פשטידת פסטה, פטריות וגבינות

אם היו עורכים בחירות מה החג האהוב בישראל, אין לי ספק שחג השבועות היה לוקח ובגדול. לא היה צריך להבטיח כלום בשביל להרכיב קואליציה חזקה וברוב של הרבה יותר ב-61 קולות להעביר חוק על הארכת חגיגות השבועות ל... שבוע לפחות. אני מוכנה לאכול פשטידות גבינה ולקנח בעוגות גבינה בוקר, צהריים וערב. דיאטה? יש לנו שלושה חודשים עד ראש השנה להתאושש. גם ככה ימי קיץ לוהטים בפתח וגם ככה לא רוצים לאכול כלום חוץ מגלידה. אה, רגע, אמרנו דיאטה. בכלל לא חשבתי על גלידה. התכוונתי לומר - סלט ירקות קצוץ טרי. עם טיפה שמן זית, הרבה לימון וגבינה בולגרית 5%. האמת, טעים. אבל לא לשם כך התכנסנו. אנחנו בשבועות טרום שבועות (!) ומכינים פשטידת פסטה, גבינות ופטריות טעימה במיוחד.

מצרכים (לתבנית מלבנית חד פעמים או תבנית בגודל דומה)

250 גר' פסטה קצרה (לדוגמא, כונכיות)
3 כפות שמן זית
1 בצל, קצוץ דק
250 גר' פטריות שמפיניון טריות, פרוסות
3 כפות קמח
1 כוס חלב
1 מיכל (200 מ"ל) שמנת חמוצה
1 מיכל (250 מ"ל) שמנת לבישול 10%-15%
100 גר' גבינה בולגרית, מפוררת
80 גר' גבינת רוקפור, מפוררת
100 גר' גבינה צהובה, מגוררת
תיבול: ככפית מלח, כחצי כפית פלפל שחור גרוס, כרבע כפית אגוז מוסקט

הכנה:

לבשל את הפסטה לפי הוראות היצרן עד שהיא מתרככת. לסנן ולשטוף.

בסיר או מחבת גדולה לחמם שמן זית ולטגן את הבצל עד להזהבה. להוסיף את הפטריות ולטגן יחד כמה דקות. להוסיף את הקמח ולערבב היטב. להוסיף חלב, שמנת לבישול ושמנת חמוצה ולבשל תוך כדי ערבוב מתמיד על להבה בינונית, עד שהרוטב מסמיך.

להוריד מהאש, להוסיף את הגבינות השונות. לתבל ולהוסיף את הפסטה המוכנה.

להעביר לתבנית אפיה ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-45 דקות, עד שהמאפה מזהיב.

הע/ארות:

מה שנפלא בפשטידות גבינה - ניתן לגוון במוצרי חלב לפי הנמצא במקרר. רוקפור - מוסיפה טעם נפלא ומיוחד, אך לא חובה. אפשר לשים רק בולגרית / צהובה / קשקבל / פטה / צהובה מעושנת או שילובים שונים. במקום שמנת חמוצה אפשר לשים 2 כוסות חלב. אפשר להוסיף גם קצת צבע ירוק לפשטידה, כמו עירית או בצל ירוק. יהיה טעים. 

2015. רביולי תותים.

2015. שנה חדשה. רק לי זה נשמע כמספר דמיוני לחלוטין? אלפיים. ועוד. חמש עשרה. חלק מספרי מדע בדיוני עליהם גדלתי דיברו על עתיד רחוק וטוב סביב השנים האלה. פתאום זאת המציאות שלנו. והעתיד הטוב עדיין קצת רחוק. 

נזכרתי איך לפני שנים רבות (מדי), בקבוצת בנות בנות עשר וקצת דיברנו על שנת אלפיים המבצבצת לה אי שם באופק הרחוק. על נבואות זעם שהבטיחו סוף העולם וחורבן האנושות (על באג אלפיים אז אפילו לא שמענו). התחלנו לחשב בנות כמה נהיה כשהעולם יקרוס. רק בנות 22? איזה באסה למות צעירות כל כך, מה כבר נספיק לראות בחיים. מה עם הלימודים? מה עם אהבה? מה נספיק להרגיש ולחוות עד אז? 

כשהייתי בת 22 לקראת שנת 2000, קצת אחרי השחרור, קצת לפני תחילת הלימודים, עבדתי בחברת הייטק. חצי שנה מראש עשו שם הגרלות על תורנות הכוננים ללילה הגורלי שבו עולם המחשבים אמור לקרוס, והבטיחו 400% משכורת לכוננות זו. חלק קיוו שאכן תהיה הקריסה, אולי תמחק להם המשכנתא. משכנתא? זה באמת מושג שהיה אז רחוק ממני שנות אור. 

22 - זה היה ממש מזמן. גם שנת 2000. במסיבת סילבסטר 2000 התנשקנו בחצות עם בחור אותו הכרתי כחודשיים לפני. חגגנו קבוצה של חברים בפאב שהיה סגור רק לנו, היה שייך לאחד החברים שעשה ערב טרום פתיחה. קבוצת חברים גדולה שחלקם כבר התפזרו על פני הארץ והעולם ואבד הקשר במערבולת השנים והקילומטרים. זוג אחד שמאז בינתיים כבר התגרש. זוג שהתחתן ומגדל בנחת שתי בנות ומדברים איתם ב"מזל טובים" בימי הולדת. עם חלק אנחנו עדיין חברים טובים. החשוב מכל - אותו הבחור מנשיקת סילבסטר, כנראה חלק מהמשאלות שהובעו בשנת 2000 בכל זאת מתגשמות, הוא הבן זוגי לבלוזוגי. צועדים ביחד כבר 15 (!) שנים יד ביד לעבר השקיעה, כלומר, שנת 2015 הדמיונית. 

יש משהו מרתק ב"רשומות סיכום". שבאות לסמן סיום תקופה. התחלת תקופה חדשה. כמו בלוגודלת שנה ל"בלוזוגי", אותו פספסתי בהצלחה השנה (מי אמר "צוק איתן" ולא קיבל?). כמו תחילת שנה חדשה, גם אם עכשיו כבר לא חוגגים עם קבוצת חברים גדולה בפאב סגור. אלא עובדים עד צאת הנשמה (סוף שנה...), כוס תה חם וספר טוב, עדיין כיף לקום בבוקר ב-01.01 ולהרגיש התחלה חדשה של משהו. סיכום של משהו אחר. ולהבין מה היה (האמת, לא הייתה משהו השנה ההיא, 2014). לקוות למה יהיה הלאה (ויהיה פשוט מצוין ב-2015). לעשות מין גשר בין עבר לעתיד. לא לשכוח ליהנות מההווה בדרך. 

מזל שיש פרויקט מנטקה. אחרת לא נראה לי שהייתי מגיעה לכתוב את הרשומה הזו בכלל. הפעם קיבלנו חומר גלם אהוב במיוחד על כולם, לו חיכינו כבר הרבה זמן. אדום, לוהט, מתוק וטעים. תותים. תותים! אלפי קינוחים אפשר להמציא עם הפרטי המדהים הזה. אבל אני... אני משום מה לא בא לי על קינוח. לא. בא. לי. על. קינוח. מצב לא תקין עלי האדמות, הרי אני מכורה לקינוחים, לאפייה, למתוק. אבל הפעם רציתי משהו אחר. בין היתר כי ידעתי ששאר חברי הפרויקט יביאו ביצועים בלתי נשכחים לדברים סופר טעימים. (וכך היה.... ראו כאן. מאוד, אבל מאוד כדאי לכם).

