אמא ע/אובדת - גרסת ארוחת צהריים

אתמול, לפני היציאה שלי לעבודה בבוקר:
- גילעד, שמתי כאן בסיר למיקרו פתיתים ותבלינים. תוסיף כוס מים קרים ותכניס למיקרו ל-6 דקות. אחר כך תשאיר מכוסה לעוד חמש דקות ובינתיים תחמם את החזה עוף שבמקרר, בקופסת פלסטיק עם מכסה כתום.
- בסדר, אמא.
- אז אתה זוכר, להוסיף מים ולבשל 6 דקות.
- טוב, אמא.

השעה שתיים וחצי. מתקשרת מהעבודה:
- מה שלומך, חמוד? מה אתה עושה?
- רואה טלוויזיה. בדיוק התחיל פרק חדש של גאליס.
- אכלת?
- עוד לא. יסתיים הפרק ואוכל.
- אתה זוכר, פתיתים וחזה עוף.
- כן, אמא, טוב, אמא, ביי.

השעה שלוש וחצי. מתקשרת שוב.
- גילעד, מה שלומך? איך היה האוכל?
- עוד לא אכלתי.
- למה??
- כי עכשיו בדיוק מתחיל פרק חדש של גאליס....
- שום גאליס, שמעתי את המשפט הזה כבר לפני שעה. תעשה הפסקה ולך תכין לעצמך לאכול.
- טוב, אמא. ביי.

השעה ארבע. טלפון אליי:
- אמא, אני בדיוק מכין פתיתים. כמה זמן אמרת?
- שש דקות. ולהוסיף מים.
- טוב, אני עושה עכשיו.

ארבע ושש דקות. טלפון אליי.
- אמא....
- מה קרה, חמוד?
- הייתי אמור להוסיף מים לפני שאני שם במיקרו או אחרי?
- לפני, כמובן.
- אופסי...
- כבר שמת?!...
- כן. בלי מים.
- ומה קרה??
- כלום. רק הפתיתים נשרפו.
- די!!! הסיר בסדר? והמיקרו? והבית?
- הכל בסדר. הסיר חם מאוד. ויש קצת ריח. וגם עשן. מה אני עושה עכשיו?
- מה עשן?? אוי ווי.... תפתח חלון.
- אני רעב.
- תמתין כמה דקות שהסיר יתקרר, תזרוק את הפתיתים ותתקשר אליי. אסביר לך שלב שלב איך לעשות פתיתים. למרות שנראה לי עד שתסיים, אבא כבר יגיע.
- אבל אני רעב עכשיו.
- אין מה לעשות. תמתין שהסיר יתקרר, אתה לא רוצה גם כוויה. ואז תנקה.
- טוב, ביי.

ארבע ורבע. מתקשרת לגילעד.
- נו, מה שלום הבית, הסיר והפתיתים?
- בסדר. אז אמרת לזרוק גם את הסיר?
- לא!!!!! לא לזרוק את הסיר, רק את מה שבתוכו!
- טוב. אני מחכה. עוד לא התקרר.

בשעה חמש בעלי מגיע הביתה ומשימת הפתיתים הושלמה. והסיר לאחר בדיקה יסודית שלי בערב בכל זאת נכנס לפח. עוד יום בשגרה של אמא ע/אובדת.

יש דברים שאפשר להזניח בדצמבר, כשאני עובדת עשר שעות ביום. כמו כביסות. מי אמר שצריך לקפל? יש נקי - תגידו תודה ותחפשו בערימה מה אתם רוצים ללבוש. הכל על כורסת טלוויזיה ענקיה בפינה בסלון שמזמן עברה הסבה לכורסת הכביסה. המדפים בארון על תקן המלצה בלבד. עם אוכל לצערי זה לא עובד. אוכלים כאן כל יום, ועוד רצוי שיהיה גם טעים.

ביום שישי אנחנו מבשלים הרבה, משתדלים שיישאר גם ליום ראשון. יום שני זה יום קשה, בימי דצמבר הקרים מזמינים בימי שני פיצה וחוגגים על פחמימה הכי טעימה בעיר (חוץ מהפיצה שאני עושה... אבל לא בימים אלה). בשבילי אני מקפיצה קצת ירקות, כי בפיצה לא נוגעת בשלב זה בחיים. למרות שזה קורבן אחד הגדולים על שדה קרב של הדיאטה שלי. יותר גרוע מזה - זה רק לוותר על פרוסת עוגת שוקולד... רביעי זה קל - בעלי בבית ביום חופשי שלו, מכין כמות גדולה של פסטה וכל פעם מגוון ברוטב, וזה מספיק לרביעי וחמישי. סגרנו שבוע. רגע, חסר לנו יום שלישי. יום שלישי זה מאתגר. בדרך כלל אחד הפתרונות שלי - חזה עוף או פרגיות שמשרה מראש במרינדה ואז מכניסה לתנור. עשרים דקות - ויש ארוחת צהריים טובה, שרק דרושה לה פחמימה נחמדה ליד. לפעמים הפחממה יוצאת לא משהו, ראה ערך למעלה - משימת הפתיתים...

קיבלתי להתנסות מוצר חדש של סנפרוסט שבדיוק עונה לי על ההגדרה של "פחמימה טובה ליד". מג'דרה להכנה מהירה, שהיא גיוון מצוין לפתיתים או אורז. אפשר להכין גם על הגז וגם במיקרו. כרגע ניסיתי על הגז כי סיר למיקרו בינתיים... אתם זוכרים... בפח.... רק להוסיף שתי כפות שמן ורבע כוס מים ולתבל - אני הוספתי מלח, פלפל שחור טחון, טיפה כמון וחצי כפית ראס אל חנות. לכסות, לחמם שש דקות על הגז, לערבב שוב ביסודיות ולבשל ארבע דקות נוספות. מוכן, האורז יוצא אחד-אחד, ואפילו הבצל כבר בפנים. חמים, טעים, מושלם.

אני חושבת שגילעד מוכן לאתגר קולינרי הבא... מזל שיש ביטוח לבית.

חזה עוף / פרגיות במרינדה לתנור 

מצרכים:

חזה עוף / פרגיות חתוך לפרוסות עבות
בצל גדול, פרוס לחצאי טבעות

מרינדה:
2 כפות שמן זית
1 כף חרדל
1 כף דבש
2 כפות רוטב צ'ילי מתוק
2 כפות סויה
3 כפות מים
קליפה מגוררת מלימון אחד
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

הכל סופר פשוט, בדיוק זאת המטרה -
לערבב את כל המצרכים למרינדה. להניח את חזות עוף או פרגיות על המגש, לשפוך את המרינדה מעל.
לאחסן במקרר מחצי שעה ועד לילה שלם.

להעביר לתבנית אפיה, לפזר את הבצל מעל. לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 190 מעלות כ-15-25 דקות, תלוי בגודל החתיכות שפרסתם.

