מכורים למשחקים, מכורים לשוקולד. יום הולדת שמח.

באיחור אופייני של חודש וקצת - הנה זה בא. רשומת ימי הולדת. התחושה אצלי שזה כבר לא יום רודף יום, זה חודש רודף חודש. ולפני חודש (וקצת, מי סופר...) הילד שלנו חגג יום הולדת תשע, ובנזוגי לבלוזוגי חגג... קצת יותר, אבל מי סופר. שנה הבאה גילעד כבר מחליף קידומת, הקידומת הראשונה בחיים שלו. לבנזוגי לבלוזוגי (כן, אהבתי את הכינוי...) יש עוד כמה שנים טובות עד לשינוי לקידומת "ארבע", אבל גם זה יעבור ממש יותר מדי מהר.

אז היה לנו חודש דצמבר עמוס מאוד (כן, גם בעבודה - סוף שנה...) במסיבות וחגיגות. שוקולד מריר הומס, הקצפות הוקצפו והרבה עוגות נאכלו. גם קלוריות, אבל גם פה - מי סופר... גילעד אתגר אותי כרגיל בבקשות לא שגרתיות. למסיבת חברים הוא הזמין עוגה מעוצבת כלוגו הקבוצה שהוא אוהב - יובנטוס. למי שפחות בקיא בכדורגל עולמי - קבוצה איטלקית מהעיר טורינו. למה הוא אוהד דווקא את יובנטוס אין לי הסבר. בנים בגילו זה או ריאל מדריר או בארסה. או מסי או רונלדו. אבל יובנטוס? איך הוא בכלל הגיע לשם?... מכיר את כל השחקנים לפי השמות והתפקידים שלהם בקבוצה, מחשב את הסיכויים שלהם להגיע לליגת האלופות או איך שקוראים לזה, עוד תחרות מיותרת שבנים המציאו, חולם להגיע לאיטליה וגם ביום ההולדת עצמו ביקש ארוחה חגיגית במסעדה איטלקית. חגגנו לו שם רק ארבעתנו, ולצליליו של אנדראה בוצ'לי המלצרים הדליקו לכבודו זיקוק והגישו עוגת שוקולד חמה וגלידה (שלך טעימה יותר - סיכם כרגיל גילעד. תמיד כיף לשמוע).

אז גם את המסיבה לחברים החלטנו לארגן בסגנון איטלקי - מסיבת הכנת פיצות, עוגת יובנטוס לקינוח ובגלל שכל זה גם היה בחנוכה, אז בנוסף לעוגה גם הכנתי סופגניות מיני עם הרבה מטבלים מתוקים אותם הגשתי בקערות וכל ילד הרכיב את הסופגנייה שלו. אפילו את כל הכלים, הממפה והמפיות התאמתי בצבעי יובנטוס - שחור ולבן...

פיצות של הילדים. שימו לב לפיצה שבצורת חיוך. פיצה הכי מקסימה שראיתם, ברור שזה עיצוב של בת...

פיצות מוכנות ועוגת יובנטוס ברקע, וגם סופגניות עם ה"מטבלים" - גנאש שוקולד מריר, גנאש שוקולד לבן, קצפת שוקולד, קצפת רגילה, ריבת חלב וכמה סוגים של סוכריות צבעוניות לציפוי. חגיגה (לרופאי שיניים).

העוגה טעימה, תמונות סבירות - אין. כשבבית מסתובבים כמות דו-ספרתית של ילדים בגיל 9-10 מפודרים בקמח ועם מערוכים ביד - התמונות היחידות הן תמונות פפרצי זריזות בלבד.

אני עדיין לא מאמינה שהעזתי להכניס כמות כזאת של ילדים למטבח שלי ולהכין ביחד איתם פיצות אישיות לכל אחד. אני עדיין לא יודעת איך אני והמטבח שלי שרדנו את זה. כבר הודעתי לגילעד ששנה הבאה אנחנו חוגגים, כמו כל ההורים השפויים, בבאולינג ואני רק מביאה את העוגה. אבל עד אז יש לי שנה שלמה להתאושש ובטח יצוץ בינתיים עוד רעיון הזוי שנעבוד עליו קשה מאוד ונהנה מכל רגע.

הציפוי של העוגה - דף אכיל מודפס מבצק סוכר. בדרך כלל אני לא הולכת על פתרונות פשוטים, אבל כשראיתי את סמל הקבוצה באינטרנט הבנתי שאין לי שום סיכוי ליצור אותו לבד... אולי רק בזילופי קצפת, אבל היכולות המועטות שלי בזילופים אתם רואים לבד עם ה"עיצוב" הדי צולע מסביב לסמל. להגנתי אומר שגם לא היה לי ציוד מתאים. במיוחד ליום ההולדת  הזמנתי חודשיים מראש ערכת זילוף מדהימה כל הדרך מסין. שבוודאי לא הגיעה בזמן (דאם יו, הא-לי אקספרס...). נאלצתי להסתפק בערכה פושטית מפלסטיק שרכשתי ב"הכל בדולר", שהקרם נזל מתוכה מכל הכיוונים ואחרי שימוש אחד גם מצאה את עצמה בפח כי לא הצלחתי לפתוח את ההברגות כדי לשטוף אותה... ערכת הזילוף המהממת שלי הגיעה שבועיים אחרי כל החגיגות ועכשיו שוכבת לה בארון, מחכה לניסיון הבא שלי... אולי בפנסיה, כשיהיה לי הרבה זמן להתאמן, בדיוק ליום הולדת 40 של גילעד (כתבתי את זה ונבהלתי בעצמי...).

עוגת שוקולית 

מצרכים: (לתבנית קפיצית בקוטר 24 - 26 ס"מ. לעוגה גבוהה ומרשימה הכפלתי את כמויות, ראה הערות/הארות * )

4 ביצים
1/2 כוס (100 ג') סוכר
1 כוס (140 ג') קמח
1 שקית (10 ג') אבקת אפיה
1 כוס אבקת שוקולית
1 כוס (240 מ"ל) שמן
1/2 מיכל (125 מ"ל) שמנת מתוקה לבישול 10%
2 כפיות תמצית וניל
2 כפות ברנדי

קצפת בטעם שוקו **
1 מיכל (250 מ"ל) קצפת מתוקה להקצפה 32%-38%
1 אריזה (80 ג') אינסטנט פודינג בטעם שוקולד
1 כך אבקת שוקולית

קצפת בטעם וניל **
1 מיכל (250 מ"ל) קצפת מתוקה להקצפה 32%-38%
1 אריזה (80 ג') אינסטנט פודינג בטעם וניל

הכנה:

לשים בקערת המיקסר את כל החומרים ולעבד לתערובת אחידה.

להעביר לתבנית ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-40-45 דקות, עד שקיסם עץ הננעץ במרכז העוגה יוצא עם פירורים לחים. לצנן ולמרוח בגנאש / קרם קצפת

מקור להשראה: בני סיידא, שוקולד

הערות / הארות:
* העוגה מתאימה  לעוגה זו הכפלתי את הכמויות הרשומות כאן ואפיתי כשתי עוגות נפרדות בשתי תבניות חד פעמיות מלבניות.
** העוגה טעימה גם בלי קצפת ובלגנים, רק עם ציפוי גנאש שוקולד פשוט (1/2 מיכל שמנת מתוקה בה להמיס 200 ג' שוקולד מריר). בגלל שרציתי עוגת יום הולדת גדולה ומרשימה, הוספתי שכבת קצפת בין שתי עוגות + קצפת לקישוט.

