כל פעם אני מופתעת מחדש מהיכולות של השכל האנושי. צדק הגאון היהודי כשאמר ש"יש רק שני דברים אינסופיים: היקום והטיפשות האנושית. לגבי הראשון אני מסופק". השבוע הייתי בקורס רענון נהיגה ונחשפתי לכמה כאלה... חסרי גבולות...היה אחד שהיה משוכנע שזמן התגובה במקרה חירום יורד מ-3/4 שנייה הסטנדרטיים וגם ניסה להסביר את זה כי במצב חירום עובדים מהר יותר. פנינה נוספת סיפקה בחורה שהסבירה בשיא הרצינות שההתנהגות הנכונה בצומת - היא להגביר את המהירות מעבר למהירות המותרת על מנת לעבור את המקום המסוכן כמה שיותר מהר. מה שיותר עצוב - לא מדובר בנהגים חדשים אלא נהגים בעלי רישיון חמש שנים שבאו לרענון. מפחיד אותי לחשוב שאותה בחורה חמש שנים נוהגת וחמש שנים מגבירה את המהירות בצומת...
יצאנו להפסקה. קניתי פחית קולה במכונה, ישבתי על הספסל בצל ואכלתי את הסנדוויץ' שלי עם הגבינה הבולגרית. ממש חזרה לימי בית ספר העליזים. רק שאז הלחם של הסנדוויץ היה לבן ולא שיפון עם תוספת גרעיני חמנייה ושטויות "בריאות" אחרות. ליד התמקמו כמה מתלמידי הקורס שהתנהל בכיתה הסמוכה - נהיגה מונעת. ואז נבהלתי באמת. לשמוע את האנשים מדברים ביניהם, אחד שמספר שהוא עושה את הקורס אחרי שלילה וצבירה 36 נקודות, השני כבר הפסיק לספור את הנקודות, אבל לפי זה שהוא צריך גם לבצע טסט ותאוריה מחדש, מדובר לפחות ב-70. ולעומת ימי בית ספר העליזים, 70 כאן זה ממש לא עובר. כי זה לא בגרות בהיסטוריה, זה חיי אדם. אחד כזה לדוגמא עקף אותי כשנסעתי לקורס הרענון, עקיפה מימין, במהירות מופרזת, ליד מעבר חצייה. עבירה בזדון שבקלות יכלה להרוג כמה ילדים שחיכו במעבר החצייה, וכל זה בשביל לעמוד אחר כך ברמזור אדום לפניי. בכל נסיעה, גם של חמש דקות מהבית שלי לעבודה, פוגשת בנהגים שיצאו מהבית במטרה להרוג.
יש דברים שלא מצליחה להבין, כמו שמשרד החינוך החליט שאצלנו בגרות זה לכולם, גם אם בשביל זה צריך לעשות חמישה מועדי ב', ג', ד' וכו', העיקר אחוזי בגרות וציונים ריקים מתוכן, כך גם משרד התחבורה החליט שרישיון זה לכולם. אז לא. מוסכניק טוב לא חייב בגרות בשביל לפתוח מוסך, להצליח ולהרוויח הרבה יותר מאקדמאי ממוצע. ונהג שצבר 36 עבירות תנועה גם לא צריך רישיון. עדיף שיסע באוטובוס, עדיף קודם כל בשבילו וגם בשביל אלה שהוא פוגש בכביש, ולא תמיד מפגש זה יסתיים בטוב.
ביום שישי הבא יש לי מפגש שני של הקורס, ממש אין לי סבלנות לחכות. ובינתיים - אוכל, כי תיאבון עוד אף אחד לא ביטל. פוסטים אחרונים הוקדשו לעוגות, הגיע הזמן לעבור למשהו יסודי יותר. והכי יסודי שיש - עוד גרסה לקציצות ברוטב עגבניות. הכי בית שיש.
