כשהחיים נותנים לך לימון... רולדת לימון נוסטלגית - לימוניק

במציאות המקבילה אני כרגע נועלת את נעלי הספורט שלי ויוצאת להליכה לכיוון חוף הים, צועדת מהר לעבר הגזרה המושלמת שלי. בחיים האמיתיים בשעה מוגזמת זו - עשר וחצי בלילה - אני מוציאה שלושה מגשי פיצה מהתנור, כאילו שאין דבר כזה קלוריות וכל ביס בבצק הטרי לא מרחיק אותי מרחק שנות אור מהגזרה המושלמת. במציאות המקבילה אני שומעת את אמי מקדונלד בפול ווליום ומתסכלת על הים החשוך תוך כדי ההליכה. במציאות האמיתית אני מקשיבה ליונית לוי ורואה את הטילים הקורעים את השמיים הליליים. במציאות המקבילה אני מבטיחה לעצמי לצאת להליכה כל ערב. במציאות האמיתית מנת הספורט שלי זה לממ"ד ובחזרה. במציאות המדומה בעלי מתכונן ללילה של כדורגל, חצי גמר מונדיאל, ברזיל מול גרמניה. במציאות האמיתית הוא מקבל צו שמונה.

במציאות המדומה אני כותבת רשומה במסגרת הפרויקט החודשי של מנטקה. רשומה שבראש שלי כבר כמה זמן, אבל לכתוב אותה בוודאי ניגשת רק ברגע אחרון. כותבת על הנוסטלגיה, על הטעם הלימוני-מתוק של העוגה הביתית שמחזיר אותי הרבה שנים אחורה. זיכרון של מטבח קטן ועמוס ואימא,צעירה ויפה, העומדת ליד השולחן ומגלגלת רולדה. אני, ילדה בת עשר, עומדת לידה וממתינה לפרוסת "טעימה" שלי, הרי חייבים ליישר את הקצוות ובדיוק בשביל זה אני שם. במציאות האמיתית אני כותבת רשומה במסגרת הפרויקט החודשי של מנטקה. אך הרשומה על הנוסטלגיה המתוקה והפשוטה הופכת להיות כל כך לא רלוונטית נוכח המציאות האמיתית.

אז יש לנו החודש חומר גלם מושלם. לימון. מתה על לימון, מתה על שילוב פירות הדר בקינוחים שלי ושום חמאס לא יגרום לי לוותר על פרסום המתכון.

ברגע שידעתי שחומר גלם הוא לימון, נזכרתי בה. רולדת לימון הכי פשוטה והכי טעימה שליוותה את הילדות שלי. אמא הייתה מכינה אותה אז, מעל עשרים שנה אחורה (מי אמר עשרים?! זה הגיוני זה המספר הזה?!) כמעט כל שבוע. הילדות נגמרה, החיים התגלגלו, הרולדה פחות. שכחתי ממנה לחלוטין לטובת מתכונים עדכניים ומאתגרים, יש יותר מדי דברים חדשים שצריך להתנסות בהם. ואמא כבר מזמן לא מבשלת, עקב סיבות בריאותיות. ועכשיו פתאום זה תקף אותי, הטעם של הרולדה ההיא. באמת שניסיתי לחשוב על בראוניז לימון. ניסיתי לחשוב על עוגיות עם קארד לימון. ניסיתי לחשוב על כל מיני דברים מגניבים ומעניינים שיעמדו בגאון עם שאר הדברים המדהימים שהפיקו חברי הפרויקט (ואתם חייבים לראות! 23 מתוכנים לימוניים מהממים). אך כל פעם חזרתי במחשבות לאותו מקום. לאותו מטבח קטן ועמוס ואותה רולדה פשוטה.

