שומרים על המשקל שלא יברח. פשטידת זוקיני וגבינה

אני אחרי לידה. אמרו לי שזה תירוץ שאפשר למשוך עד גיל 18. של אחרון הילדים, כמובן. אני בתור גיבורה גדולה ולאחר ניסיון מוצלח עם שומרי משקל לפני כשנה וחצי, הייתי בטוחה ששבועיים אחרי הלידה כבר אתחיל בשגרת ספירת הנקודות והשלת הקילוגרמים שאספתי בדרך לאושר הנולד. הרי אני בבית, אז אוכל לעבוד "לפי הספר", לבשל רק לעצמי, לאכול לצהריים 200 גר' חזה עוף צלוי בגריל, להקפיץ שעועית ירוקה לארוחת הערב ותוך כמה חודשים אני חוזרת לג'ינס מימי התיכון. הצחקתי את עצמי. אופטימיות בלתי מוסברת, בתור אמא לילד שלישי (וואו, עדיין מדהים אותי התואר הזה...) הייתי אמורה לדעת כבר מראש שזה לא יעבוד. לא שבועיים אחרי, גם לא חודשיים. מילא לא לישון, אבל גם לא לאכול? וגם לתפקד תוך כדי? החלטתי שאחזור לשגרה ברגע ש"אחזור לשגרה", כלומר, לעבודה. הרי במשרד יש פחות פיתויים ויותר סדר יום.

עדיין הייתי אופטימית מדי או אמיצה מדי. אבל מימשתי את ההחלטה. עדיין לא ישנה בלילות (חצי מלכות תמורת שש שעות שינה רצופות!!), עובדת במה שאפשר להגדיר כמשרה וחצי, יש לי שלושה ילדים ועכשיו אני גם אוכלת נכון. כלומר, אחרי יום עבודה קשה אני לא יכולה להתפרע על מגש פיצה. אלא עומדת ומקפיצה ירקות וצולה חזה עוף. ואין בראוניז עסיסי עם כוס קפה לנחמה, מקסימום שתי קוביות שוקולד מריר. בית משוגעים שלום. מציאות הזויה של קצב מטורף. תמיד התלוננתי שאני חיה בקצב מסחרר. בשביל להבין מה זה מסחרר באמת, הייתי צריכה ללדת ילד שלישי. הבנתי שעד עכשיו זה היה סתם לונה פרק לקטנטנים. עכשיו זאת רכבת הרים אמיתית. למעלה, למטה, לופ 360 מעלות. לפעמים אני ממש צורחת באמצע הנסיעה - מפחד, כמובן. אבל תוך כדי כבר הורדתי 4 ק"ג בחודש. הדרך עוד ארוכה ליעד שהצבתי, ואולי אהיה מחורפנת, אבל רזה. גם משהו.

לכבוד המירוץ לג'ינס המיוחל, במעמד חגיגי זה מכניסה כמה תגים חדשים לבלוג - #דיאטה #שומרי משקל. אנסה מדי פעם (ברמת תדירות משתנה, תלוי בלופים ברכבת ההרים הפרטית שלי) להביא מתכונים דיאטטים שיהיו טעימים גם לנו וגם לילדים, ובתור בונוס -  לנקד אותם בהתאם לשיטת שומרי משקל. ולא, זה ממש לא אומר שלא יהיו כאן יותר עוגות - כי אצלי החשק לאפות הוא חזק מהחשק לאכול.... עוד נמיס ביחד שוקולד מריר ונקציף שמנת מתוקה, רק במינון קצת יותר נמוך. להגיד שלא אטעם מהדברים האלה? בוודאי שאטעם, כי אני בדיאטה ולא בעונש. פשוט במקום שתי פרוסות עוגה בחושה ליד הקפה של שבת בבוקר אסתפק (טוב, אנסה להסתפק...) בחצי פרוסה, וזאת בדיוק הסיבה למה בחרתי דווקא בשומרי משקל - אני יכולה לאכול הכל, פשוט לשלוט במינון. טוב, כמעט הכל. הידעתם שמלוואח אחד שווה כמעט ל-3/4 מהתפריט היומי המומלץ? אוי לי.

חוסר צדק ברמה קוסמית: אני זאת שמשקיעה, ממלמלת לעצמי מספרים כל יום, סופרת גרגירי סוכר בכוס קפה, רושמת ביומן כל ערב, רצה למפגשים השבועיים... והורדתי 4 ק"ג בחודש. בעלי, בלי לעשות שום דבר מתוך זה, הוריד שתיים. מצד שני, הוא גם עלה ביחד איתי בהריון, מבלי לסחוב את התינוק....

פשטידת זוקיני וגבינה

מצרכים:
1 בצל גדול - קצוץ
1 כף שמן
2 זוקיני גדולים - לגרר בפומפייה גסה ולסחוט
250 גר' גבינת קוטג' 5%
250 גר' גבינה לבנה 5%
2 ביצים
3 כפות קוואקר
תיבול: כפית שטוחה מלח, חצי כפית פלל שחור גרוס, כפית שטוחה אורגנו

הכנה:

לחמם את השמן במחבת ולטגן את הבצל עד להזהבה.

לערבב בקערה את הזוקיני עם הגבינות, הביצים והקוואקר. להוסיף את הבצל ולבל לפי הטעם.

להעביר לתבנית ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-40 דקות.

מומלץ לתת לפשטידה להתקרר קצת ולהתייצב לפני הפריסה.

הע/ארות:

מה שאני אוהבת במתכוני פשטידות - אופציות לגיוון חופשי. זוקיני אפשר להחליף בקישואים (לסחוט היטב, כי קישואים אוגרים יותר נוזלים), אפשר לשנות את הגבינות, להוסיף בולגרית או צהובה. הכל הולך על עקרון "ערבב ושלח".

קצת מתמטיקה של שומרי משקל
ניקוד:
בצל - 0
שמן - 3
זוקיני - 0
קוטג' - 6
גבינה לבנה - 7
ביצים - 4
קוואקר - 3
סה"כ ניקוד: 23
בחלוקה ל-6 מנות גדולות ויפות - קצות פחות מ-4 נקודות
סלט ירקות גדול ליד ב-0 נקודות עם כף טחינה (1 נקודה), 5 זיתים (1 נקודה) - ויש כאן ארוחת בוקר מצוינת וקלה בכל המובנים ב-6 נקודות בלבד.
ניתן "להוזיל" את הפשטידה, כמובן, על ידי שימוש במוצרי חלב עם פחות אחוזי שומן.

ולמי שסופר בשיטת הקלוריות - יש גם טבלת ערכים תזונתיים חמתכון באתר FoodsDictionary המעולה.

* אופס, גיליתי הרגע שכבר יש תג של #דיאטה בבלוג שלי. טוב, נו, זה המצב שלי ב"און אנד אוף" ב-15 שנים אחרונות....

סלבדור דאלי וארוחת בוקר של יום קיץ. סירניקי - לביבות גבינה בגרסה אפויה

בוקר של שקט מוחלט בבית. הקטנצ'יק נרדם, הגדולים יצאו לבילוי בחוץ עם אבא. שקט מצלצל כזה, ששואב פנימה, מעוות את תחושת הזמן והמציאות. דקות שנראות כנצח, נצח שנראה כדקה ותכף יסתיים. עונג צרוף כי הקיץ לא זכיתי להרבה זמן של שקט. רגעים נדירים שבמקום לנצל אותם לשינה (וחסרות כאן שעות שינה...) אני מכינה לי עוד כוס קפה ופותחת מחשב. דף לבן שמתחילה למלא אותו באותיות קטנות ושחורות. מחשבות ללא קו מסוים, דברים של התחלה ודברים של סוף. סוף לא במובן השלילי. סוף במובן של סיום. סוף של קיץ. סוף של חופשת הלידה. תחילת תקופה חדשה. תקופת שגרת חיים בחמישייה.

