עוגות סולת אישיות עם גרגרי רימון וקצפת מי ורדים. חג שמח.

מגניב. זה קצת כמו לחזור הביתה - לבקר בבלוגנו היקר והמוזנח, בו לא נכתבה אות כבר תקופה ארוכה, מעל שנה. אבל יש דברים שלא שוכחים. כמו לרכב על אופניים (שאף פעם לא ידעתי) או להכין עוגת שוקולד כושית (מכל המבחר בסופו של דבר יש לי שני מתכונים קבועים ופשוטים אליהם חוזרת כל הזמן).

לא בטוחה שחזרתי, לא יודעת אם יהיה לי זמן להמשיך ולכתוב. ממש מקווה שכן, כי חסר לי. בינתיים התאמצתי עם מתכון מיוחד לראש השנה. עוגות סולת אישיות (אפשר להגיש גם בכוסות קינוח). לא שגרתי, טעים מאוד - תסמכו עליי, לצורך ניסיון החזרה בחרתי את אחד הטעימים שיכלתי :) - וגם אפשר בקלות להמיר לפרווה.

הכי חשוב - שתהיה שנה טובה, מוצלחת וטעימה.

עוגות סולת אישיות עם גרגרי רימון וקצפת מי ורדים

מצרכים:

לעוגת סולת (תבנית מלבנית חד פעמית או ריבועית 25 ס"מ)
4 ביצים
2/3 כוס שמן
1/4 מיץ לימון טרי סחוט מלימון אחד גדול
1 כף ברנדי
3/4 כוס פחות כף מים (סה"כ לערבב ביחד 1 כוס נוזלים: לימון + ברנדי + מים)
קליפה מגוררת מלימון אחד גדול
1/2 כוס סוכר, עדיף סוכר חום
2/3 כוס שקדים טחונים דק
3/4 כוס קמח לבן רגיל
1 כוס סולת
1/2 1 שקיות אבקת אפיה

לסירופ:
1 כוס סוכר לבן
3/4 כוס מים
2 כפות דבש

לעיטור:
גרגרים מ-2 רימונים
1/2 1 מיכלים שמנת מתוקה להקצפה 32% - 38% (או קצפת צמחית לפרווה)
1/4 כוס סוכר
2-3 טיפות תמצית מי ורדים

הכנה:

סירופ - מתחילים בהכנה כמה שעות מראש. לשים את כל חומרי הסירופ בסיר, להביא לרתיחה ולבשל בבעבוע עדין 3-5 דקות עד לקבלת סירופ. לקרר ולשמור מכוסה במקרר.

עוגה: לחמם את התנור ל-160 מעלות. לשמן היטב את התבנית.

לטרוף בקערה ביצים, שמן, מיץ וקליפת לימון, ברנדי ומים.

בקערה נפרדת לערבב את כל החומרים היבשים: סוכר, שקדים, קמח, סולת ואבקת אפייה. להוסיף את היבשים לקערה עם הנוזלים ולערבב למרקם אחיד. להעביר לתבנית ולאפות כ-20 - 25 דקות, עד שהקיסם הננעץ בעוגה יוצא יבש.

להוציא את העוגה מהתנור ולצקת עליה מיד את הסירופ הקר בעזרת מצקת, בהדרגה ובאופן שווה. להניח לעוגה להצטנן לגמרי ולספוג את הסירופ.

הרכבה: לפרוס את העוגה לריבועים (אפשר להגיש כפרוסות או להניח בתוך כוסות קינוח, במקרה כזה לקרוץ לעיגולים מעט יותר קטנים מקוטר כוסות הקינוח ולהניח פרוסות עוגה בתחתית כל כוס). לפזר גרגרי רימון למעלה.

להקציף שמנת מתוקה וסוכר לקצפת יציבה. להזליף פנימה תמצית מי ורדים ולערבב בעדינות. להניח תלוליות קצפת מעל העוגה. אפשר גם להשקיע, להעביר לשקית זילוף ולהזליף שושני קצפת. לקשט עם כמה גרגרי רימון נוספים.

השראה ממגזין על השולחן - גיליון 270 אוג' 2013

הע / ארות:

מי ורדים - אפשר גם לוותר, מאוד רצוי שלא.  לדעתי כמה טיפות אלה אחראיות על הטוויסט העיקרי של הקינוח.

