטלי של מזגנים, ריח צחנה העולה מתעלות המכילות מים ירקרקים, כמות מטורפת של תיירים על כל סנטימטר מרובע, יונים חוצפניות בפיאצה סן מרקו ויופי עוצר נשימה. דמעות של אושר כי הגעתי לאחד המקומות שהכי רציתי להגיע אליהם שהתערבבו עם זיעה. מסעדות עמוסות עד אפס מקום כך שבוונציה ! נאלצנו לאכול אוכל סיני והיה כל כך חם שפעמיים לפחות במהלך הארוחה יצאנו החוצה בניסיון נואש לנשום טיפה אוויר. לפחות בבית עכשיו אני יכולה להכין אוכל וונציאני ולחלום איך אנחנו חוזרים לוונציה, אך רצוי באוקטובר, עם פחות תיירים ופחות מעלות חום. בתאבון.

מצרכים:

1 בצל גדול
2 גזרים
2 גבעולי סלרי
כ-400 גר' כבדי עוף, מנוקים היטב וקצוצים גס
1/2 כוס מרק עוף (אפשר מאבקה)
1 כוס מים רותחים
2 כפות רסק עגבניות
1 כוס אפונה קפואה, מופשרת בזרם מים
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

500 גר' פסטה מכל סוג שאוהבים

הכנה:

לקצוץ דק את הבצל, לטגן במחבת עם שמן עד להזהבה קלה. לקצוץ את הסלרי ואת הגזר ולהוסיף לבצל, לטגן יחד כ-5 דקות, לערבב לעתים תכופות.

להוסיף את הכבד ולטגן תוך ערבוב במשך כ-3 דקות. להוסיף את מרק העוף ולהרתיח במשך 2 דקות.

לדלל את רסק העגבניות במים ולהוסיף לרוטב. לתבל ולערבב היטב.

להביא לרתיחה ולבשל מעל להבה נמוכה במשך 15 דקות.

להוסיף את האפונה, לערבב ולבשל כ-2 דקות נוספות.

בינתיים לבשל את הפסטה לפי הוראות היצרן, לסנן ולהעביר לכלי הגשה. לצקת למעלה את הרוטב, לערבב בתנועות הקפצה ולהגיש מיד.

מקור להשראה: דנית סלומון, פסטה איטליה

פילאף אורז עם במיה, דלעת וגזר

אורז זה בריא, ירקות זה בריא, הנה שילוב פחות שגרתי של שניהם, הבנוי על עקרון מוכר של פילאף (או פאיה או איך שתקראו) - מתחילים בהזהבה של ירקות ואורז, מוסיפים נוזל רותח - מרק או מים ומבשלים לקבלת קדרה ארומטית. שיהיה לבריאות.

פילאף אורז עם במיה, דלעת וגזר

מצרכים:

2 שיני שום קצוצות
כ-500 גר' דלעת חתוכה לקוביות בגודל 2-3 ס"מ
600 גר' במיה קפואה של סנפרוסט (להפשיר תחת זרם מים)
2 גזרים - מגוררים גס
1 עגבנייה קצוצה
2 כוסות אורז
4 כוסות מים רותחים או מרק עוף
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

לחמם כמה כפות שמן זית במחבת גדולה ועמוקה. לטגן את השום עד להזהבה קלה, להוסיף את הירקות ולתבל.

לטגן עד שהירקות מזהיבים. להוסיף אורז, לערבב ולטגן יחד כמה דקות נוספות עד שגרגירי האורז מלבינים.

להוסיף מים או מרק עוף, להביא לרתיחה, לכסות ולהנמיך את האש.

לבשל כ-30 דקות עד שהאורז והדלעת רכים.

מקור להשראה: "המטבח הצמחוני של על השולחן"

מלא חורף...

