‏הצגת רשומות עם תוויות עוגת קרם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עוגת קרם. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 7 ביוני 2014

עוגת שכבות מרנג וריבת חלב

באיחור קטן פרויקט מנטקה החודשי יוצא לדרך. בדרך כלל מפרסמים סביב ראשון - שני לחודש, הפעם הפרסום קצת נדחה. כנראה כדי לתת במה לכל עוגות גבינה ופשטידות שהציפו את הרשת. אך במנטקה לא יכולים להתעלם מהחג שלדעת רבים החג הכי טעים שיש. יכולים לנסות, במיוחד שב"הנהלת הפרויקט" עומדת גברת אחת מקסימה שלא אוהבת עוגות גבינה. או גבינה בכלל (כן, גם אני לא מבינה איך זה הגיוני...). או יכולים להתחכם. ואיזו התחכמות טעימה זו הייתה. בחג החלב אנחנו מתעסקים ב... ריבת חלב. אחד הדברים הטעימים שיש, אתם יכולים לראות לאיזה פרץ של יצירתיות זה גרם בקרב משתתפי הפרויקט. כדאי לכם.

כשהצלחתי להשתחרר מהדחף הבלתי נשלט שלי פשוט להכין אלפחורס ולאכול אותם, לאכול, לאכול, כאילו אין מחר, החלטתי להשקיע בעוגת רושם. החודש אצלנו עמוס בימי הולדת, כנראה הייתי מושפעת מהחגיגות הצפויות. את העוגה שלי, שלא כהרגלי, הכנתי עוד בתחילת החודש, מתוך מטרה לפזר את הקלוריות באופן שווה על פני כל החודש. זה לא עזר, הקלוריות עדיין שם, החיות הקטנות והמרגיזות האלה שמצרות את הבגדים שלי בארון בלילה, כשכולם ישנים... זה לא עזר גם לכתיבת הרשומה, למרות הדחייה שקיבלנו ולמרות שהעוגה כבר הוכנה, צולמה ונאכלה מזמן, הנה יושבת אני, כבר מעבר לדקה התשעים, כשהלינק המרכז של הפרויקט כבר שוחרר לאוויר, וכותבת את הרשומה. כהרגלי. מאז ימי האוניברסיטה העליזים דבר לא השתנה כאן בתחום הכתיבה. את הסמינריונים הכי מעניינים שלי כתבתי בלחץ, בשלוש לפנות בוקר, יום לפני ההגשה. כמו הסמינריונים הכי מעניינים שלי, העוגה מורכבת מכמה שכבות מנוגדות. ואם בימי האוניברסיטה העליזים היו מספרים לי שאעז לא רק להכין אלא להמציא (!) מתכונים בסגנון זה, בוודאי הייתי צוחקת.

עוגת שכבות מרנג וריבת חלב



מצרכים:

לעוגת בסיס (לתבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ)
2 ביצים
3 חלמונים (3 חלבונים ישמשו עבור המרנג והנשיקות)
3/4 כוס סוכר
1 כוס חלב
1/2 כוס שמן
1 שקית סוכר וניל
3 כוסות קמח
1 שקית אבקת אפיה

לבסיס מרנג ולנשיקות:
3 חלבונים
1/2 כוס סוכר
3/4 כוס אגוזי מלך קצוצים גס (לא לפירורים)
1 כף קורנפלור

גנאש ריבת חלב:
1/2 כוס שמנת מתוקה 32%-38%
2 כפות ריבת חלב
100 גר' שוקולד מריר

קרם קצפת ריבת חלב:
1/2 1 כוסות שמנת מתוקה (375 מ"ל = אריזה שלמה + חצי אריזה שנותרה מהכנת הגנאש)
1 כוס חלב
1 אריזת אינסטנט פודינג בטעם ריבת חלב
150 גר' ריבת חלב

הכנה:

עוגת בסיס:

לערבל את כל המצרכים יחד ידנית או במיקסר במהירות נמוכה לקבלת בלילה חלקה.

להעביר לתבנית ולאפות בתנור שחום מראש לחום של 175 מעלות כ-50 דקות. להוציא את העוגה ולהניח לצינון מלא.

בסיס מרנג ונשיקות:

להקציף את החלבונים במיקסר במהירות גבוהה כ-2 דקות לקבלת קצף רך. להוסיף את הסוכר, כף בכל פעם, במרווחים של כדקה תוך כדי ההקצפה. זמן ההקצפה הכללי - כ-10 דקות, מתקבל קצף לבן, מבריק ויציב מאוד. לאחר הוספת הכף האחרונה של סוכר, להמשיך ולהקציף כדקה נוספת.

להעביר כשליש מהקצף לשקית זילוף עם צנתר כוכב ולהניח בינתיים במקרר.

לשאר הקצף להוסיף את הקורנפלור ואת האגוזים ובזהירות לקפל יחד לפיזור שווה.

על גבי נייר אפייה לצייר שבלונה בקוטר 24 ס"מ: להניח תבנית בגודל המתאים על נייר האפייה ולעקוף אותה בטוש. להפוך את הנייר, כדי שהטוש לא יבוא במגע עם העוגה, ולסדר את הקצף עם האגוזים בהתאם לשרטוט.



לאפות את בסיס המרנג בתנור שחומם לחום של 150 מעלות כ-30 דקות בתוכנית טורבו (בטורבו המרנג מתייבש יותר טוב). להוריד את החום ל-120 ולהמשיך לאפות כ-20 דקות נוספות, עד שהבסיס יבש ורק טיפה רך (הוא יתקשה במהלך הקירור). להניח לקירור מלא לפני שמנסים להפריד מנייר האפייה.

בזמן אפיית הבסיס להזליף על תבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה נשיקות קטנות מהקצף ששמרנו בצד. ניתן להכניס אותן לתנור כבר בשלב של הורדת החום ל-120 מעלות, תוכנית טורבו. סה"כ זמן אפייה של הנשיקות - כשעה בחום הנמוך. לוודא שהנשיקות יבשות, גם בבסיס, לכבות את התנור ולהשאיר להתקרר בתוך התנור המכובה.

גנאש ריבת חלב:

בסיר קטן לערבב את השמנת המתוקה עם ריבת חלב. לחמם על הגז לסף רתיחה, להנמיך את האש ולבשל כ-2 דקות תוך כדי ערבוב.

להוסיף את השוקולד המריר השבור לקוביות ולערבב היטב לקבלת תערובת אחידה. להניח להתקרר.

קרם קצפת ריבת חלב:

בקערת מיקסר להקציף את השמנת המתוקה במהירות גבוהה כדקה לקבלת קצפת רכה. להוסיף את החלב ואת האינסטנט פודינג ולהקציף לקבלת קרם אחיד. להוסיף ריבת חלב ולהקציף יחד כדקה נוספת.