התקשרתי לאמא וביקשתי שתחפש את המתכון הישן בתוך מחברת המתכונים שהיא כבר מזמן לא פותחת. הקריאה לי את המתכון. תרגמתי אותו. הכנתי. בכוונה לא שיניתי כלום, למרות שמאוד "דגדג" לי לעשות כל מיני שינויים ושדרוגים. ממש כלום, למרות הרגלי המגונה, רק החלפתי את הסודה שאמא הייתה מערבבת עם כף חומץ בגרסה המודרנית יותר - אבקת אפייה. טעמתי. והבנתי שאני חייבת לפרסם את המתכון. הטעם, אחחח, הטעם. הטעם של הביס הראשון בנה את הגשר בין שתי מדינות, שתי שפות, שתי מציאויות אמיתיות. מציאות אמיתית של ילדה בת עשר הנהנית מהמאפים המופלאים מעשה ידיהן המוכשרות של אמא וסבתא. ומציאות אמיתית - נוכחית שלי, בה אני אמא, מכינה את הרולדה לילדיי שלי. תסכימו שרולדה שיכולה לעשות פלא כזה, אתם חייבים להכין.

לרולדה קוראים "לימוניק", שם שלא זקוק לתרגום. לכן השארתי אותה בשמה המקורי. אם כבר החודש אני בנוסטלגיה...

לימוניק

מצרכים (לתבנית גדולה של התנור)
2 ביצים
1 פחית חלב מרוכז (480 מ"ל)
1 כף שמן
1 כוס קמח
1 כפית אבקת אפייה

1 לימון גדול או 2 לימונים בינוניים
1 כוס סוכר

אבקת סוכר לקישוט, לא חייב

הכנה:

להקציף את הביצים לקצף רך (לא חייבים מיקסר). להוסיף את החלב המרוכז, השמן, הקמח ואבקת האפייה ולערבב לבלילה דלילה, בערך במרקם של יוגורט.

לרפד תבנית אפייה גדולה בנייר אפייה, לשמן היטב ולפדר בקצת קמח. לשפוך את הבלילה.

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 190 מעלות כ-20-25 דקות, עד שהעוגה מזהיבה.

להוציא את העוגה ורצוי מיד, לפני שמתקררת כי אחר כך יהיה קשה מאוד לגלגל לרולדה, למרוח את מלית הלימון שמכינים תוך כדי שהעוגה נאפית:

מלית לימון:
לשטוף היטב את הלימונים (רצוי גם לשפוף אליהם מים רותחים, גם מוציא מרירות וגם מנקה). לפרוס לרבעים, בלי לקלף את הקליפה, רק לחתוך את ה"קצוות" של הלימון ולהוציא את כל הגרעינים.

לשים את הלימון במעבד מזון מצויד בלהב פלדה, להוסיף כוס סוכר ולעבד יחד לתערובת פירורית.

התערובת נוזלית וזה בסדר - כל הנוזלים נספגים מיד בעוגה ברגע שמניחים עליה את המילוי.

לגלגל לרולדה ולהשאיר להתקרר. אפשר לפזר אבקת סוכר לקישוט. תפקידה גם להסתיר קצת "פגמים" מהגלגול של הרולדה.

הע/ארות:
אין. כמה פשוט, ככה טעים.

מהשדרוגים עליהם חשבתי ואולי עוד אנסה, ברגע שאחליט לוותר על האוטנטיות של הנוסטלגיה שלי - להוסיף ללימון כמה עלים של נענע ולרסק יחד. ואפשר גם להקציף שמנת מתוקה לקצפת רכה ולמרוח מעל שכבת הלימון ואז לגלגל לרולדה.

לחיי מציאות אמיתית טובה יותר. 

מטוס של קרב ממריא. טארט שוקולד עם מילוי שוקולד לבן ופיסטוקים

יש שיר כזה. "מטוס של קרב ממריא". פעם, בעצם הרבה יותר מפעם, עשר פעמים לפחות, הייתי בהופעה של שלמה ארצי. הייתה הופעה אינטימית ומיוחדת בצוותא, מסוג ההופעות שאני מעדיפה בהרבה על הפקת ענק בקיסריה, ושלמה דיבר על השיר הזה. על כך שלא תמיד אנשים מבינים למה התכוון המשורר כשכתב דברים מסוימים, ובתור דוגמא, כשהוא שמע את הפירוש הנפוץ בעם לשורה הזאת, הזדעזע. "כשאת נצמדת אל כתפי, מטוס של קרב ממריא...". שלמה ארצי הסביר אז בהופעה שכש"את נצמדת אל כתפי", כל כך טוב לו והוא מאושר ובדיוק ברגע זה של אושר שלהם במקום אחר לאנשים אחרים מאוד רע. איפשהו שם בבוסניה בשנייה זו בדיוק ממריא מטוס של קרב בדרך להרוג כמה אנשים, אולי כמה ילדים... ככה זה בחיים. לאחד טוב ולאחר רע. מטוס של קרב. תמיד ממריא, תמיד יוצא לדרך וכמעט ולא מפספס את מטרתו.