הע/ארות :

- לא לייבש את הבשר. אחרי רבע שעה בתנור אני מציצה ובודקת כל כמה דקות עם המזלג אם מוכן. בפרגיות פחות קריטי כי הבשר שומני יותר, אבל חזה עוף שהתייבש זה ממש לא אותו הדבר.

- זה הבסיס למרינדה, ניתנת כמובן לשינוי וגיוון. במקום חרדל אפשר להוסיף קטשופ וקצת פפריקה אדומה מתוקה. כף רוטב ברבקיו ישתלב מצוין. מרכיב חובה - גרידת לימון. משדרג פלאים, לא לוותר. טוב, אם אתם כל כך עקשניים, אפשר להחליף בגרידת תפוז.

שמרים: לחם ושעשועים. חלה ממולאת עם חזה עוף ופלפלים

יש לי המון ספרי בישול בבית. חלקם - אני פותחת על בסיס קבוע, חלקם קניתי רק בשביל תמונות יפות, חלקם סתם תופסים מקום. בהתחלה הייתי מכינה מהם מתכונים "בדיוק לפי הכתוב", כולל למדוד את כמות התבלינים עם כפית. בהדרגה התחלתי להרשות לעצמי לחרוג ממוסכמות המתכון. בתקופה האחרונה המתכונים הכתובים הפכו אצלי רק לסוג של השראה, על בסיסה אני ממציאה משהו משלי ונהנית להרגיש מרקו פולו של המטבח.

לפני שנה וקצת  במגזין "על השולחן" קראתי כתבה צבעונית וטעימה, כמו שרק ב"על השולחן" יודעים לעשות, על מאפי שמרים מלוחים שארז קומרובסקי מכין. בכל מיני וואריאציות ושילובים מעניינים ועיצובים שונים. המון ירק, כמה סוגי גבינות, כמה סוגי בשרים, עגולים, מוארכים, רולדות וצמות. חגיגה. נדלקתי, סימנתי לי איפה שהוא בראש - שגם אני חייבת לנסות. ושם זה נשאר. לפני  כחודשיים בפרויקט מיוחד לקראת ראש השנה ב"על השולחן" הציגה חן שוקרון , המומחית הגדולה למתוקים, דווקא את המלוחים שלה - חלות במילויים שונים. אחד ועוד אחד - את זה כבר הייתי חייבת לנסות.

בצקי שמרים אצלי עדיין על תקן "הופעת אורח". עד לפני כשנה לא העזתי לגעת בכלל. לאט לאט נפתחתי - והתאהבתי. אז נכון שצריך לפנות לזה כמה שעות פנאי ולא מעט סבלנות להתפחות חוזרות - אבל את העבודה העיקרית עושה המיקסר. אני נהנית מריפוי בעיסוק ועכשיו רק נשאר להשתדל לא לאכול יותר מדי, מזל שבצק שמרים מצוין להקפאה.

כבסיס לקחתי בצק שמרים שאני אוהבת להכין ממנו חלות. כשפתחתי את המקרר בשביל לחפש השראה למילוי, פלפלונים קטנים ומתוקים, בכל מיני צבעים, פשוט זעקו לי ממדף המקרר להפוך לניסוי קולינרי מעניין. טיגנתי בצל טיגון איטי שמשחרר את כל המתיקות שבו, בישלתי עוף והוספתי לו קצת טעם לימוני. ואז התחלתי לאחד ביניהם. רציתי מילוי עדין וטיפה מתוק ולא יבש, שיהווה ניגוד לשכבות של הבצק ויהפוך את החלה לתוספת מלאת רושם (וטעם) במנות הראשונות בשולחן החג - כאן זה הזמן להגיד ששמרתי את המתכון מאז ראש השנה האחרון. שם היווה הצלחה מסחררת בשולחן עמוס כל טוב. שיהיה בתאבון.

לחלה:

500 גר' קמח לבן
25 גר' (חצי שקית) של שמרים טריים + 25 גר' (חצי שקית) משפר אפייה של שמרית
2 כפות שטוחות סוכר לבן
1 כף שטוחה מלח
1 ביצה + 1 חלמון
3/4 כוס מים פושרים (עד וכס מים - מוסיפים בהדרגה לבצק לפי הצורך)
1/4 כוס שמן

להברשה מעל החלה: ביצה נוספת, טרופה + שומשום לפיזור

למילוי:

1 חזה עוף (פרפר) מבושל (לפי המלצת בישול במתכון) ומפורק / קצוץ לחתיכות קטנטנות
2 כפות שמן זית
2 בצלים גדולים קצוצים דק
8-10 פלפלוני צבעוניים (או 2 גמבות גדולות) מנוקים מגרעינים וקצוצים
1 פלפל ירוק חריף, מנוקה מגרעינים וקצוץ
2 כפות סויה
3 כפות רוטב צ'ילי
1 כף סילאן
תיבול: 1 כפית מלח, 1/2 כפית פלפל שחור טחון, 1/3 כפית אגוז מוסקט
לבישול מקדים של חזה עוף:
1 חזה עוף שלם (פרפר)
3 כוסות מים רותחים
2-3 פרוסות לימון, עלי דפנה, כמה כדורי פלפל אנגלי


הכנה:

בישול חזה עוף למילוי:

להרתיח את המים, להוסיף לימון, עלי דפנה ופלפל אנגלי. להרתיח כדקה - שתיים, להוסיף חזה עוף שלם, לכסות ולבשל כ-5 דקות על להבה גבוהה. לכבות את האש, להשאיר את הסיר מכוסה לכ-5 דקות נוספות. בסיום מחדירים סכין למרכז לוודא שהחזה לבן גם בפנים ומבושל.

מומלץ לשמור בנוזל הבישול עד לשימוש. לקרר ולחתוך לחתיכות קטנות מאוד.

חלה:

בקערת מיקסר לערבב את הקמח עם השמרים, משפר אפיה וסוכר. להוסיף מלח ולערבב היטב.

לחבר וו לישה למיקסר, להוסיף לקערה ביצה, חלמון, שמן ו-3/4 כוס מים. לעבד בעזרת מיקסר כ-10 דקות במהירות נמוכה-בינונית, אם הבצק נראה יבש מדי ניתן להוסיף עוד כמה כפות מים (ככף בכל פעם). אם לחילופין הבצק רטוב מדי, אפשר להוסיף כף-שתיים של קמח, רצוי שלא, הבצק צריך להיות טיפה דביק ובדרך כלל הכל מסתדר לאחר ההתפחה בתוך קערה משומנת.

התפחה ראשונה - כשעה וחצי עד להכפלת הנפח, בקערה משומנת - לגלגל את הבצק בקערה מכל הצדדים שישומן היטב ולכסות. בינתיים מכינים את המילוי (לחילופין, אפשר להכין את המילוי יום מראש ולשמור במקרר).