הרכבה:

להניח את עוגת הבסיס על המגש. אם לעוגה יצאה "בטן" בזמן האפייה, ליישר אותה עם סכין גדולה ורחבה. למרוח על העוגה כשני שליש מכמות הגנאש.



לשטח מעל כחצי מכמות הקרם.



מעל הקרם להניח את שכבת המרנג.



מעליה למרוח את יתרת קרם קצפת.

לסדר מעל את הנשיקות ולהזליף את יתרת הגנאש (אם הוא בינתיים התקשה מדי, לחמם כמה שניות במיקרו).


העוגה הכי טעימה יום למחרת.

הערות/הארות:

כעוגת בסיס אפשרי לקחת כל עוגה בחושה שאוהבים. התלבטתי קשות אם להשתמש בעוגת שוקולד אך זוגי וחברה שלי שסיפרתי לה על ההתלבטות שכנעו אותי ששוקולד "יגנוב" מהטעם של ריבת חלב. לכן הלכתי על וניל, בלב לא שלם (כי הלב תמיד עם השוקולד...). לקחתי כרעיון עוגה לבנה פשוטה וותיקה שמופיעה בכל ספרי בישול, הורדתי את כמות הסוכר בשביל לאזן עם המתיקות של ריבת החלב, וגם המרתי חלק מהביצים לחלמונים לבד כי לא רציתי להישאר עם "שאריות" מהמרנג. אם במקרה יש לכם חלבונים מיותמים במקפיא - לי בדרך כלל יש, הפעם לא היה - אפשר להכין את העוגה עם 3 ביצים שלמות, כמו שהיא במקור.



עוגת הבסיס יצאה לי גבוהה ממה שתכננתי. בדיעבד, הייתי צריכה לחצות אותה לשניים ולשים באמצע עוד שכבה של גנאש או קרם, כי הבסיס יצא קצת יבש ודחוס. מצד שני, זה יוצר ניגוד טעמים ומרקמים מעניין עם השכבה העליונה - מרנג המתמזג עם הקרם לשכבה אוורירית אחת.


אם אתם ממש מתעקשים, אפשר גם לוותר על עוגת בסיס ולהכין רק שכבת מרנג עם הקרם, אז זה כבר הופך לסוג של פבלובה. פבלובה ריבת חלב - מי אמר שזה לא טוב?...


כפי שציינתי, המרנג והנשיקות מתרככות והופכות לשכבה קרמית אחת. אני הכי אוהבת ככה, אך אם מעדיפים "להרגיש" את השכבות בקינוח, כדאי למרוח את הגנאש על התחתית של המרנג, לפני שמניחים אותו על בקרם ואז למרוח עוד גנאש מעל. כך הגנאש יאטום את המרנג משני הצדדים ויהווה כ"שכבת הגנה". במקרה כזה בוודאי לא לשכוח להכפיל את כמויות הגנאש.


יום חמישי, 23 בינואר 2014

מכורים למשחקים, מכורים לשוקולד. יום הולדת שמח.

באיחור אופייני של חודש וקצת - הנה זה בא. רשומת ימי הולדת. התחושה אצלי שזה כבר לא יום רודף יום, זה חודש רודף חודש. ולפני חודש (וקצת, מי סופר...) הילד שלנו חגג יום הולדת תשע, ובנזוגי לבלוזוגי חגג... קצת יותר, אבל מי סופר. שנה הבאה גילעד כבר מחליף קידומת, הקידומת הראשונה בחיים שלו. לבנזוגי לבלוזוגי (כן, אהבתי את הכינוי...) יש עוד כמה שנים טובות עד לשינוי לקידומת "ארבע", אבל גם זה יעבור ממש יותר מדי מהר.

אז היה לנו חודש דצמבר עמוס מאוד (כן, גם בעבודה - סוף שנה...) במסיבות וחגיגות. שוקולד מריר הומס, הקצפות הוקצפו והרבה עוגות נאכלו. גם קלוריות, אבל גם פה - מי סופר... גילעד אתגר אותי כרגיל בבקשות לא שגרתיות. למסיבת חברים הוא הזמין עוגה מעוצבת כלוגו הקבוצה שהוא אוהב - יובנטוס. למי שפחות בקיא בכדורגל עולמי - קבוצה איטלקית מהעיר טורינו. למה הוא אוהד דווקא את יובנטוס אין לי הסבר. בנים בגילו זה או ריאל מדריר או בארסה. או מסי או רונלדו. אבל יובנטוס? איך הוא בכלל הגיע לשם?... מכיר את כל השחקנים לפי השמות והתפקידים שלהם בקבוצה, מחשב את הסיכויים שלהם להגיע לליגת האלופות או איך שקוראים לזה, עוד תחרות מיותרת שבנים המציאו, חולם להגיע לאיטליה וגם ביום ההולדת עצמו ביקש ארוחה חגיגית במסעדה איטלקית. חגגנו לו שם רק ארבעתנו, ולצליליו של אנדראה בוצ'לי המלצרים הדליקו לכבודו זיקוק והגישו עוגת שוקולד חמה וגלידה (שלך טעימה יותר - סיכם כרגיל גילעד. תמיד כיף לשמוע).

אז גם את המסיבה לחברים החלטנו לארגן בסגנון איטלקי - מסיבת הכנת פיצות, עוגת יובנטוס לקינוח ובגלל שכל זה גם היה בחנוכה, אז בנוסף לעוגה גם הכנתי סופגניות מיני עם הרבה מטבלים מתוקים אותם הגשתי בקערות וכל ילד הרכיב את הסופגנייה שלו. אפילו את כל הכלים, הממפה והמפיות התאמתי בצבעי יובנטוס - שחור ולבן...

פיצות של הילדים. שימו לב לפיצה שבצורת חיוך. פיצה הכי מקסימה שראיתם, ברור שזה עיצוב של בת...



פיצות מוכנות ועוגת יובנטוס ברקע, וגם סופגניות עם ה"מטבלים" - גנאש שוקולד מריר, גנאש שוקולד לבן, קצפת שוקולד, קצפת רגילה, ריבת חלב וכמה סוגים של סוכריות צבעוניות לציפוי. חגיגה (לרופאי שיניים).



העוגה טעימה, תמונות סבירות - אין. כשבבית מסתובבים כמות דו-ספרתית של ילדים בגיל 9-10 מפודרים בקמח ועם מערוכים ביד - התמונות היחידות הן תמונות פפרצי זריזות בלבד.