היום בבוקר קמתי מוקדם ולפני תחילת עוד יום עבודה עמוס נכנסתי לכמה דקות לפייסבוק. בשביל לכתוב ברכת יום הולדת על הקיר לילד שלי, הילד המדהים בעולם, ובכמה שורות לספר לו כמה אוהבים אותו וכמה גאים בו. ולכתוב הודעה לחבר שאחיו נכנס היום לניתוח מאוד מורכב, ניתוח שיתחיל את ההתמודדות שלו עם אותה מחלה נוראית שכולם מפחדים ממנה אך בסוף היא פוגעת במקום הכי לא צפוי. מטוס של קרב ממריא... ואני מוצאת את עצמי באותה נשימה מסתכלת לשני כיוונים ומאחלת פעמיים "בהצלחה בהמשך" לשני דברים שונים כל כך. ובערב, בסיום יום עבודה עמוס, אני מתיישבת לכתוב רשומה על האתגר החודשי הנוסף במסגרת הפרויקט של מנטקה. פיסטוקים. בראש מתנגן שיר אחר, "איזה בית יש לפיסטוק", שיר ילדים מלא שמחה, בזמן שהשחקן עצמו נלחם על חייו עם אותה מחלה נוראית, ובזמן שעיתונאים עטים מסביב ומפיצים גל של שמועות. כי גם כשמטוס של קרב ממריא - אפשר לעשות מזה סקופ. על זה כבר נכתב ברשומה הקודמת על ידי בן זוגי לחיים ולבלוג.

הניגוד בין עצב לשמחה, בין שחור ללבן. אפשר לתרגם אותו גם לתחום הקולינריה. כאן דווקא הניגודים יכולים להשלים אחד את השני, להבליט את הטעמים. בחיים האמיתיים מעדיפה לוותר על התיבול הזה. בחיים האמיתיים אני לפעמים כבר רוצה שיהיה קצת משעמם. אך במטבח בעוגת דבש תמיד מוסיפה כמה גרגירים של פלפל אנגלי. ובעוגת שוקולד - קמצוץ של מלח. לכיוון זה, מתוק-מלוח, לקחתי את האתגר החודשי. 

פעם ראשונה שטעמתי שילוב של פיסטוק עם שוקולד לבן היה במתכון של קרין גורן - פאדג פסים עם שוקולד לבן ללא אפיה. הכנתי אותו לחנוכת בית אצלנו לפני כשנה ואנשים לא הפסיקו להתפעל. ואני רק קיוויתי שיאכלו כמה שיותר, כי מה שיישאר, נצטרך לאכול אנחנו. עלול להיות בעייתי, כי זה קינוח... איך נגדיר... לא בדיוק דל קלוריות. שוקולד לבן. חלב מרוכז. פיסטוק. כמעט טעים מדי בשביל להיות אמיתי. לכן כשפורסם חומר הגלם החדש - נזכרתי בשילוב זה וכבר לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר. ידעתי שזה יהיה הבסיס למתכון שלי החודש. אך בגלל ששוקולד לבן בשבילי הוא בגדר ממתק טעים, אך לא באמת שוקולד, הייתי חייבת לשדך לזה גם שוקולד מריר. כך התחיל להתגבש אצלי מתכון לטארט. בשיא הצניעות - יצא לי קינוח גורמה... ושוב ממש לא דל קלוריות...

הבסיס של טארט לא מתוק (בהשראת בצק אלים) מתאזן מול המלית המאוד מתוקה של שוקולד לבן וחלב מרוכז. ובתור פיצוי על אחוזי הקקאו מעל כל זה - גנאש שוקולד מריר. אין, בהחלט הפרויקט הזה מוציא ממני רק דברים טובים (ואף מילה על קלוריות). רק בריאות. בואי נרקוד נשכח, נרקוד ביחד. בואי נרקוד נשכח את כל הפחד...