מילוי:

במחבת גדולה לחמם שמן זית ולטגן את הבצל עד להזהבה. להוסיף את הפלפלונים ואת הפלפל החריף ולטגן יחד כמה דקות. להוסיף את החזה עוף המוכן והקצוץ, סויה, צ'ילי, סילאן ותיבול. לערבב ולהמשיך לטגן ביחד כדקה - שתיים, לתקן את התיבול לפי הצורך.  לקרר לחלוטין לפני מילוי הרולדה.

הרכבת הרולדה:

לחלק את הבצק שתפח לשתיים. לרדד כל חלק למלבן בעובי כחצי ס"מ. לפזר על המלבן מחצית מהמילוי, להשאיר שוליים של כ-2 ס"מ מכל צד. לגלגל בזהירות לרולדה. לחזור על הפעולה עם חצי השני של הבצק והמילוי.

לכסות באופן רופף עם מגבת נקייה ולהניח להתפחה חוזרת של כ-40 דקות.

לחמם תנור לחום של 180 מעלות. להבריש את הרולדות בעדינות בביצה טרופה ולפזר שומשום. לאפות כ-25 דקות.

הע/ארות:

-מסיבת נוחות מעדיפה תמיד לעבוד עם שמרים טריים, שלא צריך להמיס ולהתעסק איתם יותר מדי, רק להוסיף לקמח וללוש. בעיה עיקרית עם בצק שמרים - זמן מדף קצר למוצר הסופי. נכון שאני מסוגלת לאכול את כל החלה ביום אחד, במקום בוקר, צהריים וערב, אך המשקל והג'ינס שלי נגד. אחד הפתרונות - הוספת משפר אפיה לשמרים. שומר על טריות העוגה והחלה לזמן ארוך יותר והבצק לדעתי גם רך יותר. מגיע במארז ביחד עם השמרים הטריים של שמרית:

- בוודאי שניתן להקפיא. רולדה אחת אכלנו מיד, את השנייה הקפאתי, כשבועיים אחר כך הוצאתי מהמקפיא ישירות לתנור שחומם לחום של 180 מעלות לאפיה קצרה של כ-8-10 דקות, והמאפה היה טרי לחלוטין, כאילו הרגע הכנתי.

- טיפ מעולה שקראתי אצל חן שוקרון באותה הכתבה ב"על השולחן": המרקם המושלם של הבצק צריך להיות רק, גמיש וטיפה דביק, כזה שנאסף לכדור יפה וחלק בקערת המיקסר, אבל נדבק מעט לאצבעות. לא להתפתות להוסיף עוד קמח. עדיף לשמן את הקערה בה הוא תופח התפחה ראשונה, לגלגל את הבצק בפנים שישומן מכל הצדדים, ואחרי ההתפחה הוא יוצא מצוין ולא דביק בכלל. אם בכל זאת נשאר קצת דביק - אפשר לשמן מעט את משטח העבודה ולפזר טיפה קמח על הבצק עצמו תוך כדי הרידוד.

- חמותי לימדה אותי בזמנו שכדי שבצק לא יתייבש, לכסות את הקערה בצלחת ומעליה להניח מגבת. טיפ נוסף שלא זוכרת איפה קראתי, שמשדרג את העצה: להניח מגבת גם מתחת לקערה עם הבצק. המגבת מבודדת ממגע עם שיש קר והבצק תופח מצוין.

- בדיקה שהבצק מוכן לאחר התפחה שנייה: אם לוחצים עליו עם האצבע, השקע נסגר באטיות.

נפלאות המנגולד - חורף חם

מתקרר, קר, קר מאוד, ממש קר. אני מקפצת מקור ליד שער הכניסה לבית הספר של גילעד. "לפחות הגשם הפסיק לכמה דקות" - אני מתלוננת לאמא של ילדה מהכיתה שמחכה ביחד איתי ועוד עשרות הורים. "בעלי עכשיו בנסיעת עסקים בקנדה - היא מספרת. - סיפרתי לו כמה קר אצלנו והוא צחק, איפה שהוא נמצא עכשיו מינוס 20 מעלות". איך אפשר לחיות בקור הזה - שתינו נאנחות ביחד, שוכחות שלפני שנים רבות (מדי) שתינו היינו במקומות קרים יותר, כנראה, מתרגלים לכל דבר, לטוב ולרע.

אני מאוד אוהבת חורף. אוהבת גשם, בתנאי שהוא לא תופס אותי בחוץ עם שני ילדים  שצריך להכניס / להוציא אותם מ/ל בית ספר / גן. נהגתי בחושך מהעבודה הביתה, גשם מבול בחוץ ותחושה סוריאליסטית לחלוטין של עולם אחר. עולם מואר בקושי פנסי רחוב עמומים בין זרמי גשם. נראה שכל העיר התחבאה בתוך הבתים ורק הרכב שלי נוסע לאט (10 קמ"ש פחות, כמו שמבקשים בגלגל"צ) ברחוב הצר. רעש של וישרים, אלביס קוסטלו ברדיו (איזה כיף לאלוויס, יש לו כוס תה...) ורק הידיים קופאות על ההגה. לא מדליקה חימום ברכב, מרדים מדי (תזכורת לעצמי - לקנות כפפות). נכנסת לחניה של הבית, צריך לצאת מהקופסא היבשה והמוגנת ולרוץ את המטרים הספורים עד הכניסה. במטרים האלה נרטבת לגמרי מהגשם, עולה במעלית וחושבת על התבשיל החם שמחכה לי בבית. איזה כיף שיש שפע של ירקות ופירות טריים כל השנה ושאצלנו בכל זאת לא מינוס 20...

קציצות עוף ומנגולד מבושלות ברוטב לימוני

מצרכים:

לקציצות:1 ק"ג חזה עוף טחון
6 עלי מנגולד - רק העלים הירוקים,קצוצים, החלק הלבן ישמש לרוטב
חופן תערובת ירוקים - בצל ירוק ירוק, פטרוזיליה וכוסברה, קצוצים דק
2 ביצים
3 כפות פירורי לחם
תיבול: מלח, פלפל שחור, בהרט

לרוטב:
6 עלי מנגולד - החלק הלבן, לפרוס לקוביות גדולות
4 שיני שום קצוצות דק
2 כוסות מים או מרק עוף (מאבקה)
מיץ סחוט מלימון גדול
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

לערבב את כל החומרים לקציצות.

לחמם כמה כפות שמן בסיר שטוח. לטגן כדקה השום והלוסיף את המנגולד. ליצור מתערובת הבשר את הקציצות ולהניח מעל המנגולד. להוסיף מים או מרק עוף.

להביא לרתיחה ולבשל מכוסה על אש נמוכה כחצי שעה. לתבל ולהוסיף מיץ לימון.