מי המציא שבחופשת הלידה צריך לישון כשהתינוק ישן? לגמרי לא נכון וגם לא כל כך יישים. אם אשן כל פעם שהתינוק ישן, אמצא את עצמי כל היום (וכל הלילה) סביב התינוק וסביב עצמי, סביב שגרת קקי-החתלה-אוכל-לישון-מקלחת-החתלה-בכי-אוכל-לישון-בכי-חיוכים-אוכל-לישון. לא אספיק לעשות כלום ועדיין אהיה עייפה (כי שינה מקוטעת זאת לא באמת שינה). אז אם כבר עייפה, מכינה קפה חזק (איזה תענוג אחרי תשעה חודשים שלא יכולתי אפילו להריח קפה...), לוקחת שתי קוביות שוקולד מריר (שתיים, אמרתי, לא חצי חבילה! טוב, בסדר, שלוש...) ומסתערת מלאת כוונות על משימות היום. בערב, עם עוד כוס קפה ביד (רביעית? חמישית? מי סופר..) מגלה שחצי מהדברים שסימנתי לבצע - בכל זאת לא הספקתי, וחופשת הלידה תכף עומדת להיגמר. אז לישון? מה פתאום לישון, גם אם האותיות כבר מתבלבלות על המקדלת, כלומר, מקלדת - ואם לא סימון שגיאות אוטומטי של התוכנה היו פה הרבה יותר כאלה...

אני הולכת להתגעגע לתקופה הזו. גם אם לא היה לי שקט ולא הייתה לי שינה. כמו תמונה של סלבדור דאלי, הרגשתי בשלושה חודשים אלה שהזמן שלי נמתח, השעון הפך לנוזלי ותעתע בי. שבועות רצות לי מהר מדי, כל שבוע עובר כשנייה, ויש לי רק 14 שבועות כאלה. אבל כל שנייה קבלה משמעות אחרת מהרגיל. לעומת ימי שגרה, כבר אין לכל שנייה כל כך הרבה חשיבות ולחץ (טוב, חוץ מהרגעים ששחר צורח מרעב ובאותה השנייה צריך לארגן לו בקבוק כי הוא מתנהג כאילו שלושה ימים לא אכל... כנראה גם הזמן שלו מתעוות...). אפשר לשחרר, אפשר להרפות קצת מהמתח הפנימי התמידי בו אנחנו נתונים באופן קבוע, גם בלי לשים לב. אפשר לתת לשנייה לעבור, ואפילו לדקה, ואם הילדים ילכו להתקלח עשר דקות מאוחר יותר, שום דבר לא קרה. כי חופש. חופש, איזה מפתיע, גם אצלי. נכון, חופש בצורה מוגבלת מאוד, נכון, אני עובדת עכשיו מהבית ויש תינוק ויש שני ילדים גדולים, וצריך לבשל ולקפל כביסה. אבל חופש. חופש מהלחץ. חופש מההכרח לעשות כאן ומיד ובאותו הרגע אחרת העולם מתהפך. חופש מלהסתכל על השעון ולתכנן את הזמנים על השנייה. אני לא רגילה ואני נהנית כל כך מההרפיה זמנית זו. תכף זה נגמר.

אתגעגע לבקרים, למרות הקימה המוקדמת מדי (שחר, השעה רק רבע לחמש, אמצע הלילה, תחזור לישון!!). אך לא צריך למהר, לא צריך לרוץ, לארגן, להכין כריכים, לעמוד על הסטופר ולהספיק בזמן. לא נורא אם נעשה את מה שצריך עכשיו או רק בעוד רבע שעה. מאז שזוכרת את עצמי, לא הייתי בתחושה כזאת של ויתור על שעון הסטופר. הבנתי את זה איפה שהוא באמצע חופשת הלידה, כשהיינו כולנו בבית קפה על החוף, ישבנו, שתינו קפה (נו, בוודאי, שוב קפה...), הסתכלנו על הים והילדים יצאו לשחק בחוץ. "לאן הם הולכים? - נלחצתי - כבר הזמנתי חשבון, צריכים לזוז!". "לאן את ממהרת? - שאל אותי בעלי - תני להם קצת זמן, למה לרוץ?..". ואז פתאום הבנתי. באמת, למה לרוץ. לא יקרה כלום אם נשב כאן עוד חמש דקות במזגן, אפשר לסמן למלצרית ולבקש עוד כוס קפה ולהמשיך להסתכל על הים ועל הילדים שמשחקים בחוץ. "וואו, ככה זה? - שאלתי. - ככה זה תחושה של חופש?..".

תכף נגמר. תכף נחזור לריצה, ללהספיק, ללהתלבש וללהגיע בזמן. תכף נוותר על ארוחות הבוקר ונחטוף במקום פרי או חטיף גרנולה-כאילו-בריא על הדרך לבית הספר או לעבודה. גם לארוחות בוקר אני אתגעגע. מזל שעוד מעט חגים.

מתכון לסירניקי, לביבות גבינה, ארוחת הבוקר האהובה עליי בילדות שלי שסבתא הייתה מכינה לי (זה היה ממש לא מזמן! זה רק השעון בתמונה של דאלי שהתעוות...), שמתקבלת מאוד יפה גם אצל הילדים שלי. ארוחת בוקר טעימה ליום שבת, בוקר רגוע של חג, סוף של חופש הגדול או סוף חופשת הלידה.

רגע של פרסומת לפני המתכון. הנה ארוחת בוקר (צהריים, ערב וגם לילה) של שחר.

מתכון לא כלול (מודפס על כל אריזת מטרנה או סימילאק, אין מקום לגיוונים ;) ) ועם בקבוק נטורל של אבנט. זוכרים שסיפרתי על החבילה שקיבלתי להתנסות? אותה חבילה שהציעו לי לפני איזה מאתיים שנה כשעוד הייתי בהריון. בשעון המעוות זה מרגיש כל כך מזמן, כאילו שחר מאז ומתמיד היה חלק מהמשפחה שלנו. מצד שני, כאילו זה היה אתמול, עוד לא הבנתי עד הסוף שהוא כבר כאן ואנחנו חיים באושר גדול ובעושר יחסי בחמישה. אז זה חלק מהחבילה, בקבוק שעוצב במיוחד בהתאמה לתינוקות יונקים. מצוין לשילוב עם ההנקה (מניסיון שלי עם הילדים הקודמים שגדלו רק עם בקבוקים של אבנט וזה היה לפני החבילה שקיבלתי לפרסם ;) ) אך מתקבלים באהבה גדולה גם על ידי תינוקות שמכל מיני סיבות ינקו פרק זמן קצר במיוחד... אני כבר מתה להגיע עם שחר לשלב הטעימות ולרענן לו את התפריט המשעמם... זה יהיה ממש עוד מעט.

נ.ב. בלי לחץ תמידי לא הייתי מעריכה את ההרפיה הזמנית שקיבלתי. ללא ההרפיה לא הייתי מעריכה את הלחץ שנותן לי את הדרייב. אני אוהבת לחץ. אשתדל לזכור גם לאהוב הרפיות.

סירניקי - לביבות גבינה

מצרכים:

500 גר' גבינת טבורוג או טוב טעם
2 ביצים
5 כפות סוכר
1 כפית תמצית וניל
1/4 כפית מלח

100 גר' קמח

1/2 כפית אבקת אפייה  

תוספות לפי בחירה (כ-100 גר'): פירות טריים חתוכים קטן / פירות יבשים קצוצים / שוקולד צ'יפס וכד'
(כאן השתמשתי בדומדמניות קפואות, הפשרתי תחת זרם מים והוספתי לבלילה)

הכנה:

להניח את הגבינה בקערה גדולה, להוסיף את הביצים, סוכר, וניל ומלח. לערבב היטב לתערובת אחידה.

להוסיף את הקמח ואת אבקת האפייה ולערבב. להוסיף את התוספות לפי הבחירה ולערבב בעדינות, במיוחד אם משתמשים בפירות טריים - כדי לא למעוך את הפרי.

לרפד תבנית בנייר אפייה וליצור לביבות בעזרת כף. לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-25 דקות.