נראה לי פעם ראשונה מאז שאני זוכרת את עצמי אני רוצה שהחורף הזה ייגמר כבר. אני מתה על חורף ועל גשם (ועל מאכלי חורף בעיקר) אבל דייייי, מיצינו. להתלבש ארבע שכבות (ואחר כך לכבס - וגם אבוי! לקפל אותן ולשים חזרה בארון), להדליק חימום לילדים, להתנדנד מווירוס לווירוס, די, נמאס. או שהזדקנתי או שהחורף הזה קשה מהרגיל. ומה הכי גרוע? המחשבה שבעוד חודשיים בדיוק אבכה שחם לי ומגעיל לי ואי אפשר להוציא את האף מהמזגן ומתי כבר יהיה חורף. כמו שאומרים, פולנים, אף פעם לא מרוצים.

אז לפני שהחורף נגמר באמת, עוד טעימה ממאכל מהזן החורפי - ממולאים. אני מתה על ממולאים, בכל צורה שהיא. צבעוני, טעים, הכי חורפי שיש. הסיר הכי גדול יוצא אל האור, החלונות מתמלאים באדים ואני טועמת וטועמת, כף אחרי כף, מרוטב עגבניות משגע. לא תמיד יש לי סבלנות לגלגל ולמלא, אך מדי פעם, בסוף שבוע, כשיורד גשם בחוץ, אפשר וגם צריך להשקיע. ממולאי מנגולד כבר טעמתם? לא?! רוצו להכין, מהר, לפני שהחורף ייגמר.

אני ראיתי את המתכון בבלוג של רחל בניאש מזרחי ולמרות שזה היה בים ראשון, כבר ידעתי מה אני עומדת להכין ביום שישי. בעלי אמר על הפלפלים שזה בדיוק אותו טעם של ממולאים שסבתא שלו הייתה מכינה, וזאת מחמאה הכי גדולה שיש. כי עם טעם נוסטלגי של ילדות לא מתווכחים. המתכון בשינויים קלים שלי.

ממולאים מנגולד 

מצרכים 

2 חבילות עלי מנגולד  (נשאר לי מילוי אז הוספתי עוד 5 פלפלים)

למילוי:

800 גר' בשר (ערבבתי הודו + עגל)
2 פרוסות לחם לבן - להרטיב במים ולסחוט היטב
1 בצל קצוץ
1/2 כוס אורז לבן
1 עגבנייה קצוצה דק
2 כפות רסק עגבניות
2 כפות שמן
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

לרוטב:

4 כפות רסק עגבניות (אריזה של 200 גר')
מיץ מחצי לימון
תיבול: כפית סוכר, מלח,  פפריקה אדומה מתוקה

הכנה:

לטגן את הבצל עד להזהבה. להוסיף את האורז, לערבב ולטגן יחד כמה דקות,.

להוסיף לכל שאר החומרים למילוי ולערבב היטב.

טיפול בעלי מנגולד:

לחתוך את החלק הלבן. לשטוף היטב, לשפוך מים רותחים על העלים, לסנן ולקרר - כך העלים הופכים לרכים וגמישים (וכן, ניסיתי מתוך החיפוש התמידי שלי אחר קיצורי דרך לוותר על שלב הזה - לא עובד! אחרת העלים קשים ונקרעים במהלך הגלגול...)

להניח את העלה על משטח עבודה. לקחת כף מתערובת הבשר ולהניח בחלק הצר של העלה, לקפל פנימה את הדפנות החיצוניות ולגלגל את העלה.

להניח בסיר גדול ושטוח בצפיפות אחד ליד השני. אם נשאר מהמילוי - אפשר למלא גם ירקות אחרים, כמו פלפלים או עגבניות.

הכנת הרוטב:

לערבב את הרסק עם התבלינים ומיץ לימון. להוסיף כוס מים רותחים. לערבב ולשפוך מעל הממולאים.

להוסיף מים רותחים עד כדי כיסוי הממולאים.

להביא לרתיחה, להנמיך את האש ולבשל מכוסה כשעה.

קישור למקור