וכאן אפשר (וכדאי... מאוד כדאי!) להציץ לאתר של מנטקה ולראות דברים מדהימים שבלוגרים אחרים עשו. קינוח בניחוחות הודו, קאפקייקס שאפשר להירדם עליהם, עוגה מושחתת במילוי פחזניות, טירמיסו פיסטוק ואפילו גריניז - כאילו כמו בראוניז, אבל גריניז, נכון שזה גאוני?.. ועוד רבים וטובים. רגע, לאן זה, תישארו כאן עוד רגע, תקראו גם את המתכון שלי....

טארט שוקולד עם מילוי שוקולד לבן ופיסטוקים

מצרכים (לתבנית טארט מתפרקת בקוטר 24 ס"מ)

לטארט:

100 גר' חמאה קרה
1/2 1 כוסות קמח רגיל
1 כף קקאו
כפית גדושה של סוכר
חצי כפית מלח
חצי כוס מים קרים מאוד

למלית פיסטוק:
140 גר' (כוס) פיסטוקים קלופים
1/4 כוס סוכר
קורט מלח
3 כפות שמן קנולה

למלית שוקולד לבן:
200 גר' שוקולד לבן
200 גר' חלב מרוכז ממותק (1 שפורפרת או 1/2 צנצנת)
25 גר' חמאה

גנאש שוקולד מריר: 
100 מ"ל שמנת מתוקה (*ראה הערה למטה)
120 גר' שוקולד מריר

הכנה:

בסיס לטארט:

לפרוס את החמאה לקוביות. החמאה מתחממת בחום הידיים בזמן הפריסה, לכן כדאי להכניס אותה למקרר לכמה דקות נוספות לפני העיבוד של הבצק.

להניח בקערת מעבד מזון מצוידת עם סכין מתכת את החמאה, הקמח, הקקאו, המלח והסוכר. לעבד בכמה פולסים קצרים של שתי שניות עד החמאה מתפוררת לגושים קטנים ונוצרת תערובת פירורית.

להוסיף את המים ולעבד בעוד מספר פולסים קצרים עד שנוצרים גושים גדולים של בצק. לא לעבד לתערובת אחידה! הבצק אמור להישאר פירורי ולא אחיד. אם הבצק פירורי מדי, אפשר להוסיף עוד טיפה מים קרים ולעבד אותו שוב. במקרה זה לאחר עיבוד נוסף כדאי לשים לכמה דקות במקפיא.

להעביר את הבצק על נייר אפייה ולרדד לעיגול בקוטר קצת יותר גדול מקוטר התבנית. לשמן את התבנית ואת הדפנות בחמאה. להרים את הבצק בזהירות ולהעביר אותו לתוך התבנית. לסדר את השוליים - להדק אותן עם האצבעות לדפנות התבנית. יישארו קצת שוליים אקסטרה - לעבור עם מערוך על החלק העליון של התבנית ואז השוליים העודפים ייפרדו בקלות.

להכניס את התבנית עם הבסיס לטארט למקפיא ל-20 דקות. בינתיים לחמם את התנור לחום של 180 מעלות. להכניס את התבנית ישירות מהמקפיא לתנור החם ולאפות כ-15 דקות.

בינתיים להכין מלית פיסטוק:

במעבד מזון לטחון יחד את הפיסטוקים עם הסוכר ועם המלח לקבלת תערובת פירורית. להוסיף את השמן ולהמשיך לעבד יחד לקבלת סוג של משחה - תערובת לחה.

בתום 15 דקות אפיה להוציא את הבסיס לטארט מהתנור, בלי לכבות את התנור. לתת לו להתקרר כמה דקות ולהעביר את מלית הפיסטוקים מעל הבסיס.

להדק היטב עם הכף ולהחזיר לתנור לעוד 15 דקות נוספות. לתת לטארט להתקרר.

מלית שוקולד לבן:

לשבור את השוקולד הלבן לקוביות, להוסיף את החלב המרוכז ולחמם יחד במיקרו עד להמסת השוקולד. לחתוך את החמאה לקוביות קטנות ולהוסיף לשוקולד, לערבב עד שהיא נמסה. להעביר את התערובת מעל שכבת הפיסטוק וליישר.