אני עדיין לא מאמינה שהעזתי להכניס כמות כזאת של ילדים למטבח שלי ולהכין ביחד איתם פיצות אישיות לכל אחד. אני עדיין לא יודעת איך אני והמטבח שלי שרדנו את זה. כבר הודעתי לגילעד ששנה הבאה אנחנו חוגגים, כמו כל ההורים השפויים, בבאולינג ואני רק מביאה את העוגה. אבל עד אז יש לי שנה שלמה להתאושש ובטח יצוץ בינתיים עוד רעיון הזוי שנעבוד עליו קשה מאוד ונהנה מכל רגע.

הציפוי של העוגה - דף אכיל מודפס מבצק סוכר. בדרך כלל אני לא הולכת על פתרונות פשוטים, אבל כשראיתי את סמל הקבוצה באינטרנט הבנתי שאין לי שום סיכוי ליצור אותו לבד... אולי רק בזילופי קצפת, אבל היכולות המועטות שלי בזילופים אתם רואים לבד עם ה"עיצוב" הדי צולע מסביב לסמל. להגנתי אומר שגם לא היה לי ציוד מתאים. במיוחד ליום ההולדת  הזמנתי חודשיים מראש ערכת זילוף מדהימה כל הדרך מסין. שבוודאי לא הגיעה בזמן (דאם יו, הא-לי אקספרס...). נאלצתי להסתפק בערכה פושטית מפלסטיק שרכשתי ב"הכל בדולר", שהקרם נזל מתוכה מכל הכיוונים ואחרי שימוש אחד גם מצאה את עצמה בפח כי לא הצלחתי לפתוח את ההברגות כדי לשטוף אותה... ערכת הזילוף המהממת שלי הגיעה שבועיים אחרי כל החגיגות ועכשיו שוכבת לה בארון, מחכה לניסיון הבא שלי... אולי בפנסיה, כשיהיה לי הרבה זמן להתאמן, בדיוק ליום הולדת 40 של גילעד (כתבתי את זה ונבהלתי בעצמי...).

עוגת שוקולית 


מצרכים: (לתבנית קפיצית בקוטר 24 - 26 ס"מ. לעוגה גבוהה ומרשימה הכפלתי את כמויות, ראה הערות/הארות * )

4 ביצים
1/2 כוס (100 ג') סוכר
1 כוס (140 ג') קמח
1 שקית (10 ג') אבקת אפיה
1 כוס אבקת שוקולית
1 כוס (240 מ"ל) שמן
1/2 מיכל (125 מ"ל) שמנת מתוקה לבישול 10%
2 כפיות תמצית וניל
2 כפות ברנדי

קצפת בטעם שוקו **
1 מיכל (250 מ"ל) קצפת מתוקה להקצפה 32%-38%
1 אריזה (80 ג') אינסטנט פודינג בטעם שוקולד
1 כך אבקת שוקולית

קצפת בטעם וניל **
1 מיכל (250 מ"ל) קצפת מתוקה להקצפה 32%-38%
1 אריזה (80 ג') אינסטנט פודינג בטעם וניל

הכנה:

לשים בקערת המיקסר את כל החומרים ולעבד לתערובת אחידה.

להעביר לתבנית ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-40-45 דקות, עד שקיסם עץ הננעץ במרכז העוגה יוצא עם פירורים לחים. לצנן ולמרוח בגנאש / קרם קצפת

מקור להשראה: בני סיידא, שוקולד

הערות / הארות:
* העוגה מתאימה  לעוגה זו הכפלתי את הכמויות הרשומות כאן ואפיתי כשתי עוגות נפרדות בשתי תבניות חד פעמיות מלבניות.
** העוגה טעימה גם בלי קצפת ובלגנים, רק עם ציפוי גנאש שוקולד פשוט (1/2 מיכל שמנת מתוקה בה להמיס 200 ג' שוקולד מריר). בגלל שרציתי עוגת יום הולדת גדולה ומרשימה, הוספתי שכבת קצפת בין שתי עוגות + קצפת לקישוט.

קישוט והוראות להנחת דף אכיל מבצק סוכר

להקציף את שתי הקצפות בנפרד. (עצה לעצלנים כדי לא לשטוף את המיקסר בין ההקצפות: מתחילים בהכנת קצפת וניל ואחר כך מעבירים אותה לקערה אחרת וממשיכים בקערת המיקסר בהכנת קצפת שוקו...). להקציף את השמנת המתוקה לקצפת רכה כ-40 שניות, לעצור את פעולת המיקסר, להוסיף את הפודינג (ואת אבקת שוקולית - לקצפת שוקו) ולהקציף שוב לקצפת יציבה.

להניח את העוגה על מגש הגשה ולמרוח 3/4 מקצפת שוקולד על העוגה בשכבה אחידה. משאירים 1/4 מהקצפת לקישוט.

להניח על שכבת הקצפת את העוגה השנייה, עם התחתית כלפי מעלה לקבלת משטח ישר יותר. למרוח את העוגה ואת הדפנות בקצפת וניל. אפשר להשאיר גם כמה כפות מקצפת וניל לקישוט.

דף אכיל זה בעצם דף שמודפס על נייר מבצק סוכר במדפסת מיוחדת. ניתן להזמין בכל עיצוב שרוצים, כולל תמונה שבחרתם ועיצבתם, פתרון מהיר ויעיל לעוגה מעוצבת ולא עמוסת בצק סוכר קשה לאכילה. עד השימוש שומרים את הדף באריזתו המקורית במקום יבש, קריר ומוצל, אסור לקפל או לגלגל אותו ובשום אופן לא להרטיב אותו. אם הדף לא מתאים לגודל העוגה, ניתן לגזור אותו עם מספריים לפני השימוש.

כדי להקל על קילוף הקלף שמגן על הדף האכיל, מומלץ להניח אותו ל-60 שניות במקפיא (לא יותר!). אז השקף יורד בקלות. עכשיו ניתן להדביק את הדף לציפוי העוגה (כל ציפוי מתאים, קצפת, גנאש, מוס וכו', רצוי ציפוי בהיר). ליישר שלא יישארו כיסי אוויר. מומלץ להניח את הדף על העוגה בסומך למועד האירוע, לתמונה לוקח כשעתיים להתמזג בצורה מושלמת עם הציפוי והיא נשארת ברורה וחדה כיומיים, אחר כך הצבעים יהפכו למטושטשים. גם לאחר הנחת הדף להימנע מהמגע עם המים, אחרת הצבעים יימרחו.

לאחר הנחת הדף אפשר לקשר את העוגה מסביב בקצפת. אני קישטתי בקצפת שוקו, ניתן גם להוסיף לקצפת שוקו כף של קצפת וניל, לערבב בעדינות בין שתי הקצפות בשתיים-שלוש תנועות קיפול בלבד ואז לעשות קישוטי "שיש" משני צבעים.