ואני, כנראה בהתקף של נוסטלגיה ותחושת סיום והתחלה בו זמנית, שתמיד מלווה אותי לקראת סוף שנה אזרחית, חשבתי על משהו נוסטלגי במיוחד. אבל חדש מאוד. משהו שסבתא שלי הייתה מכינה רק "פעם ב..." והייתי מתענגת על כל ביס. אבל לקחת למקום אחר, לקחת ל-2015. את הזיכרון, את הגעגוע, את האהבה. את ה"וקנירי ס וישניה" של סבתא - ורניקי (קרפעלך) מתוקים במילוי דובדבנים. שהייתה מגישה עם רוטב דובדבנים סמיך, אותו הייתה מבשלת עם סוכר וקורנפלור, ושמנת חמוצה. מנה של דמעות של אושר, דמעות של געגוע. ובאופטימיות של המבט אל העתיד, אני מחליפה את המילוי לתותים. רוטב אני לא מבשלת, כי תותים טריים פשוט טעימים כל כך. וצורה - צורה של רביולי. כי "רביולי" זה הרבה יותר מודרני מ"ורניקי" (ובינינו, גם יותר קל להכין...). ואני בונה כאן גשר בין עבר לעתיד. בין שנת 80 ומשהו של המאה הקודמת. בה ילדה קטנה ישבה והתענגה ממאכליה של סבתה האוהבת. לבין 2015 בה אני מבשלת למשפחה שלי, מנסה ליצור אצלם זיכרון משלהם שיחבר גם להם בבוא הזמן בין העבר לעתיד. רק שלא ישכחו ליהנות מההווה בדרך. 

בתאבון. שתהיה שנה טובה ומוצלחת. 

רביולי תותים

מצרכים: 

לבצק: 
3.5 -4  כוסות קמח (מוסיפים בהדרגה לפי הצורך)
1 כוס מים פושרים
1 כף שמן
קמצוץ סודה לאפיה (ממש טיפה, כחמישית כפית)
תיבול: חצי כפית מלח

מילוי ורוטב תותים: 
500 גר' תותים שתופים ופרוסים לקוביות קטנות
4 כפות סוכר (או יותר, תלוי בטעם ובמתיקות התותים)
1 כף קורנפלור 


הנכה:

בצק: 
למזוג את המים לתוך קערה עמוקה, להוסיף שמן, סודה, מלח ופלפל. לערבב ולהוסיף בהדרגה את הקמח תוך כדי ערבוב. להמשיך להוסיף קמח עד לקבלת בצק גמיש ורך (יכול להיות שלא תצטרכו את כל כמות הקמח

בצק זה לא מחייב השהייה, אך מומלץ לכסות אותו ולהשאיר בכל זאת כרגע שעה - חצי שעה בצד, הוא הופך להיות הרבה יותר אלסטי ונוח לרידוד. 

מילוי:
להניח את התותים הפרוסים בקערה. לפזר את הסוכר ואת הקונפלור מעל ולערבב בעדינות. להשאיר כרבע שעה בצד. לסנן מהמיץ שהפרישו (בו נשתמש להכנת הרוטב). 

הכנת הרביולי: 
לחלק את הבצק לכמה חלקים ולרדד כל חלק על משטח מקומם לעלה דק - הכי דק שניתן בלי שהבצק נקרע (מומלץ לכסות את שאר הבצק כשלא עובדים איתו). לפרוס את הצבק עם סכין (או הכי נוח - עם גלגלת פיצה) לפסים שווים. להניח את התותים במרווחים (לפי הגודל הרצוי של הרביולי) לאורך צד אחד בלבד של הפס.

לקפל את הצד השני של הבצק מעל המילוי ולחתוך את הבצק לריבועים (לא בתוך המילוי, במרווחים...).

להדק היטב את הקצוות ולעבור עם המזלג להידוק נוסף.

אפשר גם הפוך - קודם לפרוס את הבצק במרווחים בין המילוי

לקפל את הצד השני של פס הבצק מעל המילוי ולהדק. 

להרתיח כמות גדולה של מים כמו לבישול פסטה. לכמות זו של רביולי השתמשתי בשני סירי פסטה גדולים (לא להעמיס על סיר אחד, שלא יידבקו). 

להוסיף כחצי כפית מלח לכל סיר. להוסיף את הרביולי. להביא לרתיחה. כמה דקות לאחר הרתיחה הרביולי מתחילים לצוף.

ממשיכים לבשל אותם כ-10 דקות נוספות. להוציא אותם מהמים בזהירות עם כף מחוררת. 

רוטב:
להוסיף למיץ שתותים הפרישו ושמרנו בצד תותים פרוסים מהמילוי (אם לא נותר, להוסיף כמה תותים נוספים). להעביר למעבד מזון ולעבד לרוטב חלק. אם הרוטב לא מתוק מספיק, להוסיף עוד סוכר. 

להגיש את הרביולי מיד אחרי הבישול, עם רוטב תותים וקצת שמנת חמוצה. 

הע/ארות:

- זה לא הבצק הקלאסי של רביולי (למרות שאין הרבה הבדלים, פסטה זה פסטה בכל מקום, גם באיטליה וגם בברה"מ של שנות השמונים). אני השתמשתי בבצק המוכר שלי לפלמני. 

- אוולי (בטוח) זאת גם לא השיטה המסורתית להכנת רביולי (אבל איך אפשר לדבר על מסורת כשיש כאן בצק של פלמני ומילוי תותים?) אך זאת שיטה שהייתה לי הכי נוחה לעבודה, מוזמנים לייצר את הרביולי שלכם בכל דרך שנוחה לכם. רק לא לשכוח לעדכן אותי, זה משמח ליבו של הבלוגר עד אין סוף. 

- קורנפלור במילוי - לא חובה. אני הוספתי על מנת שיסמיך קצת את המיץ שהתותים מפרישים. 

- רוטב תותים - ילדים שלי רבו עליו. אם ממש מתעקשים, אפשר לשלב עם רוטב שוקולד. אין דבר ששוקולד לא מוסיף לו... 

מאפה פסטה ותירס.

ברשומה הקודמת ציינתי כי במסגרת שת"פ עם לידרס והמועצה לענף החלב בישראל, אני מנסה מתכונים חלביים, קלים ומהירים לארוחת ערב משפחתית. אמרתם ארוחה לילדים? אמרתם פסטה. וגם קטשופ ושניצל, אבל מעדנים אלה נשאיר לפעם הבאה והפעם נתמקד רק בפסטה. מה עוד ילדים אוהבים? קטש.... סליחה, לא התכוונתי שוב לאדום המהפנט הזה המתחסל אצלנו בקצב של בקבוק לשבוע. קוטג', בוודאי. וגם תירס. ואם נאחד את כל אלה, מה נקבל? נכון, ארוחת ערב משפחתית וקלה להכנה.

בחוברת, עליה התבססתי, המתכון המקורי עם ברוקולי. לא יודעת מה עם הילדים שלכם, אצלי ילדים לא אוכלים ברוקולי. כולל את הילד הגדול מכולם, בן הזוג. תירס זה כבר סיפור אחר. גם את כל הגבינות שבמתכון אפשר להחליף / להוסיף / להוריד, אני השתמשתי במה שהיה לי במקרר באותו רגע ובסופו של דבר הקשר בין מתכון שלי למקור הוא רק... פסטה.