את העוגה המוכנה וספוגה בסירופ אפשר להכין מראש ולשמור מכוסה כ-3 ימים בטמפרטורת החדר, ולהרכיב את הקינוח ממש לפני האירוח. מרגע ההרכבה הקינוחים יחזיקו מעמד כ-3-4 שעות במקרר.

עוגת סולת סופר טעימה גם בלי הקצפת. מכינה אותה גם לבד, ללא קישוטים. אפשר לגוון ולהחליף את הלימון בתפוז או להוסיף תבלינים לסירופ המתבשל, כמו קינמון, כוכבי אניס וכד'.

כתום זה השחור החדש. טרופי-טרייפל מנגו, קוקוס ופסיפלורה

יודעים מה אחד הדברים החשובים בחברים טובים? יכולת לזרום עם האוכל. אנחנו אוהבים לארח ועוד יותר אוהבים לעשות ניסויי אוכל בחברים. בינתיים אין תלונות או דיווחים מבתי חולים לאחר ביקורים אצלנו.

- מה זה? - שואלים האורחים.
- ערבבתי קצת שוקולד לבן והוספתי נענע. אין לי מושג איך זה יצא. תטעמו, תגידו מה אתם חושבים. ועל הדרך תציעו שם לקינוח, אני עוד צריכה לפרסם אותו.

ואז הלב מחסיר פעימה. טעים / לא טעים. או אותו דבר, בגרסה מפחידה יותר: אכיל /לא אכיל? ובאותו רגע בידוק אני חושבת למה לכל הרוחות אני כל פעם מחדש נכנסת להרפתקה במטבח במקום לכין עוגת שוקולד טובה ופשוטה. מזל שחברים שלנו אוהבים הכל. או שפשוט הם מנומסים מדי...

הפעם מול שפני הניסיונות שלנו הוצג אתגר המנגו החודשי של מנטקה. לפעמים יש אתגרים בהם אני מתלבטת בין המון אופציות ובסוף מרוב שרוצה לנסות הכל, לא עושה כלום. כי הופ, ועוד חודש עבר לי ממש מהר מדי ואני נשארתי עם מלא רעיונות בראש. הפעם הייתי די נעולה מלכתחילה שאני רוצה טרייפל. קינוח כוסות ממוצא אנגלי, בו בדרך כלל משולבים שלושה מרכיבים - עוגה בחושה, פרי טרי וקרם. לקחתי את הקינוח שלי הרבה שעות טיסה מהמקור, למדינות טרופיות. יצא קינוח כתום, שמח, קייצי וטעים מאוד. אכלנו את הקינוח, שתינו קפה ודנו ביחד באופציות לשם. אך בסוף, כרגיל, נבחר קופירייטינג מנצח של בעלי ובלוזוגי.

רגע לפני - תציצו ללינק הכתום והטעים, תראו מה בלוגרים אחרים הכינו. 

אגב, העוגה הבחושה שנולדה כחלק מההכנות לטרייפל? לגמרי שווה בשביל לככב בנפרד. אחת הטעימות שהכנתי. גם קרם מנגו מוצלח במיוחד, תחשבו למזוג אותו מעל גלידת וניל ולהגיש... יאמי. לקטנצ'יק שבמשפחה, אגב, ערבבתי את הקרם עם יוגורט לבן חמוץ, הוספתי קצת מחית מנגו שנשארה מהכנת הקינוח והוא אכל וביקש עוד. ואם לעשות את הקרם יציב יותר (להוריד את החלב, לדוגמא), כבר רואה אותו משתלב בטארטים...

טרופי-טרייפל מנגו, קוקוס ופסיפלורה

עוגת מנגו בחושה

מצרכים (ל-2 תבניות אינגליש קייק)

1.5 כוסות מחית מנגו (בערך 2 מנגו גדולים, לרסק למחית עם בלנדר ידני ואז למדוד את הכמות)
1/3 כוס סוכר לבן
1/3 כוס סוכר חום
2/3 כוסות שמן
2 ביצים
1 כפית תמצית וניל
1 כוס קמח לבן רגיל
2/3 כוס קוקוס טחון
1 כפית אבקת אפייה
1/3 כפית מלח

הכנה:

בקערה גדולה לערבב את המנגו עם שני סוגי סוכר. להוסיף שמן, ביצים ותמצית וניל, לערבב היטב.

בקערה נפרדת לערבב את המצרכים היבשים: קמח עם אבקת אפייה, קוקוס ומלח.