בין קציצה לקציצה, בין רוטב לרוטב אין הרבה הבדלים. זה אדום, זה טעים, זה אהוב על ילדים, במיוחד אם מגישים עם פסטה. אך במתכון הזה יש משהו מיוחד, קשה לי להגדיר אפילו מה. אולי הפריסה של הירקות לפרוסות גדולות ולא קצוץ כמו שאני עושה בדרך כלל. אולי המתיקות הלא משתלטת למרות הכמות הדי גדולה של סוכר במתכון - ואני עוד קיצצתי בכמות בחצי לעומת המקור. אולי בגלל הפשטות. אולי בגלל שבספר מצולמת מגישה אותו סבתא עם ידיים מקומטות ועיניים אוהבות וזה עשה עליי את מה שהיה צריך לעשות. בקיצור - מומלץ מאוד שתנסו גם את הגרסה הזו.
קציצות חזה עוף ברוטב עגבניות
מצרכים:
לקציצות:1 ק"ג חזה עוף טחון
2 בצלים גדולים, קצוצים
3 ביצים
3 כפות פירורי לחם או קמח מצה
2 כפות רסק עגבניות
תיבול: 1 כף גדושה של סוכר, פלפל שחור, מלח
שמן לטיגון
2 בצלים גדולים, קצוצים
3 ביצים
3 כפות פירורי לחם או קמח מצה
2 כפות רסק עגבניות
תיבול: 1 כף גדושה של סוכר, פלפל שחור, מלח
שמן לטיגון
לרוטב:
2-3 כוסות מים
3 כפות רסק עגבניות
3 עגבניות קלופות, מגוררות
2 עגבניות קלופות, חתוכות לרבעים
4 פלפלים אדומים, חתוכים לרבעים או לרצועות עבות
תיבול: 2 כפות גדושות סוכר, 1 כפית שטוחה של מלח, קורט פלפל שחור
2-3 כוסות מים
3 כפות רסק עגבניות
3 עגבניות קלופות, מגוררות
2 עגבניות קלופות, חתוכות לרבעים
4 פלפלים אדומים, חתוכים לרבעים או לרצועות עבות
תיבול: 2 כפות גדושות סוכר, 1 כפית שטוחה של מלח, קורט פלפל שחור
הכנה:
לחמם במחבת מעט שמן ולטגן את הבצל הקצוץ עד להזהבה קלה. להעביר לקערה. להוסיף את שאר המרכיבים של הקציצות ולערבב היטב.
ליצור קציצות בגודל בינוני (ככדור פינג פונג) ולשטח. בסיר גדול ושטוח לחמם מעט שמן ולטגן את הקציצות על אש בינונית - כ-10 דקות מכל צד, עד שמקבלות צבע שחום משני הצדדים.
להוסיף לסיר את כל המצרכים לרוטב (כמות מים לפי הצורך, להוסיף במהלך הבישול עוד אם צריך). לנער בזהירות את הסיר כדי שהרוטב יכסה את כל הקציצות. להביא לרתיחה, להנמיך את האש לקטנה מאוד, לכסות ולבשל כשעה וחצי עד שהרוטב מסמיך מאוד.
עפ"י המתכון של חנה לסטר מתוך הספר "עוד סיר לשבת" בעריכת אסנת לסטר
וחייבת מילה על הספר - עם הצפה אדירה בשוק הגסטרונומי - ספרים, אתרים ותוכניות טלוויזיה, הרבה יותר קשה לאתר פנינים אמיתיות בתוך כל השפע. הספר הזה הוא אכן כזה. לא מלוטש מדי, בדיוק מה שצריך ליום יום. המתכונים פשוטים ומדוייקים, צילומים ביתיים שעושים חשק לרוץ ולהכין. יש הרבה ספרים מרהיבים שאני קונה בגלל היופי שבהם, נהנית לדפדף בהם אך לא מבשלת מתוכם אפילו לא מתכון אחד, מה שהיה כבר מצדיק את רכישתם. מספר זה ניסיתי כבר כמה וכמה מתכונים - וכולם טובים מאוד. למען הסר ספק, זה לא פרסום או רשימת צרכנות, לא קיבלתי את הספר במטרה לפרסם משהו או מישהו, זו פשוט דעתי. אז אם אתם עדיין קונים ספרי בישול (אני עוד לא הצלחתי להיפטר מההתמכרות הקשה הזאת) - ממליצה.