קישוט והוראות להנחת דף אכיל מבצק סוכר

להקציף את שתי הקצפות בנפרד. (עצה לעצלנים כדי לא לשטוף את המיקסר בין ההקצפות: מתחילים בהכנת קצפת וניל ואחר כך מעבירים אותה לקערה אחרת וממשיכים בקערת המיקסר בהכנת קצפת שוקו...). להקציף את השמנת המתוקה לקצפת רכה כ-40 שניות, לעצור את פעולת המיקסר, להוסיף את הפודינג (ואת אבקת שוקולית - לקצפת שוקו) ולהקציף שוב לקצפת יציבה.

להניח את העוגה על מגש הגשה ולמרוח 3/4 מקצפת שוקולד על העוגה בשכבה אחידה. משאירים 1/4 מהקצפת לקישוט.

להניח על שכבת הקצפת את העוגה השנייה, עם התחתית כלפי מעלה לקבלת משטח ישר יותר. למרוח את העוגה ואת הדפנות בקצפת וניל. אפשר להשאיר גם כמה כפות מקצפת וניל לקישוט.

דף אכיל זה בעצם דף שמודפס על נייר מבצק סוכר במדפסת מיוחדת. ניתן להזמין בכל עיצוב שרוצים, כולל תמונה שבחרתם ועיצבתם, פתרון מהיר ויעיל לעוגה מעוצבת ולא עמוסת בצק סוכר קשה לאכילה. עד השימוש שומרים את הדף באריזתו המקורית במקום יבש, קריר ומוצל, אסור לקפל או לגלגל אותו ובשום אופן לא להרטיב אותו. אם הדף לא מתאים לגודל העוגה, ניתן לגזור אותו עם מספריים לפני השימוש.

כדי להקל על קילוף הקלף שמגן על הדף האכיל, מומלץ להניח אותו ל-60 שניות במקפיא (לא יותר!). אז השקף יורד בקלות. עכשיו ניתן להדביק את הדף לציפוי העוגה (כל ציפוי מתאים, קצפת, גנאש, מוס וכו', רצוי ציפוי בהיר). ליישר שלא יישארו כיסי אוויר. מומלץ להניח את הדף על העוגה בסומך למועד האירוע, לתמונה לוקח כשעתיים להתמזג בצורה מושלמת עם הציפוי והיא נשארת ברורה וחדה כיומיים, אחר כך הצבעים יהפכו למטושטשים. גם לאחר הנחת הדף להימנע מהמגע עם המים, אחרת הצבעים יימרחו.

לאחר הנחת הדף אפשר לקשר את העוגה מסביב בקצפת. אני קישטתי בקצפת שוקו, ניתן גם להוסיף לקצפת שוקו כף של קצפת וניל, לערבב בעדינות בין שתי הקצפות בשתיים-שלוש תנועות קיפול בלבד ואז לעשות קישוטי "שיש" משני צבעים.



בעוגה הבאה שהוכנה לחגיגה המשפחתית כבר הייתי יצירתית יותר. עוגת קאנדי קראש.

גילעד אוהב מאוד את המשחק, למרות שאני מכורה לו קצת יותר ממנו (שלב 199, איך עוברים אותו?!) . אבל הוא בעיקר אהב את הרעיון של הסוכריות והזמין עוגה בסגנון. פתחתי אינטרנט להשראה וראיתי המון עוגות קאנדי קראש... מעוצבות בבצק סוכר. אז עם בזילופי קצפת אני ממש לא משהו, בבצק סוכר אני בכלל בכלל לא יודעת כלום. ואם זילופי קצפת זה נראה לי כיף מאוד וגם טעים מאוד, בצק סוכר, כמה שזה יפה, גם לא רוצה ללמוד כי מרגיש לי בלתי אכיל בעליל. אז אני הלכתי בדרך אחרת. כי מי צריך בצק סוכר אם יש לנו שוקולד...

עוגת קקאו חגיגית

מצרכים (לתבנית חד פעמית מלבנית או תבנית 25X30 * )
1/2 כוס (70 ג') קקאו
3/4 כוס מים רותחים
6 ביצים מופרדות לחלבונים ולחלמונים
1/2 1 כוסות (300 ג') סוכר
1/2 כוס שמן
2 כוסות (280 ג') קמח
1 שקית (10 ג') אבקת אפיה

לקרם (**לא חובה, ראה הערות/הארות)
1 מיכל (250 מ"ל) קצפת מתוקה להקצפה 32%-38%
1 אריזה (80 ג') אינסטנט פודינג בטעם שוקולד
200 גר' שמנת חמוצה 9%-15%

הכנה:

לערבב בקערה את הקקאו עם המים הרותחים לקבלת תערובת חלקה ללא גושים.

בקערת מיקסר להקציף את החלבונים, להוסיף בהדרגה חצי מכמות הסוכר (3/4 כוס) ולהמשיך לקבלת קצף יציב.

בקערה נפרדת להקציף עם המזלג את החלמונים עם יתרת הסוכר. להוסיף שמן, קמח ואבקת אפיה ולערבב יחד. להוסיף את תערובת הקקאו שבינתיים התקררה קצת ולערבב היטב.

להוסיף כשליש מקצף החלבונים ולקפל לתוך התערובת. להוסיף את שאר הקצף (עדיף בפעמיים) ולקפל לתערובת אחידה.

להעביר לתבנית ולאפות בתנור שחומן מראש לחום של 180 מעלות כ-40 דקות, עד שקיסם עץ הננעץ במרכז העוגה יוצא יבש.

לצנן את העוגה, ניתן להגיש אותה כמו שהיא או לצפות בגנאש / קרם

קרם:
להקציף את השמנת המתוקה לקצפת רכה כ-40 שניות, לעצור את פעולת המיקסר, להוסיף את הפודינג ואת השמנת החמוצה ולהקציף לקצפת יציבה. אם מכינים קרם - מומלץ לפרוס את העוגה לרוחב ולשים שכבת קרם נדיבה בין שתי השכבות של העוגה ולצפות בקרם (או בגנאש שוקולד).

מקור להשראה: שולה מודן (אין לי מושג מאיזה ספר כי מצאתי את המתכון ברחבי האינטרנט, משם כרגיל עבר עוד כמה שינויים אצלי...). חסרון של העוגה לעומת "עוגות כושיות לגן" - צריך להפריד ביצים וללכלך יותר מקערה אחת. במקרה זה - שווה קצת יותר עבודה מהרגיל.