להוסיף את היבשים לרטובים ולערבב היטב לתערובת אחידה.

להעביר לתבניות ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות - כ-40 דקות.

לצנן לחלוטין, לאכול כמה פרוסות ככה ישר מהתבנית. את השאר לפרוס לקוביות עבור הטרייפל.

קרם מנגו:

מצרכים:

1 כוס מחית מנגו (בין מנגו אחד לשניים, תלוי בגודל, לרסק למחית עם בלנדר ידני ואז למדוד את הכמות)

1 שמנת מתוקה להקצפת 32-38%

1 כוס חלב

1 כף אבקת סוכר 

3 כפות אינסטנט פודינג וניל 

הכנה:

בקערת מיקסר להקציף את השמנת המתוקה לקצפת רכה. להוסיף את כל שאר המצרכים ולהקציף לתערובת אחידה (הקרם יוצא די נוזלי, לייצוב הקרם להוריד את החלב / להגדיל את כמות הפודינג).

הרכבת הטרייפל:

מצרכים:

כוסות קינוח, לפי כמות המנות הנדרשת 

עוגת מנגו בחושה, פרוסה לקוביות בינוניות (בגודל כסנטימטר על סנטימטר)

קרם מנגו

כחצי מנגו חתוך לקוביות קטנות 

2 פסיפלורות (לא חובה, אך מוסיף לצבע, לטעם ולטרופיות של הקינוח...)

לפזר באופן שווה את קוביות העוגה בין כוסות ההגשה. למזוג כמה כפות מהקרם מעל. לקשט בקוביות מנגו. לסחוט מעט מיץ מהפסיפלורות מעל הקינוח. 

מומלץ לאחסן במקרר כרבע שעה לפחות לפני ההגשה. 

סוף עונת הדובדבנים. גאלט שוקולד ודובדבנים.

לפני שנים רבות, בגיל שמונה, עברתי ניתוח אפנדיציט. זה היה בחורף, בדצמבר, חזרתי הביתה מבית החולים ובדיוק באותו היום נותקה אספקת החימום בבית. שכבתי במיטה, קטנה וכואבת, מכוסה בשתי שמיכות, ולכל מבקר סיפרתי בפרטי פרטים את סיפור הגבורה שלי של איך גילו שזה אפנדיציט, איך לקחו אותי לניתוח, איך שכבתי בבית חולים ואיך הורידו לי את התפרים. לגמתי מרק עוף חם עם קניידלך סולת, הפניצילין היהודי שסבתא שלי הכינה כדי לחזק את החולה. היא ארזה אותו באהבה רבה בצנצנת זכוכית, עטפה במגבות, וסחבה בנסיעה של שעה וחצי במטרו ובשני אוטובוסים בשביל להביא אותו עד אליי. זה היה המרק שהכי אהבתי, אך אז עשיתי פרצוף של "שום דבר לא טעים לי". בניסיון לעודד את הילדה האומללה (ואני נהניתי לשחק אומללה!) אמא שאלה אותי במה היא תוכל לפנק אותי. מה לקנות לי לאכול. ילדה בת שמונה, מה אמורה לבקש? גלידה, שוקולד, עוגה עם קרם. אני ביקשתי... עגבניות טריות. כן, זה היה המאכל האהוב עליי.

במקום ההוא ובזמן ההוא, עגבניות בדצמבר עלו חמישית מהמשכורת של אמא שלי הרופאה או שישית מהמשכורת החודשית של אבא שלי המהנדס. הפנים של אמא קפאו, ולא מהקור ששרר בחדר נטול החימום: "עגבניות?.... יש מלא עגבניות טובות שכבשנו בקיץ, אולי את רוצה מהם?". צנצנות צנצנות, בגדלים שונים, של ליטר, שלושה וחמישה ליטרים ניצבו במזווה הענק שלנו, מלאות בכל טוב של הקיץ שידיה המוכשרות של אמא הכינו לחורף. עגבניות כבושות, מלפפונים חמוצים ומלא מלא סוגי ריבות. "לא, אמא - אמרתי. - אני רוצה עגבניות טריות. עגבניות של קיץ".