הכי טעים עם אורז (אצלי - אורז מיקס מלא בשלושה צבעים)

מקור ששימש לי להשראה כבסיס למתכון - בני סיידא, מתוך הספר "קציצות"

עוף עם פסטה/אורז ברוטב מנגולד

מצרכים:

1 עוף מחולק (או 6 כרעיים)
1 בצל גדול, קצוץ דק
1 עגבניה, קצוצה
250 גר' פטריות שמפיניות טריות - לפרוס
כ-10 עלי מנגולד - קצוץ גס (אפשר להחליף גם בתרד)
500 גר' פסטה קצרה או 2 כוסות אורז לבן
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס, כפית בהרט

הכנה:

לטגן בסיר רחב ושטוח את הבצל עם קצת שמן עד להזהבה. להוסיף את העגבניה ואת הפטריות, לערבב ולטגן יחד כמה דקות. להוסיף את המנגולד, לתבל ולערבב.

להניח את העוף מעל הירקות, להוסיף כחצי כוס מים רותחים, לכסות את הסיר ולבשל יחד כרבע שעה.

להוסיף את הפטסה / אורז וכ-3 כוסות מים רותחים. לכסות ולבשל כחצי שעה נוספת. במידת הצורך - אם כל הנוזלים נספגו לפני הזמן - להוסיף עוד מים רותחים.

מקור ששימש לי להשראה כבסיס למתכון - פנינת המטבח.

קציצות אפויות עם בטטה, מנגולד / תרד ובורגול

מצרכים:

לקציצות:
800 גר' בשר טחון (השתמשתי בהודו)
1 בטטה גדולה
1 ביצה
2 שיני שום קצוצות
1 בצל קצוץ דק
פטרוזיליה קצוצה
תיבול: מלח, פלפל שחור

לתערובת הבורגול:

2 כוסות בורגול
בערך כוס מנגולד או תרד קצוצים גס
3 שיני שום - פרוסים דק
1/3 כוס מיץ לימון סחוט
1/3 כוס שמן זית
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

לקלף ולפרוס את הבטטה לעיגולים עבים, לשים בסיר ולהוסיף מים. לבשל (אפשר במיקרו - לזירוז ההליכים) עד שהבטטה רכה. למעוך את הבטטה לפירה.

לערבב את כל המצרכים לקציצות, כולל פירה בטטה ולהניח בצד.

להוסיף לבורגול מים רותחים, ולהניח בצד ל-5-10 דקות. לשפוך את המים שלא נספגו ולערבב עם כל שאר המצרכים לתערובת הבורגול. להעביר לסיר גדול שתמאים לתנור.

מהבשר להכין קציצות ולהניח מעל הבורגול.

לכסות בנייר כסף ולבשל בתנור שחומם מראש לחום גבוה של כ-190 מעלות כשעה.

מקור להשראה - מגזין "השף".

שיהיה חורף חמים וטעים.

רק מרק

עייף לי, קר לי, רעב לי. אם זה המצב לאחר יום עבודה ארוך, הפיתרון המושלם - מרק. כזה שמכינים במינימום מאמצים ובמינימום מצרכים. מי אמר "נמס בכוס"? נמס בכוס - זה למשרד, בבית אפשר להכין משהו יותר מעניין. וגם יותר טעים.

שני מרקים זריזים על בסיס עדשים כתומות, התוספת האהובה שלי למרק.

מרק עוף עם עדשים כתומות וקוואקר

מצרכים:

1 חזה עוף (פרפר), חתוך לקוביות קטנות
1/2 כוס עדשים כתומות
6 כפות קוואקר
1 בצל, קצוץ
2 ליטר מים רותחים
מיץ לימון - לפי הטעם
תיבול: 1/2 כפית כורכום, מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

לחמם כמה כפות שמן זית בסיר, להוסיף את הבצל ולטגן כמה דקות להזהבה קלה. להוסיף את התבלינים, לערבב, להוסיף חזה עוף ולטגן יחד כמה דקות.

להוסיף את העדשים ואת הקוואקר, לערבב ולהוסיף מים רותחים.

לבשל עד שהעדשים מוכנות (כ-25-30 דקות).

למרק המוכן להוסיף מיץ לימון לפי הטעם.

מקור להשראה (ברוסית)

מרק עדשים כתומות, אורז ובורגול

nצרכים:

1 בצל, קצוץ
1 קופסת עגבניות מרוסקות (550 גר')
1/2 כוס עדשים כתומות
1/4 כוס אורז
1/4 כוס בורגול
2 ליטר מרק עוף / מים רותחים + 1 כף אבקת מרק עוף
תיבול: 1 כף פפריקה אדומה מתוקה, מלח, פלפל שחור

הכנה:

לחמם כמה כפות שמן זית בסיר, להוסיף את הבצל ולטגן כמה דקות להזהבה קלה. להוסיף את העגבניות ואת התבלינים. לערבב ולהוסיף את המרק עוף.

להביא לרתיחה, להוסיף את העדשים הכתומות ואת האורז. לבשל כ-25 דקות, עד שהאורז והעדשים כמעט מוכנים. להוסיף את הבורגול ולבשל כ-10 דקות נוספות, להוסיף מים רותחיים אם המרק סמיך מדי.

גם מרק זה אני אוהבת עם מיץ לימון שכידוע מוסיף המון.

שיהיה חורף נעים וטעים. והרבה גשם, רק אשמח מאוד אם יש אפשרות לארגן שגשם לא יירד בין השעות 07.45 ל-08.15 בבוקר. בדיוק שעת היציאה מהבית עם הילדים לכיוון הגן ובית הספר, אפשר קצת התחשבות ולא להוריד דווקא בדקות האלה את המבול הרציני?.. תודה!

מי נתן לך רישיון, ילדה?

כל פעם אני מופתעת מחדש מהיכולות של השכל האנושי. צדק הגאון היהודי כשאמר ש"יש רק שני דברים אינסופיים: היקום והטיפשות האנושית. לגבי הראשון אני מסופק". השבוע הייתי בקורס רענון נהיגה ונחשפתי לכמה כאלה... חסרי גבולות...היה אחד שהיה משוכנע שזמן התגובה במקרה חירום יורד מ-3/4 שנייה הסטנדרטיים וגם ניסה להסביר את זה כי במצב חירום עובדים מהר יותר. פנינה נוספת סיפקה בחורה שהסבירה בשיא הרצינות שההתנהגות הנכונה בצומת - היא להגביר את המהירות מעבר למהירות המותרת על מנת לעבור את המקום המסוכן כמה שיותר מהר. מה שיותר עצוב - לא מדובר בנהגים חדשים אלא נהגים בעלי רישיון חמש שנים שבאו לרענון. מפחיד אותי לחשוב שאותה בחורה חמש שנים נוהגת וחמש שנים מגבירה את המהירות בצומת...