הערות / הארות:
* עוגה זו יוצאת מספיק גבוהה מכמות המצרכים המקורית ואין צורך להכפיל את הכמויות.
** גם עוגה זו נפלאה רק עם גנאש שוקולד פשוט... או אפילו בלעדיו, רק קצת אבקת סוכר לקישוט. אבל אם רוצים עוגת יום הולדת משודרגת - הקרם הזה טעים בצורה בלתי רגילה ויהפוך את העוגה מעוד עוגה כושית לגן לעוגת "וואו". בעצם, שום דבר לא עוצר אתכם מלשדך את הקרם לכל עוגה שאוהבים, אפשר להפוך אותו לקרם וניל עם פודינג וניל, ואפשר גם למרוח מתחת לקרם שכבת ריבה שאוהבים. ואני עוד לא דיברתי על קרם עם פודינג ריבת חלב ולמרוח שכבה דקה של ריבת חלב למטה......

קישוט העוגה

מצפים את השוליים של העוגה בגנאש ומשאירים ריבוע ריק באמצע (להכין גנאש הכי רגיל והכי טעים: 1/2 מיכל שמנת מתוקה בה להמיס 200 ג' שוקולד מריר).

את הריבוע באמצע ממלאים בקצפת שוקולד שנותרה ומיישרים עם הפלטה / סכין. 

בעזרת סכין ארוכה או פלטה חורצים (רק בתוך הקצפת, לא לעומק העוגה) משבצות

ובתוך כל משבצת מניחים סוכרייה טעימה ולא בריאה. גם אם הסוכריות לא בדיוק בצורה של סוכריות קאנדי קראש - זה ממש לא חשוב, העיקר הרעיון. המדליק מאוד, יש לציין, הילדים הכי נגנבו... מפזרים קצת סוכריות צבעוניות מסביב ומזמינים את כולם לחפש את המהלך הראשון. רואים אותו?..

את סוכריות השוקולד עשיתי לבד: קרצפתי טיפה מהעוגה מהחלק הפנימי (איפה שלא רואים...), פררתי וערבבתי עם כף של גנאש. יצרתי כדורי שוקולד קטנטנים וציפיתי בסוכריות ציבעוניות. עשיתי שש כאלה, אך בזמן שלא הסתכלתי, אחת מהן נאכלה בסתר על ידי... לא, לא על ידי גילעד, אלא דווקא על ידי אבא שלו...

והתוצר הסופי עם הנרות

עוגה זו הייתה כל כך מוצלחת (והקרם שלה - פשוט אי אפשר להפסיק לטעום ממנו), שגם הצד הבוגר שבחוגגים הזמין אותה ליום הולדת שלו - למסיבה שאורגנה בכיתת חינוך שלו. התמונה להמחשה בלבד - עשיתי את העוגה איפה שהוא באזור אחת בלילה ולצלם כבר לא היה בכיוון. אז התמונה היחידה היא תמונת טלפון שצולמה בכיתה של בעלי (חדי העין ישימו לב שהיא על שולחן כיתה בבית הספר)... התלהבתי מהרעיון ה"עיצובי" של פסים אלכסוניים - פס של גנאש ופס של קרם קצפת, והוא עוד יחזור בהזדמנות הקרובה לעוגה חגיגית... ואם לא אעשה את זה באחת בלילה לאחר יום עבודה של 11 שעות, אולי אפילו הפסים ייצאו לי ישרים...

הטירה, המלכה והפדיחה

טופ טן של הפדיחות של הילדים שלי. רשומה זו התבשלה אצלי כבר הרבה זמן. והילדים בינתיים דואגים לספק לנו פנינים חדשים, רק לרשום ולשמור. ולהראות להם בעוד עשרים שנה, להחזיר בקטנה על מה שעשו לנו... פדיחות מהסוג הטוב, כאלה שאתה לא יודע אם לצחוק או לבכות. או להיכנס מתחת לשולחן ולחכות שכולם ישכחו ממה שקרה. או לקחת את הצאצא ולברוח איתו למדינה אחרת, רצוי דוברת אנדלוסית, ששם אף אחד לא יבין אותו...

1. גילעד בן שלוש. אנחנו מתארחים אצל חברים. חברה שלי דאגה לבשל הרבה דברים טעימים וטובים. אכלנו, שתינו, דיברנו, עוד קצת אכלנו ושוב דיברנו. הגיעה השעה לחזור הביתה. ואז גילעד עושה את הפדיחה שלו, הראויה בהחלט לפתוח את הרשימה. קם. הולך למטבח. פותח את המקרר. ומסתובב לחברה שלי עם המילים הבאות (ציטוט, הן עדיין צרובות אצלי בזיכרון...): "נשאר לכם קצת אוכל לקחת איתנו הביתה? אין לנו בכלל אוכל בבית". כן. בוודאי. אין לנו. אוכל. בבית. בכלל!!!! נראה לי זה אחד הדברים שגרמו לי לפתוח בלוג אוכל כמה שנים אחרי. להוכיח לעולם ולאגודה לשלום הילד כשתבוא אלינו לביקור שיש לנו אוכל בבית. לפעמים...

2. שוב גילעד, בן שלוש. אנחנו מתקשרים לברך את החבר שלנו לכבוד יום ההולדת שלושים ומשהו. גילעד רוצה לברך גם. הוא לוקח את הטלפון ומתחיל את ברכתו המלבבת בחקירה:
- בן כמה אתה?
- או, אני ממש זקן! - עונה חבר שלנו.
- לא, אתה לא זקן, - עונה גילעד. (תופים, בבקשה! כי הוא ממשיך מכאן במקום לעצור ולסיים את הברכה בטוב טעם...) כי לזקנים יש שער לבן. ולך אין בכלל שער. לך יש קרחת.
אגב, אלה אותם החברים מסעיף מס' 1. אני באמת לא יודעת למה אחרי כל זה הם עדיין שומרים איתנו על קשר...

3. כרמל בת שלוש וחצי. אנחנו הולכים בפארק, מאחורינו - זוג שכנים שלנו עם ילד כבן חמש. אמא של הילד מבקשת ממנו לעזור לה עם השקיות, אך הילד מתעקש ולא רוצה. "למה אתה לא רוצה לעזור לי?" - שואלת האמא. "ככה!" עונה הילד.
ופה נכנסת כרמל לפעולה. היא נעמדת. מסתובבת אל השכנים. שמה יד על המותן בתנוחה האהובה עליה של מנהלת בית ספר הנוזפת בתלמיד שתפסה על חם. ואומרת: "ככה זה לא תשובה!!". אני לא יודעת מי היה יותר בהלם, הילד או ההורים שלו. מה שבטוח, עד עכשיו כשאני פוגשת את השכנים במעלית הם שואלים מה שלום הילדה החמודה...

4. כרמל בת שלוש וקצת. אני באה לקחת אותה מהגן והגננת שפוגשת אותי מתגלגלת מצחוק ומספרת שהיום, אחרי שעת המשחק, היא ביקשה מכל הילדים לאסוף את הצעצועים ובינתיים התחילה בהכנות למפגש. הילדים שראו שלא מסתכלים עליהם, פשוט המשיכו לשחק. חוץ מהבת שלי. שקמה והתחילה לאסוף. אחרי כמה דקות שהיא ראתה שאחרים לא מצטרפים אליה, היא ניגשה לגננת. משכה אותה בשרוול. נעמדה שוב בפוזה של המנהלת עם יד על המותן, והיד השניה עושה את התנועה של "למה מה קרה?" ואומרת לגננת: "סליחה?! רק אני מסדרת פה?!". אחחחחח... היא נסיכה. נכון. נסיכה מהקודקוד הג'ינג'י-זהב שלה ועד קצות האצבעות. אבל עם גנים מפולניה!! טוב שלא הוסיפה לבד בחושך...