כמובן שקיבלתי אז את העגבניות להן ייחלתי. אמא קנתה כמה בודדות כדוגמית, וכמובן שטעמן לא הזכיר אפילו את הטעם של השמש והקיץ. הן אפילו לא היו אדומות, צהובות לבנות כאלה, גם בחוץ וגם בפנים, קשות וכמעט ללא מיץ. שמתי עליהן הרבה מלח ואכלתי כדי לא לאכזב את אמא, אבל זאת הייתה הפעם האחרונה שביקשתי עגבניות בחורף. לא שבאמת הציעו לי שוב, גם אמא למדה את הלקח ולא שאלה יותר.

למרות ההקדמה, במתכון הבא אין עגבניות בכלל. יש בו דובדבנים, שעכשיו בדיוק נמצאים בסוף עונתם. דובדבנים זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת. כמעט כמו עגבניות. עונתם קצרה במיוחד כאן, בארץ אחרת מזו שגדלתי בה. כאן בדרך כלל אין צורך בחימום בתים בדצמבר והכי חשוב - תמיד אפשר ליהנות מסלט עגבניות טוב.

יש משהו מיוחד בהמתנה עונתית לדבר שאוהבים. מלמד דבר מה על סבלנות והערכה למזון שמגיע אלינו לצלחת, ולא לקבלו כמובן מאליו. הילדים שלי פחות מבינים את זה. כי עגבניות, מלפפונים, חצילים - זה הבסיס, וזה קיים תמיד. נכון שאנחנו אוהבים את פירות הקיץ ומחכים לריח ההדרים של החורף, אך בתוך השפע הקבוע - זה רק גיוון נוסף לשולחן האוכל שלנו ולא באמת חסר משהו בסיסי.

אם נגמרו הדובדבנים, לא חייבים לחכות עד לקיץ הבא. יילך מצוין גם עם פירות אחרים כמו תותים (מתי כבר העונה!) או כל סוג של פירות יער, כמובן אפשר להכין גם עם פירות קפואים.

בצק לא מתוק, אפילו כמעט מריר, מאוזן נפלא על ידי המלית של פירות (אם הפירות לא מתוקים מספיק, להוסיף עוד קצת סוכר למילוי) ואבקת הסוכר למעלה. ללא ביצים, ללא חמאה, כמעט ללא סוכר או שמן שזה אומר - כמעט ללא ייסורי מצפון. ובכלל, סגנון אפיה של גאלט פשוט מושלם. מינימום עבודה ומצרכים, ואם זה נראה מרושל אז עוד יותר טוב, כי זה כפרי ואוטנטי. אני כבר מתכננת כאן עוד הרבה ניסיונות בתחום....

מצרכים:

1 כוס קמח לבן רגיל
1/2 כפית אבקת אפיה
2 כפות אבקת קקאו
1 כף סוכר
3 כפות שמן
3 כפות מים רותחים

למילוי:

1 כוס דובדבנים שטופים, חצויים ומגולענים
2 כפות סוכר
2 כפות קורנפלור
2 כפות שקדים פרוסים

* אבקת סוכר לפיזור מעל המאפה המוכן

הכנה:

לערבב יחד קמח, אבקת אפיה וקקאו. להוסיף סוכר ולערבב.

למזוג לתוך התערובת שמן ומים ולעבד לקבלת בצק. הבצק יוצא עדין ורך. אם יצא דביק מדי, להוסיף עוד כף - שתיים של קמח. לאסוף לכדור, לכסות ולהניח במקרר לכ-10 דקות.

לערבב את הדובדבנים עם הסוכר והקורנפלור.

לרדד את הבצק לעיגול דק וליישר בעזרת הסכין (הנחתי צלחת גדולה מעל הבצק ופשוט חתכתי את השוליים). להניח את המילוי במרכז. לפזר שקדים מעל

להרים את קצוות הבצק בזהירות ולקפל מעל המילוי.

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 190 מעלות כ-20 דקות.

לפני ההגשה לפזר אבקת סוכר.

קצת סיפור בתמונות:

מרדדים את הבצק וחותכים את השוליים המיותרים

מניחים את המלית במרכז 

ומקפלים את השוליים מעל. לא צריך לדייק, מרושל זה טוב. רק לשים לב שלא יהיו חורים (ואם יש, אפשר לשים טלאי משארית בצק מהסעיף הקודם).

כוס מלאת דובדבנים. טעים. טעים. טעים.

פרוסה ועוד פרוסה. חבל שנגמר.

שחור, לבן, דובדבנים. חייב להיות פוטוגני.