לקרר לחלוטין ולפני ציפוי הטארט בגנאש מומלץ להניח אותו לרבע שעה במקפיא.

גנאש שוקולד מריר:

לחמם את השמנת במיקרו. להוסיף קוביות שוקולד מריר ולערבב היטב לקבלת תערובת אחידה וחלקה. לשפוך בזהירות מהעל הטארט. לציפוי אחיד וחלק מומלץ לשפוך את הגנאש במרכז הטארט, להרים את התבנית ולהטות אותה כל פעם לכיוון אחר עד שהגנאש מתפזר באטיות וכסה את כל שטח הטארט. אפשר לקשט את הטארט עם מעט פיסטוקים קצוצים.

(*) הערה לגבי גנאש. במקום שמנת מתוקה 32%-38% ניסיתי להכין עם שמנת לבישול 10%. זה היה בעקבות ייסורי מצפון על חורבות הדיאטה שלי שהתעוררו לאחר השימוש ביד נדיבה בחמאה, בשוקולד לבן ובחלב מרוכז. לא, זה לא הופך את הטארט לדיאטטי, וזה גם לא תירוץ מספיק טוב בשביל לקחת עוד פרוסה. זה רק בשביל להרגיע ייסורי מצפון. וזה יצא נפלא, אז מה רע? מעכשיו - מכינה גנאש רק עם שמנת לבישול.

ופרוסה

ועוד פרוסה... כי זה טעים

איך אהבתי את הירוק הזה...

התלהבתי משילובי הצבעים ופשוט לא יכולתי להפסיק לצלם. תראו, יצא לי פקמן...

וגם כי זה טעים :)

מספר הערות מצד שמאל:

א. באמת אחד הדברים הטעימים שיש.

ב. לפתוח כל כך הרבה פיסטוקים זה לא קל. חייבים להמציא מכונה.

ג.  הולך מצוין עם קפה הפוך. 

ד. אני רחוק שוב מהבית לוגם קפה הפוך...

ה. חייב שיר לסיום

קדאיף תרי"ג

אביב הגיע, פסח בא. רגע, איזה אביב, איזה פסח! זהו סתיו שהגיע (למרות שבאוויר הלוהט בחוץ עדיין לא מרגישים) וראש השנה כבר כאן. הזמן טס, תעצרו את העיר, אני רוצה לרדת... וברוח החג שכבר ממש כאן, הפרוייקט של מנטקה עוסק החודש ב... איך לא - רימונים.

אחרי שהתאוששתי מהמחשבה שעוד חודש עבר ואצלי הרגיש כיום אחד בקושי, התחלתי לחשוב על הקינוח שלי. איך ששמעתי רימונים, ידעתי ישר שהמרכיב העיקרי בקינוח יהיה גלידה. לפני שנים רבות (עד מאוד, עשר שנים לפחות... אמאל'ה, אני עוד לא רגילה לספור בעשרות שנים אחורה!) בעיתון מעריב לקראת החגים פרסמו כמה מתכונים חגיגיים עם רימונים. בעלי בדרך כלל אדיש למתכונים הכתובים - הוא מבשל לבד בעזרת החושים, "מריח" לו שבתבשיל חסר מלח או צריך להוסיף עוד סוכר, מומחיות שאני עדיין לא מצליחה לפתח, וממציא פסטות ברטבים מוזרים וטעימים עד אין סוף. פתאום הוא בא אליי עם העיתון ביד ואמר - אולי תכיני את זה?.. הכנתי בוודאי, ויצאה גלידה מעלפת ממש. מאז כאמור עברו שנים רבות ועוד לא יצא לי להכין את הגלידה שוב, למרות שטעמה עדיין זכור לי היטב. המתכון בינתיים בוודאי התאדה בין גזירי עיתונים, ערימות של מגזינים ומדף של ספרי בישול שגם סניף ממוצע של סטימצקי היה מתגאה בו. ופתאום - אתגר רימונים. גלידה - הגיע הרגע לשחזור המתכון ההוא! המתכון המודפס בוודאי לא נמצא, מזל שיש אינטרנט. זכרתי שתרגמתי והעלתי אז את המתכון בפורום בישול רוסי, בו הייתי פעילה בתקופה ההיא וממנו התחילה ההתמכרות המשולבת בין הבישול לאינטרנט. נפלאות הרשת העולמית - מצאתי אותו ממש בשניות... ורק בשביל לגלות שבמתכון משתמשים ב-7 חלבונים. טריים. ללא בישול. אני?!!! אני עשיתי פעם מתכון המשלב ביצים חיות?.. למה?! לא נורמלית. מתכחשת. לזה ולשימוש המרובה עד מאוד במרגרינה במתכונים הראשונים שלי. ולתמונות הנוראיות עם פלאש וקלוז אפ המככבות ברשומות הראשונות שלי מטעמי נוסטלגיה וחוסר הזמן שלי לשחזר את המתכון ולהחליף את התמונה. גם זה יבוא יום אחד. אולי בפנסיה. רק עוד שלושים שנה שבקצב כזה יעברו לי ממש בטיל. 

