טרנדי. לחמניות תפוחי אדמה ופעמיים בצל

קבוצות בישול בפייסבוק צומחות כמו פטריות אחרי הגשם. טופחות כמו חלות בתנור של אשה יהודיה מסורה בבוקר יום שישי. לא יוצאות מהמטבח, מבשלים באהבה, מבשלים לאהבה, אוכל של אמא, אוכל של סבתא, אוכל של סבא רבא, אמהות אופות ביחד, אמהות מבשלות ביחד, אמהות מבשלות ואופות ביחד, אמהות מבשלות, אופות וחופרות ביחד. טוב, האמת חלק מהקבוצות המצאתי עכשיו בלהט הרגע. אין באמת הרבה מתכונים של סבא רבא שעוברים מדור לדור, ואין קבוצה של אמהות חופרות ביחד, למרות שזו הגדרה די ממצה... בכל קבוצה יש מספר מסוים של עשרות אלפים משתתפים (ובעיקר משתתפות) שיום יום, דקה דקה, מבשלים (בעיקר מבשלות), מצלמים (בעיקר מצלמות) ומעלים (טוב, הבנתם כבר, בעיקר מעלות) תמונה של חביתה קודם כל למתחם הווירטואלי ורק אחר כך לשולחן המטבח. ובוודאי שאני חברה בכל הקבוצות האלה וזה לגמרי סותם לי את הפיד ופותח את התיאבון.

בתור אחת שגם אוהבת לבלות במטבח (ולהעביר את האוכל סדנת צילום טרם הגעתו לשולחן המשפחתי) תהייה גדולה עולה בראשי. בעיקר לקראת ימי שבת. מה? באמת? אתם? עושים? עם כל האוכל הזה?? עשרה סוגי סלטים, חלות הום-מייד, דגים, ארבעה סוגי תוספות, שלושה סוגי בשרים וחמישה קינוחים שונים לפחות, לא כולל את הבחושה ששומרים לקפה בוקר טוב של שבת. משפחה ממוצעת של אמא-אבא-שלושה ילדים-כלב יכולה לחיות מזה חודש, אך כל זה הוכן לקראת ארוחה אחת בלבד. ארוחת יום שישי. כבר ביום רביעי בערב אם המשפחה נעמדת במטבח ליד הסירים וקוצצת-מערבבת-אופה, הכל למטרה אחת. וכן, זאת אני מדברת, כשגם אצלי האוכל חלילה לא יחסר אף פעם, במיוחד באירוחים. אבל עשרה סוגי סלטים? עוף+שניצל+קציצות בקר בארוחה אחת? כואב לחשוב שבטח מרבית מהאוכל הזה שהוכן (וצולם) באהבה רבה, בסופו של סוף שבוע מוצא את דרכו לפח. וזה מתקשר למה שהתחלתי ממנו את הרשומה. קבוצות בישול, בלוגי בישול, ספרי בישול, תכניות בישול, ערוצים שלמים מוקדשים לבישול. מה קרה כאן? תרבות השפע. אושר שיש לנו ואפשר להרשות לעצמנו או שכבר עברנו את הגבול לכיוון הנהנתנות והגרגרנות נטו?.. פעם היה את אהרוני וחיים כהן. היום כל אחד חולם להיות שף. וגם אני.

זאת מחשבה קצת מוזרה מכדי שתעלה בבלוג בישול. פתאום מצאתי את עצמי בתוך הטרנד. הולכת (או נסחפת) עם הזרם. בדרך כלל אני הכי לא קרבן של אופנה, וגם גאה בכך. בחיים לא אקנה מכנסים אפנתיות רק כי הן להיט (מכנס נמוך? מי המציא את הזוועה הזאת בכלל?). לא אעצב את הבית שלי כקטלוג ממוצע של חנות רהיטים סקנדינבית (כן, הסלון שלי בצבע שחור, חום וכתום וכמה שזה מוזר ככה זה מדהים בעיניי). לא אקרא את הספר רק כי כולם מדברים עליו (טוב, עד שזה מגיע ל"משחקי הכס". כי את זה אתם פשוט חייבים לקרוא...). ופתאום אני עמוק בתוך הטרנד הכי אפנתי שיש, מבשלת ומצלמת עם כולם.