ו-אבוי! באותו רגע לא הייתה במקרר גבינה צהובה. היא הייתה אמורה להיות. נכנסה לרשימת הקניות השבועית. ביחד עם שלוש שמנת מתוקה לקצפת לעוגת יום הולדת של הילדה. ונטען על ידי בן זוגי שהוא גם קנה אותן, את הגבינה ואת השמנת. אך איפה שהוא בדרך מהקופה בסופר ועד למקרר הביתי שלנו השקית נעלמה. ללא עקבות. לשמנת מתוקה לעוגה לא היה תחליף, לכן האשם בפרשה מצא את עצמו רץ באמצע הלילה בחיפושים אחרי מקום פתוח שימכור לו את השמנת המתוקה. לגבינה צהובה מגוררת, אותה תכננתי להוסיף למאפה, מצאתי פתרון אחר. נזכרתי שקראתי באיזה מקום שאיטלקים כפריים עניים, כשאין להם כסף לקנות גבינה, מפזרים מעל הפסטה שלהם פירורי לחם. ומה שטוב לאיטלקים ולפסטה שלהם, בוודאי שטוב גם לנו ולפסטה שלנו. ערבבתי כמה גבינות שהיו במקרר ופיזרתי מעל המאפה קצת פירורי לחם. ובכן, האיטלקים האלה, יודעים מה הם עושים. כמה שזה נשמע מצחיק, פסטה ופירורי לחם, במקרה זה פירורי הלחם הוסיפו קריספיות מאוד טעימה למאפה. והמאפה הוכיח את עצמו בתור פתרון קליל ומהיר לארוחת ערב, ממצרכים שיש בבית בלבד. למרות ש... אם אתם לא שכחתם לקנות גבינה צהובה מגוררת ואפילו לא שכחתם גם להביא אותה הביתה... תשימו גבינה צהובה.

פשטידת תירס, פסטה וגבינות

300 גר' פסטה קצרה (ביסלי, פרפרים)
400 גר' תירס קפוא - מופשר תחת זרם מים
5 ביצים
200 גר' גבינה בולגרית מגוררת
200 מ"ל יוגורט לבן חמוץ
150 גר' קוטג'
125 מ"ל שמנת מתוקה לבישול 10%
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

3 כפות פירורי לחם או 50 גר' גבינה צהובה מגוררת - לפיזור מעל המאפה

לבשל את הפסטה לפי הוראות היצרן, לסגור את האש כדקה לפני הזמן ולסנן את הפסטה.

להקציף קלות את הביצים. להוסיף את כל הגבינות ולערבב. לתבל, להוסיף תירס ופסטה ולערבב.

להעביר לתבנית, לפזר מעל פירורי לחם או גבינה צהובה.

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 190 מעלות כ-40 דקות.

ותשאלו למה יש רק שתי תמונות וגם הן לא משהו? ולמה אין תמונה של פרוסה?.. כי משפחה רעבה המתינה בחוסר סבלנות לארוחה המשפחתית שלה. עם סכין ומזלג ביד... תנסו סשן צילומים בתנאים מלחיצים שכאלה...

פסטה שלא סגורה על עצמה

- כשהיית בגיל שלנו מה רצית להיות? - שאלו אותי תלמידים בשבוע שעבר.
- עיתונאי, או עובד במשרד החוץ.
- אז למה אתה כאן?
- כי החלטתי שזה חשוב, ובעיקר ראיתי שאני טוב בזה.

כמה מהאנשים הבוגרים נמצאים במקום בו הם חשבו שיהיו כשעדיין היו תלמידים? אני מניח שלא הרבה. אבל תמיד אחת השאלות הראשונות שמבוגר (בדרך כלל מכר ותיק של ההורים) שואל ילד בשיחת ההיכרות היא מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול. כאילו הם לא מודעים למציאות שמראה שהשאלה הזו לא רלוונטית.

אצלנו גילעד רוצה להיות וטרינר אבל בשנה האחרונה הוא מסייג את התשובה ואומר שאולי הוא יבחר באחד המקצועות שהוא עדיין לא מכיר. אנחנו חושבים שהוא יהיה בגל"צ כי הוא מדבר בלי סוף, או שילמד משפטים כי אצלו הם ארוכים מאוד.

כרמל בשלב שהיא רוצה להיות "שייחנית", ובתרגום מכרמלית, אישה במים שעושה ככה (הדגמה ויזואלית של סיבובי ידיים). זו אחת מהמילים שהיא עדיין מחליפה אותיות ומצחיקה אותנו. לכן אנחנו שואלים אותה הרבה את השאלה הזו. אך לדעתנו היא תהיה מנהלת בית ספר כי היא אוהבת לנהל את כל המשפחה. החל מלקבוע באיזו כוס כל אחד ישתה, ובלהזכיר לאחיה הגדול לעשות שיעורים או לצחצח שיניים.

הפסטה בתמונה (מזמן לא שיתפתי מתכוני פסטה ברוטב אדום, מוזמנים לקרוא מה השיגעון שלי בנושא) גם התחילה בתור חצי קילו של בשר טחון מופשר שחשב שהוא יהיה משהו אחר - בשר שנשאר מהפלמני והיה צריך למצוא לו פתרון מהיר). מה שעונה על כל הגדרות אלה אצלי - זה, בוודאי, פסטה בולונייז. הבעיה שהתחלתי מהר, ללא תכנון, אלא פשוט כל פעם הוספתי משהו שקפץ לי לעין והרגשתי שישתלב. יצאה פסטה שלא סגורה על עצמה מהי. קצת אסייאתית, קצת צפון אפריקאית, קצת אירופאית וקצת ים תיכונית.

גם הבשר הטחון לא תכנן את דרכו מראש, אבל היה לו כיוון, והייתה לו סביבה תומכת... אולי לכן חשוב לשאול את הילדים מה הם רוצים להיות שיהיו גדולים. עדיף שלא יהיו סגורים על עצמם. אבל שיהיו להם שאיפות, שיהיה להם כיוון. ובינתיים נהנה מפסטה טעימה ולא שגרתית שקיבצה לתוכה הרבה טעמים מהרבה מקומות.

מצרכים:

קופסה קטנה 230 גרם אננס
500 גרם בשר טחון
2 בצלים
3 שיני שום קצוץ דק
3 כפות רוטב צ׳ילי מתוק
1/2 כוס יין אדום יבש
12 זיתים ירוקים חתוכים לחצאים
חצי כפית סחוג
חצי כף רוטב סויה
רסק עגבניות ( אריזה של 260 גרם)
תבלינים: מלח, ראס אל חנות, קארי, ג׳ינג׳ר

הכנה:

מחממים ווק כשתי דקות על אש גבוהה מאוד. מוסיפים בהדרגה את הבשר (ללא שמן) מערבבים כל כמה שניות.
מוסיפים בצל פרוס לחצאי טבעות. קצת מלח וקארי.

אחרי שהבשר משנה קצת את צבעו מוסיפים  בהדרגה כל כמה דקות: צ'ילי מתוק, יין, זיתים, אננס (עם הנוזלים)
מוסיפים רסק עגבניות וכוס מים, שום, סויה ותבלינים.

מביאים לרתיחה ומשאירים עוד שתי דקות על אש נמוכה יותר.

בסיר נפרד מבשלים פסטה, מסננים ומערבבים עם הרוטב.

אוהבים נקניקיות?