יצאנו להפסקה. קניתי פחית קולה במכונה, ישבתי על הספסל בצל ואכלתי את הסנדוויץ' שלי עם הגבינה הבולגרית. ממש חזרה לימי בית ספר העליזים. רק שאז הלחם של הסנדוויץ היה לבן ולא שיפון עם תוספת גרעיני חמנייה ושטויות "בריאות" אחרות. ליד התמקמו כמה מתלמידי הקורס שהתנהל בכיתה הסמוכה - נהיגה מונעת. ואז נבהלתי באמת. לשמוע את האנשים מדברים ביניהם, אחד שמספר שהוא עושה את הקורס אחרי שלילה וצבירה 36 נקודות, השני כבר הפסיק לספור את הנקודות, אבל לפי זה שהוא צריך גם לבצע טסט ותאוריה מחדש, מדובר לפחות ב-70. ולעומת ימי בית ספר העליזים, 70 כאן זה ממש לא עובר. כי זה לא בגרות בהיסטוריה, זה חיי אדם. אחד כזה לדוגמא עקף אותי כשנסעתי לקורס הרענון, עקיפה מימין, במהירות מופרזת, ליד מעבר חצייה. עבירה בזדון שבקלות יכלה להרוג כמה ילדים שחיכו במעבר החצייה, וכל זה בשביל לעמוד אחר כך ברמזור אדום לפניי. בכל נסיעה, גם של חמש דקות מהבית שלי לעבודה, פוגשת בנהגים שיצאו מהבית במטרה להרוג.

יש דברים שלא מצליחה להבין, כמו שמשרד החינוך החליט שאצלנו בגרות זה לכולם, גם אם בשביל זה צריך לעשות חמישה מועדי ב', ג', ד' וכו', העיקר אחוזי בגרות וציונים ריקים מתוכן, כך גם משרד התחבורה החליט שרישיון זה לכולם. אז לא. מוסכניק טוב לא חייב בגרות בשביל לפתוח מוסך, להצליח ולהרוויח הרבה יותר מאקדמאי ממוצע. ונהג שצבר 36 עבירות תנועה גם לא צריך רישיון. עדיף שיסע באוטובוס, עדיף קודם כל בשבילו וגם בשביל אלה שהוא פוגש בכביש, ולא תמיד מפגש זה יסתיים בטוב.

ביום שישי הבא יש לי מפגש שני של הקורס, ממש אין לי סבלנות לחכות. ובינתיים - אוכל, כי תיאבון עוד אף אחד לא ביטל. פוסטים אחרונים הוקדשו לעוגות, הגיע הזמן לעבור למשהו יסודי יותר. והכי יסודי שיש - עוד גרסה לקציצות ברוטב עגבניות. הכי בית שיש.

בין קציצה לקציצה, בין רוטב לרוטב אין הרבה הבדלים. זה אדום, זה טעים, זה אהוב על ילדים, במיוחד אם מגישים עם פסטה. אך במתכון הזה יש משהו מיוחד, קשה לי להגדיר אפילו מה. אולי הפריסה של הירקות לפרוסות גדולות ולא קצוץ כמו שאני עושה בדרך כלל. אולי המתיקות הלא משתלטת למרות הכמות הדי גדולה של סוכר במתכון - ואני עוד קיצצתי בכמות בחצי לעומת המקור. אולי בגלל הפשטות. אולי בגלל שבספר מצולמת מגישה אותו סבתא עם ידיים מקומטות ועיניים אוהבות וזה עשה עליי את מה שהיה צריך לעשות. בקיצור - מומלץ מאוד שתנסו גם את הגרסה הזו. 

קציצות חזה עוף ברוטב עגבניות

מצרכים:

לקציצות:1 ק"ג חזה עוף טחון
2 בצלים גדולים, קצוצים
3 ביצים
3 כפות פירורי לחם או קמח מצה
2 כפות רסק עגבניות
תיבול: 1 כף גדושה של סוכר, פלפל שחור, מלח
שמן לטיגון

לרוטב:
2-3 כוסות מים
3 כפות רסק עגבניות
3 עגבניות קלופות, מגוררות
2 עגבניות קלופות, חתוכות לרבעים
4 פלפלים אדומים, חתוכים לרבעים או לרצועות עבות
תיבול: 2 כפות גדושות סוכר, 1 כפית שטוחה של מלח, קורט פלפל שחור

הכנה:

לחמם במחבת מעט שמן ולטגן את הבצל הקצוץ עד להזהבה קלה. להעביר לקערה. להוסיף את שאר המרכיבים של הקציצות ולערבב היטב.

ליצור קציצות בגודל בינוני (ככדור פינג פונג) ולשטח. בסיר גדול ושטוח לחמם מעט שמן ולטגן את הקציצות על אש בינונית - כ-10 דקות מכל צד, עד שמקבלות צבע שחום משני הצדדים.

להוסיף לסיר את כל המצרכים לרוטב (כמות מים לפי הצורך, להוסיף במהלך הבישול עוד אם צריך). לנער בזהירות את הסיר כדי שהרוטב יכסה את כל הקציצות. להביא לרתיחה, להנמיך את האש לקטנה מאוד, לכסות ולבשל כשעה וחצי עד שהרוטב מסמיך מאוד.

עפ"י המתכון של חנה לסטר מתוך הספר "עוד סיר לשבת" בעריכת אסנת לסטר

וחייבת מילה על הספר - עם הצפה אדירה בשוק הגסטרונומי - ספרים, אתרים ותוכניות טלוויזיה, הרבה יותר קשה לאתר פנינים אמיתיות בתוך כל השפע. הספר הזה הוא אכן כזה. לא מלוטש מדי, בדיוק מה שצריך ליום יום. המתכונים פשוטים ומדוייקים, צילומים ביתיים שעושים חשק לרוץ ולהכין. יש הרבה ספרים מרהיבים שאני קונה בגלל היופי שבהם, נהנית לדפדף בהם אך לא מבשלת מתוכם אפילו לא מתכון אחד, מה שהיה כבר מצדיק את רכישתם. מספר זה ניסיתי כבר כמה וכמה מתכונים - וכולם טובים מאוד. למען הסר ספק, זה לא פרסום או רשימת צרכנות, לא קיבלתי את הספר במטרה לפרסם משהו או מישהו, זו פשוט דעתי. אז אם אתם עדיין קונים ספרי בישול (אני עוד לא הצלחתי להיפטר מההתמכרות הקשה הזאת) - ממליצה.

שמש אדום ושניצל ירוק

הילד שלי כבר בן חמש וחצי והוא בכיתה א'. אחד הדברים שאני הכי מתגאה אצלו (ויש הרבה דברים כאלה...) זאת השפה העשירה שלו, דימויים ומטפורות מדויקות, תיאורים ציוריים ובכלל... כבר אמרתי שהוא יהיה עורך דין כשיגדל, הוא מתווכח על כל דבר ומנסה תמיד להוכיח שהוא צודק ו... לפעמים גם לי קשה לסתור את הטעונים שלו... מכאן אני יכולה רק לחשוש מה יהיה בגיל ההתבגרות... לחילופין, הוא יכול להיות ארכיאולוג כי הוא באמת, אבל באמת "חופר". לדבר בשבילו זה כמו לנשום, עושה את זה באותה הקלות ובאותה המהירות. וממה כל זה התחיל? עלה אצלי רעיון לרשום חלק מהביטויים של הילדון שלי, מחייה השפה העברית, בעקבות רשומה משעשעת שקראתי באחד הבלוגים .