למתכון שלי כפי שפורסם באתר FoodsDictionary כולל ערכים תזונתיים

הע/ארות

- לצורה יפה ומסודרת יותר אפשר להשתמש בתבניות סיליקון קטנות להכנת מאפינס גבינה.

- התוספות בגדר המלצה, גם במצבם ה"טבעי" סירניקי טעימים מאוד. התוספות המועדפות עליי - פירות יער או צימוקים ויש אין סוף גיוונים.

- קמח אפשר להחליף בסולת (תוצאה עדינה יותר) או בקוואקר (תוצאה בריאה יותר)

- בילדותי הרחוקה אכלתי סירניקי מטוגנים בדרך המסורתית בחמאה ובתוספת שמנת חמוצה ליד ולא ספרתי קלוריות. היום הפכתי אותם לאפויים ומגישה עם יוגורט לבן חמוץ ואם ילדים ממש מתעקשים - אפשר להוסיף ליוגורט קצת דבש, סילאן או ריבה. טעים...

פשטידת פסטה, פטריות וגבינות

אם היו עורכים בחירות מה החג האהוב בישראל, אין לי ספק שחג השבועות היה לוקח ובגדול. לא היה צריך להבטיח כלום בשביל להרכיב קואליציה חזקה וברוב של הרבה יותר ב-61 קולות להעביר חוק על הארכת חגיגות השבועות ל... שבוע לפחות. אני מוכנה לאכול פשטידות גבינה ולקנח בעוגות גבינה בוקר, צהריים וערב. דיאטה? יש לנו שלושה חודשים עד ראש השנה להתאושש. גם ככה ימי קיץ לוהטים בפתח וגם ככה לא רוצים לאכול כלום חוץ מגלידה. אה, רגע, אמרנו דיאטה. בכלל לא חשבתי על גלידה. התכוונתי לומר - סלט ירקות קצוץ טרי. עם טיפה שמן זית, הרבה לימון וגבינה בולגרית 5%. האמת, טעים. אבל לא לשם כך התכנסנו. אנחנו בשבועות טרום שבועות (!) ומכינים פשטידת פסטה, גבינות ופטריות טעימה במיוחד.

מצרכים (לתבנית מלבנית חד פעמים או תבנית בגודל דומה)

250 גר' פסטה קצרה (לדוגמא, כונכיות)
3 כפות שמן זית
1 בצל, קצוץ דק
250 גר' פטריות שמפיניון טריות, פרוסות
3 כפות קמח
1 כוס חלב
1 מיכל (200 מ"ל) שמנת חמוצה
1 מיכל (250 מ"ל) שמנת לבישול 10%-15%
100 גר' גבינה בולגרית, מפוררת
80 גר' גבינת רוקפור, מפוררת
100 גר' גבינה צהובה, מגוררת
תיבול: ככפית מלח, כחצי כפית פלפל שחור גרוס, כרבע כפית אגוז מוסקט

הכנה:

לבשל את הפסטה לפי הוראות היצרן עד שהיא מתרככת. לסנן ולשטוף.

בסיר או מחבת גדולה לחמם שמן זית ולטגן את הבצל עד להזהבה. להוסיף את הפטריות ולטגן יחד כמה דקות. להוסיף את הקמח ולערבב היטב. להוסיף חלב, שמנת לבישול ושמנת חמוצה ולבשל תוך כדי ערבוב מתמיד על להבה בינונית, עד שהרוטב מסמיך.

להוריד מהאש, להוסיף את הגבינות השונות. לתבל ולהוסיף את הפסטה המוכנה.

להעביר לתבנית אפיה ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-45 דקות, עד שהמאפה מזהיב.

הע/ארות:

מה שנפלא בפשטידות גבינה - ניתן לגוון במוצרי חלב לפי הנמצא במקרר. רוקפור - מוסיפה טעם נפלא ומיוחד, אך לא חובה. אפשר לשים רק בולגרית / צהובה / קשקבל / פטה / צהובה מעושנת או שילובים שונים. במקום שמנת חמוצה אפשר לשים 2 כוסות חלב. אפשר להוסיף גם קצת צבע ירוק לפשטידה, כמו עירית או בצל ירוק. יהיה טעים. 

תכף פסח?? מאפים ממולאים עם טונה

אני לגמרי לא מבינה איך זה קורה לי. הזמן מסתחרר סביבי במחול מטורף אחרי עצמו. לפני שנייה היה חנוכה, גשם וחורף, בקושי הספקתי לצלם ולפרסם מתכון למרק מחמם. אחר כך מיד רצנו להזמין תחפושות ולהכין אוזני המן, שכבר כמה שנים ברציפות לא מספיקה לצלם ולהעלות לבלוג (ראיתם בלוג בישול ישראלי ללא מתכון לאוזני המן??). לא הספקנו עוד לעכל את העוגיות והממתקים שקיבלנו בכמות בלתי סבירה לחלוטין במשלוחי מנות. וכבר פסח. הלו, רגע, שנייה, חכו לי! יש לכם עוד קצת קמח במזווה? כי לי יש מתכון מצוין למאפים מעולים שיסיימו בדיוק את ה-300 גר' המיותמים שנותרו לכם (גילוי נאות - אני מצאתי את עצמי עם 260 גרם. על 40 גרם לא מפילים תכנונים. השלמתי עם קורנפלור. אל תספרו לאף אחד, במיוחד לאנשים שמאמינים שאפיה זה דבר מדויק). ואם כבר לא נשאר לכם קמח.... אז תמתינו אחרי החג. המאפים האלה שווים את זה. בצק קל להכנה, נוח בעבודה, לא שומני וטעים מאוד. אפשר לגוון עם כל מילוי שרוצים ואני עוד זוממת להכין גרסה מתוקה, תוך הורדת כמות המלח והוספת סוכר ותמצית ווניל.

קיבלתי פניה מ"מוצר השנה" לכתוב מתכון שישלב את אחד המוצרים הזוכים בפרס מוצר השנה 2014, טונה בהירה בשמן זית איכותי. כך אני מוצאת את עצמי מפרסמת מאפים דווקא רגע לפני פסח. ודוחה את התכנונים לפרסום מאכלים "פסחיים" ייעודיים שהוכנו וצולמו לפני שנה. או שנתיים. ולא זכו לעלות לבלוג. כי... המחול המטורף של הזמן וכו', ראה את ההקדמה. מתישהו לחמניות פסח מעולות שלי ימצאו סוף סוף את מקומן הראוי להן כאן, אולי בימים הקרובים. אולי במהלך חול המועד, השנה יש לנו הרבה ממנו. אולי שנה הבאה.

מילה על המוצר. אני מאוד אוהבת טונה. אך מטעמי דיאטה (כן, מילה מאוד רלוונטית בפוסט על מאפה...) מעדיפה טונה במים. מצד שני, לסלט טונה או למאפה עדיף להשתמש בטונה בשמן, כי היא בוודאי טעימה יותר ויבשה פחות (אין מה לעשות, כל הסוד הוא בקלוריות...). למקרה כזה, טונה בשמן זית בהחלט יכולה להיות אלטרנטיבה טעימה. לצורך המאפה הפעם גם לא סיננתי את השמן עד הטיפה האחרונה כמו שעושה בדרך כלל (אמרנו קלוריות?..).

מצרכים:

לבצק:

150 גר' גבינה לבנה
6 כפות חלב
6 כפות שמן
1/2 כפית מלח
2 כפיות שטוחות סוכר
300 גר' קמח לבן רגיל
1 שקית (10 גר') אבקת אפיה

1 ביצה למריחה

למילוי:

2 קופסאות טונה
2 ביצים קשות
1 פלפל גמבה קצוץ
1/4 כפית סחוג / אריסה / טבסקו
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

בקערה גדולה לערבב את הגבינה הלבנה עם החלב, השמן, הסוכר והמלח לתערובת אחידה.

להוסיף את הקמח ואת אבקת האפייה ולעבד לקבלת בצק רך ועדין - לא לעבד יותר מדי, שלא יהפוך לקשה.