יש אנשים שלא נוגעים בנקניקיות. את יודעת מה שמים לך בפנים?! - הם שואלים ועושים עיניים גדולות. יש אנשים שעונים על זה - "לא מעניין אותי, גם ככה כל האוכל שאנחנו צורכים לא בריא במיוחד", מוסיפים עוד חרדל לנקניקיה ואוכלים בתאבון רב. ויש אנשים, כמוני, שאוכלים נקניקיות, אבל עם ייסורי מצפון - שמתבטאים ב"איזון" בריאותי על ידי הוספת קצת ירקות למנה. אבל תודו שאין על נקניקיות כשרוצים משהו זריז באמצע השבוע ושגם הילדים יאכלו... המנה הזאת - אחד מפתרונות הקסם שלי בדיוק למקרים קשים שכאלה, כשבאחד עשרה בלילה כבר אין כוח לכלום אך צריך עוד להכין ארוחת צהריים לילדים למחר...

זה לא בדיוק מתכון אלא יותר תוכנית עבודה. כאן הכל הולך והכל משתלב בסיר אחד - פסטה, אורז או פתיתים מהמזווה שמתבשלים יחד עם הרוטב וזה נותן להם טעם נפלא, מבחר ירקות ושילובם ממגירת הירקות - בצל, גזר, פלפלים, עגבניות, פטריות ומתוך המקפיא - נקניקיות, נקניקיות מרגז או אפילו קציצות שמשקיענים שבינינו הכינו בשבת והקפיאו לעת צרה (לי זה אף פעם לא קורה, לא משנה כמה קציצות אני מכינה... הכל מתחסל).

מצרכים (כאמור, בחירה חופשית לפי הנמצא)

500 גר' פסטה קצרה או 1.5 כוסות אורז או 2 כוסות פתיתים

800 גר' שימורי עגבניות מרוסקות
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס, כף סוכר

ירקות: בצל, גזר, עגבניות, פטריות ועוד

הכנה:

בסיר גדול ושטוח לטגן את הבצל עם מעט שמן עד להזהבה. להוסיף את שאר הירקות החתוכים דק ולטגן כמה דקות תוך כדי ערבוב.

לתבל, להוסיף את העגבניות המרוסקות ואת הפסטה / פתיתים / אורז. לערבב ולהוסיף כ-4-5 כוסות מים רותחים.

לבשל על אש נמוכה מכוסה כ-25-30 דקות, להוסיף עוד קצת מים רותחים לפי הצורך.

קפיצה לוונציה - פסטה ברוטב כבדי עוף ואפונה

דפדפתי בבלוג שלי בין הרשומות האחרונות, התחושה שנוצרה לי - שבבית שלנו חיים בעיקר על עוגות ופשטידות. טוב, אם הייתי יכולה, על זה בערך באמת היינו חיים. פחמימות, פחמימות ועוד פעם פחמימות. אבל הסיבה בעצם היא אחרת. פשטידות או עוגות פשוט מצטלמות טוב יותר. אני מסובבת את קערת המרק 360 פעמים ב-360 מעלות וכל פעם מנסה לתפוס זווית במצלמה (הממש לא מקצועית שלי) ללא נצנוצים של האור וההשתקפות של הצלמת (הממש לא מקצועית) עצמה. ועם מנות עיקריות זה עוד יותר בעיה. מהו האויב הכי גדול של רוטב עגבניות? נכון, פלאש. הרוטב מקבל גוונים חומים מוזרים וכל העיסה נראית לא בדיוק אכילה. ועוף? בדקות התהילה הקצרות שלו על הצלחת, בדרך מסיר לפה הרעב, הוא ממש מסרב לשתף פעולה. במיוחד בגלל שאני מורידה לעוף את העור טרם בישול מטעמי בריאות, הוא שוכב לו שם בצלחת, עצוב וחיוור ולמרות שהמתכון מאוד טעים וזוכה לביצועים חוזרים ונשנים, תמונה מוצלחת לא יוצאת לי ולכן המתכון לא זוכה לפרסום בבלוג. כי אין מה לעשות, אוכלים קודם כל עם העיניים. והמתכונים הראשונים שפרסמתי בבלוג? לפעמים עוברת שם מהר-מהר, עם עיניים סגורות. זה פרוייקט נוסף שמסתובב אצלי בראש, בהדרגה לשנות שם את התמונות לסבירות יותר. לא להרוס את התאבון למתבונן... 

במקומות הראשונים של מנות שהן לא בדיוק בר רפאלי - כבד עוף. את המנה הזאת הכנתי כבר כמה פעמים, למרות שכבד זה אורח די נדיר אצלנו, אולי פעם בכמה חודשים. צילמתי כל פעם מחדש וזה מה שיש ונלך בינתיים עם מה שיש. עזבו בכלל את התמונות, דמיינו ונציה...  זכיתי לבלות שם כ-20 שעות בלבד במהלך טיול שלנו לאיטליה כשלתוך שבוע וקצת ניסיתי לדחוס מאות קילומטרים ומאות שנים של היסטוריה. הגענו ברכבת מוורונה מוקדם מאוד בבוקר ובגלל שידענו מראש שלא נוכל למצוא מלון בוונציה במחיר סביר כלשהו באמצע אוגוסט ללא התראה מוקדמת, תכננו לבלות שם יום שלם ולקחת רכבת של שתיים בלילה לכיוון פירנצה (ולישון אפשר גם בבית, בחו"ל זה אקסטרה, יש הרבה דברים מעניינים יותר לעשות). הזכירונות מאותו היום הם בעיקר חום מהביל, ואנחנו חשבנו שבתור ישראלים מנוסים אנחנו נרגיש אותו פחות, לחות של 200% לפחות, העדר כמעט טוטלי של מזגנים, ריח צחנה העולה מתעלות המכילות מים ירקרקים, כמות מטורפת של תיירים על כל סנטימטר מרובע, יונים חוצפניות בפיאצה סן מרקו ויופי עוצר נשימה. דמעות של אושר כי הגעתי לאחד המקומות שהכי רציתי להגיע אליהם שהתערבבו עם זיעה. מסעדות עמוסות עד אפס מקום כך שבוונציה ! נאלצנו לאכול אוכל סיני והיה כל כך חם שפעמיים לפחות במהלך הארוחה יצאנו החוצה בניסיון נואש לנשום טיפה אוויר. לפחות בבית עכשיו אני יכולה להכין אוכל וונציאני ולחלום איך אנחנו חוזרים לוונציה, אך רצוי באוקטובר, עם פחות תיירים ופחות מעלות חום. בתאבון.

מצרכים:

1 בצל גדול
2 גזרים
2 גבעולי סלרי
כ-400 גר' כבדי עוף, מנוקים היטב וקצוצים גס
1/2 כוס מרק עוף (אפשר מאבקה)
1 כוס מים רותחים
2 כפות רסק עגבניות
1 כוס אפונה קפואה, מופשרת בזרם מים
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

500 גר' פסטה מכל סוג שאוהבים

הכנה:

לקצוץ דק את הבצל, לטגן במחבת עם שמן עד להזהבה קלה. לקצוץ את הסלרי ואת הגזר ולהוסיף לבצל, לטגן יחד כ-5 דקות, לערבב לעתים תכופות.

להוסיף את הכבד ולטגן תוך ערבוב במשך כ-3 דקות. להוסיף את מרק העוף ולהרתיח במשך 2 דקות.

לדלל את רסק העגבניות במים ולהוסיף לרוטב. לתבל ולערבב היטב.

להביא לרתיחה ולבשל מעל להבה נמוכה במשך 15 דקות.

להוסיף את האפונה, לערבב ולבשל כ-2 דקות נוספות.

בינתיים לבשל את הפסטה לפי הוראות היצרן, לסנן ולהעביר לכלי הגשה. לצקת למעלה את הרוטב, לערבב בתנועות הקפצה ולהגיש מיד.