5. גילעד בן ארבע וחצי בבדיקת התפתחות אצל אחות קופת חולים. היא מנסה לדובב אותו (כן, כאילו שהוא באמת זקוק לדיבוב.... לא שותק לשניה הילד... אפילו כשצריך לשתוק. מאוד צריך לשתוק...) ושואלת אותו על משפחתו. על אחותו הקטנה שאז רק נולדה. על סבא וסבתא. ואז גילעד מספר לו על הפרק הקשה בחייו הקצרים: "סבא שלי נפטר. הוא מת משפעת החזירים. וגם סבתא שלי מתה. היא נפטרה משפעת הסרטן". האחות על הרצפה. ואנחנו... אם זה לא היה כל כך נכון וכל כך עצוב, בטוח היינו צוחקים. אח, החיות הלא כשרות האלה, מה שהם עשו לנו ולמשפחתנו...

6. גילעד בן חמש וקצת. בחופשת פסח בעלי נותן שעורי תגבור בבית הספר לכיתה שלו (י') ולוקח את גילעד איתו. בהפסקה התלמידים מצטופפים סביב גילעד (בטח, אטרקציה!) ומדברים איתו על כל מיני נושאים (וכן, זה מפחיד, אבל הוא מדבר איתם ברמה שלהם...). הוא מספר להם שעוד חצי שנה גם הוא ילך לבית ספר, לכיתה א', ואיך הוא מחכה לזה. "אבל בית ספר זה ממש משעמם! ראית מה עושים בשעור, רק יושבים ומקשיבים, אסור לדבר, אסור לשחק..." - הם תורמים לו מניסיונם העשיר. ואז גילעד נעמד כמעט בתנוחת מנהלת (כרמל עושה את זה יותר טוב...) וצועק עליהם. על שלושים תלמידים בני 15. "מה?! אתם לא רוצים ללמוד?! אתם רוצים להשאר מטומטמים כל החיים?... בשביל למצוא עבודה ושיהיה לכם כסף צריך ללמוד!". כן. הבן החננה של המורה, מאותו רגע הוא הפך לאגדה בית ספרית. ותלמידים רק שואלים את בעלי מתי הוא יביא אותו פעם הבאה. והוא מביא את גילעד בכל הזדמנות לפגישה עם החברים הבוגרים שלו. הוא מסתובב איתם, מסתודד איתם, הם מפנקים אותו וקונים לו אוכל וממתקים בקיוסק ליד בית הספר. אבל את הפדיחה הזאת הם לא שוכחים לו. גם לא המורים האחרים שטענו שהוא עשה להם את העבודה.... ועכשיו כשהוא כבר עולה לכיתה ד' והרבה פעמים אומר "אוף, אין לי כוח ללמוד...." המשפט הזה מתנקם גם בו. כי אנחנו מזכירים לו שבשביל להצליח צריך ללמוד... 

7. כרמל בת שלוש וחצי. אנחנו בבית מלון בסוף שבוע מהעבודה של בעלי. יושבים בלובי (איזה בילוי ישראלי בלתי מוסבר לחלוטין לערב יום שישי...) במעגל גדול של עשרים או שלושים אנשים. ואז במקרה עובר לידינו חייל. אחת המורות מזהה אותו בתור תלמיד לשעבר שלהם. כולם מתלהבים, מצטופפים סביבו, נשיקות, חיבוקים (קשה לי להאמין שאם הייתי פוגשת במורים שלי הייתי מתנשקת איתם. זה דור אחר או שזאת רק אני?..). ואז לאמצע ההמולה נכנסת כרמל המעודכנת מאוד פוליטית במה שקורה סביבה. נעמדת מול החייל עם הנשק והמדים שלו עם כל המטר וקצת שלה. ואומרת לו: "סליחה, חייל! איך אתה נלחם באירן וחמאס?.." כתבתנו בשטח מדווחת...

8. גילעד בן שלוש וקצת ואפרופו אנשי מדים. לקראת חגיגות פורים כשכולם עסוקים בתחפושות והכנות למסיבה בגן. אנחנו יוצאים מהבית וליד המעלית פוגשים את השכן שלנו. קצין במשטרה. על מדים. בגובה של 1.80 על 1.80. גילעד נעצר לידו. מסתכל, מחייך, מצביע (בוודאי, איך אפשר בלי להצביע... כדי שכולם יידעו במה מדובר...) ואומר בקול רם (בוודאי): "אמא, הנה שוטר של פורים!". אוי....

9. גילעד בן שש. כיתה ב'. קיבל משימה בבית הספר - תמונה של אמא הנותנת אריזת מתנה לילד שלה, וכמה משפטים המתחילים את הסיפור על אמא שקנתה לדני מתנה. מכאן צריך להמשיך ולרשום כמה משפטים משלך. אז גילעד ממשיך, כי עם משפטים אף פעם אין לו בעיה (וכן, הוא יהיה עורך דין, כי עם טיעונים שלו בלתי אפשרי להתווכח...). כותב משהו בסגנון של אמא הביאה הפתעה ודני מתחיל לחקור אותה ומנסה לנחש מה יש בתוך הקופסא ולא מצליח. ואז לבסוף האמא מגלה לו שהיא קנתה לו במתנה... בירה!.. אויי. אני ממש לא מצליחה לדמיין את התגובה של המורה... כיתה ב' אמרנו? ביקור מאגודה לזכויות הילד אמרנו? מועצה לשלום הילד, קצין ביקור שדה או כל דבר אחר שאני עד היום עוד מפחדת שהרשויות ישלחו אלינו הביתה לצורך בדיקה מעמיקה. ואם הם יצליחו להבין. אז אשמח שיספרו גם לי. למה. למה?!!! למה אמא קנתה לדני בירה?!!! למען הסר ספק. לא. אנחנו לא אלכוהוליסטים. האלכוהול העיקרי הנצרך כאן הוא אלכוהול שנכנס לתוך הבישול או אפיה. כן, באותם הרגעים הנדירים בהם יש אוכל בבית הזה...