לערבב את כל המצרכים למילוי.

לרדד את הבצק לעלה דק, ליצור עיגולים בגודל הרצוי.

במרכז כל עיגולים להניח כף מהמילוי ולסגור היטב.

להבריש עם ביצה טרופה.

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-25 דקות, עד להזהבה.

הע/ארות:

- אין יותר מדי. כאמור, הבצק הזה מושלם ויקבל כל מילוי. תוספת תירס וטבסקו יכולה לקחת לכיוון מקסיקני, להחליף את הטונה בקוביות חצילים וגבינה בולגרית - יעביר אותם לצד הבלקני של המפה. תערובת של גבינה צהובה וגבינת פטה - סוג של בורקס, או מילוי כרוב וביצים בסגנון פירושקי רוסיים. לגוון - זה שם המשחק, וזה משחק טעים מאוד.

גילויים חדשים. לחמניות תוניסאיות אפויות

התחלתי לבשל בזכות אינטרנט וספרי בישול. למרות (בגלל?) שאמא וסבתא בשלניות בחסד, שיא הקולינריה שלי עד גיל 20 וקצת הייתה חביתה ומרק נמס בכוס שהייתי מכינה ביחד עם השותפה במעונות הסטודנטים. כשהתחלתי לבשל, חיפשתי מתכונים הכי מדויקים שיש, מהסוג הזה שמפרטים ברמת דיוק של חצי כפית מלח ורבע כפית פלפל. הייתי מקנאה באלה שיכולים ליצור תוך כדי אימפרוביזציה. כמו בן זוגי, כשהוא מתחיל להכין פסטה הוא בעצמו לא יודע מה ייצא לו בסוף. טועם, מוסיף, משפר, משנה כיוון תוך תנועה כדי ובסוף תמיד יוצא טעים. באיזשהו שלב גם אליי זה הגיע. לאחר שעות מטבח רבות, בסופו של דבר הכל זה ניסיון. לא ברמת הוירטואוזיות של בעלי, אבל גם למדתי לשנות, להשלים ולבשל לפי האינטואיציות, תוך כדי טעימה. לקחתי פסגה אחת של האוורסט הקולינרי.

אני ועוגות מקושטות? מה פתאום. אין לי סבלנות אבל יש לי שתי ידיים שמאליות בנושא של עיצוב. העוגות שלי יוצאות טעימות, אז מה אם בבחושה שלי יש סדק בגודל של קניון באמצע. ואז גיליתי משחקי קצפת. לאחר סדנה של שלוש שעות וכמה סרטונים ביוטיוב, לא יאומן, אבל הצליח לי ואפילו די התמכרתי. למרות הקלוריות הרבות (והעבודה הרבה) הקשורות בעניין. הזמנתי צנתרים מ"אלי אקספרס" הסיני, קניתי צבעי מאכל והנה עוד פסגת אוורסט קולינרי שנכבשה.

שמרים? אני ושמרים? מה פתאום! לשמרים צריך מיקסר מקצועי ולא נייד וקטן (ואהוב) שלי שמשרת אותי נאמנה מזה כמעט 12 שנה, היה מתנה לחנוכת בית הראשונה שלנו כזוג מאמא שלי והוא אחראי על כל העוגות וההקצפות בבלוג זה. לשמרים צריך ידע מקדים והמום המון זמן פנוי וסבלנות. אתעסק איתם כשאצא לפנסיה. יהיה לי מיקסר מקצועי בצבע אדום, כמו של אהרוני, והמון המון זמן פנוי וסבלנות. והרבה נכדים שיבואו לטעום את הלחמניות שסבתא מכינה וישמחו לקחת אותן לבית הספר. בינתיים יש לי מתכון אחד ומיוחד של פיצה שחברה נידבה לי לפני איזה עשר שנים. מצליח תמיד, אך אם היא לא הייתה מתארת לי כמה שזה פשוט להכנה, גם לא הייתי מעיזה. כי אני ושמרים - מה פתאום!

לפני כחודשיים התארחנו בארוחת ערב אצל חברים. היה טעים ברמות יוצאות דופן, ובין היתר היו שם חלות מתוקות ביתיות, שהתלוו בצורה מפתיעה למדי לרוטב קארי חריף של קציצות. חלום. ואז קרה הקסם. חזרתי הביתה ואמרתי שגם אני רוצה. יום שישי אחרי, למנה של דג ברוטב עגבניות התלוו לחמניות שאני הכנתי. המיקסר הקטן שלי עבד קשה, קצת רעד על השיש ואפילו העלה ריח של טיפה שרוף לקראת סיום 10 דקות לישה. עמדתי לידו ועודדתי אותו בקריאות של you can do it. אז הוא כן, הוא יכול, ומסתבר שגם אני. יצאו לי לחמניות נפלאות מבצק חלה. נאמבר הבא היו קרואסוני שוקולד. ואיזה פלא, גם הם הצליחו לי. עולם חדש ונשגב של פחמימות נפתח בפני. שמרים ואני מעכשיו זה סיפור אהבה. רק המיקסר שלי נראה קצת בדיכאון... אבל הנה אפשר לסמן טיפוס על פסגה נוספת. עוד לא לקחתי, אבל אני בדרך. נחה לי בין השלגים, עם ביס מלחמנייה ממולאת, שהיא ארוחה קטנה בפני עצמה - הניסיון הבא שלי בתחום. עוד אתגרים נוספים בדרך. stay tuned.

לחמניות תוניסאיות

מצרכים (ל-14-16 לחמניות)

לבצק:
500 גר' (1/2 3 כוסות + כף) קמח
1 כפית מלח
1 כף סוכר
25 גר' (1/2 שקית) שמרים טריים (שמרית)
25 גר' (1/2 שקית) משפר אפיה (של שמרית - לא חובה, אך עוזר ללחמניות להישאר טריות לאורך זמן רב יותר)
225 מ"ל (1 כוס פחות כף) מים פושרים
1/4 כוס שמן זית
1 ביצה

למלית:
2 ביצים מבושלות, חתוכות לקוביות
2 קופסאות (160 גר' כ"א) טונה מסוננת
1-2 כפות שמן זית (במיוחד אם משתמשים בטונה במים)
כחצי כוס זיתים ירוקים מגולענים וחתוכים
1-2 כפות לימון כבוש, קצוץ
חצי כפית סחוג
תיבול: מלח, פלפל שחור

לציפוי:
1 ביצה טרופה
שומשום

הכנה:

בצק:
לערבב את הקמח עם השמרים. להוסיף את כל שאר המצרכים ולעבד במיקסר עם וו לישה כ-10 דקות לקבלת בצק חלק ונעים. לכסות את הקערה ולהתפיח כשעה להכפלת הנפח.

בינתיים להכין את המלית:
לערבב את כל המצרכים, לתבל לפי הטעם.

הכנת לחמניות:
לחלק את הבצק ל-14-16 כדורים שווים בגודל. לשטח קלות כל כדור בעזרת היד ולהניח כף גדושה מהמלית.

לסגור סביב המלית לכדור.

להניח בתבנית מרופדת בנייר אפייה כשהתפר למטה.

להתפיח את הלחמניות הממולאות כ-15 דקות. לחמם תנור ל-190 מעלות. למרוח את הלחמניות בביצה ולפזר שומשום.

לאפות כ-25 דקות, רצוי בתוכנית טורבו, עד שהלחמניות זהובות ויבשות לחלוטין גם מלמטה.

מקור להשראה: רות אוליבר

הע / ארות 

כמו סנדוויץ תוניסאי, רק אפוי. תחשבו על קלוריות רבות של טיגון שחסכנו...