מקור להשראה: דנית סלומון, פסטה איטליה

נפלאות המנגולד - חורף חם

מתקרר, קר, קר מאוד, ממש קר. אני מקפצת מקור ליד שער הכניסה לבית הספר של גילעד. "לפחות הגשם הפסיק לכמה דקות" - אני מתלוננת לאמא של ילדה מהכיתה שמחכה ביחד איתי ועוד עשרות הורים. "בעלי עכשיו בנסיעת עסקים בקנדה - היא מספרת. - סיפרתי לו כמה קר אצלנו והוא צחק, איפה שהוא נמצא עכשיו מינוס 20 מעלות". איך אפשר לחיות בקור הזה - שתינו נאנחות ביחד, שוכחות שלפני שנים רבות (מדי) שתינו היינו במקומות קרים יותר, כנראה, מתרגלים לכל דבר, לטוב ולרע.

אני מאוד אוהבת חורף. אוהבת גשם, בתנאי שהוא לא תופס אותי בחוץ עם שני ילדים  שצריך להכניס / להוציא אותם מ/ל בית ספר / גן. נהגתי בחושך מהעבודה הביתה, גשם מבול בחוץ ותחושה סוריאליסטית לחלוטין של עולם אחר. עולם מואר בקושי פנסי רחוב עמומים בין זרמי גשם. נראה שכל העיר התחבאה בתוך הבתים ורק הרכב שלי נוסע לאט (10 קמ"ש פחות, כמו שמבקשים בגלגל"צ) ברחוב הצר. רעש של וישרים, אלביס קוסטלו ברדיו (איזה כיף לאלוויס, יש לו כוס תה...) ורק הידיים קופאות על ההגה. לא מדליקה חימום ברכב, מרדים מדי (תזכורת לעצמי - לקנות כפפות). נכנסת לחניה של הבית, צריך לצאת מהקופסא היבשה והמוגנת ולרוץ את המטרים הספורים עד הכניסה. במטרים האלה נרטבת לגמרי מהגשם, עולה במעלית וחושבת על התבשיל החם שמחכה לי בבית. איזה כיף שיש שפע של ירקות ופירות טריים כל השנה ושאצלנו בכל זאת לא מינוס 20...

קציצות עוף ומנגולד מבושלות ברוטב לימוני

מצרכים:

לקציצות:1 ק"ג חזה עוף טחון
6 עלי מנגולד - רק העלים הירוקים,קצוצים, החלק הלבן ישמש לרוטב
חופן תערובת ירוקים - בצל ירוק ירוק, פטרוזיליה וכוסברה, קצוצים דק
2 ביצים
3 כפות פירורי לחם
תיבול: מלח, פלפל שחור, בהרט

לרוטב:
6 עלי מנגולד - החלק הלבן, לפרוס לקוביות גדולות
4 שיני שום קצוצות דק
2 כוסות מים או מרק עוף (מאבקה)
מיץ סחוט מלימון גדול
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

לערבב את כל החומרים לקציצות.

לחמם כמה כפות שמן בסיר שטוח. לטגן כדקה השום והלוסיף את המנגולד. ליצור מתערובת הבשר את הקציצות ולהניח מעל המנגולד. להוסיף מים או מרק עוף.

להביא לרתיחה ולבשל מכוסה על אש נמוכה כחצי שעה. לתבל ולהוסיף מיץ לימון.

הכי טעים עם אורז (אצלי - אורז מיקס מלא בשלושה צבעים)

מקור ששימש לי להשראה כבסיס למתכון - בני סיידא, מתוך הספר "קציצות"

עוף עם פסטה/אורז ברוטב מנגולד

מצרכים:

1 עוף מחולק (או 6 כרעיים)
1 בצל גדול, קצוץ דק
1 עגבניה, קצוצה
250 גר' פטריות שמפיניות טריות - לפרוס
כ-10 עלי מנגולד - קצוץ גס (אפשר להחליף גם בתרד)
500 גר' פסטה קצרה או 2 כוסות אורז לבן
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס, כפית בהרט

הכנה:

לטגן בסיר רחב ושטוח את הבצל עם קצת שמן עד להזהבה. להוסיף את העגבניה ואת הפטריות, לערבב ולטגן יחד כמה דקות. להוסיף את המנגולד, לתבל ולערבב.

להניח את העוף מעל הירקות, להוסיף כחצי כוס מים רותחים, לכסות את הסיר ולבשל יחד כרבע שעה.

להוסיף את הפטסה / אורז וכ-3 כוסות מים רותחים. לכסות ולבשל כחצי שעה נוספת. במידת הצורך - אם כל הנוזלים נספגו לפני הזמן - להוסיף עוד מים רותחים.

מקור ששימש לי להשראה כבסיס למתכון - פנינת המטבח.

קציצות אפויות עם בטטה, מנגולד / תרד ובורגול

מצרכים:

לקציצות:
800 גר' בשר טחון (השתמשתי בהודו)
1 בטטה גדולה
1 ביצה
2 שיני שום קצוצות
1 בצל קצוץ דק
פטרוזיליה קצוצה
תיבול: מלח, פלפל שחור

לתערובת הבורגול:

2 כוסות בורגול
בערך כוס מנגולד או תרד קצוצים גס
3 שיני שום - פרוסים דק
1/3 כוס מיץ לימון סחוט
1/3 כוס שמן זית
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

לקלף ולפרוס את הבטטה לעיגולים עבים, לשים בסיר ולהוסיף מים. לבשל (אפשר במיקרו - לזירוז ההליכים) עד שהבטטה רכה. למעוך את הבטטה לפירה.

לערבב את כל המצרכים לקציצות, כולל פירה בטטה ולהניח בצד.

להוסיף לבורגול מים רותחים, ולהניח בצד ל-5-10 דקות. לשפוך את המים שלא נספגו ולערבב עם כל שאר המצרכים לתערובת הבורגול. להעביר לסיר גדול שתמאים לתנור.

מהבשר להכין קציצות ולהניח מעל הבורגול.

לכסות בנייר כסף ולבשל בתנור שחומם מראש לחום גבוה של כ-190 מעלות כשעה.

מקור להשראה - מגזין "השף".

שיהיה חורף חמים וטעים.

יש ילדים פיוז`ן. פסטה עגבניות ומרגז ברוטב חריף-מתוק

אחד היתרונות בלגור בארץ מהגרים רב תרבותית הוא העושר הקולינרי. עוד בבית הספר כשהייתי מתארח אצל חברים הייתי טועם סוגי מאכלים שלא הכרתי. הייתי ילד שמוכן לטעום כל דבר, לא בררן באוכל. לא מהילדים שהייתה להם רשימה שחורה של "לא אוהב". מאכל חדש טועמים, אם לא טעים לא נאכל שוב. כך יצא לי לטעון מלאווח וג'חנון (גיוון לבורקס שהיה אצלנו בשבת בבוקר), סנדוויץ תוניסאי חריף מאוד עם לימונים כבושים, פסטה ברוטב שמנת ופטריות (אצלנו היה רק רוטב עגבניות), מרק עוף עם גזר, אינג'ירה אתיופית, רגל קרושה (וזה נכנס לרשימה "לא נאכל שוב"), עוף הודי ביתי (אחד הדברים הטעימים שאכלתי), וככל שהכרתי יותר אנשים כך גדל המגוון. בבית כבר ניסיתי המון שילובי טעמים. אשתי הבשלנית אמרה לי שקוראים לזה פיוז'ן. עדיין מחפש את המילה העברית לכך. דווקא בארץ שיש הכי הרבה פיוז'ן אין מילה לכך.

