קפיצה לוונציה - פסטה ברוטב כבדי עוף ואפונה

דפדפתי בבלוג שלי בין הרשומות האחרונות, התחושה שנוצרה לי - שבבית שלנו חיים בעיקר על עוגות ופשטידות. טוב, אם הייתי יכולה, על זה בערך באמת היינו חיים. פחמימות, פחמימות ועוד פעם פחמימות. אבל הסיבה בעצם היא אחרת. פשטידות או עוגות פשוט מצטלמות טוב יותר. אני מסובבת את קערת המרק 360 פעמים ב-360 מעלות וכל פעם מנסה לתפוס זווית במצלמה (הממש לא מקצועית שלי) ללא נצנוצים של האור וההשתקפות של הצלמת (הממש לא מקצועית) עצמה. ועם מנות עיקריות זה עוד יותר בעיה. מהו האויב הכי גדול של רוטב עגבניות? נכון, פלאש. הרוטב מקבל גוונים חומים מוזרים וכל העיסה נראית לא בדיוק אכילה. ועוף? בדקות התהילה הקצרות שלו על הצלחת, בדרך מסיר לפה הרעב, הוא ממש מסרב לשתף פעולה. במיוחד בגלל שאני מורידה לעוף את העור טרם בישול מטעמי בריאות, הוא שוכב לו שם בצלחת, עצוב וחיוור ולמרות שהמתכון מאוד טעים וזוכה לביצועים חוזרים ונשנים, תמונה מוצלחת לא יוצאת לי ולכן המתכון לא זוכה לפרסום בבלוג. כי אין מה לעשות, אוכלים קודם כל עם העיניים. והמתכונים הראשונים שפרסמתי בבלוג? לפעמים עוברת שם מהר-מהר, עם עיניים סגורות. זה פרוייקט נוסף שמסתובב אצלי בראש, בהדרגה לשנות שם את התמונות לסבירות יותר. לא להרוס את התאבון למתבונן... 

במקומות הראשונים של מנות שהן לא בדיוק בר רפאלי - כבד עוף. את המנה הזאת הכנתי כבר כמה פעמים, למרות שכבד זה אורח די נדיר אצלנו, אולי פעם בכמה חודשים. צילמתי כל פעם מחדש וזה מה שיש ונלך בינתיים עם מה שיש. עזבו בכלל את התמונות, דמיינו ונציה...  זכיתי לבלות שם כ-20 שעות בלבד במהלך טיול שלנו לאיטליה כשלתוך שבוע וקצת ניסיתי לדחוס מאות קילומטרים ומאות שנים של היסטוריה. הגענו ברכבת מוורונה מוקדם מאוד בבוקר ובגלל שידענו מראש שלא נוכל למצוא מלון בוונציה במחיר סביר כלשהו באמצע אוגוסט ללא התראה מוקדמת, תכננו לבלות שם יום שלם ולקחת רכבת של שתיים בלילה לכיוון פירנצה (ולישון אפשר גם בבית, בחו"ל זה אקסטרה, יש הרבה דברים מעניינים יותר לעשות). הזכירונות מאותו היום הם בעיקר חום מהביל, ואנחנו חשבנו שבתור ישראלים מנוסים אנחנו נרגיש אותו פחות, לחות של 200% לפחות, העדר כמעט טוטלי של מזגנים, ריח צחנה העולה מתעלות המכילות מים ירקרקים, כמות מטורפת של תיירים על כל סנטימטר מרובע, יונים חוצפניות בפיאצה סן מרקו ויופי עוצר נשימה. דמעות של אושר כי הגעתי לאחד המקומות שהכי רציתי להגיע אליהם שהתערבבו עם זיעה. מסעדות עמוסות עד אפס מקום כך שבוונציה ! נאלצנו לאכול אוכל סיני והיה כל כך חם שפעמיים לפחות במהלך הארוחה יצאנו החוצה בניסיון נואש לנשום טיפה אוויר. לפחות בבית עכשיו אני יכולה להכין אוכל וונציאני ולחלום איך אנחנו חוזרים לוונציה, אך רצוי באוקטובר, עם פחות תיירים ופחות מעלות חום. בתאבון.

מצרכים:

1 בצל גדול
2 גזרים
2 גבעולי סלרי
כ-400 גר' כבדי עוף, מנוקים היטב וקצוצים גס
1/2 כוס מרק עוף (אפשר מאבקה)
1 כוס מים רותחים
2 כפות רסק עגבניות
1 כוס אפונה קפואה, מופשרת בזרם מים
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

500 גר' פסטה מכל סוג שאוהבים

הכנה:

לקצוץ דק את הבצל, לטגן במחבת עם שמן עד להזהבה קלה. לקצוץ את הסלרי ואת הגזר ולהוסיף לבצל, לטגן יחד כ-5 דקות, לערבב לעתים תכופות.

להוסיף את הכבד ולטגן תוך ערבוב במשך כ-3 דקות. להוסיף את מרק העוף ולהרתיח במשך 2 דקות.

לדלל את רסק העגבניות במים ולהוסיף לרוטב. לתבל ולערבב היטב.

להביא לרתיחה ולבשל מעל להבה נמוכה במשך 15 דקות.

להוסיף את האפונה, לערבב ולבשל כ-2 דקות נוספות.

בינתיים לבשל את הפסטה לפי הוראות היצרן, לסנן ולהעביר לכלי הגשה. לצקת למעלה את הרוטב, לערבב בתנועות הקפצה ולהגיש מיד.

מקור להשראה: דנית סלומון, פסטה איטליה