10. גילעד בן שנתיים וחצי. כן, ממש מוקדם אבל ממש, ממש טוב. אנחנו עם קבוצת חברים בים המלח. אנשים מסביב מתמרחים בבוץ השחור ואחר כך נכנסים להתקלח. גילעד הצופה בנעשה מהצד, קולט שני כוש... סליחה, הממ.... אפרו אמריקאים... (או אפרו ישראלים, לא חקרתי... בשבילם ובשבילי מקווה אמריקאים ולא מבינים עברית) נכנסים למקלחת, מתקלחים ויוצאים אחרי כמה דקות. ואז הוא נעמד. מצביע עליהם (כדי שיהיה ברור לכולם מה הוא רוצה גם למקרה שהם אינם דוברי עברית...) ואומר. בקול רם. מאוד רם... "אמא, אבא, תראו אותם, הם לא התקלחו טוב, הם עדיין שחורים!"... כן. אכן זה אחד המקרים הקשים בהם רציתי לתפוס את הצאצא ולברוח איתו רחוק. רחוק מאוד. פשוט פדיחה קטלנית..... להגנתו, אספר כאן פדיחה אחת קטנה (גדולה!) שאני עשיתי בעצמי כשהייתי פחות או יותר בגילו. הלכתי עם אמא במרכז מוסקבה ופתאום ראיתי כוש.... סליחה, אפרו אמריקאי... אבל ממש, ממש שחור. אנשים בצבע עור שונה בתקופה ההיא בברה"מ שניה לפני ההתפרקות היה נדיר מאוד לראות. במיוחד שהבחור הזה היה ממש שחור. ואז נעצרתי. וכמו גילעד בדיוק, הצבעתי עליו ואמרתי לאמא בקול רם מאוד: "אמא, תראי איזה שחור!". ואז הבחור הסתובב אלי. חייך. ואמר ברוסית צחה: "נכון! והוא גם מבין אותך.." אני חושבת שגם אמא שלי באותו רגע רצתה רק לקחת את הצאצא שלה (אותי) ולברוח.... וגילעד... כנראה שהתפוח אינו נופל רחוק מהעץ...

ו... כן, אני יודעת שחרגתי מהטופ טן. אבל יש יותר מדי טובים ושווים. אז תרשו לי עוד אחד...

11. כרמל בת שלוש. שוב דווח על ידי גננת המתפקעת מצחוק. הפסקת אוכל בגן. כולם אוכלים, כרמל כנראה חלמה לרגע. הסתובבה חזרה לצלחת שלה ומגלה... שהסנדוויץ שלה נעלם. הגברת לא פראיירית (טוב, את זה כבר הבנו... מתנוחת המנהלת...) ורצה מהר לגננת לדווח: "האוכל שלי הלך לאיבוד!" הגננת לא מצליחה להבין: "מה זאת אומרת, האוכל שלך הלך לאיבוד? איפה הוא הלך לאיבוד?" וכרמל עונה: "הוא הלך לאיבוד בפה של נועם ב.!". ומצביעה על האשם. כן, באותה תנוחת מנהלת. יד על המותן. אז נכון, זה לא כל כך פדיחה, אם כבר אז לאדון נועם ב. אבל זה פשוט מצחיק מדי והיה חייב להיכס לתוך רשימת הטופ. שבמהלך עריכתה פתאום גיליתי לי שכרמל דווקא אחראית על הרבה פחות פדיחות (מהסוג הטוב שגורם להורים לרצות להיכנס מתחת לשולחן) לעומת אחיה. או שהיא מתחשבת בנו. או אולי פשוט כי לגילעד בכל זאת יש פור של ארבע וחצי שנים, והכל עוד לפניה... רק עכשיו היא חגגה יום הולדת ארבע.

נסיכה, כבר אמרנו? מהקודקוד הג'נג'י-זהב שלה ועד לקצות האצבעות. והנסיכה שלי ביקשה שתי עוגות. למסיבה בגן היא רצתה עוגת מלכה ולמסיבה בבית למשפחה - את הטירה של המלכה. 

מאז שנולדה לי בת אני רק מחכה להזדמנות להכין את עוגת הברבי עם השמלה המנופחת והיפה. אז הנה זה הגיע. העוגות היפות ביותר הן עם קישוטי קצפת מורכבים בצבעים שונים. רק שהניסיון שלי בזילופים הוא לא שואף לאפס, הוא בדיוק אפס...  אין לי אפילו מכשור לזה. הסתכלתי כבר באתרי אינטרנט שונים (אוווווווו איזה דברים מדהימים יש שם...) על צנטורים בצורות שונות וניסיתי להבין מה מתלבש על מה ומה בדיוק צריך לקנות ומה לעשות עם כל זה... ואז קיבלתי הנחיה מהגן ליום הולדת להביא עוגה פרווה. כי יש בגן ילדה רגישה ללקטוז ובוודאי לא רוצים לגרום לה להרגיש בצד כשכולם אוכלים מעוגת יום הולדת. מקובל מאוד, וגם דוחה את הניסויים והתהיות שלי (והרבה לכלוך ועצבים) עם זילופי קצפת למועד אחר בלתי ידוע. נכון, יש אפשרות לקצפת פרווה אבל... בתחרות בין קצפת פרווה לגנאש שוקולד - נחשו מה מנצח בטעם... בעצם, בשבילי שוקולד מנצח תמיד...

לעוגה כושית פרווה בחרתי במתכון שכבר נוסה כאן והפעם סוס הפך לנסיכה... הכפלתי מצרכים במתכון המקורי והכנתי בשתי תבניות, תבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ ותבנית קוגנהולף.

עוגה כושית פרווה עם קקאו - עוגת הנסיכה 

מצרכים (ל-2 עוגות והכמויות הנמדדות בכוס ח"פ רגילה)

8 ביצים
4 כוסות קמח
4 כפיות אבקת אפיה (2 שקיות)
4 כוסות סוכר
4 שקיות סוכר וניל
6 כפות קקאו
1.5 כוסות שמן
4 כוסות מים רותחים

לציפוי:
200 גרם שוקולד מריר
250 מ"ל שמנת מתוקה (פרווה)

לקישוט:

בובת ברבי
מרשמלו בצבעים שונים
סוכריות צבעוניות
קישוטים צבעוניים מוכנים מבצק סוכר

הכנה:

לערבב את כל החומרים, בסוף להוסיף את המים הרותחים ולערבב לקבלת בלילה די נוזלית ללא גושים.

לחלק את הבלילה בין שתי תבניות אפיה (תבנית קוגנהולף ותבנית עגולה) ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-40 דקות.

לתת לעוגה לצטנן לגמרי - וכאן מתחיל הכיף הגדול.

קישוט עוגת ברבי

להניח את העוגה העגולה על המגש, לחתוך במרכזה חור קטן עבור הבובה. להניח מעל את עוגת קוגנהולף כך שהחורים חופפים (החור של קוגנהולף הרבה יותר גדול וזה בסדר. אפשר גם להכין את החלק העליון בתבנית עגולה רגילה נוספת ורק לחתוך את החור במרכז, אני העדפתי קוגנהולף בגלל הקיפולים של ה"שמלה"). לחתוך עם סכין  מסביב לעוגה העגולה כדי ששתי העוגות יתאימו בגודל. 