ניצמד לפסטה על בסיס עגבניות לפי הכותרת של המדור. מתכון לאחד מנסיונות הפיוז'ן המוצלחים שלי. צפון אפריקה, איטליה, הודו, תאילנד ועוד כמה השפעות לא ברורות. ילדי הפיוז'ן האישיים שלי אהבו מאוד...

מצרכים:

חבילת ספגטי
4-6 נקניקיות מרגז חריפות(עדיף טיבון ויל)
חצי כפית סחוג
רוטב סויה מתוקה לברביקיו(חברת YAN WAL YUN)
קופסת רסק עגבניות
חצי כוס יין אדום יבש
פטריות טריות פרוסות
רוטב צ'ילי מתוק
בצל סגול חתוך גס
לתיבול: ראס אל חנות (תבלין מדהים לבשר), מלח, קארי צהוב, ג'ינג'ר טחון.

הכנה:

מחממים סיר טפלון כחמש דקות.

חותכים לפרוסות דקות את הנקניקיות. מוסיפים לסיר החם (ללא שמן), לערבב היטב.

לאחר מספר דקות מוסיפים את הבצל והפטריות. מטבלים בהרבה קארי וראס אל חנות.

לאחר שהנוזלים המעטים מתחילים להתאדות מוסיפים בהדרגה יין, צ'ילי ורוטב סויה.

מנמיכים להבה ומכסים מספר דקות.

לאחר מספר דקות מוסיפים רסק עבניות,סחוג, כוס מים, מלח וג'ינג'ר.

לפי מידת החריפות הרצויה להוסיף במקרה הצורך: סוכר/מים/סחוג.(לא לשכוח שהפסטה מעדנת את החריפות)

כמו כן נוסו תוספות שונות למתכון זה(גזר ופלפל אדום, חזה עוף פרוס, אננס ועוד) השארתי כאן את הבסיס המוצלח...

בתאבון.

אני רוצה לשחק באירופה או בספרד - ואיזה סלט נהיה מזה

לפני הרבה שנים סיפרו לי את הבדיחה על הכדורגלן שרצה לשחק באירופה או בספרד. או שזאת לא בדיחה אלא הוא באמת אמר את זה, לפעמים המציאות עולה על כל... בדיחה. שבע שנים ניסיון בתחום הביטוח ושיחות עם עשרות אנשים שונים ביום ואני כבר יודעת שאין גבול לטיפשות האנושית שכל "אווירון" מחוויר לעומתה. לפעמים זה פשוט גורם לי לתהות, איך, איך לעזאזל האנשים האלה הגיעו לגיל הבגרות, איך הם מתלבשים לבד בבוקר, איך נותנים להם לחצות את הכביש לבד. קבלו מקבץ משעשע, ציטוטים אמיתיים לגמרי, למרות שלפעמים זה נשמע כמו בדיחה...

1.

מבוטחת מתקשרת לדווח על התאונה. מבקשים ממנה לפרט איך קרתה התאונה.

- עצרתי ברמזור, כשהרמזור התחלף, הרכב פתאום לא נסע. יצאתי מהרכב לעשות סביבו סיבוב לראות למה הוא לא נוסע. ואז הרכב פתאום התחיל לנסוע ופגע ברכב מקדימה.

הלו, גברת, מי נתן לך רישיון?! אני לא יודעת אם לבכות מזה שהנהגת (ולא נהגת חדשה) יוצאת מהרכב כשהיא משאירה אותו מונע בהילוך ראשון בלי להרים בלם יד או לצחוק מהמחשבה - מה היא כבר ציפתה לראות בתור סיבה שהרכב לא נוסע? חתול שחור שיושב לה על תא המטען ומעשן גראס?..

2.

מבוטח מבקש ממזכירת המשרד לפקסס לו העתק פוליסת ביטוח. היא שולחת אליו שני דפים בפקס, דקה אחרי מתקשר שוב:

מבוטח: ביקשתי לפקסס את הפוליסה שלי, אני עדיין מחכה ליד הפקס.
מזכירה: העברתי לך כרגע, אני רואה שעדיין לא התקבל אישור פקס, אז תמתין בבקשה כמה דקות, הפקס בדרך אליך.
מבוטח: לא, זה לא מגיע, אני מכיר את מכשיר הפקס שלי. תעבירי לי בבקשה שוב, אני צריך את הפוליסה דחוף.

המזכירה מפקססת לו שוב. כעבור שתי דקות טלפון נוסף:

מבוטח: אני ביקשתי את הפוליסה שלי, למה פקססת לי פעמיים?
מזכירה: אדוני, אבל אמרתי לך שהעברתי וביקשת להעביר שוב.
מבוטח: אבל למה פעמיים?! בזבזת לי סתם שני דפים, מה אני אעשה עם זה עכשיו?!

אנחנו ויערות הגשם של ברזיל שנכחדו בכינו...

3.

שולחים למבוטח מסמך לחתימה:

- קיבלתי פה מסמך ממכם, אני לא מבין מה אני צריך לעשות עם זה.
- איך שהסברתי לך בשיחה הקודמת שלנו, צריך לחתום ולהחזיר אלינו.
- אבל איפה אני חותם?
- מסומן לך ב-X למטה.
- אבל כתוב פה חם, מה זה חם?
- ח"מ, חתום מטה, שם בדיוק אתה חותם.
- אבל אני לא מבין, מי זה חם?

המוח שלך חם, ממש רותח...

4.

ועוד סיפור על חתימות. כבר ציינתי שכל זה מקרים אמיתיים?.. מבוטח מבקש ממני לבצע שינוי בפוליסה:

אני: אני חייבת לקבל בקשה מסוג זה בכתב.
מבוטח: אז מה אני אכתוב?
אני: תכתוב שאתה מבקש לבצע את השינוי ככה וככה.
מבוטח: נו, מה את מקשה עליי! מאיפה אני יודע איך לכתוב את הבקשה.
אני מבינה עם מי יש לי עסק: טוב, אני אנסח לך את הבקשה, אפקסס אליך ותחזיר לי את המסמך חתום.
מבוטח: חתום?
אני: כן, חתימה שלך למטה.
מבוטח: אבל אני אין לי חתימה.
אני: מה אין לך?
מבוטח: אין לי חתימה.
אני: אז תרשום רק את השם שלך, זה מספיק.
מבוטח: אז למה שלא תכתבי את למטה "יניב" וזהו...

יאמר לזכותי - הצלחתי להתאפק ולא לצחוק במשך כל השיחה...

5.

והנה סיטואציה שחוזרת על עצמה יותר מדי פעמים אבל משעשעת אותי כל פעם מחדש:

אני: כדי לבטל את הביטוח, אני צריכה לקבל בחזרה תעודת חובה מקורית
מבוטח: אני יכול לפקסס לך?
אני: לא, אני צריכה את המקור.
מבוטח: אז מה הבעיה, אני אפקסס...

הפקס שלי טרם למד להוציא אישורים מקוריים, גאון, אבל בקצב כזה זה עוד יקרה...

6.

ולא רק קשיי הבנה, לפעמים הם גם לא יודעים לקרוא...

מבוטח: רכשתי רכב, אני רוצה לעשות ביטוח.
אני: אין בעיה, באיזה רכב מדובר?
מבוטח: סיטרואן.
אני: איזו סיטרואן?
מבוטח: לא יודע, מסחרית.
אני: יש הרבה דגמים למסחריות של סיטרואן, תבדוק בבקשה מה רשום ברישיון הרכב.
מבוטח: איפה? אה, הנה, רשום פה, סיטרואן sfard (כותבת באנגלית כדי להסביר איך זה היה נשמע...)
אני: איזו, איזו?
מבוטח: סיטרואן sfard. זה מה שרשום פה.
אני: תפקסס אליי בבקשה את הרישיון, אני לא מכירה דגם כזה.