בעוגה הבאה שהוכנה לחגיגה המשפחתית כבר הייתי יצירתית יותר. עוגת קאנדי קראש.

גילעד אוהב מאוד את המשחק, למרות שאני מכורה לו קצת יותר ממנו (שלב 199, איך עוברים אותו?!) . אבל הוא בעיקר אהב את הרעיון של הסוכריות והזמין עוגה בסגנון. פתחתי אינטרנט להשראה וראיתי המון עוגות קאנדי קראש... מעוצבות בבצק סוכר. אז עם בזילופי קצפת אני ממש לא משהו, בבצק סוכר אני בכלל בכלל לא יודעת כלום. ואם זילופי קצפת זה נראה לי כיף מאוד וגם טעים מאוד, בצק סוכר, כמה שזה יפה, גם לא רוצה ללמוד כי מרגיש לי בלתי אכיל בעליל. אז אני הלכתי בדרך אחרת. כי מי צריך בצק סוכר אם יש לנו שוקולד...

עוגת קקאו חגיגית

מצרכים (לתבנית חד פעמית מלבנית או תבנית 25X30 * )
1/2 כוס (70 ג') קקאו
3/4 כוס מים רותחים
6 ביצים מופרדות לחלבונים ולחלמונים
1/2 1 כוסות (300 ג') סוכר
1/2 כוס שמן
2 כוסות (280 ג') קמח
1 שקית (10 ג') אבקת אפיה

לקרם (**לא חובה, ראה הערות/הארות)
1 מיכל (250 מ"ל) קצפת מתוקה להקצפה 32%-38%
1 אריזה (80 ג') אינסטנט פודינג בטעם שוקולד
200 גר' שמנת חמוצה 9%-15%

הכנה:

לערבב בקערה את הקקאו עם המים הרותחים לקבלת תערובת חלקה ללא גושים.

בקערת מיקסר להקציף את החלבונים, להוסיף בהדרגה חצי מכמות הסוכר (3/4 כוס) ולהמשיך לקבלת קצף יציב.

בקערה נפרדת להקציף עם המזלג את החלמונים עם יתרת הסוכר. להוסיף שמן, קמח ואבקת אפיה ולערבב יחד. להוסיף את תערובת הקקאו שבינתיים התקררה קצת ולערבב היטב.

להוסיף כשליש מקצף החלבונים ולקפל לתוך התערובת. להוסיף את שאר הקצף (עדיף בפעמיים) ולקפל לתערובת אחידה.

להעביר לתבנית ולאפות בתנור שחומן מראש לחום של 180 מעלות כ-40 דקות, עד שקיסם עץ הננעץ במרכז העוגה יוצא יבש.

לצנן את העוגה, ניתן להגיש אותה כמו שהיא או לצפות בגנאש / קרם

קרם:
להקציף את השמנת המתוקה לקצפת רכה כ-40 שניות, לעצור את פעולת המיקסר, להוסיף את הפודינג ואת השמנת החמוצה ולהקציף לקצפת יציבה. אם מכינים קרם - מומלץ לפרוס את העוגה לרוחב ולשים שכבת קרם נדיבה בין שתי השכבות של העוגה ולצפות בקרם (או בגנאש שוקולד).

מקור להשראה: שולה מודן (אין לי מושג מאיזה ספר כי מצאתי את המתכון ברחבי האינטרנט, משם כרגיל עבר עוד כמה שינויים אצלי...). חסרון של העוגה לעומת "עוגות כושיות לגן" - צריך להפריד ביצים וללכלך יותר מקערה אחת. במקרה זה - שווה קצת יותר עבודה מהרגיל.

הערות / הארות:
* עוגה זו יוצאת מספיק גבוהה מכמות המצרכים המקורית ואין צורך להכפיל את הכמויות.
** גם עוגה זו נפלאה רק עם גנאש שוקולד פשוט... או אפילו בלעדיו, רק קצת אבקת סוכר לקישוט. אבל אם רוצים עוגת יום הולדת משודרגת - הקרם הזה טעים בצורה בלתי רגילה ויהפוך את העוגה מעוד עוגה כושית לגן לעוגת "וואו". בעצם, שום דבר לא עוצר אתכם מלשדך את הקרם לכל עוגה שאוהבים, אפשר להפוך אותו לקרם וניל עם פודינג וניל, ואפשר גם למרוח מתחת לקרם שכבת ריבה שאוהבים. ואני עוד לא דיברתי על קרם עם פודינג ריבת חלב ולמרוח שכבה דקה של ריבת חלב למטה......

קישוט העוגה

מצפים את השוליים של העוגה בגנאש ומשאירים ריבוע ריק באמצע (להכין גנאש הכי רגיל והכי טעים: 1/2 מיכל שמנת מתוקה בה להמיס 200 ג' שוקולד מריר).


את הריבוע באמצע ממלאים בקצפת שוקולד שנותרה ומיישרים עם הפלטה / סכין. 


בעזרת סכין ארוכה או פלטה חורצים (רק בתוך הקצפת, לא לעומק העוגה) משבצות


ובתוך כל משבצת מניחים סוכרייה טעימה ולא בריאה. גם אם הסוכריות לא בדיוק בצורה של סוכריות קאנדי קראש - זה ממש לא חשוב, העיקר הרעיון. המדליק מאוד, יש לציין, הילדים הכי נגנבו... מפזרים קצת סוכריות צבעוניות מסביב ומזמינים את כולם לחפש את המהלך הראשון. רואים אותו?..


את סוכריות השוקולד עשיתי לבד: קרצפתי טיפה מהעוגה מהחלק הפנימי (איפה שלא רואים...), פררתי וערבבתי עם כף של גנאש. יצרתי כדורי שוקולד קטנטנים וציפיתי בסוכריות ציבעוניות. עשיתי שש כאלה, אך בזמן שלא הסתכלתי, אחת מהן נאכלה בסתר על ידי... לא, לא על ידי גילעד, אלא דווקא על ידי אבא שלו...


והתוצר הסופי עם הנרות



עוגה זו הייתה כל כך מוצלחת (והקרם שלה - פשוט אי אפשר להפסיק לטעום ממנו), שגם הצד הבוגר שבחוגגים הזמין אותה ליום הולדת שלו - למסיבה שאורגנה בכיתת חינוך שלו. התמונה להמחשה בלבד - עשיתי את העוגה איפה שהוא באזור אחת בלילה ולצלם כבר לא היה בכיוון. אז התמונה היחידה היא תמונת טלפון שצולמה בכיתה של בעלי (חדי העין ישימו לב שהיא על שולחן כיתה בבית הספר)... התלהבתי מהרעיון ה"עיצובי" של פסים אלכסוניים - פס של גנאש ופס של קרם קצפת, והוא עוד יחזור בהזדמנות הקרובה לעוגה חגיגית... ואם לא אעשה את זה באחת בלילה לאחר יום עבודה של 11 שעות, אולי אפילו הפסים ייצאו לי ישרים...