למלית אפשר להוסיף גם פתוחי אדמה מבושלים וחתוכים לקוביות (בעצם, ככה זה גם במתכון המקורי, עליו התבססתי)

טיפים שווי זהב שקראתי אצל מיקי שמו לעבודה עם בצק שמרים למתחילים (כמוני)
- איך יודעים אם לשנו את הבצק די זמן ואפשר להתפיח?
לוקחים מעט בצק, לשים אותו קלות בכפות הידיים ומותחים באיטיות. אם הבצק אלסטי ונמתח כמו מסטיק, הוא מוכן להתפחה. אם הוא נקרע מיד - יש ללוש אותו כמה דקות נוספות.
- איך יודעים שהבצק תפח מספיק?
בגמר ההתפחה לוחצים עליו בעדינות עם האצבע. אם הבצק קפיצי ומתנגד, יש לתת עוד זמן תפיחה. אם הוא אלסטי והגומה נעלמת באיטיות, הוא מוכן לאפיה. אם הגומה נותרת בבצק, הוא תפח יותר מדי, המאפה יהיה במרקם גס יותר וטעם מעט תפל.

חלוקת הבצק ללחמניות: אפשר לשקול כל חתיכת בצק, צריך להיות כ-60 גר' כל אחת. יותר קל לחלק באופן שווה: להניח את כל הבצק על משטח עבודה, לפרוס עם סכין חדה לחצי. כל חצי לפרוס לחצאים ובפעולה מתמטית פשוטה להמשיך את החלוקה לקבלת מספר רצוי של כדורי בצק.

אחד המתכונים הראשונים שפרסמתי בבלוג - זה היה לפני שנים רבות באתר תפוז - היה מתכון ללימונים כבושים בשתי גרסאות. מתכונים נפלאים אך יש בהם בעיה אחת: מצריכים תכנון מקדים. ואני ותכנון מקדים לא תמיד הולכים ביחד... בא לי כאן ועכשיו, נדלקתי ויתהפך העולם אני עושה. חסרים מצרכים? לא נורא, בדיוק ככה למדתי אימפרוביזציה במטבח. אין לימונים כבושים? קבלו פטנט גאוני (לא פחות! לגזור ולשמור למקרה הצורך) שמצאתי במגזין "על השולחן" ללימון כבוש גרסת בזק:
מרסקים פרוסות נטולות גרעינים של 3 לימונים במעבד מזון עם כף מלח גס ו-2 כפות חומץ. מוכן לשימוש מיידי.

מאפה פסטה ותירס.

ברשומה הקודמת ציינתי כי במסגרת שת"פ עם לידרס והמועצה לענף החלב בישראל, אני מנסה מתכונים חלביים, קלים ומהירים לארוחת ערב משפחתית. אמרתם ארוחה לילדים? אמרתם פסטה. וגם קטשופ ושניצל, אבל מעדנים אלה נשאיר לפעם הבאה והפעם נתמקד רק בפסטה. מה עוד ילדים אוהבים? קטש.... סליחה, לא התכוונתי שוב לאדום המהפנט הזה המתחסל אצלנו בקצב של בקבוק לשבוע. קוטג', בוודאי. וגם תירס. ואם נאחד את כל אלה, מה נקבל? נכון, ארוחת ערב משפחתית וקלה להכנה.

בחוברת, עליה התבססתי, המתכון המקורי עם ברוקולי. לא יודעת מה עם הילדים שלכם, אצלי ילדים לא אוכלים ברוקולי. כולל את הילד הגדול מכולם, בן הזוג. תירס זה כבר סיפור אחר. גם את כל הגבינות שבמתכון אפשר להחליף / להוסיף / להוריד, אני השתמשתי במה שהיה לי במקרר באותו רגע ובסופו של דבר הקשר בין מתכון שלי למקור הוא רק... פסטה.

ו-אבוי! באותו רגע לא הייתה במקרר גבינה צהובה. היא הייתה אמורה להיות. נכנסה לרשימת הקניות השבועית. ביחד עם שלוש שמנת מתוקה לקצפת לעוגת יום הולדת של הילדה. ונטען על ידי בן זוגי שהוא גם קנה אותן, את הגבינה ואת השמנת. אך איפה שהוא בדרך מהקופה בסופר ועד למקרר הביתי שלנו השקית נעלמה. ללא עקבות. לשמנת מתוקה לעוגה לא היה תחליף, לכן האשם בפרשה מצא את עצמו רץ באמצע הלילה בחיפושים אחרי מקום פתוח שימכור לו את השמנת המתוקה. לגבינה צהובה מגוררת, אותה תכננתי להוסיף למאפה, מצאתי פתרון אחר. נזכרתי שקראתי באיזה מקום שאיטלקים כפריים עניים, כשאין להם כסף לקנות גבינה, מפזרים מעל הפסטה שלהם פירורי לחם. ומה שטוב לאיטלקים ולפסטה שלהם, בוודאי שטוב גם לנו ולפסטה שלנו. ערבבתי כמה גבינות שהיו במקרר ופיזרתי מעל המאפה קצת פירורי לחם. ובכן, האיטלקים האלה, יודעים מה הם עושים. כמה שזה נשמע מצחיק, פסטה ופירורי לחם, במקרה זה פירורי הלחם הוסיפו קריספיות מאוד טעימה למאפה. והמאפה הוכיח את עצמו בתור פתרון קליל ומהיר לארוחת ערב, ממצרכים שיש בבית בלבד. למרות ש... אם אתם לא שכחתם לקנות גבינה צהובה מגוררת ואפילו לא שכחתם גם להביא אותה הביתה... תשימו גבינה צהובה.

פשטידת תירס, פסטה וגבינות

300 גר' פסטה קצרה (ביסלי, פרפרים)
400 גר' תירס קפוא - מופשר תחת זרם מים
5 ביצים
200 גר' גבינה בולגרית מגוררת
200 מ"ל יוגורט לבן חמוץ
150 גר' קוטג'
125 מ"ל שמנת מתוקה לבישול 10%
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

3 כפות פירורי לחם או 50 גר' גבינה צהובה מגוררת - לפיזור מעל המאפה

לבשל את הפסטה לפי הוראות היצרן, לסגור את האש כדקה לפני הזמן ולסנן את הפסטה.

להקציף קלות את הביצים. להוסיף את כל הגבינות ולערבב. לתבל, להוסיף תירס ופסטה ולערבב.

להעביר לתבנית, לפזר מעל פירורי לחם או גבינה צהובה.

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 190 מעלות כ-40 דקות.

ותשאלו למה יש רק שתי תמונות וגם הן לא משהו? ולמה אין תמונה של פרוסה?.. כי משפחה רעבה המתינה בחוסר סבלנות לארוחה המשפחתית שלה. עם סכין ומזלג ביד... תנסו סשן צילומים בתנאים מלחיצים שכאלה...

מה זה גוסגו ופנקייק גבינה לבנה

כבר לפני כמה שנים הצעתי לעשות עצומה. להחתים אנשים במקום שבעה ימי פסח לחגוג שבעה ימי שבועות. החג הזה פשוט טעים. ובשבילי גם תירוץ להתפרע באירוח חלבי ולנסות מתכונים חדשים על חשבון המשפחה המורחבת. לשמחתי במשפחה כולם שותפים לאהבה שלי לחלבי (הצד השמאלי של הבלוזוגי כאן חייב להעיר שזה לא מדויק, הוא תמיד יעדיף סטייק טוב, אבל "גם חלבי זה בסדר"). אני מאוד שמחה שהחטיף המועדף על הילדים שלי לנשנוש "בין הארוחות" הוא יוגורט . בתקופה האחרונה יש דעות חדשות בנוגע לתרומה הבריאותית של החלב לגוף שלנו, אך גם אלה יסכימו אותי שיוגורט, גם אם מדובר במילקי עם קצפת, הוא ממש לא באותה סקאלה בריאותית עם צ'יפס וביסלי.