גילעד התחיל לדבר מאוד מוקדם (איך לא!) ומאז הוא לא שותק. המילים הראשונות שלו היו "אבא" ו"אמא" - בסדר זה בוודאי, אז מה שאמא זאת שסבלה 16 שעות בלידה, הילדים מתחילים מ"אבא"... את "אמא" הוא אמר בצורה מיוחדת במינה - הפכתי להיות "מא-א!", ככה עם התלהבות וסימן קריאה ב"א" האחרון". אחר כך לימדתי אותו מילה חשובה מאוד: "תודההההה", עם "aaaaa" ארוך. מילה הבאה הייתה פרקטית יותר, בקבוק: "באבייי", שוב עם "eeee" ארוך. בערך באותה התקופה גילעד גם עבר בגן מתינוקייה לקבוצה "בוגרת" יותר. הגננת יום למחרת שאלה כשבאתי לקחת את הנסיך: "כל היום הוא רץ וצועק: "באבי, באבי", מה זה "באבי"?. תיקנתי אותה: "זה לא באבי, זה באבייייי". איזה מבט קיבלתי מהגננת... אך בתור גננת טובה ומקצועית, במקום להציע לי מיד אשפוז כפוי, היא ניסתה להסביר לי שאם הילד מדבר בצורה לא נכונה, צריך לתקן אותו. "אבל זה חמוד!" אמרתי ואז אני חושבת שהיא הבינה שאין עם מי לדבר....

אחד הזיכרונות המשעשעים שלנו - כשחמותי ז"ל שמרה על גילעד כשהיה בערך בן שנה וחצי. כשחזרנו הביתה היא פגשה אותנו בדלת מודאגת: "מה זה "גוסגו"???? הילד כבר שעה בוכה ומבקש "גוסגו, אוצה גוסגו!" ואין לי מושג מה זה!". הכוונה הייתה ליוגורט האהוב של גילעד, יוגורט דנונה באריזה סגולה שהפך ל... יוגורט סגול. עד עכשיו ברשימת הקניות מופיעים אצלנו "יוגורט לבן בצבע אדום", "יוגורט לבן בצבע ירוק" ובוודאי "יוגורט לבן בצבע סגול" לפי צבעי האריזות...

עד היום בעלי מתקשר אליי לעבודה ומבקש "לפתוח שמש אדום" ואני יודעת שצריך לפתוח לו את השער לחניה... שמתם לב לתמרור "עצור" שבכניסה לחניונים? "שמש אדום" או לא "שמש אדום"?.. המצאה גאונית של גילעד מגיל שנתיים ואני מתכוונת לרשום אותה כפטנט. אני זוכרת כשהיה בגיל כשנתיים וחצי נסענו לטיול בחרמון, שעות רבות של נסיעה ברכב, הגענו לכניסה למלון וגילעד צעק בהתלהבות מהמושב האחורי: "הנה שמש אדום!". וואלה, חבל על כל הנסיעה, יכולנו לקחת את הילד לטיול חניונים בעירנו והיה מרוצה באותה המידה. ואני כבר לא מדברת על זה שבערך באותה התקופה הוא כבר ידע לזהות את כל הסמלים של כל הרכבים, כולל מאיזו מדינה הם מגיעים. החלטנו ללמד כדי להעסיק אותו במהלך הנסיעה כדי שישתוק קצת, מיותר לציין שזה לא עזר... "גילעד, תסתכל, איזה רכב עוקף אותנו? - זה ניסן, ואחריו פולקסוואגן, אמא, למה לפולקסוואגן יש גלגלים של סקודה?!" וואלה, עד עכשיו לא שמתי לב שסימני הרכב מופיעים גם בגלגלים, ועוד לשים לב שהם לא תואמים?.. באותו הרגע הבנתי שלילד יש גם עתיד בתור חוקר מז"פ... ובדיחה שהוא בעצמו אחראי עליה בערך מאותה התקופה: "אמא, אם יש רנו מגאן, אז יש גם רנו מבית ספר?..". 

יש בוודאי עוד המון דברים לספר, אבל כאן אפסיק לחפור... עכשיו גילעד כבר מדבר בצורה נורמלית אך עם הרבה שיחוקי לשון שמפתיעים אותי כל פעם מחדש. לדוגמא, אתמול המציא מספר בשביל לציין אין סוף - "אלפאתאלפים". מחייה השפה העברית, איך שאמרתי... עכשיו מחכה בקוצר רוח שגם הנסיכה הקטנה שלנו תתחיל לדבר, נשמע איזה חידושים היא תביא...

ואם מדברים על ילדים... מה האוכל האולטימטיבי של ילדים? נכון, שניצל. שניצל עם אורז, שניצל עם פסטה, שניצל עם פירה, שניצל עם צ'יפס וכוכב הצלחת - שניצל עם קטשופ! אך אני מחפשת כל הזמן איך לגוון. גילעד מאוד אוהב זיתים, אז מצאתי את השילוב האולטימטיבי והטעים. קצת יותר עבודה מהשניצל הרגיל אך נראה יפה. באותה הצורה אפשר בוודאי "לגלגל" כל מילוי שרוצים - פטריות טריות, בצל מטוגן, עשבי תיבול... אין גבול לדמיון.

שניצל ממולא בזיתים 

מצרכים:

חזה עוף - פרוס דק לשניצלים
למילוי: זיתים פרוסים לטבעות
לציפוי: להכין שלוש קערות נפרדות - קמח; ביצה מתובלת במלח, פלפל שחור ופפריקה אדומה מתוקה; פרורי לחם מעורבבים עם 2-3 כפות שומשום

הכנה:

לשטוף את הזיתים במים רותחים - כדי להוריד את המליחות.

לשים כף מהזיתים על השניצל הפרוס. לגלגל ולהדק. לטבול בקמח, אחר כך בביצה ואחר כך בפירורי לחם.

לחמם מחבת עם קצת שמן, לטגן כשתי דקות מכל הצדדים.

לסדר את השניצלים בתבנית מרופדת בנייר אפיה, לטפטף מעל קצת שמן זית ולאפות כ-20 דקות בתנור שחומם מראש לחום של כ-170 מעלות.

נ.ב. בחיפושים התמידיים שלי אחרי אוכל טיפה בריא יותר (ופחות טרחה) ניסיתי גם להכין את המתכון ללא טיגון מקדים. הפעם זה לא עבד... השניצל האפוי בצורה כזאת היה יבש מדי. אי אפשר גם להסתפק רק בטיגון, כי אז בגלל שה"רולדה" עבה, עד שהבפנים של השניצל מוכן, הציפוי כבר משחים מידי לטעמי...