יום שישי, 27 בספטמבר 2013

אמא של גילעד

התלבטנו בנוגע לשם עד לרגע האחרון. כשהמוהל אמר: "ויקרא שמו בישראל..." בעלי עוד הסתכל עליי עם סימן שאלה במבט - האם אנחנו סגורים על השם. הנהנתי מתחת למפל הדמעות - בכיתי במהלך כל הברית, לחוצה עד כדי היסטריה. וכך הוצג ילדנו הבכור לעולם - גילעד. עם "י", למרות שמורות ללשון מתנגדות לרעיון, כי הוא צריך להיות גיל עד, שמח תמיד.
כשגילעד היה בן שנה וחצי, נחטף גלעד שליט. שעות ארוכות דיברו בטלוויזיה על החטיפה ושאלו "איפה גלעד". גילעד שלי שאז למד כבר לדבר (ומאז לא שותק לרגע), צעק על הטלוויזיה בחזרה - "הנה גילעד". עד אז כששמעו את השם של הילד שלנו, כולם אמרו - איזה שם מקסים! מרגע זה, בין אם זאת גננת בגן החדש, המוכרת הידידותית בחנות בגדים או רופא בקופת חולים ששומעים את השם גילעד, חושבים על גלעד. רואה להם את זה בעיניים, אסוציאציה שכבר לא נשלטת. אסוציאציה שעושה לי לא נוח. רגשותיי מעורבות לגבי זה. מצד אחד זה שם הכי יפה בעולם והכי מתאים לילד שלי, במיוחד בפירוש הנוסף שנתנו לו - גיל עד. מצד שני, הייתה לי תחושה שבגלל השם אני מרגישה יותר חד את הכאב על גלעד, את הכאב של אמא שלו. כששומעת ש"גלעד הוא ילד של כולנו", בשבילי יש לזה משמעות נוספת. ובדיעבד, אם גילעד היה נולד אחרי החטיפה, לא הייתי בוחרת לו את השם הזה, שוב בגלל האסוציאציה הכואבת. גם גילעד שלי יותר רגיש לנושא מכל ילד אחר בגילו, גם בגלל השם.
- איך ילדים קראו לך בבית הספר כשרצו לפגוע בך? - שאל אותי גילעד לפני כמה שבועות.
- "תפוזינה" - בגלל שאני ג`ינג`ית והם חשבו שזה מצחיק - עניתי, - למה אתה שואל? קוראים לך ב"שמות" בבית הספר?
- כן, קוראים לי "גלעד שליט שיושב בשבי בעזה", וזה ממש פוגע כי אני לא בשבי ואני לא רוצה להיות לא בעזה ולא בכלא.
קפאתי במקום. הרוע של ילדים בני שבע... ניסיתי להסביר לגילעד שזאת מחמאה שמשווים אותו לגלעד. כי גלעד יושב בשבי כי הוא גיבור, הוא חייל שנלחם בשביל המדינה שלו. ואז ישבנו וניהלנו שיחה ארוכה על הצבא, על החיילים ועל כך שהמדינה שלנו חייבת לעשות הכל בשביל לשמור על החיילים ששומרים עליה.
והנה, באיחור של חמש שנים, זה אמור לקרות. אני מלאת חששות מסיבוך של הרגע האחרון ומלאת אופטימיות זהירה. אופטימיות שאמא של גלעד סוף סוף תחבק את בנה. כי גם אני אמא. של גילעד. וכשמדובר בילד שלנו שאלה של מחיר אינה רלוונטית.
מנסה לחשוב לאיזה עולם גלעד אמור לחזור. עולם, ממנו נזרק לחמש שנים, חוזר חזרה אך לא לאותה נקודה. סוג של נסיעה בזמן. עולם שהוא לא מכיר, עולם של פייסבוק, אייפון וראליטי. עולם שבו אנשים התחתנו, נולדו, התגרשו, למדו, נסעו לחו"ל. חיו את החיים שלהם. גילעד שלי עוד מעט כבר בן שבע, בשביל גלעד הזמן הזה קפא. ובטלוויזיה, כששואלים עכשיו "איפה גלעד?", כרמל, ילדה שלנו שנולדה במהלך הזמן הקפוא של גלעד, רצה ומחפשת את אחיה.
בשביל לסיים את הרשומה עם טעם מתוק - עוגה שגילעד שלי מאוד אוהב. הוא קרא לה "עוגת מילקי קפוצ`ינו" על שם המעדן האהוב עליו. העוגה - שדרוג שלי על בסיס עוגת "קרם על הקרם" של פסקל רובין פרץ. את התמונה אני לא ממש  אוהבת (מי שהמציא שעון חורף לא חשב על בלוגי אוכל חובבנים נטולי תאורה מקצועית), אבל העוגה מומלצת מאוד, קלה מאוד להכנה וטעימה עד אין סוף.
שיהיה חג שמח וכולנו מחכים לסיומו השמח עוד יותר.
עוגת מילקי קפוצ`ינו

לשים ♥ - להכין יום מראש, העוגה צריכה להיות לילה במקרר. תבנית מומלצת - עגולה מתפרקת 26 ס"מ.
מצרכים:
לבסיס:
6 ביצים מופרדות
6 כפות סוכר
1 אינסטנט פודינג בטעם אגוזים או שוקולד
2 כפות קקאו
למוס:
1 שמנת מתוקה להקצפה (32% - 38%)
1/2 כוס חלב
250 גר` גבינה לבנה
2 כפות קפה (לא משקה, אבקה)
1 אינסטנט פודינג בטעם ריבת חלב 
לציפוי שוקולד:
100 גר` שוקולד מריר
25 גר` חמאה
2 כפות חלב
1 כף קפה (אבקה)
הכנה:
בסיס:
להקציף את החלבונים לקצף רך, להוסיף בהדרגה סוכר כף אחרי כף ולהמשיך את ההקצפה לקבלת קצף יציב.
להוסיף את הפודינג והקקאו, לקפל יחד.
לטרוף את החלמונים עם מזלג, להוסיף לחלבונים ולקפל יחד.
לאפות בתנור מחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-25 דקות.
כשהעוגה מתקררת, היא נופלת מאוד וזה נורמלי, נוצרת מין קערה למילוי בקרם.
מוס:
להקציף את כל החומרים יחד לקבלת קרם אחיד.
למרוח את הקרם על העוגה הקרה.
ציפוי שוקולד:
להמיס את כל החומרים יחד במיקרו. לערבב היטב לקבלת תערובת חלקה.
כשהציפוי עדיין חם לצקת על העוגה.