הרישיון מגיע בפקס ופה אני פשוט מתעלפת מצחוק. אכן סיטרואן.... ברישיון ציינו ארץ הרכבת הדגם - סיטרואן ספרד!! ואתם אומרים לי לשחק באירופה או בספרד זה מצחיק... הנה, sfard זה מצחיק! הבדיחה הזאת לנצח נכנסה ללקסיקון של המשרד שלנו. איזה דגם קנית? סיטרואן sfard...

7.

ואת הסיפור הכי טוב בוודאי שמרתי לסוף... אני מדברת עם מבוטח על ביטוח המשק שלו. ביטוח מורכב מאוד שכולל המון דברים - רפתות, בעלי חיים, מבנים חקלאיים, מבני פועלים ומבני מגורים וכו'. פוליסה של 15 עמודים והמבוטח כבר שעה משגע אותי בטלפון עם שאלות על כל שורה ושורה בפוליסה. ואני ממשיכה לענות בסבלנות שלפעמים באמת לא יודעת מאיפה יש לי אותה, על כל שאלה. ואז מגיעים איפה שהוא לעמוד שמונה, ביטוח תאונות אישיות.

אני (ממשיכה את ההסבר באפיסת כוחות): במקרה של תאונה הפיצוי השבועי הוא X ויש Y ימי השתתפות עצמית.
מבוטח: ומה רשום פה? פיצוי במקרה מוות?
אני: כן, חלילה במקרה מוות הפיצוי הוא Z.
מבוטח: רגע, אבל הפיצוי במקרה מוות הוא חד פעמי?
ופה אני כבר לא יכולה להתאפק יותר ועונה לו בשקט: ראובן... אני מתנצלת... אבל גם מוות בדרך כלל הוא חד פעמי...

לזכותו של המבוטח יאמר כי כאן הוא הבין שהגזים ואחרי שצחק סגרנו את הביטוח. חבל רק שפרק של תאונות אישיות היה בעמוד 8 ולא 2, היה חוסך לי ארבעים דקות מהחיים. שכידוע גם הם די חד פעמים.

זה לא הכל, אבל מספיק לבינתיים. המשך יבוא :)

ועכשיו נעבור לחלק האמנותי של הערב. שלא נשאר רעבים אחרי הצחוקים שצחקנו. סלט פסטה שמזכיר לי את האביב בצבעוניות שלו, אבל אצלנו יש פרפרים גם בסתיו. ארוחת ערב קלה ונהדרת.

סלט פסטה קר - פרפרים בסתיו

מצרכים:

1 חבילה (500 גר') פסטה קצרה (ביסלי, פרפרים)
2 עגבניות חתוכות לקוביות
1/2 כוס זיתים ירוקים חתוכים לטבעות
1/2 כוס תירס
2 קופסאות שימורי טונה, מסוננות ומפוררות
150 גר' גבינה בולגרית מפוררת

ירקות נוספים - לפי מצב הרוח ומצב המקרר. אני הוספתי הפעם ככוס ירקות קפואים - לקט להקפצה של סנפרוסט, אותם בישלתי 5 דקות במיקרו וזה הסתדר נפלא בסלט.

לרוטב:3 כפות שמן זית
2 כפות חומץ בלסמי או מיץ לימון
1 כף חרדל דיז'ון גרגירים
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

לבשל את הפסטה לפי הוראות היצרן. לסנן ולשטוף במים קרים.

אם משתמשים בירקות קפואים - לבשל אותם במיקרוגל חמש דקות ולצנן במים קרים.

לשים בקערה גדולה את כל חומרי הסלט. בקערית נפרדת לערבב את כל המרכיבים של הרוטב. לצקת את הרוטב על הסלט ולערבב היטב.

מרק מינסטרונה מהיר

חורף עוד רחוק מאוד מאיתנו, ואני כולי ציפייה לעונת הגשמים, הסוודרים ותבשילי קדרה. אבל שעון חורף כבר יש לנו. אני לא יודעת עד כמה זה עוזר לצום ועל מי בדיוק מנסים לעבוד פה, אותי מרגיז מאוד שככה פתאום בתחילת ספטמבר לקחו לנו שעת אור ביום. אני יוצאת מהעבודה בשעה שש בערב בחושך מוחלט, תחושה של אמצע הלילה. ובבוקר? ניסיתם פעם להסביר לתינוקת בת שנה וחודשיים שהשעון הוזז, השעה עכשיו רק חמש וחצי ואמא ואבא עייפים מאוד?..

ומצד שני - אולי זה כן עובד. עובדה, בלילה של יום הכיפורים ירד באזורנו גשם חזק. אמנם רק לכמה דקות, אבל ממש מבול וכל הבוקר של יום למחרת הייתה תחושה נפלאה של רעננות באוויר. אז הזזת השעון הביאה או לא הביאה חורף אמיתי, אבל זה בהחלט תירוץ טוב למרק הראשון של השנה. תעקבו אחרי תחזית מזג האוויר, יש כאן מרק מינסטרונה בגרסה המהירה שלי. עד כמה אוטנטי? לא כל כך. אבל אוכלים, נהנים וחולמים על איטליה היפה וחורף אמיתי...

מצרכים:

1 בצל
1-2 שיני שום (לא חובה)
2-3 ענפי סלרי עם העלים
2 גזרים
קופסה גדולה (800 גר') עגבניות מרוסקות
קופסת שימורי שעועית לבנה אפויה ברוטב עגבניות
כוס פסטה "ביסלי ספירלה"
תיבול: מלח, פלפל, סוכר, פפריקה אדומה מתוקה

הכנה:

קוצצים את כל הירקות. מחממים קצת שמן בסיר גדול, מזהיבים בו את הבצל ואת השום. להוסיף את הסלרי ואת הגזר, לטגן יחד כמה דקות. להוסיף את שאר המצרכים, כולל פסטה. להוסיף כ-4-6 כוסות מים רותחים, תלוי אם אוהבים מרק סמיך. להביא לרתיחה, לכסות את הסיר ולבשל כ-25 דקות.

והתמונה - זה עוד אחד מהחסרונות של שעון חורף... אני לא מספיקה יותר לצלם באור יום...

החיים בשחור לבן. פסטה בעגבניות, שמנת, בצל, וזיתים שחורים.

"אבא, פעם לא היו צבעים?" שאל אותי הילד בן ה-7. זה היה כשצפיתי בסדרה על תולדות הצחוק והראו את צ'רלי צפלין. היו צבעים אבל לא הייתה מצלמה צבעונית. "אבל האיש הוא אמיתי או מצויר?" אמיתי. "אז למה הוא זז כזה מצחיק, ומזיז כל כך הרבה את הפנים?" כי זה במקום לדבר, פעם גם לא היה מצלמה עם קול, ובמקום לדבר הוא מזיז את הפנים. " זה מאוד קשה, אבל גם מאוד מצחיק". ישבנו וראינו עוד כמה דקות, עד שהתוכנית הגיעה לתאר תקופות מודרניות יותר.