 אחרונה ודי. כן, זה טעים כמו שזה נראה.

טארט גבינה, שוקולד לבן ונענע

יודעים מה מזמן לא היה כאן? נכון, מתכונים לאוכל נורמלי, ולא מאפים ועוגות. אבל לא לזה התכוונתי. מזמן לא היה כאן פוסט מוקדש לפרויקט של מנטקה. ובגלל שמנטקה זה אתר קונדיטוריה, ופשטידת ברוקולי דיאטטית - עדיין לא נבחרה כחומר גלם, אני נאצלת בלית ברירה ובלב כבד (ומשקל כבד עוד יותר), להקריב את עצמנו וגופנו למען המטרה. וברוח חג השבועות שממש מעבר לפינה, להקדיש רשומה לחומר גלם לבן, אבל לא גבינה. שוקולד לבן. שדי מקופח אצלי בבלוג לטובת אחיו הבוגר והמסקרן, שוקולד מריר (רצוי עם כמה שיותר אחוזי קקאו).

מה שהכי אוהבת בפרויקט של מנטקה - זה גורם לי לחשוב בכיוונים שלא הייתי מגיעה לשם לבד. ולהמציא דברים חדשים. להרגיש מרקו פולו של המטבח. לאחד שוקולד לבן עם נענע, להצליב בין בסיס של טארט לעוגת גבינה אפויה ולסיים את הכל בהררי קצפת שוקולד לבן. האמת? בלי צניעות יתרה, יצרתי את אחד הטארטים היפים והטעימים ביותר שיצא לי לראות / לטעום. כזאת אני, קצת עפה על עצמי. תכינו, תעופו איתי ביחד. למרות שאחרי עוגה כזאת זה קצת קשה... לעוף.... חוקי פיזיקה וכאלה....

שנייה לפני - חייבים הצצה לעוד דברים לבנים מהממים שבלוגרים נוספים הכינו. זה מהמם, זה חגיגי, זה טעים. תתחילו להמיס שוקולד. לבן,

טארט גבינה, שוקולד לבן ונענע

מצרכים:

בסיס:
3/4 1 כוסות קמח לבן רגיל
1/2 כוס סוכר
2 כפות מיץ לימון
כ-1 כפית גרידת לימון
כ-2 כפות עלי נענע קצוצים
100 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות קטנות

מילוי גבינה ושוקולד לבן
500 גרם גבינה לבנה 5%
1/4 כוס סוכר
2 כפות אינסטנט פודינג וניל 
2 ביצים 

100 גרם שוקולד לבן

2 כפות חלב

קרם שוקולד לבן ונענע
250 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה 32%
100 גרם שוקולד לבן 
2-3 גבעולי נענע 
2 כפות אינסטנט פודינג וניל 

הכנה:

בסיס:

לערבב את הקמח עם הסוכר, גרידת לימון ונענע. להוסיף את המיץ.

לחתוך את החמאה הקרה לקוביות קטנות ולהוסיף לבצק, לעבד בפולסים קצרים במעבד מזון מצוייד בסכין מתכת לקבלת פירורים.

לרפד את תחתית התבנית בנייר אפיה ולשמן את הנייר ואת דפנות התבנית בחמאה. להעביר את הפירורים לתבנית ולשטח אותם עם היד תוך כדי יצירת דפנות בגובה כ-4 ס"מ.

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות 20 דקות. להוציא מהתנור, להוריד את חום התנור ל-160 מעלות ולתת לבסיס להצטנן טיפה. 

בינתיים להכין מילוי גבינה ושוקולד לבן:

לשבור את השוקולד לקוביות. להוסיף את החלב ולשים במיקרו על להמסה של השוקולד (להמיס בפולסים של 20 שניות בהתחלה - ואחר כך של 10 שניות בכל פעם, כי שוקולד לבן נשרף בקלות). לערבב לתערובת חלקה. ולהניח בצד להצטנן כמה דקות. 

לערבב את כל שאר החומרים של המילוי. להוסיף את השוקולד המומס ולערבב יחד לתערובת חלקה. 

למזוג בזהירות מעל התחתית האפויה ולהחזיר לתנור הדולק על 160 מעלות - לאפות כ-60 דקות. 

לסגור את התנור, לפתוח קצת את הדלת ולתת לעוגה להתקרר כחצי שעה בתוך התנור. להוציא את העוגה ולקרר אותה לחלוטין בחוץ. 