אם הייתם מספרים לי לפני עשרים שנה שאהפוך את הבישול ואת האפייה לאחד התחביבים העיקריים שלי לשעות הפנאי המעטות מאוד שלי, באמת שהייתי צוחקת בקול רם. הייתה לי חברה לפני שנים רבות שטענה שאני צריכה ללמוד לבשל כי משום מה זה היה נראה לה שמאוד יתאים לי. אני?? לבשל?? מה פתאום! צחקתי והלכנו להכין ביחד עוד מרק מפואר משקית של קנור או אוסם במטבח המשותף במעונות האוניברסיטה העברית. האוכל המבושל היחידי שפגשתי בתקופה ההיא היה מובא פעם בשבוע בקופסאות פלסטיק מבית אמא או מדי פעם היינו הולכות לאכול ב"סינטרה", הקפטריה הסטודנטיאלית שנמצאת בין הפקולטה למשפטים לבית הספר לתלמידי חו"ל, ולכן החבר'ה שם היו הכי שווים.

הקשר עם אותה חברה נותק לשנים רבות ופגשתי אותה שוב לאחרונה. נפלאות הפייסבוק ותודות לאדון צוקרברג. ואז הזכרתי לה את אותה השיחה ושלחתי קישור לבלוג שלי. בלוג אוכל שלי, מי היה מאמין! - כתבתי לה. והיא דווקא לא הופתעה. כנראה בכל זאת היא ידעה שזה מתאים לי. אז הנה אני, כאמור בתוך הזרם הכי אפנתי, מבשלת ומצלמת עם כולם. לפעמים גם מעלה מתכונים שכבר רצים באלפי ווריאציות שונות ברחבי האינטרנט, וגם אצלי יש עוגת ביסקוויטים קרה או מתכון לעוגיות שוקולד צ'יפס שכולם מכירים. למרות שיותר כיף להרגיש מרקו פולו של המטבח. לנסות משהו משלי. וכשאני מבשלת תפוחי אדמה לפירה בשביל להכין מלית לממולאים מ"בצק ספידי" כמו כולן, מתכון שהציף לאחרונה את הרשת ומככב בכל האמהות האופות, המבשלות והחופרות ביחד, ורק עצלן לא הכין, מוצאת את עצמי פתאום מכינה משהו אחר לגמרי. כמו

לחמניות תפוחי אדמה ופעמיים בצל

לערכים תזונתיים של המתכון

מצרכים:

2 כוסות קמח
1 שקית (2 כפיות) אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
1 כוס פירה תפוח אדמה (בערך מ-2 תפוחי אדמה בינוניים מבושלים)
4 כפות שמן זית
4-6 כפות מים או חלב
2-3 גבעולים של בצל ירוק פרוס לטבעות

1 בצל קצוץ 

1 כף שמן זית נוספת לטיגון הבצל
ככפית מלח גס - לפיזור מעל הלחמניות

הכנה:

לבשל 2 תפוחי אדמה בינוניים ולמעוך לפירה חלק. לטגן את הבצל בכף שמן להזהבה.

בקערה גדולה לערבב יחד את הקמח עם אבקת האפייה והמלח. להוסיף את הפירה החם ואת שמן הזית ו-4 כפות מים או חלב ולעבד (בהתחלה עם כף ואחר כך ללוש ידנית) לקבלת בצק רך שאינו נדבק לידיים. במידת הצורך להוסיף עוד כף או שתיים של נוזלים. להוסיף בצל ירוק ובצל מטוגן ולעבד יחד עיבוד קצר בלבד.

להניח לחמניות בעזרת כף בתבנית מרופדת בנייר אפיה, עם מרווחים. לפזר קצת מלח גס מעל הלחמניות.

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 210 מעלות כ-15 דקות, עד שלחמניות תפוחות וזהובות. לצנן את הלחמניות כרבע שעה נוספת לפני ההגשה.

רעיונות והמלצות לגיוון: להחליף את הבצל בעשבי תיבול / להוסיף לבצק מעט גבינה צהובה מגוררת ולפזר קצת גבינה מעל הלחמניות לפני האפייה / להוסיף לבצק זיתים קצוצים בנוסף או במקום הבצלים