איפה היינו? חזרה לגלידה. לא מוותרת על גלידה. ואם המתכון אותו זכרתי עשר שנים לא מתאים, אמציא מתכון משלי. אז המצאתי. נכון, ממש לא דל קלוריות. אבל שווה כל אחת מהן. הקלוריות. עוד כפית קטנה בבקשה. מטורף כמה שזה טעים. חשבתי על אופן הגשה מקורי. הרי לא נגיש גלידת רימונים חגיגית בכוסות וופל פשוטים מהסופר. עברה בי מחשבה מטורפת על הכנת גביעי וופל בבית... ואז חשבתי על קדאיף. כמה פשוט, ככה מיוחד. אגיש את הגלידה בסלסלות קדאיף. ועדיין היה חסר לי משהו להשלמת החוויה. משהו מלמעלה. משהו שידגיש, שיעצים את הטעם וישלים את המראה... קצפת אולי, בטעם רימונים. אבל עוד קצפת, עוד 38% שומן? יכביד על הקינוח המרענן שיצא לי. מה עוד שמים על גלידה? סירופ! נכון, אני גאון. אכין סירופ רימונים. וכך זה היה וכך זה נולד, גבירותיי ורבותיי, אחד הדברים הטעימים ביותר שמוחי הקודח המציא. כן, מותר לי להתלהב וקצת (קצת?!) לעוף על עצמי. תכינו, תטעמו, תבינו.

כאן אפשר לראות דברים מעלפים שבלוגרים אחרים הכינו במסגרת הפרוייקט. מעולם הרימון לא היה נראה טוב יותר...

חג שמח. שנהיה במלאים דברים טובים כרימון :)

סלסילות קדאיף עם גלידת רימונים וסירופ רימונים 

מצרכים:

לגלידה:
250 מ"ל קצפת מתוקה להקצפה 32% - 38%
2 כפות אבקת אינסטנט פודינג וניל (לא חובה)
400 גר' (פחית) חלב מרוכז
300 מ"ל (כוס וחצי) מיץ רימונים טרי סחוט
2 כפות מיץ לימון 

לסירופ רימונים (גרנדין):
מיץ סחוט משלושה רימונים
סוכר - בכמות זהה לכמות המיץ שיצא
1/4 כוס יין אדום (לא חובה, אך משדרג מאוד)

לקדאיף:
200 גר' איטריות קדאיף מופשרות
100 גר' חמאה מוסמת + חמאה לשימון התבניות
1/3 כוס סוכר

הכנה:

גלידה: 

להעביר את החלב המרוכז לכלי גדול עם מכסה הרמטי שמתאים להקפאה. להוסיף מיץ רימונים ומיץ לימון. לערבב היטב ולהכניס למקפיא לכ-30 דקות. 

להקציף את הקצפת עם הפודינג לקצפת יציבה. להוציא מהמקפיא את תערובת המיץ, לערבב אותה ולשפוך לתוך הקצפת, בלי לסגור את המיקסר - רק להנמיך את המהירות. להמשיך להקציף יחד רק עד לקבלת תערובת אחידה. 

להעביר את התערובת חזרה לכלי, לשטח, לסגור עם המכסה ולהכניס למקפיא לכ-8 שעות, עד להקפאה מלאה של הגלידה. 