קרם שוקולד לבן ונענע

בזמנן שהעוגה בתנור, להתחיל בהכנות הקרם שגם מצריך זמן צינון יחד עם העוגה.

למזוג לקערה 100 מ"ל שמנת מתוקה ולהוסיף גבעולי נענע שטופים. לחמם יחד במיקרו כ-40 שניות ולהניח לכמה דקות בצד. להוציא את הנענע, צוך כדי סחיטת השמנת מהגבעולים לתוך הקערה, לספיגת הטעמים. להוסיף שוקולד לבן שבור לקוביות ולערבב היטב להמסה מלאה של השוקולד (במדתת צורך לחמם שוב במיקרו בפולסים של 10 שניות). 

לצנן לטמפרטורת החדר, לכסות את הקערה ולהכניס למקרר לצינון של שעה לפחות. 

להעביר לקערת המיקסר את יתרת השמנת המתוקה, להוסיף אינסטנט פודינג וגנאש שוקולד לבן. להקציף יחד לקבלת קרם יציב. 

להעביר לשקית זילוף ולקשט את הטארט המוכן.

קצת סיפורים בתמונות:

פירורי בצק:

מהדקים בעזרת האצבעות לתחתית התבנית:

אופים אפיה חלקית, צבע הבסיס צריך רק להזהיב קלות:

מוזגים בזהירות את מילוי הגבינה והשוקולד:

בינתיים מתחילים בהכנות הגנאש. זה ירוק על לבן וזה ממש יפה, כי לתמונה הזאת אין באמת ערך אינפורמטיבי:

הבסיס האפוי:

כיפות קטנות, כוכבים, פרחים או כל דבר אחר. הקרם די יציב ונוח ובעיקר ממש טעים:

קיץ חם. קינוח קרם גבינה בכוסות.

חם, חם, מתחמם. מרגיש כאילו אלוהים פתח את דלת התנור ויסגור אותה רק בעוד כחצי שנה. וזה גורם לנו לפתוח פחות את דלתות התנורים הביתיים שלנו. בדו קרב בין תנור למזגן מנצח בדרך כלל חשבון החשמל שלי. תוך כדי שבועות עוד מעט כאן, ואת זה אי אפשר לפספס. הפיד שלי בפייסבוק מאז פסח מתמלא בעוגות ומאפי גבינה, ורק צובר תאוצה לקראת החג עצמו. מרגיש שחוגגים אותו באמת שבועות, ולא יום אחד בלבד, בו צריך להעמיס על השולחן את כל תנובת החלב השנתית (משחק מילים, מישהו?).

כמובן שאין לי התנגדות ללכת עם הזרם, כל עוד בזרם יש גבינה, חלב והרבה שמנת מתוקה. לזרם זה הוספתי קצת שוקולד מריר ועוגיות בטעם חמאה וקיבלתי קינוח טעים וצונן שמכינים בעשר דקות, בלי תנועות מיותרות ובלי להפעיל את התנור. מניחה שאפשר גם להקפיא (בכלי הגשה מתאימים, כמובן), אצלי חוסל עד הפירור האחרון, בלי שניתנה אפשרות לבצע ניסיונות נוספים.

בברכת קיץ צונן ומזגן תקין.

שכבות קינוח קרם גבינה בכוסות

מצרכים (ל-10 כוסות הגשה גדולים)

לפירורים:
200 גרם פירורי עוגיות (פטיבר ודומיהם, אני השתמשתי בעוגיות עינוגיות מעולות של חברת מן)
40 גרם חמאה מומסת
3 כפות חלב

לקרם גבינה:
250 גרם שמנת מתוקה לקצפת 32%
1/4 כוס סוכר
3/4 כוס חלב
80 גרם (1 אריזה) אינסטנט פודינג פצפוצי שוקולד
500 גר' גבינה לבנה 9%
50 גרם שוקולד מריר

הכנה

לשבור את העוגיות לפירורים דקים. לערבב עם החלב והחמאה המומסת. לסדר באופן שווה בין כוסות הגשה (ככף - כף וחצי לכל כוס) ולשטח בתחתית הכוס.

להקציף את השמנת המתוקה לקצפת רכה. להוסיף סוכר, חלב ואינסטנט פודינג ולהמשיך להקציף לקבלת קצפת יציבה. להוסיף את הגבינה ולקפל בעדינות לקבלת קרם אחיד.