יום חמישי, 26 בספטמבר 2013

ספר, עוגה, יום הולדת

בשעת שקיעה אביבית חמה הופיעו באגמי פטריארך שני אזרחים. אחד מהם כבן ארבעים, לבוש חליפה קיצית אפורה............
כך מתחיל הספר האהוב עליי, אמנם בשפה אחרת. ממאות ספרים שקראתי (כן, תולעת ספרים אני) כבר עשרים שנה זה הספר שממשיך להיות בראש המדרג הפרטי שלי. "האמן ומרגריטה" של בולגקוב. אותו כרך בצבע חום דהוי שיצא לאור בשנת 1988 ואמא הביאה הביתה כמו אוצר גדול שהיה קשה להשיג, עדיין מונח על שולחני ולפחות פעם בחצי שנה, למרות שמכירה את הספר בעל פה, חייבת לקרוא אותו שוב. וכל פעם מגלה בכל קריאה מחודשת עוד רמז, עוד רובד, עוד פנינה שעד עכשיו הסתתרה מעיניי.
הייתי בת עשר. אחותי הגדולה ממני בעשר שנים וחברותיה, סטודנטיות שנה ב' ללשון ולספרות, דיברו ארוכות בסלון אצלנו בבית על הסופר, על הרדיפות שעבר והספר בפתאום הפך לנגיש (יחסית) לקהל הרחב בברית המועצות שנת 1988 שעמדה בפני השינויים ההיסטוריים הגדולים. "זה הספר הכי טוב שקראתי בכל חיי!" הגיעו כולן להסכמה. ואני כהרגלי המגונה (והמרגיז - אך את זה אני רק עכשיו מבינה ...) ישבתי איתן והקשבתי לשיחה, לא מוכנה לצאת מהחדר. "אמא, תיקחי אותה כבר, היא מפריעה לנו שוב!" - בסוף התעצבנה אחותי. ואני, שתמיד רציתי להוכיח לכולם שלמרות הפער הגדול בגיל, יכולה לעשות את אותן הדברים שאחותי עושה, יצאתי מהחדר ולקחתי את הספר איתי. כמה ימים אחרי, בנון-שלנטיות של גיל עשר, הנחתי את הספר על השולחן ליד אחותי ואמרתי כביכול לעצמי: "אכן הספר הכי טוב שקראתי בכל חיי!".
- את?! את קראת את הספר? - התפלאה אחותי שתמיד דאגה להראות לי את מקומי כילדה לעומת מקומה כבוגרת - זה לא ספר לילדים. מה את הבנת ממנו?
- הבנתי הכל!
- כן? אז בואי נראה, מי חטף את האנשים בלילות מדירתם?
- המממ.... השטן!
- את רואה שלא הבנת כלום! זה לא השטן, זאת המשטרה החשאית.
שתקתי. הרמתי את הספר מהשולחן ויצאתי מהחדר. היכול להיות שבאמת לא הבנתי את הספר? פספסתי? פתחתי אותו שוב בעמוד הראשון, הפעם מצוידת במידע שזה לא השטן, זאת המשטרה החשאית, מנסה להרכיב מחדש את הפאזל של הספר. אני אוכיח לכולם שאני מבינה, שאני בוגרת! בגיל עשר אהבתי את סיפור הרפתקאותיו של השטן במוסקבה, של העוזרים השובבים שלו שמסובבים את כולם סביב עצמם. את החלק ההיסטורי של הספר על פונטיוס פילטוס וישו פשוט דפדפתי. בגיל שתיים עשרה זה התהפך, התחלתי להתעניין בהיסטוריה ודווקא את החלקים ההיסטוריים קראתי בשקיקה. "לבוש שכמייה לבנה עם בטנה אדומה כדם, בהליכת הפרשים המדשדשת שלו, השכם בבוקר ביום הארבע-עשר בחודש האביבי ניסן, אל סטיו-העמודים המקורה בין שני אגפי ארמונו של הורדוס הגדול, יצא הפרוקורטור של ארץ יהודה, פונטיוס פילטוס......". בעקבות הספר אף מצאתי את עצמי בוויכוח סוער מול כל הכיתה עם המורה שלנו להיסטוריה שממרום השכלתה הסובייטית המגויסת דיברה שטויות על התקופה העתיקה. מזל שזה היה כבר ב-1990, כמה שנים לפני על ויכוח כזה המשטרה החשאית (הגרועה מהשטן...) הייתה מבקרת את אבא שלי על החינוך האנטי-קומוניסטי שמעניק לילדה שלו... בגיל ארבע עשרה הרומן של מרגריטה והאמן הוא זה שהעסיק אותי בספר. חלמתי על אהבה והתמוגגתי מכל מילה: "היא נשאה בידיה פרחים צהובים שהתבלטו על רקע המעיל השחור שלה... האהבה קפצה לפנינו כמו שקופץ רוצח בסמטה, כמתחת לאדמה, ופגעה בשנינו בבת-אחת, כך פוגע ברק, כך פוגע סכין של שודד!".
ומרגריטה? אשה נשואה בת שלושים, שמוכנה למכור את נשמתה לשטן כדי לקבל פיסת מידע על מאהבה הסודי. קראתי עליה, דמיינתי אותה, הסתכלתי עליה מרחוק. היא לא מכירה אותי, אך אני מכירה אותה היטב. מכירה את סודותיה, מכירה את מחשבותיה. לא רוצה להיות היא, אך מעריצה אותה. כוחה המדהים של ספרות, היא בת אלמוות, אני לא. הכרתי אותה כשהייתי בת עשר, היא הייתה בת שלושים. אני התבגרתי, התאהבתי, התחתנתי, היא נשארה אותה מרגריטה. ואז הגיע הרגע. כשהיא עדיין בת שלושים ואני כבר לא. השבוע היה לי יום הולדת, כן, זאת בעצם המטרה של כל הרשומה הארוכה הזאת שסחפה אותי למקומות אחרים. השבוע הייתי בת שלושים ושלוש וביום ההולדת שלי נזכרתי במרגריטה, שעדיין נשארה בת שלושים.
ולכבוד יום ההולדת שלי הבאתי עוגה - אם כבר אני בהתקף של נוסטלגיה ממרום שנותיי, אז גם העוגה היא נוסטלגית. עוגה רוסית פופולרית קלה מאוד להכנה, עם הרבה שמנת חמוצה וטעם של זיכרון מהמטבח של סבתא (וקצת עדכונים שלי). הקרם שלה זה הפינוק הזמין ביותר שלי מהילדות - כשרציתי משהו מתוק באותו רגע, הייתי מערבבת גביע של שמנת חמוצה עם כמה כפות סוכר ואוכלת ככה,, עם כפית. מי ספר אז קלוריות...
מאחלת לעצמי ולכולם שנזכה לעוד הרבה שנים, הרבה עוגות והרבה ספרים טובים.
עוגה בשחור - לבן עם קרם שמנת חמוצה