מומלץ לערבב את הגלידה כמה פעמים במהלך ההקפאה, על מנת שתקפא באופן אחיד. בשלב הערבוב הוספתי כמה כפות מסירופ רימונים, לתוספת צבע וטעם (לא חובה).

גרנדין: 

לסחוט מיץ מרימונים ולמדוד את הכמות (אצלי יצא כוס וחצי של מיץ). לשפוך את המיץ לסיר ולהוסיף סוכר בכמות זהה לכמות המיץ. להוסיף את היין ולערבב. להביא לרתיחה ולבשל על אש קטנה עד לצמצום הנוזלים, כ-20-25 דקות. 

כשהנוזל מתקרר הוא מסמיך והופך לסירופ צמיגי, מתוק להחריד וטעים להחריד. להעביר לצנצנת או בקבוק מעוקרים ואפשר לשמור במקרר תקופה ארוכה הודות לכמות הסוכר בסירופ. 

הכנת סלסלות הקדאיף

בקערה גדולה להניח את אטריות הקדאיף המופשרות. לצקת עליהן חמאה מומסת וסוכר. לערבב היטב עם הידיים עד שהכל יכוסה בסוכר ובחמאה, להקפיד תוך כדי להפריד עם האצבעות האיטריות.

לשמן היטב תבנית שקעים (אצלי 2 תבניות סיליקון של 6 שקעים כ"א), לרפד כל שקע באטריות כך שייווצרו מעין סלסילות קטנות.

לאפות כ –10 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות עד שהקצוות משחימים.

להוציא מהתנור, לצנן ורק אחר כך להוציא בזהירות את הסלסילות מהתבנית.

הרכבה

להניח כדור גלידה בסלסלת קדאיף. למזוג מעל הגלידה ככפית מסירופ רימונים ולקשט בגרגירי רימון. 

הערות / הארות

לסחוט מיץ רימונים בבית אפשרי בהחלט אך מלכלך ביותר. אני השתמשתי במסחטה חשמלית של פירות הדר ואת הגרעינים שנשארו בתוך המסחטה למעלה מעכתי היטב עם כף. אם יש לכם אפשרות, אפשר לקנות מיץ טרי סחוט בדוכן מיצים הקרוב אבל... איפה כל הכיף?..

לגלידה בטעמים אחרים ניתן להשתמש בכל מיץ אחר, אני מאמינה שיצא מעולה לדוגמא עם פירות יער, ניתן גם להוסיף חתיכות פרי.

הוספת אינסטנט פודינג לשמנת מתוקה עבור הגלידה אינה חובה. לי משום מה יש פוביה מהקצפת יתר של שמנת מתוקה. מצד אחד אני רוצה קצפת יציבה, מצד שני אני מפחדת מהתפרקות הקצפת. לכן מעדיפה להוסיף את האניסטנט שגם מסמיך את הקצפת וגם מונע הקצפת יתר, ובכמות של כף או שתיים - לא משפיע על הטעם הסופי. פוביה, אין מה לעשות...

הצבע הסופי של הגלידה קצת חיוור לעומת האדום הזוהר של רימונים. אני הוספתי במהלך ההקפאה (בשלב הערבוב) כמה כפות מסירופ רימונים לחיזוק הצבע והטעם. אפשר בוודאי להוסיף צבע מאכל, אני מעדיפה לא להשתמש בהם...

גרנדין - זהו סירופ מתוק מאוד וסמיך. לעומת רכז רימונים הנמכר בסופרים, לא מתאים לתבשילים, הוא מתוק מדי ומתאים מאוד לקינוחים ומשקאות. תשכחו מויטמינצ'ק וסירופ פטל. כמה כפות מסירופ רימונים מעורבבים עם כמה כוסות מים - ויש לכם יופי של משקה ורדרד ובריא. להעביר לקנקן יפה ולהגיש בשולחן החג. הילדים יודו לכם.