להניח בתוך החור את ברבי (בלי בגדים, היא כבר תקבל את שמלת השוקולד שלה... ולשתוף אותה היטב לפני בוודאי...). הבעיה היא חוסר הפרופורציונליות של ברבי. איפה, איפה, איפה ראיתם נשים עם רגליים באורך כזה?! עכשיו הבנתי למה בכל הפורומים ממליצים לחתוך את הרגליים של ברבי לפני שמכניסים אותה לתוך העוגה. נכון שהרגליים הארוכות האלה הן עוול לכל המין הנשי, אך לא הייתי מסוגלת לעשות את זה וגם לא הייתי רוצה שהילדה שלי, אחרי שנפרוס את העוגה, תראה את המלכה שלה עם רגליים קצוצות... מאותה סיבה גם לא רציתי להשתמש בבובות מיוחדות לעוגות שיש להן רק פלג גוף עליון ולמטה הן ישובות על מקל, למרות שזה הרבה יותר נוח לעבודה. אז הבובה שלי הייתה חצי ישובה בתוך העוגה והרגליים בצבצו מהקצה של העוגה (כאילו ממש בכוונה...). בדרך כשדחפתי את הרגליים (של הבובה, כן!) העוגה קצת התפוררה, אבל הכל מסתדר תחת גנאש שוקולד וקישוט סוכריות. 

את החור הגדול של עוגת קוגנהולף סגרתי עם חתיכת עוגה שנשארה מיישור השוליים של העוגה העגולה. מסביב לעוגה הנחתי רצועות נייר אפיה על מנת שבסיום העבודה תשאר לי תבנית הגשה נקיה. את השער של הבובה לתפוס עם מקל כביסה על מנת שלא יתלכלך בשוקולד במהלך העבודה. 

   

להכין גנאש שוקולד: לחמם את השמנת המתוקה עד לסף רתיחה. לצקת מעל השוקולד השבור לקוביות ולערבב היטב לקבלת קרם אחיד. במידת הצורך, אם לא כל השוקולד נמס, לחמם ביחד במיקרו כמה שניות נוספות. 

לשפוך את הציפוי החם מעל העוגות. לשמלת שוקולד לטבול בגנאש מקל אוזניים או קיסם עם קצת צמר גפן מהודק סביבו ולצייר שמלה בדוגמה רצויה. 

          

ברווח בין העוגות להניח חתיכות מרשמלו. לפזר מעל הכל סוכריות צבעוניות בצבעים המתאימים למלכות אמיתיות ואפשר לקשט גם בקישוטי בצק סוכר מוכנים. להוציא בזהירות את רצועות נייר האפייה, לסדר את השער והמלכה שלנו מוכנה למסיבה. 

         

שלב הבא - פותרים בעיית נדל"ן עם טירת שלוש קומות. הבסיס לבניה - העוגה האהובה עליי ועל הילדים, עוגה כושית פשוטה של שוקולית מעת קרין גורן שכבר כיכבה אצלי בכל כך הרבה ימי הולדת: בצורת פרפר, חתול  וגם מפת ארץ ישראל . רק בשמחות. 

עוגה כושית שוקולית - טירת הנסיכות (והנסיכים - רק לשנות את צבעי הקישוטים...)

מצרכים (הכפלתי את הכמויות מהמתכון המקורי והכנתי בשלוש תבניות: תבנית עגולה מתפרקת בקוטר 26 ס"מ, רינג בקוטר 15 ס"מ ותבנית סופלה קטנה בקוטר כ-8 ס"מ)

2 כוסות שמן
2 כוסות סוכר
8 ביצים
2 כוסות אבקה הכנת שוקו
2 יוגורטים לבנים חמוצים (200 מ"ל - או שמנת חמוצה)
2 כוסות קמח רגיל + 2 כפיות (שקית) א. אפיה 

לציפוי
250 מ"ל שמנת מתוקה
200 גר` שוקולד מריר

לקישוט:
גביעי גלידה
סוכריות צבעוניות
קישוטים מוכנים מבצק סוכר

הכנה:

לערבב ביחד (לא חייבים מיקסר) את כל המצרכים לפי סדר הופעתם במתכון.

להעביר לתבניות ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. בגלל שאפיתי ב-3 תבניות בגדלים שונים, אחרי 25 דקות אפיה התחלתי לבדוק את מוכנות העוגות. את תבנית הסופלה הוצאתי אחרי כ-25-30 דקות, התבנית הבינונית אחרי כ-30-35 דקות והתבנית הגדולה אחרי כ-45-50 דקות אפיה. את המוכנות של העוגות בודקים על ידי קיסם הננעץ במרכז העוגה - הוא צריך לצאת כמעט יבש עם קצת פירורים לחים. דרך נוספת - מבחן הקפיציות. לחיצה קלה במרכז העוגה, אם העוגה נשארת שקועה סימן שהבלילה בפנים רטובה והיא עדיין לא מוכנה, אם מייד חוזרת לנפח המקורי - מוכן. 

וטיפ להפיכת הרינג לתבנית אפיה: לפרוס נייר כסף  גדול מעט מגודל הרינג ועליו להניח נייר אפייה בגודל דומה. להעמיד את הרינג במרכז ולעטוף סביב-סביב כדי ליצור מסגרת. תפקידו של נייר הכסף להיצמד לדפנות הרינג וליצור אטימה טובה, שתמנע נזילות בזמן האפייה. להניח את הרינג בתוך תבנית התנור ורק לאחר מכן לשפוך את הבלילה פנימה (בנאלי, אך קרה לי... אם מרימים את הרינג ומנסים להעביר עם הבלילה בפנים... לא טוב......)

לצנן את שלושת העוגות.

קישוט הטירה

להכין את הציפוי:לחמם את השמנת המתוקה לסף רתיחה, לצקת מעל השוקולד השבור לקוביות ולערבב היטב עד שכל השוקולד נמס. במידת הצורך ניתן לחמם כמה שניות נוספות במיקרו. 

להניח את העוגה הגדולה על תבנית הגשה. לסדר רצועות נייר אפיה מסביב על מנת לשמור על התבנית נקיה מטפטופי שוקולד.

לצקת מעל העוגה כרבע מכמות הציפוי. להניח מעל את העוגה הבינונית.

לצפות את העוגה השנייה בגנאש , להניח מעל את העוגה הקטנה ולצפות גם. לצפות את הדפנות (את הדפנות של עוגת הבסיס השארתי לסוף כי גם ככה הגנאש המשיך לטפטף מעל). לא להשתמש בכל הגנאש, הכמות שלו גדולה כי צריכים גם לצפות גביעי גלידה. 

לוקחים גביע גלידה וטובלים אותו בגנאש שנשאר בקערה ומפזרים סוכריות צבעוניות מעל 

מעמידים את הגביע מעל העוגה. מטביעים אותו בלחיצה קלה בתוך הגנאש כדי שלא יחליק. חוזרים על הפעולה עם הכמות הרצויה של גביעים - צריחים של הטירה. מקשטים את פני העוגה בסוכריות צבעוניות ובקישוטי בצק סוכר מוכנים. מוציאים בזהירות את רצועות נייר האפיה שהונח מתחת לעוגה. 

וקבלנו במחיאות כפיים סוערות את המלכה - כרמל...

ועוד אחת מהחגיגה בגן...