מצרכים:
לבצק:2 ביצים
1 כוס סוכר
1 שקית סוכר וניל
1.5 כוסות קמח + 1 כפית א. אפיה
200 גר' שמנת חמוצה 9%
2 כפות קקאו
לקרם:
3-4 גביעי שמנת חמוצה (כמה שיותר קרם - זה רק יטיב עם העוגה. אני השתמשתי בשני גביעים 9% + גביע אחד של 27%)
1/2 - 3/4 כוס סוכר
לציפוי שוקולד (אפשר להכפיל את הכמויות בשביל לצפות את כל העוגה, בשבילי זה כבר היה עמוס מדי):
30 גר' חמאה
50 גר' שוקולד מריר
1 כף קקאו
2 כפות חלב
2 כפות סוכר
שקדים מולבנים גרוסים לפיזור מעל ציפוי השוקולד (לא חובה)
הכנה:
לערבב את כל המצרכים לבצק, חוץ מקקאו. לחלק את הבצק לשני חלקים, לחלק אחד להוסיף את הקקאו.
הבצק הוא נוזלי, להעביר בעזרת כף לשתי תבניות מלבניות או (פטנט לעצלנים) לסדר את הבצק הבהיר והבצק הכהה אחד ליד השני בתבנית הגדולה של התנור.

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-25 דקות. לתת לעוגה להצטנן ולחתוך לקוביות.
להכנת הקרם לערבב היטב את השמנת עם הסוכר, לא חייב להקציף במיקסר. לסדר את קוביות העוגה בתבנית עמוקה, כהה ליד בהיר, ומעל כל שכבה של עוגה לשפוך קרם בנדיבות.
להכנת הציפוי להמיס את כל המצרכים במיקרו, לערבב היטב לקבלת קרם חלק ולשפוך מעל העוגה. לפזר מעל את השקדים הגרוסים.

יום שני, 16 בספטמבר 2013

עוגת נפוליאון (מילפיי)



חג הסילבסטר (או איך שקראנו לו - "חג השנה החדשה") היה החג האהוב עליי בילדות הרחוקה. עולם אחר לחלוטין של חוויות שנורא קשה לי להסביר אותו אפילו לבעלי. ההכנות של חודש לפני, ריח של החג, ניצוצות בחלונות הראווה ובעיני ילדים. חורף, שלג, חופש. קונפטי שזורקים אחד על השני בבית הספר. שולחן חג עמוס בכל טוב ומוזיקה (מזוויעה למדי, אבל זה מה שהיה) - הופעות מיוחדות לכבוד החג עד השעות הקטנות של הבוקר. מותר להישאר ערים בלילה עד מאוחר ומחר לקום מתי שרוצים, אפילו באחד בצהריים. עץ, קישוטים, תחפושות, מתנות, התרגשות, "סבא קור" והנכדה שלו - שלגיה. מופעים מיוחדים לילדים, ריקודים מסביב לעץ ענק והפתעות מתוקות בקופסאות קרטון כחולות שחולקו לילדים לאחר המופע. והמתנות שהיו מחכות לי מתחת לעץ בראשון לינואר - כביכול מסבא קור... ואין, פשוט אין שום קשר לדת או לסילבסטר או לחג המולד. כל היופי של החג שזה היה חג לילדים, נטול השפעות פוליטיות (חוץ מפניית "ראש המדינה" לעם בחצות, אבל גם הנאום הזה, שלא כהרגלם של "ראשי מדינות", היה נמשך רק כמה דקות).
בשנים הראשונות שלי בארץ ניסיתי כמו רוב ה"רוסים" כאן לשחזר את אווירת החג. אחר כך ויתרתי, וגם גדלתי. גם ככה זה לא זה. את הילדות אי אפשר לשחזר. את ההתרגשות בהוצאת ארגזים מלאי אבק מהמחסן - ובתוכם קישוטים נוצצים לעץ. בתור הכי קטנה במפשחה קישוט העץ היה תפקידי - ואיזה תפקיד קסום זה היה! ואני עוד הייתי זוכה לעשות את זה פעמיים - בבית ההורים ובבית של סבא וסבתא, ביחד עם סבתא...
דווקא בשנים האחרונות, כנראה בהשפעת ה"פתיחות לעולם" מתחילים לחגוג את החג גם כאן. אבל זה אחר לגמרי. החל מהשם, זה אחר לגמרי. נשיקה בחצות והשתכרות עד אובדן חושים - זאת לא הילדות... אז עדיף כבר לא לעשות כלום.
כמו כל חג שמכבד את עצמו גם בחג הזה הרבה סובב סביב האוכל. בתנאיי איך נקרא לזה?.. הצנע הסבוייטי כבר שבועות מראש היו מתחילים לאגור מצרכים לארוחה החגיגית. שולחן החג היה עמוס בכל טוב והיו בוודאי כמה מאכלים מסורתיים שמזוהים עם החג. במשפחה שלנו זה היה סלט אוליבייה (סלט מיונז, שבכל העולם חוץ מרוסיה קוראים לו "סלט רוסי"), כשעל קיצוץ הירקות לסלט הייתה אחראית אחותי הגדולה. רגל כרושה שסבתא הייתה מכינה בצורה שאף אחד לא בחיים מצליח לשחזר ועוף ממולא "נוסח יידיש" מיוחד שאף אחד גם לא מנסה לשחזר - מילוי פשוט של הרבה בצל מטוגן, שום, קצת סולת וחלקים פנימיים של עוף שידי הזהב של סבתא היו הופכים למעדן אלוהי... עלי גפן ממולאים בבשר ואורז של אמא - תענוג. ועוגה מיוחדת אותה הייתה מביאה אלינו אחותה של סבתא (הסבתא השניה), דודה אנה - עוגת נפוליאון, כוכבת לא רק של החג הזה אלא של כל אירוע משפחתי אצלנו. דודה אנה הייתה מכינה כמה מעוגות נפואליון והייתה מעבירה אותן לכל בני המשפחה הרחבה ביום החג. הייתה קונדיטורית בחסד עליון, כשעוד לא היו כל הגד`טים והמצרכים המיוחדים למטבח שכל כך מקלים על חיינו היום. נפוליאון הייתה עוגת הסמל שלה והיא לא הייתה מוכנה לגלות את המתכון לאף אחד. אמא שלי היחידה שהצליחה לקבל ממנה מתכון, וגם זה רק - מתכון לקרם של העוגה. המתכון לבצק הרך והמדהים שהיה נשאר בו זמנית פריך וגם נמס בפה - נעלם לתמיד ביחד עם דודה אנה לפני כמעט עשרים שנה.
הגרסה הצרפתית של העוגה נקראת "מילפיי" - אלף העלים. אין שום, אבל שום קשר לעוגת "מילפיי" שמוכרים כאן בקונדיטוריות.... יש לעוגה הזאת גם אלף גרסאות שונות. ניסיתי בבית רק גרסה אחת כי ההכנה דורשת די הרבה השקעה. המרכיבים פשוטים - אך צריך לעבוד מהר מאוד עם שכבות הבצק - לרדד, לאפות, ליישר. ויש 14 כאלה... למרות שההשקעה משתלמת בכל ביס וביס מהעוגה המדהימה הזאת. 
אמנם הגרסה שניסיתי היא לא גרסת הילדות שלי, שכמו שאמרתי - כבר לא ניתנת לשחזור, אבל מאוד מאוד טעימה, רטובה ועמוסה בקרם, מזכירה בטעמה גלידת וניל שקצת נמסה. תענוג שחייבים לטעום לפחות פעם בחיים. ובוודאי לעוגה הזאת יש גם אופציה לעצלנים - להשתמש בבצק עלים קנוי ולהכין רק את הקרם (ובמקרה זה אני מכינה את הקרם המפורסם של דודה אנה, אכתוב אותו בהזמדנות אחרת).
מצרכים לבצק:
1 כוס חלב
100 גר` חמאה
1 כוס סוכר
1 ביצה
1 כפית מלח
4.5 כוסות קמח