כשגילעד היה בן שנה, השארנו אותו עם חמותי ויצאנו לסידורים. לצערנו, זאת הייתה מהפעמים האחרונות שחמותי ז"ל שמרה על גילעד, אך לא זה נושא הרשומה. כשחזרנו אחרי כשלוש שעות, חמותי המודאגת פגשה אותנו בדלת. הילד כבר חצי שעה בוכה ומבקש "גוסגו, גוסגו!". הייתי שמחה לתת לו, אבל מה זה לכל הרוחות גוסגו - שואלת חמותי, המתקשה להבין את מחיה השפה העברית בן שנה היושב על השטיח בסלון ובוכה בשיברון לב. "גו" - זה יוגורט ו"סגו" - זה סגול. הילד סך הכל ביקש יוגורט בצבע סגול, כלומר באריזה סגולה שהייתה אז ליוגורטים של דנונה. היה לנו גם "גו אדום" = יופלה, "גו ירוק" - דנובה וגם "גו סתא" = כלומר "יוגורט סבתא", שזה דניאלה. את היוגורט הזה סבתא של גילעד הכי אהבה ואכלה גם כשכבר לא היה לה חשק לאכול שום דבר אחר במלחמה שניהלה (והפסידה) נגד מחלתה. שמונה שנים אחרי, גילעד עדיין זוכר ואוהב "גו סתא".

כשבגיל שנתיים חגגו שבועות בגן של גילעד, כל הילדים התבקשו להביא מעדן שהם הכי אוהבים. בוודאי שהכוכבים של כולם היו מילקי ודני למיניהם. אבל גילעד שלי הביא לגן יוגורט דנובה, יוגורט לבן וחמוץ באריזה גדולה של 200 מ"ל. "זה יוגורט של זקנים", צחקה איתנו הגננת. ככה, טבעי וחמצמץ, היה הכי טעים לו. כרמל יותר סטנדרטית באוכל (אם לא להגיד "קשה עד בלתי אפשרית שלא מוכנה לטעום שום דבר חדש ומאכלים שהיא אוהבת אפשר לספור על כף יד אחת, ורצוי להגיש אותם עם קטשופ") מעדיפה יוגורט שוקולד מתוק, היא לשבועות הביאה מילקי המסורתי והמקובל על כולם.

לפני כמה זמן קיבלתי הצעה מעניינת מקבוצת לידרס, קבוצת משפיעים ברשת, בשיתוף עם המועצה לענף החלב בישראל. הם שולחים אליי חוברת מתכונים חלביים ואני מנסה לפחות שניים מהמתכונים ומפרסמת אותם בבלוג. ובכן, משימות כאלה אני אוהבת. תביאו ומהר, בדיוק בשביל זה אני פה - לנסות מתכונים חדשים. החוברת מאגדת כמה מתכונים פשוטי הכנה מבוססים על מוצרי חלב, שהכי מתאימים לארוחת ערב משפחתית מהירה וטובה לילדים וגם לאמא עייפה לאחר יום עבודה ארוך. הילדים מקבלים את מלאי הוויטמינים הדרושים: וויטמין A, (למערכת החיסונית, גדילה והתפתחות), וויטמין B12 (חיוני לתפקוד מערכת העצבים וליצירת תאי דם אדומים), חלבון מלא (לגדילה והתפתחות תקינים), אבץ (למערכת החיסונית), מגנזיום (בניית העצם ושמירה על פעילות תקינה של השרירים, העצבים וקצב לב תקין) וכמובן סידן (בניית העצם בתקופת הגדילה ולשמירה עליה במהלך החיים). עכשיו נשאר רק לבדוק אם התיק מסודר עם המערכת למחר, לשלוח את הילדים למיטות וסוף סוף אפשר לנוח. או לסדר מדיח. או לשים כביסה. לנוח?.. מה זה?..

פנקייק גבינה לבנה וממרח גבינה ושוקולד 

מצרכים (ל-7-8 פנקייקים גדולים)

1 ורבע כוסות קמח רגיל
2 כפיות אבקת אפייה
2 כפות סוכר
קורט מלח
קליפת לימון מגוררת מחצי לימון
1/2 כוס חלב
150 גר' גבינה לבנה 5%
75 גר' חמאה מומסת
2 ביצים
1 כפית תמצית וניל

ממרח גבינה ושוקולד:
4 קוביות שוקולד מריר
3 כפות חלב
3 כפות גבינה לבנה 5%
1 שקית סוכר וניל

לתוספות: 

פירות חתוכים לקוביות 

מייפל, דבש, סילאן

הכנה: 

להכניס לקערה גדולה את כל המצרכים היבשים: קמח, אבקת אפייה, סוכר, מלח וקליפת לימון מגוררת. לערבב היטב.

בעקרה נפרדת לטרוף את הביצים ולמזור פנימה את החמאה המומסת, לאט ותוך ערבוב. להוסיף תמצית וניל ולערבב. להוסיף תוף כדי ערבוב את החלב ואת הגבינה ולערבב לקבלת תערובת חלקה.

להוסיף את ה"נוזלים" ל"יבשים" ולטרוף היטב עד לקבלת תערובת חלקה. הבלילה צריכה להיות במרקם של יוגורט סמיך, אם נראית כסמיכה מדי אפשר להוסיף עוד כף - שתיים של חלב.

לחמם מחבת קטנה לפנקייק ולשמן מעט מאוד (כמה טיפות של שמן או בספריי שמן). לצקת מצקת מהתערובת למחבת. כשנוצרות בועות בחלק העליון של הפנקייק לבדוק בזהירות, בעזרת מרית גדולה, את החלק התחתון. אם צבעו זהוב, להפוך ולהמשיך לטגן גם מהצד השני עוד כדקה. לטגן על אש בינונית - נמוכה ובין פנקייק לפנקייק מומלץ לשמן שוב את המחבת בכמה טיפות שמן.

ממרח גבינה ושוקולד

להמיס בקערה במיקרו את קוביות השוקולד והחלב כדקה. לערבב לקבלת תערובת חלקה. לתת לתערובת להתקרר קצת, להוסיף סוכר וניל וגבינה לבנה ולערבב היטב.

להגיש את הפנקייק עם פירות חתוכים, ממרח גבינה, מייפל, דבש וסילאן ולתת לילדים להרכיב לבד בצלחת את פנקייק החלומות.

הע/ארות

אין. פשוט וטעים. אני מתה על פנקייקים ולביבות למיניהם. וזה אחד הטובים שאכלתי. אוורירי, עדין וממרח גבינת שוקולד (או ממרח שוקו כמו שקרא לו גילעד) - הברקה בפני עצמה.

מקור להשראה בשינויים קלים שלי: מתוך חוברת "מנות שילדים אוהבים" של המועצה לענף החלב בישראל.

איך אני אוהבת לצלם מנות צבעוניות וקיציות... הרגשתי מינימום סזאן... 

מאפינס שמרים וגבינה מהירים

שהשם לא יטעה אתכם. מדובר במאפינס מאוד מהירים להכנה, ללא צורך בהתפחה / המתנה / לישה ועיצוב שלהתעסק בכל אלה יהיה לי זמן אולי רק בפנסיה. וגם אז בתנאי שלא יפילו עליי לשמור על הנכדים. אני כבר רואה את זה, כמו פולנייה טובה, אפילו בפנסיה אני לא אנוח. זה יקרה בעוד שלושים וקצת שנים, אבל כבר יש לי מלא תכניות. שכוללות טיול סובב אירופה, מצוידת במכנסים בצבע לבן כובע קש ומצלמה עם עדשה באורך חצי מטר, ארוחות בוקר עם בן זוגי בבית קפה על החוף, תואר בספרות באוניברסיטה, קורסי קונדיטוריה ואולי גם עסק עצמאי קטן שחולמת לפתוח בתחום. ונכדים, כמובן. שיהיו לי לפחות עשרה, וכולם יאהבו מאוד את הפסטה שסבא יבשל להם ועוגות שמרים שסבתא תאפה להם. רגע, סליחה, איפה היינו? אה, לחמניות שמרים מהירות. כן. אז אין לי זמן להתעסק בהתפחה / המתנה / לישה. כאן לא צריך לעשות שום דבר מזה, ואפילו גם לא להוציא את המיקסר. 2 קערות וכף עץ זה מספיק. השמרים מתפקדים כחומר תפיחה במקום אבקת אפיה, ובזכותם המאפינס מאוד וטעימים ואווריריים - צילמתי את ה"בפנים" להראות את החורים הגדולים ואת המרקם.