נסחפתי עם כמות התמונות והמלל לרשומה אחת... אחת אחרונה ודי... כרמל, מסדרת את הצעצועים בגן. לבד :)

הופ, הופ, טרה-לה-לה

הילדה שלי גדלה בעוד שנה. ולמרות שזה צפוי אגיד שוב - איך הזמן טס! כאילו רק אתמול הבאנו אותה הביתה. זר של שושנים ורודות ולבנות ביד אחת וסל-קל עם 3 קילו ו-100 גרם של אושר ג'ינג'י ביד השנייה. שלוש שנים עברו מאז, חייכנו, בכינו, אכלנו, חלינו, צחקנו ובעיקר גדלנו. הילדה בת שלוש, כבר נסיכה לכל דבר. כל ערב לפני השינה היא דורשת שיקראו לה את "האריה שאהב תות". בחנות בגדים בוחרת לעצמה לבד חולצות עם תמונות של הלו קיטי או סתם כל חתול אחר. לכל כלב שרואה ברחוב צועקת "הנה כלב חמוד!" אך מתחילה לבכות מפחד אם הכלב מתקרב אליה מדי (כי בוודאי חושב לעצמו: "הנה ילדה חמודה").. מאכילה, מקלחת ומחתלת את הבובות שלה כמו אמא קטנה למופת. היא אוהבת לראות את "דורה" ו"דייגו", לצייר, לשיר וכשהיא מחייכת - אי אפשר שלא לחייך בחזרה.

לכבוד חגיגות יום ההולדת, לו חיכינו שתינו בקוצר רוח (ונראה לי שאני קצת יותר...), כמו תמיד הכנתי שתי עוגות - למסיבה בגן ולמסיבה בבית. אחד הדברים הכיפיים בחגיגות - לתכנן ולחשוב על העוגה החגיגית (שוקולד, בוודאי), על החיוך של הילד ועל המשאלה שבלב כשמכבים את הנרות - הלוואי שכולן יתגשמו. כבר לא יכולה לחכות ליום הולדת הבא...

לעוגה לגן לא חיפשתי את הטוב מהטוב וחזרתי לכושית הקלה והמנצחת של קרין גורן שכבר נוסתה (וחוסלה) בהצלחה ביום הולדת שנתיים, אז היא הייתה בצורת חתול. הפעם היא הפכה לפרפר יפה ומקושט בצבעי ורוד וסגול, כיאה לנסיכות אמיתיות.

עוגת שוקולד שילדים אוהבים - פרפר

מצרכים (הכפלתי את המתכון המקורי ב-1.5 לקבלת עוגה גבוהה בתבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ):

1/3 1 כוס שמן
1/2 1 כוס סוכר
6 ביצים
1/2 1 כוס אבקה להכנת שוקו
1/2 1 שמנת חמוצה (300 מ"ל, חצי מהכמות - שמתי יוגורט לבן חמוץ במקום)
1/2 1 כוס קמח רגיל + 1/5 1 כפית א. אפיה (או קמח תופח)

לציפויחצי כוס שמנת מתוקה
120 גר' שוקולד חלב או מריר

הכנה:

לערבב ביחד (לא חייבים מיקסר) את כל המצרכים לפי סדר הופעתם במתכון.

להעביר לתבנית ולאפות כ-35-40 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות.

להכנת הציפוי:

לחמם את השמנת המתוקה לסף רתיחה, לצקת מעל השוקולד ולערבב היטב עד שכל השוקולד נמס. לתת לעוגה להתקרר ולצקת עליה את הציפוי.

אבל לפני שלב הציפוי יש לנו קצת כיף לעשות...

לתת לעוגה להתקרר לגמרי. לשחרר מהתבנית ולהפוך על המגש - כדי שמשטח עבודה יהיה ישר יותר.

לחתוך בדיוק באמצע לשני חצאים שווים.

מהצד החתוך (הצד הישר) בעזרת סכין חדה לחתוך שני חצאי עיגול לקבלת צורת כנף של פרפר.

לעשות אותו הדבר עם החצי השני של העוגה.

את חצאי העיגול הגדולים יותר שומרים (את הקטנים יותר לאכול עם קצת (אמרתי, קצת!) מהציפוי כי חייבים לבדוק איך יצאה העוגה...)

את שני חצאי העוגה הופכים עם הצד העגול "גב אל גב". בינהם מניחים ומצמידים את חצאי העיגול שחתכנו מהכנף - כך שמקבלים עיגול שלם שהוא "גוף" הפרפר

מצפים בציפוי שוקולד ומקשטים עם סוכריות צבעוניות. לא לשכוח את המחושים - אפשר להניח בתור המחושים סוכריות ליקריץ, אני השתמשתי בנרות מיוחדים שקניתי.

קישור למקור באתר של קרין גורן

לגבי העוגה השנייה - בחרתי לנצל את עונת הדובדבנים הקצרה ולהכין עוגת דובדבנים עם שוקולד מריר, אחד השילובים הכי אולטימבטיים שיש - יש כבר כמה גרסאות שונות (וטעימות) אצלי בבלוג, אך מי סופר (את הקלוריות)...

והקישוטים - טרם החלטתי מה בדיוק יצא לי. לפי התכנון המקורי רציתי לעשות עוגת בלונים, אך נראה לי שזה יותר יצא זר פרחים.... אז נקרא לזה זר בלונים, העיקר - יצא טעים והנסיכה אהבה.

מצרכים (ל-2 תבניות אינגליש קייק או תבנית עגולה מתפרקת בקוטר 26 ס"מ)

1/2 כוס שמן
50 גר' חמאה מומסת
3 ביצים
1 כוס חלב
200 גר' שמנת חמוצה
1/2 1 כוסות סוכר
קמצוץ מלח
1/2 1 כוסות קמח
1/2 כוס קקאו
2 כפיות א.אפיה (1 שקית)
1 כוס דובדבנים (טריים או קפואים, מגולענים. במידה ומשתמשים בקפואים - אין צורך להפשיר)
2 כפות קמח נוספות
100 גר' שוקולד מריר שבור לקוביות קטנות (או שוקולד צ'פס)

לציפוי:
120גר' שוקולד מריר
1/2 כוס שמנת מתוקה

הכנה:

בקערה גדולה (לא חייבים מיקסר) לערבב יחד את החמאה עם השמן, הביצים, החלב, השמנת החמוצה והסוכר לקבלת תערובת אחידה.

להוסיף את הקמח, את הקקאו ואבקת האפיה ולערבב רק עד קבלת תערובת אחידה.

לערבב את הדובדבנים עם 2 כפות קמח הנוספות (לספיגת נוזלים). להוסיף את הדובדבנים ואת השוקולד המריר לבצק, לערבב קלות לפיזורם בבצק.

להעביר לתבנית ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות כ-40 דקות.

לחמם את השמנת המתוקה לסף רתיחה, לצקת מעל השוקולד ולערבב היטב עד שכל השוקולד נמס. לתת לעוגה להתקרר ולצקת עליה את הציפוי (להשאיר כמה כפות מציפוי השוקולד לקישוט)

ועכשיו שוב לקטע הכייפי שבהכנת עוגת יום הולדת:

מצרכי עזר:

3 עוגיות עגולות גדולות (עוגיות סנדוויץ')
סוכריות צבעוניות - בשלושה צבעים שונים וסוכריות נוספות ל"זר"
כמה כפות מציפוי השוקולד של העוגה

לטבול את העוגיות בציפוי השוקולד מצד אחד (בסוד - כמה שזה שדרג את טעמן של העוגיות הקנויות!) ולפזר מעל בצפיפות סוכריות מהצבע הנבחר. להניח את הבלונים (הפרחים?) על העוגה.