המתוק בסדר

כמה שאני אוהבת לארח, להרכיב את התפריט, לחשוב על שילובי המנות, לבשל ללא הפסקה מהבוקר ועד שהאורחים באים, לדאוג שאין מספיק אוכל ואח"כ לדאוג שכל מה שנשאר - יספיק לשבוע לגדוד ואין מקום במקרר. את התפריט אני בדרך כלל מרכיבה בדקות ספורות, חצי ממנו - ממנות מוכרות ואהובות וחצי - ממנות חדשות שרוצה לנסות ואורחים שלי הם שפני ניסיון מצויינים. ואז מגיע רגע השיא. הקינוח. יום אחרי יום והרשת מוצפת בהצעות מפתות מכל מיני סוגים וכל פעם אני מחליטה על קינוח אחר וגם את זה בא לי לנסות וגם את זה, ובעלי שוב מזכיר לי שאין מי שיוכל שלוש עוגות אחרי ארוחה גדולה. אבל פשוט בא לי לנסות הכל.... ולחשוב שרק לפני כמה שנים הייתי בטוחה ששיא הכשל"פ ליד כוס התה שלי - זה עוגיות בוטנים...

את הקינוח הבא פשוט חייבים להכין בשביל להאמין. טעים ברמות בלתי סבירות, מראה מתוחכם ומרשים ו- חשוב מאוד! גם קל מאוד להכנה. אפשר להכין את הקינוח מראש ולהקפיא (להוציא מהמקפיא כ-10 דקות לפני ההגשה על מנת לא לשבור את הסכין בפריסה...). ואפילו ללא אפיה, שזה גם חשוב כי אז התנור לפני האירוח פנוי לטפל במנות אחרות. רק חבל שאין לדבר הזה מספר הקלוריות של חסה... דיאטה אחרי החגים.

הייתה לי התלבטות קטנה לגבי הפיסטוקים. הם מלוחים. נכון שלכל עוגת שוקולד אני מוסיפה טיפה מלח, מה שמדגיש את הטעמים, אבל כאן המלח של הפיצוחים היה דומיננטי מדי לטעמי. אך בגלל ששזה מתכון של קרין גורן, שהספרים שלה מכוסים אצלי בהכי הרבה כתמים, ואני סומכת עליה בעיניים עצומות אז ניסיתי בדיוק כמו במתכון... וזה אלוהי. המליחות של הפיצוחים שוברת את המתוק של הקינוח והפיצוחים הקשים יוצרים ניגוד למרקם העדין... רגע, אני נשמעת פתאום כמו אייל שני...

שימו לב, אמנם המתכון מאוד פשוט, אך נדרש זמן הקפאה בין שכבה לשכבה. אפשר להכין את הקינוח בשלוש או בחמש שכבות.

פאדג` פסים (להכנה בתבנית אינדליש קייק אחת)

לשכבת שוקולד:
180 גר` נוטלה
220 גר` שוקולד מריר קצוץ

לשכבת פאדג` שוקולד לבן ופיסטוקים:
200 גר` שוקולד לבן קצוץ
1 שפורפרת חלב מרוכז ממותק (200 גר`)
50 גר` חמאה
1 כוס פיסטוקים קלופים וקלויים

הכנה:

הכנת שכבת השוקולד:

להמיס את השוקולד עם הנוטלה במיקרוגל ולערבב היטב.

לצקת מחצית מן התערובת לתבנית אינגליש קייק (מומלץ חד פעמית, או לרפד תבנית רגילה בניילון נצמד על מנת לאפשר את החילוץ של הקינוח מתוכה). להקפיא להתייצבות כ-20 דקות

הכנת שכבת פאדג` שוקולד לבן ופיסטוקים:

להמיס שוקולד לבן וחלב מרוכז במיקרוגל. להוסיף חמאה ולערבב עד שהיא נמסה. לערבב פנימה פיסטוקים.

לצקת את התערובת על שכבת השוקולד שהתייצבה במקפיא. להקפיא שוב להתייצבות כ-20 דקות.

לסיום ההרכבה:

לחמם מעט את יתרת התערובת של השוקולד המריר ולצקת אותה על שכבת השוקולד לבן והפיסטוקים.

לשמור במקרר עד ההגשה (מינימום 40 דקות). לפרוס לפרוסות דקות בעזרת סכין חד ולהגיש מיד. ניתן גם להקפיא, מומלץ להוציא כ-10-15 דקות מראש לפני הפריסה.

מקור: קרין גורן, מתוך האוצר של "על השולחן"