מתכון ותיק זה מלווה אותי כבר המון שנים, בעצמי הופתעתי שעדיין לא פורסם בבלוג. מזל שעוד מעט שבועות ואני מחפשת מה אפשר לפרסם ברוח החג הכי טעים שיש. אני אוהבת להכין את המאפינס בתבניות מעוצבות, הפשטידות יוצאות כמו עוגות קטנות ויפיפיות. סלט ירקות ליד - ויש לנו ארוחת בוקר מושלמת. כמעט כמו בבית קפה על החוף.

מאפינס שמרים וגבינה מהירים

ניתן לבדוק ערכים תזונתיים כאן

מצרכים (ל-12 מאפינס קטנים)

200 גר' (1/2 1 כוס פחות כף) קמח לבן רגיל
25 גר' (1/2 שקית) שמרית שמרים טריים
15 גר' (1 כף) סוכר
2 ביצים
1 כוס חלב
1/3 כוס שמן
200 גר' גבינה מגוררת (מוצרלה או בולגרית והכי טעים - השילוב של שתיהן)
תיבול: 1 כפית מלח, פלפל שחור גרוס, אפשר להוסיף גם עשבי תיבול שאוהבים כמו אורגנו / תימין

הכנה:

לערבב בקערה את הקמח עם השמרים. להוסיף את הסוכר, המלח והפלפל.

בקערה נפרדת לערבב את הביצים עם החלב ועם השמן.

להוסיף את הנוזלים לתוך הקערה עם היבשים ולערבב לקבלת בלילה חלקה. להוסיף את הגבינה ולערבב.

לשפוך את הבלילה לתוך השקעים עד 3/4 גובה מהשקע (תבנית מסיליקון אין צורך לשמן, תבניות אחרות מומלץ לשמן עם קצת שמן או חמאה מומסת.

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות כ-20 דקות, עד שהמאפינס תפוחים וזהובים.

בהשראת מתכון של סטפן לייק, שף קונדיטור של שמרית. למתכון המקורי כאן.

טרנדי. לחמניות תפוחי אדמה ופעמיים בצל

קבוצות בישול בפייסבוק צומחות כמו פטריות אחרי הגשם. טופחות כמו חלות בתנור של אשה יהודיה מסורה בבוקר יום שישי. לא יוצאות מהמטבח, מבשלים באהבה, מבשלים לאהבה, אוכל של אמא, אוכל של סבתא, אוכל של סבא רבא, אמהות אופות ביחד, אמהות מבשלות ביחד, אמהות מבשלות ואופות ביחד, אמהות מבשלות, אופות וחופרות ביחד. טוב, האמת חלק מהקבוצות המצאתי עכשיו בלהט הרגע. אין באמת הרבה מתכונים של סבא רבא שעוברים מדור לדור, ואין קבוצה של אמהות חופרות ביחד, למרות שזו הגדרה די ממצה... בכל קבוצה יש מספר מסוים של עשרות אלפים משתתפים (ובעיקר משתתפות) שיום יום, דקה דקה, מבשלים (בעיקר מבשלות), מצלמים (בעיקר מצלמות) ומעלים (טוב, הבנתם כבר, בעיקר מעלות) תמונה של חביתה קודם כל למתחם הווירטואלי ורק אחר כך לשולחן המטבח. ובוודאי שאני חברה בכל הקבוצות האלה וזה לגמרי סותם לי את הפיד ופותח את התיאבון.

בתור אחת שגם אוהבת לבלות במטבח (ולהעביר את האוכל סדנת צילום טרם הגעתו לשולחן המשפחתי) תהייה גדולה עולה בראשי. בעיקר לקראת ימי שבת. מה? באמת? אתם? עושים? עם כל האוכל הזה?? עשרה סוגי סלטים, חלות הום-מייד, דגים, ארבעה סוגי תוספות, שלושה סוגי בשרים וחמישה קינוחים שונים לפחות, לא כולל את הבחושה ששומרים לקפה בוקר טוב של שבת. משפחה ממוצעת של אמא-אבא-שלושה ילדים-כלב יכולה לחיות מזה חודש, אך כל זה הוכן לקראת ארוחה אחת בלבד. ארוחת יום שישי. כבר ביום רביעי בערב אם המשפחה נעמדת במטבח ליד הסירים וקוצצת-מערבבת-אופה, הכל למטרה אחת. וכן, זאת אני מדברת, כשגם אצלי האוכל חלילה לא יחסר אף פעם, במיוחד באירוחים. אבל עשרה סוגי סלטים? עוף+שניצל+קציצות בקר בארוחה אחת? כואב לחשוב שבטח מרבית מהאוכל הזה שהוכן (וצולם) באהבה רבה, בסופו של סוף שבוע מוצא את דרכו לפח. וזה מתקשר למה שהתחלתי ממנו את הרשומה. קבוצות בישול, בלוגי בישול, ספרי בישול, תכניות בישול, ערוצים שלמים מוקדשים לבישול. מה קרה כאן? תרבות השפע. אושר שיש לנו ואפשר להרשות לעצמנו או שכבר עברנו את הגבול לכיוון הנהנתנות והגרגרנות נטו?.. פעם היה את אהרוני וחיים כהן. היום כל אחד חולם להיות שף. וגם אני.

זאת מחשבה קצת מוזרה מכדי שתעלה בבלוג בישול. פתאום מצאתי את עצמי בתוך הטרנד. הולכת (או נסחפת) עם הזרם. בדרך כלל אני הכי לא קרבן של אופנה, וגם גאה בכך. בחיים לא אקנה מכנסים אפנתיות רק כי הן להיט (מכנס נמוך? מי המציא את הזוועה הזאת בכלל?). לא אעצב את הבית שלי כקטלוג ממוצע של חנות רהיטים סקנדינבית (כן, הסלון שלי בצבע שחור, חום וכתום וכמה שזה מוזר ככה זה מדהים בעיניי). לא אקרא את הספר רק כי כולם מדברים עליו (טוב, עד שזה מגיע ל"משחקי הכס". כי את זה אתם פשוט חייבים לקרוא...). ופתאום אני עמוק בתוך הטרנד הכי אפנתי שיש, מבשלת ומצלמת עם כולם.

אם הייתם מספרים לי לפני עשרים שנה שאהפוך את הבישול ואת האפייה לאחד התחביבים העיקריים שלי לשעות הפנאי המעטות מאוד שלי, באמת שהייתי צוחקת בקול רם. הייתה לי חברה לפני שנים רבות שטענה שאני צריכה ללמוד לבשל כי משום מה זה היה נראה לה שמאוד יתאים לי. אני?? לבשל?? מה פתאום! צחקתי והלכנו להכין ביחד עוד מרק מפואר משקית של קנור או אוסם במטבח המשותף במעונות האוניברסיטה העברית. האוכל המבושל היחידי שפגשתי בתקופה ההיא היה מובא פעם בשבוע בקופסאות פלסטיק מבית אמא או מדי פעם היינו הולכות לאכול ב"סינטרה", הקפטריה הסטודנטיאלית שנמצאת בין הפקולטה למשפטים לבית הספר לתלמידי חו"ל, ולכן החבר'ה שם היו הכי שווים.