הכנת הבצק:
לחמם את החלב, להוסיף חמאה, לחמם ביחד עד להמסת החמאה. לערבב ולתת טיפה להתקרר.
להקציף ביחד ביצה עם סוכר ולהוסיף לתערובת החלב תוך כדי הקצפה. התערובת צריכה להיות עדיין חמה - כדי הקמח "יתבשל". להוסיף את הקמח וכפית מלח, לערבל ביחד לקבלת בצק רך.
לחמם את התנור לחום גבוה - 180-190 מעלות. לחלק את הבצק ל-14 כדורים. לרדד כל כדור הכי דק שאפשר. לחורר עלה בצק בעזרת מזלג ולאפות כמה דקות כל עלה - הם מוכנים תוך דקות ספורות, אז לא להתרחק מהתנור. אפשר לאפות בתנור טורבו ואז להכניס שתי תבניות עם בצק כל פעם - אני לא מספיקה לעבוד כל כך מהר אז אופה תבנית אחרי תבנית - בזמן שתבנית אחת נאפית בתנור, אני מרדדת עלה נוסף.
עלה בצק מוכן לישר לפי צורה רצויה. אני עשיתי בצורת לב - הנחתי תבנית לב מעל עלה בצק אפוי וחתכתי עם סכין חדה. לעשות את זה מיד שמוציאים מהתנור, אחרת עלה בצק יכול להתפורר. שכבות בצק מוכנות אפשר להעמיס אחת על השניה ושאריות שנשארו אחרי היישור - לפורר לפירורים גדולים ולשמור בצד.

מצרכים לקרם:

2 ליטר חלב
6 חלמונים (חלבונים אפשר להקפיא ואח"כ להכין נשיקות או עוגת מקצפת טעימה)
1.5 כוסות סוכר
2 שקיות סוכר וניל
4 כפות קמח
100 גר` חמאה
הכנת הקרם:
לערבל את כל המצרכים ביחד חוץ מהחמאה, להעביר לסיר בישול ולבשל על הגז על אש קטנה, תוך ערבוב מתמיד - זה הקטע הכי מייגע שלוקח כ-10 דקות. הקרם בהדרגה הופך לסמיך יותר. כשהקרם נהיה בסמכות בערך של יוגורט - להוריד מהאש, לקרר קצת ולהוסיף את החמאה והלקציף היטב עד שהחמאה תימס לחלוטין.
הרכבת העוגה:
מרכיבים את העוגה כשהקרם עדיין חם. מניחים נייר כסף בתבנית ומשאירים הרבה שוליים כדי לעטוף אחר כך את העוגה.
שמים עלה בצק אפוי ומורחים קרם בנדיבות - כ-8-10 כפות קרם על כל עלה. כך בונים "מגדל" מכל העלים שהכנו. להניח עלים אחד על השני בעדינות, לא ללחוץ. הקרם נוזל החוצה בכל מצב, לא נורא, הכל נשאר בתוך נייר כסף והרוב יספג אחר כך בתוך העוגה. ואם הקרם נשאר - אפשר להקפיא אותו והוא טעים כמו גלידה. או שעזבו להקפיא - אוכלים אותו עם כפית והחיים יפים...
מפזרים על שכבת הקרם העליונה את פירורי הבצק שהכנו. קצת מהפירורים מטביעים בתוך הקרם שנזל מהעוגה - אחר כך נקשט איתם שולי העוגה.
עוטפים את העוגה בנייר כסף - לא להצמיד את הנייר בצדדים, חייבים להשאיר מקום כי העוגה "מתרחבת" כשהקרם נספג.
מניחים את העוגה במקרר ל-10 שעות לפחות, עדיף 24 שעות. העוגה המוכנה תהיה רכה מאוד ורטובה מאוד מהקרם. וטעימה מאוד - את זה כבר אמרתי?..
התמונה - איזה פחד לחשוב איך שהשנים טסות לי - מלפני ארבע שנים. נסעתי להורים בראשון לינואר 2006 והבאתי להם את העוגה, לשחזר קצת מטעמי הילדות. אמא שלי הייתה בהלם :) עכשיו אחרי שפרסמתי את המתכון אני חושבת שלאור הניסיון שצברתי במטבח בשנים אלה - ההכנה באמת לא נראת מפחידה כל כך. סימנתי להכנה חוזרת...


פינת הפרגון 

תגובה מרגשת מאוד שקיבלתי עם פרסום המתכון בבלוג הקודם שלי בתפוז וחייבת להעתיק לכאן: 
תודה על הפוסט המדהים הזה!
ורק את יכולה להבין למה אני כה מודה לך :-)
לא היית יכולה לתאר את אווירת החג יותר ממה שעשית. לרגע לגמרי החזרת אותי 13 שנה אחורה, אני דומעת... פוסט מרגש מאוד.
כמה זמן לא הרגשתי את תחשת החג הזו! את הזיקוקים בלילה. את הקור המקפיא ואת השלג. את הקסם של החג. את ריח העץ...