לקשט עם סוכריות נוספות

להכניס נרות ולשיר "הופ, הופ, טרה-לה-לה!"

קישור למקור (ברוסית)

ובוודאי חייבים תמונה של הנסיכה בכבודה ובעצמה, מדגמנת חולצת יום הולדת מיוחדת שעוצבה על ידי גיסתי

ועוד אחת...

מזל טוב לילדה שלנו ♥

רוץ בן סוסי

דצמבר רגיל עובר במחוזותינו. סוף שנה בהתגלמותו ועבודה מצאת החמה עד צאת הנשמה. רק חבל שחג החנוכה, חג חביב כל כך, הפך להיות ללא רלוונטי. כנראה שאחגוג אותו כבר בפנסיה... אך שני אנשים היקרים לי ביותר, בעלי והילד שלי, נולדו דווקא בדצמבר ועל חגיגות ימי ההולדת אני לא מוותרת. וכן, הבוס שלי עדיין זוכר לי את חופשת הלידה שלי בדצמבר לפני שבע שנים...

יום הולדת שבע החלטנו לחגוג בצורה מיוחדת במינה. הזמנו לגילעד ולשישה חברים טובים שלו שיעור רכיבה על סוסים. אחרי הלימודים ביום שישי העמסנו את החבר'ה על שני הרכבים שלנו ונסענו לכיוון מושב באר טוביה, לחוות דפנה. בחווה כל ילד קיבל שיעור רכיבה פרטי, בזמן שאחרים ביקרו באורבה ושיחקו בחווה. לאחר השעשועים בא התיאבון, פתחנו שולחן בצריף עץ בחווה והכנתי במקום לכל ילד לחמניות עם נקניקיות ותוספות. אחר כך שרנו שירי יום הולדת ואכלנו עוגה, שבוודאי ברוח האירוע, הייתה בצורת סוס. על העוגה עמלתי בשעות ערב המאוחרות יום לפני - עבודה עד צאת הנשמה כבר אמרתי? אז אולי הסוס יצא פחות יפה מהמתוכנן, אבל טעים הוא בהחלט היה. כשבעלי בשעה שתיים עשרה וחצי בלילה שאל, למה לסוס שלנו אין אוכף, עניתי כי מדובר בסוס פרא, הוא רץ חופשי בשדות... אכן אפשר להמשיך ולקשט את העוגה, אפשר לצייר אוכף בעזרת שוקולד או סוכריות ליקריץ, אפשר גם לעשות את השיער של הסוס בצבע לבן - בעזרת שמנת מתוקה מוקצפת עם פודינג וניל ולפזר קצת קוקוס מעל לקבלת מראה ה"שער".

המתכון לעוגה באדיבות חברתי לעבודה, עוגה נפלאה וזריזה במיוחד. עוגה כושית טעימה, עם כדור גלידת וניל ליד מהווה תשובה הולמת לכל אורח מפתיע. מאוד קל לזכור את הכמויות לעוגה והמידה הנדרשת - של כוס חד פעמית.

את הרעיון לקישוט העוגה לקחתי מכאן

עוגה כושית - עם קקאו

מצרכים:

4 ביצים
2 כוסות קמח2 כפיות אבקת אפיה
2 כוסות סוכר2 שקיות סוכר וניל3 קפות קקאו3/4 כוס שמן
2 כוסות מים רותחים

לציפוי:100 גרם שוקולד מריר + 125 מ"ל שמנת מתוקה
אצלי בגלל שהייתי צריכה קרם יציב שיהיה בסיס לקישוט - 250 מ"ל שמנת מתוקה + 1 פודינג שוקולד

לקישוט:
40 גר' שוקולד מריר + 1 כף שמן
סוכריות שוקולד פיזור על העוגה

הכנה:

לערבב את כל החומרים, בסוף להוסיף את המים הרותחים ולערבב לקבלת בלילה די נוזלית ללא גושים.

להעביר לתבנית אפיה (אצלי תבנית מלבנית חד פעמית) ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-35-40 דקות.

לתת לעוגה לצטנן לגמרי - וכאן מתחיל הכיף.

קישוט עוגה בצורת סוס

להוציא את העוגה מהתבנית ולהפוך על המגש מנת שהעוגה תהיה ישרה יותר. לחתוך כמו בתמונה: להוציא משולש קטן מלמטה (יהפוך לאוזן של הסוס) ושתי צורות מלמעלה (שיהפכו לנשנוש טעים עם שאריות הקרם בקערה...).

להצמיד את האוזן למעלה, מסובבים את המגש ועם קצת דמיון כבר אפשר לראות כאן ראש של סוס.

להקציף את השמנת המתוקה עם פודינג שוקולד לקבלת קרם יציב. למרוח על העוגה.

להמיס שוקולד מריר במיקרו יחד עם שמן, להעביר לשקית סנדוויצים, לעשות עם מספריים חור קטן בקצה השקית ואפשר להתחיל לצייר - את העיניים, האף ופסי השער של הסוס. את ה"לבן" של העין עשיתי בעזרת סוכריות לבנות, על השער פיזרתי סוכריות שוקולד.

אזהרה מניסיוני: לא לחמם את השוקולד יתר על המידה! אני חיממתי יותר מדי ולכן יום למחרת לאחר שהתקרר לגמרי ציפוי השוקולד שלי קיבל כתמים לבנים... לא הייתה לי דקת זמן לחשוב איך אני מכינה ציפוי חדש ואמרתי שזה מה יש ואם זה ננצח. חייבת להגיד, שבאמת כל מי שראה את העוגה חשב שזה היה "אפקט" מתוכנן... ובסופו של דבר, אם נותנים לך סוס, לא מסתכלים לו בשיניים... סליחה, בשער...

הילדים שהוזמנו לחווה שבועיים אחרי עדיין מדברים על היום הולדת של גילעד, באמת הייתה חגיגה מיוחדת ויוצאת דופן. מומלץ לכל מי שרוצה לשבור שגרת החגיגות המעוסות של מפעילים עם זוג מגברים שלוקחים מאות שקלים עבור הופעה קולנית וקופצנית. הנה הקישור לאתר של החווה, אמיר נחשב למאלף מספר אחד בארץ וגם לקח מספר אליפויות. חוויתי ביותר ומומלץ ביותר.

קאובוי אמיתי

והנה הרוכבת הצעירה... שלא הסכימה לעלות על הסוס...

ואם חשבתם שבזה הסתיימו החגיגות... אז חשבתם לא נכון. שבוע אחרי אירחנו את המשפחה - ועוגה מיוחדת לפי הזמנתו המיוחדת של גילעד תככב ברשומה הבאה, מחלקת לשתי רשומות שלא יהיה עומס תמונות. היו גם שני טיולי יום הולדת - סוף שבוע בירושלים וגם טיול לצפון ושייט על הירדן. ואני עוד זוממת על אירוח חברים רב משתתפים... שיהיה רק במזל טוב :)