הקשר עם אותה חברה נותק לשנים רבות ופגשתי אותה שוב לאחרונה. נפלאות הפייסבוק ותודות לאדון צוקרברג. ואז הזכרתי לה את אותה השיחה ושלחתי קישור לבלוג שלי. בלוג אוכל שלי, מי היה מאמין! - כתבתי לה. והיא דווקא לא הופתעה. כנראה בכל זאת היא ידעה שזה מתאים לי. אז הנה אני, כאמור בתוך הזרם הכי אפנתי, מבשלת ומצלמת עם כולם. לפעמים גם מעלה מתכונים שכבר רצים באלפי ווריאציות שונות ברחבי האינטרנט, וגם אצלי יש עוגת ביסקוויטים קרה או מתכון לעוגיות שוקולד צ'יפס שכולם מכירים. למרות שיותר כיף להרגיש מרקו פולו של המטבח. לנסות משהו משלי. וכשאני מבשלת תפוחי אדמה לפירה בשביל להכין מלית לממולאים מ"בצק ספידי" כמו כולן, מתכון שהציף לאחרונה את הרשת ומככב בכל האמהות האופות, המבשלות והחופרות ביחד, ורק עצלן לא הכין, מוצאת את עצמי פתאום מכינה משהו אחר לגמרי. כמו

לחמניות תפוחי אדמה ופעמיים בצל

לערכים תזונתיים של המתכון

מצרכים:

2 כוסות קמח
1 שקית (2 כפיות) אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
1 כוס פירה תפוח אדמה (בערך מ-2 תפוחי אדמה בינוניים מבושלים)
4 כפות שמן זית
4-6 כפות מים או חלב
2-3 גבעולים של בצל ירוק פרוס לטבעות

1 בצל קצוץ 

1 כף שמן זית נוספת לטיגון הבצל
ככפית מלח גס - לפיזור מעל הלחמניות

הכנה:

לבשל 2 תפוחי אדמה בינוניים ולמעוך לפירה חלק. לטגן את הבצל בכף שמן להזהבה.

בקערה גדולה לערבב יחד את הקמח עם אבקת האפייה והמלח. להוסיף את הפירה החם ואת שמן הזית ו-4 כפות מים או חלב ולעבד (בהתחלה עם כף ואחר כך ללוש ידנית) לקבלת בצק רך שאינו נדבק לידיים. במידת הצורך להוסיף עוד כף או שתיים של נוזלים. להוסיף בצל ירוק ובצל מטוגן ולעבד יחד עיבוד קצר בלבד.

להניח לחמניות בעזרת כף בתבנית מרופדת בנייר אפיה, עם מרווחים. לפזר קצת מלח גס מעל הלחמניות.

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 210 מעלות כ-15 דקות, עד שלחמניות תפוחות וזהובות. לצנן את הלחמניות כרבע שעה נוספת לפני ההגשה.

רעיונות והמלצות לגיוון: להחליף את הבצל בעשבי תיבול / להוסיף לבצק מעט גבינה צהובה מגוררת ולפזר קצת גבינה מעל הלחמניות לפני האפייה / להוסיף לבצק זיתים קצוצים בנוסף או במקום הבצלים

גלגולו של מתכון. קולביקה - פשטידת כרוב

עניין של זכויות יוצרים על מתכון הוא בעייתי מאוד. מתכון זה השפעה, זיכרון, טעם, ריח, השראה, וגם כשאני חושבת שהנה, המצאתי את הגלגל, גיליתי את אמריקה, אני נכנסת לגוגל ומגלה אותו מתכון בדיוק, אולי בתיבול קצת שונה... מצד שני, גם כשאני לוקחת מתכון ממישהו אחר ומתחילה להכין אותו במטבח שלי, באותו רגע הוא כבר הופך ל"שלי". כי לתוך אותו מתכון קיים אני כבר מכניסה דברים משלי. תיבול אחר, השפעה אחרת, זיכרון אחר, השראה, טעם וריח. ואז אני באה לפרסם את המתכון בבלוג (לאחר סדנת צילום קצרה אצלי על שולחן המטבח, בוודאי). משתדלת תמיד לתת את הקישור למתכון ששימש לי להשראה, למרות כל השינויים שעבר אצלי. למרות שיודעת שגם הקישור אותו אני נותנת בוודאי לא מקשר למתכון המקורי אלא רק לאיך שמישהו אחר קרא את אותו הדבר.

הנה מתכון רוסי עתיק יומין, סוג של פשטידה שנקרא קולביקה (נשמע אתכם אומרים את זה - kulebyaka). זה בעצם פשטידה שנבנית מכמה שכבות של מצרכים שונים, לעומת פשטידה רגילה שבה מערבבים את המצרכים ושולחים לתנור (אפרופו זכויות יוצרים - אותה קולביקה רוסית מול, נניח, פאי רועים אנגלי שגם נבנה משכבת בשר ומעליה שכבת ירק. אז מי היה כאן קודם?.. שוב עניין של השראה, השפעה, טעם וריח). מצאתי מתכון בבלוג ברוסית שאני מאוד אוהבת, וגם שם הבחורה שעומדת מאחוריו מקפידה לציין את המקור ששימש לה להשראה. לדוגמא, אצלה מצאתי את המתכון לטארט סלק, גבינות ונענע והיא ציינה שלקחה את המתכון ממגזין אוכל רוסי מאוד ידוע. מה שכן, אותו המגזין הידוע שכח לציין שבעצם המתכון הועתק מילה במילה מבלוגר אמריקאי, אותו מצאתי במקרה בשיטוט בגוגל. אך הבלוגר האמריקאי דווקא כן מציין שהמטבח היווני שימש לו להשראה... זכויות יוצרים, אמרתי?

חזרה לקולביקה. הבלוגרית אצלה מצאתי את המתכון מפנה לבלוג אחר, משם קיבלה את ההשראה (המקור ממנה היא קיבלה את ההשראה, לעומת זאת, לא מציין את המקור של המקור...).  המתכון בגלגולו השני בעניין של בריאות והדיאטה, לכן במקום כמות אדירה של חמאה יש לנו לעומת המקור קצת שמן זית ובמקום שמנת עתירת שומן - יוגורט. ואני ממשיכה את שינוי המתכון, עם הכיוון הבריא יותר של הבצק, בוודאי, אך הפעם משנה את המלית, מוסיפה ירקות ומוסיפה תיבול, ואיך אפשר בלי קצת שומשום וגרעינים למעלה שיתנו קצת פריכות למרקם. והנה המתכון מקבל את ההשראה שלו גם מהמקום בו אנחנו חיים, מקום עם שפע של ירקות וחך שרגיל לטעמים חזקים יותר. אז המקור של המקור של המקור לא בטוח שהיה מזהה את הקולביקה המסורתית בביצוע שלי. עכשיו זה כבר מתכון שלי. אבל גם לא שלי, כי עניין של זכויות יוצרים על מתכון הוא בעייתי מאוד. אבל... טעים!

קולביקה - פשטידת כרוב

מצרכים: (לתבנית עגולה בקוטר 22 ס"מ או כל תבנית אחרת בנפח דומה)

למילוי:
1 בצל גדול קצוץ
1 כף שמן זית - לטיגון הבצל
כחצי ראש כרוב בינוני (כ-200 גר'), חתוך כמו לסלט
2 ביצים קשות
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס, פפריקה אדומה מתוקה

לבצק:
3 ביצים
240 מ"ל (כוס) יוגורט טבעי
200 גר' (כוס וחצי פחות כף) קמח
1 כפית אבקת אפיה
2 כפיות סוכר
1 כפית מלח
30 מ"ל (2 כפות) שמן זית

שומשום וגרעיני דלעת לזרייה מעל המאפה

הכנה:

מילוי:

לחמם שמן במחבת ולטגן את הבצל להזהבה. להעביר לקערה עמוקה.

לאותה מחבת להוסיף את הכרוב ולטגן כמה דקות להתרככות, תוך כדי ערבוב מדי פעם. להעביר לקערה עם הבצל.

לפורר את הביצים הקשות עם המזלג. להוסיף לירקות, לתבל ולערבב יחד.

בצק:

להקציף את הביצים קלות עם מזלג. להוסיף יוגורט, קמח, אבקת אפיה, סוכר ומלח ולערבב יחד. להוסיף שמן זית ולעבד לתערובת אחידה הבצק נוזלי).

להעביר חצי מכמות הבצק לתבנית אפיה. לשטח מעל את המילוי ולכסות ביתרת הבצק. לפזר מעל שומשום וגרעיני חמנייה.

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 190 מעלות כ-40-45 דקות, עד שהבצק מזהיב.

לערכים תזונתיים של המתכון באתר FoodsDictionary‎‏