קציצות ברוטב חמוץ - מתוק

הילדון שלי כשהיה בן שלוש החליט פתאום שהוא לא רוצה להיות מתוק יותר. אם היינו אומרים לו שהוא מתוק, היה מתעצבן ואומר שהוא לא. "אבל אתה באמת מתוק" - ניסינו לשכנע אותו. "לא, אני חמוץ! כמו לימון!" - עונה הילד העקשן. מזל שמצאנו פשרה והחלטנו שהוא בטעם חמוץ - מתוק. הפשרה התקבלה על הצדדים גם כי הילד החמוץ - מתוק שלנו וגם אנחנו מאוד אוהבים שילוב חמוץ - מתוק באוכל. ובתור רוטב, עם קציצות עוף או הודו זה פשוט נהדר. הנה מתכון ג'ינג'י צבעוני בטעמי חמוץ - מתוק/

מצרכים:

500 גר' חזה הודו (או עוף) טחון
2 בצלים גדולים קצוץ דק
4 גזרים גדולים - לגרד על מגרדת גסה
1/2 כוס פירורי לחם
3 ביצים
מיץ משני לימונים גדולים
סוכר לפי הטעם - כ-1-2 כפות
תיבול: מלח, פלפל, חצי כפית קינמון, חצי כפית בהרט

הכנה:

מטגנים בצל עד להזהבה, מוסיפים את הגזר ומטגנים יחד כ-2 דקות.

מניחים את הבשר הטחון בקערה, מוסיפים פירורי לחם, חצי מכמות הבצל והגזר המטוגנים, ביצים, מלח, פלפל ובהרט. מערבבים היטב ורצוי לתת לתערובת לעמוד כחצי שעה.

ליצור קציצות קטנות ולטגן במחבת עם מעט שמן לגוון זהוב.

בינתיים במחבת נוספת מוסיפים לתערובת הבצל והגזר שנשארה את מיץ הלימון, כ-2 כוסות מים רותחים ומביאים לרתיחה. מוסיפים לפי הטעם את הסוכר, מלח, פלפל שחור וקינמון. להעביר למחבת עם הרוטב את הקציצות המטוגנות ולבשל יחד על להבה בינונית כ-20 דקות.

אוכלים עם אורז לבן. יאמי :)

קישור למקור

מוקפץ חזה עוף וירקות - תחרות מתכון מהספרים

לפני הרבה הרבה שנים - ואני עדיין לא רגילה לספור אחורה בעשרות שנים - כשאחותי ואני גרנו בבית עם ההורים ומלאכת הבישול הייתה עבור שתינו משהו זר לחלוטין וממש לא מעניין, אמא אמרה לאחותי הגדולה: "חכי, ברגע שתצטרכי לבשל בשביל מישהו שאת אוהבת, אז פתאום תאהבי גם לבשל". "אני? מה פתאום!" אמרה אחותי ואני הסכמתי איתה. לבשל זה לא בשבילי, זה משעמם, זאת טרחה ועבודה קשה. הרבה יותר פשוט לאכול אוכל שכבר הוכן בידיהן המוכשרות של אמא או סבתא. למרות (או בגלל?) שאמא הייתה בשלנית בחסד, אחותי ואני למטבח אפילו לא התקרבנו. אני לפעמים בתור ילדה עוד הייתי עוזרת קצת לסבתא (גם בשלנית בחסד), אך עם אמא שהייתה די שתלטנית במטבח (אל תגעי בזה, תערבבי עם הכף הזאת, תעשי ככה ולא ככה) לא הצלחתי להסתדר בממלכתה שלה. אמא, עזבי, את תקראי לי כשהכל יהיה מוכן ואני אתענג מכל ביס...

עברו שנים, עזבתי את בית ההורים. בשנה א' באוניברסיטה כל יום ראשון הייתי חוזרת לירושלים עם תיקים מלאים באוכל של אמא, שאר הזמן העברתי על המרקים "חצי מוכן" ששותפה שלי ואני היינו מבשלות במטבח של המעונות ועל הסנדוויצ'ים של קפטריות. עוד לפני שהגעתי לאוניברסיטה סיפרו לי שהקפטריה הכי שווה בקמפוס - קפטריה של "חינוך", שצריך קצת ללכת בשבילה, הקוסקוס הכי טעים - בקפטריה של רחל ב"רוח" והחבר'ה הכי טובים - ב"סינטרה" בבניין המשפטים. שנה אחת כזאת, עשר קילו יותר והמחשבה שצריך לשנות משהו בגישה שלי למטבח. באופן הכי מפתיע השינוי בא דווקא בעקבות חבורת הבנים לתוכה נכנסתי בעקבות החבר החדש שלי (שעכשיו בעלי :)). חבורה של בנים שכל כמה שבועות הייתה מארגנת אצל בן אחר ארוחת מלכים. פסטה בשמנת של אדם, הלחמים של עמיר והאורז של סאלח גרמו לי פתאום לראות באוכל ובאירוח הרבה מעבר למטלת בית שאישה חייבת לעשות. ומעל כל - לראות את החבר שלי מבשל. אוכל כל כך טעים אותו היה עושה בכיף, עם מוסיקה בפול ווליום (מסכנים השכנים...) והרבה חיוך ואהבה. נזכרתי במשפט של אמא: "כשתבשלו בשביל מישהו שאתן אוהבות, פתאום תאהבו גם לבשל" ואמרתי - גם אני רוצה לנסות! "בבקשה, - ענה החבר שלי - רק שימי מוסיקה, שהאוכל לא ייצא עצוב". ומאז אני מבשלת. עם מוסיקה. ועם הרבה אהבה.

בבלוגיה יש תחרות של "מתכון מהספרים" - מתכון משפחתי עם סיפור מאחוריו. התחלתי לחשוב על מתכונים של אמא וסבתא, חלקם כבר פרסמתי, עם הסיפורים המרגשים שמאחוריהם - בורש של אמא, עוגת פירות ומקצפת של סבתא, נפוליאון של דודה, ועוד כמה מתכונים שטרם פרסמתי, טובים ואהובים, עמוסי זכרון וטעמים. ואז חשבתי שכל זה טוב ויפה (ובעיקר טעים) אך אם אני חושבת על ספר מתכונים משפחתי, בספר כזה חייב להופיע מתכון של בעלי. שבזכותו גם אני מבשלת. אז בדיוק לפני יומיים, כשחזרתי מהעבודה הרוגה מעייפות וגם מרגישה גרוע (חטפתי "צינון מזגנים" שכבר שבוע לא עובר לי...) על הכיריים חיכתה לי ארוחה שבעלי הכי אוהב להכין - חזה עוף מוקפץ עם ירקות ואורז צהוב ליד. זה ופסטה ברוטב עגבניות הכי טעימה בעולם - שתי מנות הדגל שלו. מעבר לכך אני עכשיו כמעט באופן בלעדי במטבח - כי אני אוהבת לבשל בשביל המשפחה שלי.