להעביר כמחצית מהקרם לשקית זילוף (אין צורך בצנתר, רק לגזור את קצה השקית) ולזלף לתוך כוסות ההגשה.

להמיס את השוקולד במיקרו. להוסיף לתוך קרם גבינה שנותר - ככף מהשוקולד כל פעם ולקפל בעדינות לערבוב מלא של השוקולד בתערובת. להעביר את הקרם שוקולד לשקית זילוף ולזלף שכבה נוספת של הקרם מעל הקרם הלבן.

לשמור במקרר להתייצבות - שעתיים לפחות. לפני ההגשה אפשר לקשט עם עוגיות או עם פירות.

כמה פשוט, ככה טעים. אפילו לתינוקי שלנו בן שנה שעדיין נטול שיניים, היה טעים במיוחד. התחלקתי איתו בקלוריות של הקינוח שלי, פתרון יעיל לשנינו.

הרבה תמונות בשביל מתכון קצר. שילוב של קינוח פוטוגני ואור יום שאפשר גם בשש בערב צילומים במרפסת. בכל זאת גם לקיץ יש יתרונות.... אחרונה ודי. רוצו להכין.

מגאורגיה באהבה - חצ'פורי גבינה בהליך מזורז

אי פעם, לפני שנים רבות, החלטתי שאני רוצה לפתוח בלוג שברובו יהפוך לקולינרי. תחילת דרכו עוד הייתה באתר תפוז, כמה שנים אחרי הועתק לכאן, לבולגר. התמונות הראשונות שליוו את המתכונים - באיכות משתנה, מ"גרוע ביותר האם זה בכלל אוכל" דרך "סביר אך לא ברור מה מצולם פה" ועד "גרוע נסבל עם קצת דמיון רואים שזה טעים". מאז, אני רוצה להחמיא לעצמי, השתפרתי. או לפחות למדתי שפלאש זה האויב הכי גדול של האוכל ואור טבעי - זה הדבר הכי טוב שיכול לקרוא לאוכל. כלומר, לפורטרט של האוכל. אחד המתכונים שלא הועתקו מהבלוג הקודם - מתכון לחצ'פורי. כי התמונה הייתה מזעזעת אפילו יחסית אליי של אז. הרבה שנים עברו, טעם של המאפה הנפלא, השילוב אחד המוצלחים בין גבינה חמה לבצק, עוד היה לי בפה. וכך גם הקלוריות הרבות שבו נדבקו לי למותניים וסירבו לעזוב. לקח הרבה זמן עד שהחלטתי לשחזר את המתכון.

אחרי הלידה השלישית וקצת לפני החזרה מחופשת הלידה החלטתי להיכנס למשטר דיאטה, כי התירוצים נגמרו והג'ינס זעק. רגע לפני, בתור ארוחת שחיטות לפרידה, החלטתי להכין - לא סטייק, לא עוגה עתירת קצפת. חצ'פורי. לחם גרוזיני במילוי גבינה. דבר הכי עתיר קלוריות שאני מכירה. אך שווה כל ביס. פעם בשנה. ואז - אבוי. שוב התמונות יצאו לא משהו. יותר טובות ממה שהיה לפני כמה שנים. לפחות משהו שכן ראוי ללווות מתכון כאן בבלוג. אז סוף סוף המתכון עולה לאוויר. במיוחד שעוד מעט שבועות - וזאת בהחלט סיבה טובה לחטא של "פעם בשנה"...

הזדמנות טובה להראות כאן קצת מהתמונות מטיול שלנו לגאורגיה מלפני שנתיים בדיוק. טיול שכולו הנאה (גם גסטרונומית), נופים נפלאים, אנשים הכי חמים, אוכל מצוין (מקומי, אל תנסו שם לטעום מההשפעות שבאו מבחוץ...) ו-הכל זול, זול, זול....