ובאמת פעם היה צריך להתאמץ יותר, בשביל תוצאה טובה פחות. לכן גם אולי היו מוכשרים יותר. פעם היה צריך לדעת לשחק בתנועות ולהתאמן, היום מספיק להתחבר למלהק תכניות ריאליטי בלי להיות מוכשר בכלום, אני הייתי צריך לסכם מאנציקלופדיות וללכת לספריות, היום יש גוגל ובשניה אפשר להיחשף להמון מידע, פעם הייתי צריך לזכור מספרי טלפונים של בנות בעל-פה, היום רושמים הכל בנייד. גם לא צריך לזכור ימי הולדת, יש תזכורות בפייסבוק. הילדים של היום יודעים על הרבה יותר דברים, אבל יודעים פחות על כל דבר. מרוב עצים של ערוצי מידע, לא רואים את היער. גם לא מפתחים מיומנויות לראות את העץ היחיד ולטפח אותו, ודרך כך את עצמך. קוראים פחות, רצים פחות בחוץ, משוחחים פחות ומקלידים יותר. בטוח שזה מה שאמרו עלינו ההורים...

יש גם הרבה יתרונות. לפני שבועיים קנינו סוף סוף מדיח כלים. התפטרתי מעבודתי הבלתי פורמאלית כמדיח ביתי. הילד אמר שזה כמו מכונת הכביסה של המטבח. אני לא יכול לדמיין את החיים לפני מכונת הכביסה, אולי גם בעוד כמה שנים יהיה קשה להבין איך היינו עד עכשיו ללא מדיח. כמו שקשה להסביר איך חיינו בלי טלפון נייד (מה, פעם לטלפון היה חוט שיחזיק אותו? ואיך דיברו בחוץ?) ובלי אינטרנט.

אפרופו מטבח, כמו שהבטחתי מדי פעם מתכון לפסטה בבלוג. הרי צריך לאכול לפעמים...

מצרכים:

500 גר' פסטה

1 בצל גדול

כ-10-15 זיתים שחורים טבעיים ביין

1 שמנת לבישול 10%

200 גר' רסק עגבניות

1/4-1/2 יין אדום יבש (קברנה -סוביניון)

מעט שמן זית

תבלינים: זנגביל טחון, פלפל שחור גרוס, מלח, סוכר, פלפל אנגלי

הכנה:

פורסים בצל לרצועות גדולות ומוסיפים לסיר מחומם במעט שמן זית. מוסיפים בהדרגה - מלח, פלפל שחור, פלפל אנגלי וזנגביל. לאחר שהבצל הופך מעט שקוף, מגלענים את הזיתים השחורים ומוסיפים לבצל. מוסיפים את היין ומנמיכים את האש, עד שהבצל מקבל צבע סגלגל. מוסיפים את רסק העגבניות ולפחות כוס מים ומעט סוכר. מגבירים את האש. לאחר שהרוטב מתחיל לבעבע מוסיפים את השמנת, מנמיכים שוב את האש, מכסים את הסיר וממתינים כשלוש דקות. מוסיפים לפסטה, בתאבון.

פסטה לילדי המזון המהיר

קצת בהמשך לרשומה הקודמת, אגיש הצעה לבעיה מוכרת. הילד מביא חבר הביתה. בדרך כלל זה יופי. הילד שלי בן שש וחצי ,מנומס ומקסים וכך גם חבריו הטובים. אני נהנה להקשיב לשיחות שלהם וכבר יצא לי ללמד אותם משחקים אם יש לי זמן וכוח. אפילו בימי ההולדת שלו אני ואשתי מארגנים הפעלות ומשחקים, ולא מזמינים ליצנים ומרימים הפקה. פשוט מזמינים רק כתריסר חברים טובים ולא את כל הכיתה. סנובי, נכון, לא "פוליטקלי קורקט", אולי. אבל אף אדם לא אמור להיות חבר של כולם. במיוחד אם הוא לא אוהב את "כולם" ורואה הרבה השפעות שליליות של "כולם" על הילד אחד שלו. כל אחד בוחר את חבריו ומסתדר (או לא) עם השאר.

הבעיה באירוח חבריו של הילד מתחילה שחושבים על ארוחת צהריים. אם תשאל ילד ישראלי ממוצע, בעידן של אמהות ואף סבתות עובדות, מה הוא אוהב לאכול, הוא יגיד פיצה, שניצלונים במיקרו, נקניקיות. בגזרת הפסטה ההגבלה היא בלי רוטב, רק קטשופ. ילדים זה עם מוזר באוכל. בבתי מלון תמיד יש ארוחות מצוינות ולידן הרשימה שציינתי. והילדים מעדיפים את זה. נו, הם גם אוהבים ארטיק קרח...

אצלנו אנחנו משתדלים שיהיה קצת אחרת. משתדלים לבשל אם יש זמן, אוכל בריא יותר. אבל עדיין הילד כמו שאר הילדים יעדיף את הרשימה למעלה. מצ"ב להורים שמארחים ילדים שני מתכונים לפסטה שבישלתי בשני מקרים כאלו, בהמשך להבטחתי למתכוני פסטה. ניסיתי לשלב בין טעם האינסטנט של ילדי המילניום השלישי לבין מינימום דרישות תזונתיות של ההורים, וקצת שאיפה לתחכום באוכל. הרי אוכל עושים באהבה ויצירתיות, או שמפשירים במיקרוגל...

פסטה -פיצה

 מצרכים:

אריזת פסטה

חצי קופסא של זיתים ירוקים מגולענים

5-8 פטריות טריות

2-4 עגבניות רכות

קופסת רסק עגבניות

גבינה צהובה מגורדת (גלבוע או עמק)

תבלינים: מלח, פלפל שחור, פלפל אנגלי טחון, סוכר, אורגנו, טימין.

הכנה:

מחממים סיר טפלון מרוח בשכבה דקה מאוד של שמן. מוסיפים את הזיתים (לחתוך לחצי) ואת הפטריות (לחתוך לפרוסות). מוסיפים מלח, מקפיצים כחמש דקות.

מוסיפים עגבניות חתוכות דק מאוד עד שהנוזלים נעלמים. מוסיפים רסק עגבניות וכוס אחת של מים. לאחר מכן נותנים לרוטב להתבשל. כשהוא מתחיל לבעבע מוסיפים את שאר התבלינים. מנמיכים את האש וממתינים כשתי דקות.

מגישים את הרוטב על הפסטה (לא מערבבים בסיר), מוסיפים מעל את הגבינה הצהובה.

פסטה-נקניקיות

מצרכים:

5-8 נקניקיות עוף.

אריזת פסטה

בצל אחד גדול

חצי קופסת עגבניות מרוסקות

קופסת רסק עגבניות

חצי כפית סחוג

כף מרק עוף

תבלינים: ראס אל-חנות, קארי, מלח, סוכר, בזיליקום מיובש

הכנה:

מחממים סיר טפלון ללא שמן במשך מספר דקות. פורסים את הנקניקיות למקלות (כמו צ'יפס), ומוסיפים לסיר. מרערבבים כל חצי דקה כדי שהנקניקיות לא ידבקו ויקבלו את הצריבה. מוסיפים תוך כדי ראס אל-חנות ומעט קארי צהוב. לאחר שהנקניקיות מעט שרופות מוסיפים בצל חתוך גס (ילדים נוטים להוציא את הבצל, בואו ונקל עליהם) וממשיכים לערבב.

להוסיף את העגבניות המרוסקות, את הרסק וכוס מים. לאחר מכן סחוג (תלוי בעדה של הילד האורח) ומרק עוף. מלח וסוכר לפי הטעם, ומעט בזיליקום מיובש.

את הפסטה-נקניקיות לא הספקתי לצלם, הילדים סיימו הכל... הצילום משלבי ההכנה.