מצרכים כמויות מוערכות ביותר, ככה זה גבר במטבח... ניתן לגיוון לפי מה שאוהבים, אבל מה שמודגש בקו - חובה

קילו חזה עוף,(אפשר גם הודו) חתוך לרצועות דקות או קוביות
שני גבעולי סלרי. פרוסים דקפלפלים חתוכים לרצועות
רבע כרוב לבן חתוך דק
שני גזרים, לחתוך קטן או ליצור רצועות דקות עם המקלף
כמה כפות תירס
כמה כפות אפונה
בצל גדול, חתוך לחצאי טבעות4-6 שיני שום חתוכים לארבע(אם אין כוח במקום ירקות, אפשר בהחלט לקחת לקט סיני מוקפץ קפוא ולשים חצי חבילה, אך לא לוותר על הבצל והשום הטריים בשום אופן)
חצי קופסת אננס(עם המיץ)רוטב סויה ודבש של תמרירוטב צ'ילי מתוק/ רוטב שזיפים וצ'ילי
שומשום
קארי צהוביין לבן(בערך כוס אחת)
ניתן להוסיף כוסברה לאחר שהכול מוכן, רק לשתי דקות אחרונות של בישול

לתוספת: איטריות נודלס או אורז

הכנה:

מחממים ווק או מחבת טפלון עמוקה עם שכבה דקה של שמן. לאחר שהשמן חם מוסיפים את חתיכות חזה העוף. מוסיפים על העוף הרבה קארי כדי שיספוג טעם ולא יהיה יבש אחר כך. לאורך כל זמן הבישול יש לערבב ולוודא שלא ידבק כלום למחבת. לאחר שהעוף משנה צבע ונהייה לבן, מוסיפים בצל וכרוב. אחר כמה דקות את שאר הירקות שהכנו (אננס זה לא ירק ,זה פרי). כשהכול נהיה כתערובת אחת ולפני שהיא מתחילה להידבק, מוסיפים יין לבן. עכשיו אפשר להירגע עם הערבוב כי יש נוזלים. מוסיפים את הסויה ואת הצ'ילי. כשהעוף כבר רך, זה השלב לשחק עם התבלינים (מומלצים-כפית מרק עוף/חצי כפית סחוג/ פפריקה מתוקה/מלח - אם הסויה לא המליחה מספיק/אגוז מוסקט/מים אם יצא חריף). עכשיו מוסיפים את האננס עם הנוזלים, מה שנותן טוויסט לטעם ומוסיף לרוטב. מנמיכים את האש, ממתינים כמה דקות עם מכסה סגור, ואז טועמים שוב את העוף לראות אם הוא מוכן. מערבבים, מוסיפים את הקישוטים (שומשום וכוסברה אם רוצים), סוגרים את האש וממתינים עוד כשלוש דקות עם מכסה סגור. שמים על הצלחת את האורז או הנודלס ומעל - את המוקפץ. אם לא יצא מספיק מוצלח תחליפו דיסק במערכת...

פינת הפרגון


מעבר לפרגון לשופתי המוכשר, המתכון הגיע למקום שלישי ומכובד מאוד בתחרות :)

מה מגדלים בלול או תבשיל מהיר עם חזה עוף וירקות

היום התקיימה בגן חובה של הילד הגדול שלנו "סדנת פתיחת הספרייה". נהנינו מאוד וכל הכבוד לאתי, הגננת המדהימה שלנו. מאחלת לנו שבכל הדרך של הילד שלי במערכת החינוך יהיו לו מחנכים שכאלה. ויודעת מראש שזה לא יקרה. כי בחברה שלנו כבוד גדול להיות עורך דין אבל לא מורה. כי צריך להחליט בין השליחות לפרנסה, ומעטים האנשים הטובים שבוחרים בשליחות. כי החינוך של הילדים שלנו הפך להיות פתאום דבר פחות חשוב. ובמבט מהצד השני - הרבה הורים מצפים פתאום שמערכת החינוך תחנך את ילדיהם ושוכחים שזהו קודם כל התפקיד שלהם. מערכת החינוך לא תצליח לחנך ילד שלא בא עם בסיס מינימלי של ערכים, אהבה, כבוד ותשומת לב מהבית. וזה הרבה פחות קשה ממה שזה נראה. אחרי יום עבודה ארוך במיוחד ממש אין לי כוח וסובלנות, אבל אם לחשוב על זה - לשבת עם הילד בסלון ולצייר זה בדיוק אותו הזמן שנדרש בשביל להלביש אותו ואת עצמי ולהסיע אותו לחוג אמנות. ואני כבר לא מדברת על הערך המוסף של העשייה המשותפת עם הילד. אבל לא על זה בכלל רציתי לדבר.

 

הגננת הציגה לנו סוגים שונים של ספרים - ספרי בישול, ספרי מידע, ספרי שירה והדגימה כל אחד מהסוגים. לקחה גם מילון והסבירה שכל מילה שאנחנו מחפשים לה הגדרה אפשר למצוא בספר המיוחד הזה. לדוגמא, מילה "לול". אם אני לא יודעת מה זה "לול", אני פותחת את המילון ומחפשת שם באות... באיזה אות, ילדים?.. נכון, "ל". הנה, "לול" והנה ההגדרה שלו - "בחקלאות - שטח מגודר המשמש לגידול..." מי יודע מה מגדלים בלול?

 

ואז ילדה אחת צועקת מהמקום: "תינוקות!".

 

אוי ויי זמיר. כמעט נפלנו על הרצפה. אפילו שזה לא "יציאה" של הבן שלי, דבר כזה מחייב הנצחה בבלוג שלי.

 

ומי יודע מה עוד מגדלים בלול חוץ מתינוקות? נכון, ילדים, תרנגולות. אז בואו נאכל היום חזה עוף.

 

 

מצרכים:

 

1 בצל קצוץ

400 גר` חזה עוף פרוס לחתיכות

1 פלפל חתוך לקוביות

1 חציל חתוך לקוביות

2 עגבניות חתוכות לקוביות או שימורי עגבניות

2 כפות רוטב צ`ילי חריף מתוק

מלח, פלפל שחור, פפריקה אדומה, חצי כפית סוכר.

 

הכנה:

 

לטגן בצל עד להזהבה, להוסיף חזה עוף. לטגן ביחד כמה דקות, להוסיף מלח ופפריקה אדומה, לערבב, לטגן עד שהחזה עוף מוכן ולהוציא מהמחבט. להוסיף קצת שמן ולטגן את החציל. להוסיף את הפלפל והעגבניות. לבשל ביחד 10-15 דקות. לתבל - מלח, פלפל, פפריקה, סוכר, רוטב צ`ילי. להוסיף את החזה עוף, לבשל ביחד עוד דקה - שתיים.

 

הכי טעים - להגיש ביחד עם קוסקוס.