מצחטה, מפגש שתי נהרות:

טביליסי, מבט מלמעלה וקשט בענן

ישן מול חדש - גשר מודרני מזכוכית מול העיר העתיקה של טביליסי

מאגר מים בג'ינבלי

פסל של מייסד העיר מעל נהר קורה בטביליסי  

וכמובן המראות מהשוק - לפתוח את התיאבון

הכמויות במתכון ל-6 חצ'פורי גדולים, כלומר 6 מנות טובות בגודל XXL בדיוק כמו שגאורגים אוהבים. מומלץ לחלוק את המנה עם החבר ולהוסיף סלט ירקות ליד. זה לא חצ`פורי אמיתי, חצ`פורי אמיתי - זה חצי יום עבודה. כאן חוסכת את עיקר פעולת הקיפול והרידוד (וגם כמויות של חמאה שמקפלים לתוך הבצק, כך שהמקורי הוא עוד יותר "דיאטטי")... נקרא למתכון -

חצ`פורי (בהליך מקוצר)

מצרכים (ל-6 חצ`פורי גדולים)

לבצק:

500 גרם לבן, ריוויון או גיל

1/2 כפית מלח

1 ביצה

100 גרם חמאה או מרגרינה

כ-750 גרם קמח

1/2 כפית אבקת אפיה

+ כ-30 גר' חמאה נוספת להברשה מעל המאפה המוכן

למילוי:

800 גרם גבינה. (הגבינה הקלאסית לחצ`פרי בוודאי גבינה גרוזינית - סולוגוני, מוכרים אותה כמעט בכל סופר. אפשר להחליף במוצרלה. אפשר להשתמש גם בתערובת גבינות - צהובה, בולגרית, פטה, אבל עדיין סולוגוני (או מוצרלה) צריך להיות המרכיב העיקרי)

כוס חלב

2 ביצים

2 כפות קמח

מלח

הכנה:

לערבב את כל המצרכים לבצק, להוסיף קמח בהדרגה עד שהבצק הופך לרך וטיפה דביק. לאסוף לכדור, לקמח מעט את הבצק, לכסות במגבת שלא יתייבש ולהניח בצד ל-20-30 דק`.

לחלק את הבצק ל-6 חלקים ולגלגל 6 כדורים שווים. לרדד על משטח מקומח כל כדור לקוטר כ-30 ס"מ ועובי כס"מ. לשים באמצע כל עיגול שישית מהמילוי. למשוך בעדינות את קצוות הבצק לכיוון המרכז כדי לסגור את הגבינה בפנים ולהדביק את הקצוות ביחד במרכז - נוצר מעין שק עם ה"סגירה" באמצע.

לשטח קצת את ה"שק", עכשיו הוא יותר דומה לפיתה עם מילוי בפנים.

אפשר להכין את החצ`פורי בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות, 15-20 דקות. את החצ`פורי שמים בתבנית משומנת עם ה"סגירה" למטה. אפשר גם להכין במחבת, לטגן כל חצ`פורי בנפרד במחבת חם מאוד וללא שמן כ-5 דקות מכל צד או עד שהבצק מזהיב.

להניח חתיכה קטנה של חמאה על החצ`פורי המוכן והבריש מצד אחד, החמאה נמסה מיד לתוך המאפה הרותח. להערים אחד על השני, ולהמשיך להבריש בחמאה את הצד העליון. להשהות כ-5 דקות לפני האכילה. מומלץ לאכול מיד, לחימום חוזר - בתנור בלבד, שחומם מראש ל-200 מעלות.

למתכון באתר Foods Dictionary, כולל חישוב ערכים תזונתיים 

שלבי הכנה:

משטחים את הבצק ושמים חלק מהמילוי במרכז

אוספים את הבצק ל"שק"

משטחים ל"פיתה"

מטגנים על מתבת לוהטת ללא שמן (או אופים בתנור)

שמים חתיכת חמאה על כל "חצ'פור" מוכן ומערימים אחד על השני

כמה טעים...

ו... בתור בונוס - שדרוג שלי שהופך את המתכון לחצ`פורי לעצלנים באמת...

לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה חצ`פורי בלי להעליב את כל העדה... אבל זה עדיין טעים מאוד. שמים בתבנית בצק עלים מוכן ומרודד (בטח, כי אנחנו עצלנים...), יוצרים שוליים גבוהים. שופכים את המילוי של החצ`פורי (במקרה זה אני אוהבת להוסיף גם גביע קוטג`, שלא מתאים בגרסה הקודמת כי הופך את המילוי לנוזלי מדי ואני חוששת שיגלוש החוצה מה"תפר") ומכניסים לתנור ל-25 דק`...

חותכים כמה פרוסות עגבנייה ליד וארוחת בוקר של שבת, משמינה וטעימה ביותר, מוכנה באפס מאמץ...