סמייל 012(2)

לא, זאת לא רשומת פרסום לספקית האינטרנט. עוד כמה שעות שנה חדשה, 2012, באה אלינו (לטובה... בתקווה :)) לא משנה, חוגגים או לא, רואים בשנה החדשה (לא, לא אוהבת את המילה "אזרחית") סיבה למסיבה או לא, זאת נקודת ציון. מנקודות הציון שגורמות לעצור שניה ולחשוב. לעשות סוג של סיכום ביניים למה שהיה. לצפות להתחלות חדשות ולסמן מטרות. אין ציפיות גרנדיאוזיות, מאחלת לנו רק דברים פשוטים שעושים את חיינו יפים. מקווה שתהיה שנה טובה. טיולים יפים ותמונות שנזכור. מפגשים עם חברים. הרבה עבודה מעניינת ומאתגרת. שיפוץ קטן בבית עליו זוממת כבר כמה חודשים. ספרים טובים וחדשים ובוודאי בריאות לכל המשפחה. השנה במרץ גם נחגוג 10 שנות נישואין וגם זאת נקודת ציון משמעותית ביותר. ובעיקר שתהיה שנה של חיוכים. חיוכים טובים, חיוכים אמיתיים. ככה, מאוזן לאוזן. חיוכים של אושר, חיוכים של שמחה, חיוכים של התרגשות, חיוכים מתוקים, חיוכים משוקולד. על בסיס עוגיות חמאה נפלאות בזכות עצמן. 012 סמייל, סתם, כי בא לי לחייך :)

עוגיות סמיילי (עוגיות חמאה פריכות)

מצרכים:

לעוגיות:
1/2 2 כוסות קמח
3/4 כוס סוכר
2 שקיות סוכר וניל
200 גר' חמאה, קרה וחתוכה לקוביות
1 ביצה

לציפוי:
3 כפות חלב
2 כוסות אבקת סוכר
1/4 כפית כורכום (בתור צבע מאכל טבעי. לא חובה, אפשר להשאיר את הזיגוג לבן)
לציפוי הסמיילי:
50 גר' שוקולד מריר
1 כפית שמן (לא חובה, אני מוסיפה כי נראה לי שכך השוקולד יותר נוח לעבודה)

לשים במעבד מזון קמח, סוכר, סוכר וניל וקוביות חמאה. לעבד לתערובת פירורית.

להוסיף ביצה ולעבד בלחיצות קצרות רק עד קבלת בצק אחיד. אם הבצק נראה יבש מדי, להוסיף כף מים קרים (אני הייתי צריכה להוסיף).

להעביר את הבצק על נייר אפיה ולרדד לעובי קצת פחות מ-1 ס"מ (עוגיות דקות מזה יתפוררו). לקרוץ עוגיות בעזרת כוס בקוטר כ-5 ס"מ ולהניח על תבנית מרופדת בנייר אפיה.

לאפות כ-25 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 160 מעלות (אם אופים בשתי תבניות בו זמנית בטורבו, להוריד זמן אפיה לכ-20 דקות). לצנן לחלוטין לפני הציפוי. בינתיים אפשר להכין עוס קפה ולנשנש עוגיה או שתיים, הן נפלאות.

להכנת הציפוי
לטרוף את כל חומרי הזיגוג עד לקבלת ממרח אחיד (הכנתי מחצי כמות, חלק מהעוגיות השארתי במראן הטבעי). אם הזיגוג סמיך מדי, להוסיף עוד מעט חלב ואם דליל מדי - להוסיף עוד קצת אבקת סוכר. הוא צריך להיות בסמיכות נוחה למריחה ולא מטפטף.

למרוח את הזיגוג על צידה העליון של כל עוגייה ולהניח לייבוש למשך כשעה בטמפרטורת החדר.

להמיס את השוקולד במיקרו, להוסיף את השמן ולערבב היטב. להעביר לשקית סנדוויץ (הכי נוח להעמיד שקית סנדוויץ בתוך כוס ולשפוך לתוכה את השוקולד המומס). לגזור את השפיץ של השקית ולתת לפיקסו שבתוככם להתפרץ החוצה. אני התחלתי מסמיילים רגילים, אך השקית עם השוקולד "בערה" לי בידיים והחלטתי להשתעשע קצת... כך יצאו לי סמיילים עם מסגרת, סמיילים עם תסרוקות וסתם פרחים ולבבות, גם על העוגיות הלא מזוגגות. הנאה מובטחת בהכנת הדברים המתוקים האלה... וגם באכילתם.

שתהיה שנה מוצלחת, אל תשכחו לחייך.

:):):)

מקור: קרין גורן, סודות מתוקים 2

קסם של עוגה

ב-31.12 ראיתי את סטנה קלאוס. נסענו ברכב, ופתאום הוא עבר בריצה את הכביש. עם כרס גדולה וזקן, מעיל אדום ומקל הליכה. כמו מכת חשמל, כמו מכונת זמן מטורפת שסחררה אותי, לאותה השנייה חזרתי עשרים שנים אחורה, לילדות. אז קראתי לו DED MOROZ, סבא קור, ולא סנטה קלאוס, אך מה זה משנה. עכשיו הוא יוציא מהשק שעל גבו מתנה ששמר במיוחד בשבילי, מתנה של קסם. שנייה בחיים שבה אני, בת שלושים ושתיים, עובדת, בעלת תואר אקדמאי ואמא לשניים, האמנתי שהוא קיים, הוא הגיע במיוחד בשבילי מהקוטב הצפוני והכל אפשרי. איפה הציניות שלי, איפה העייפות. ורק הקול המופתע של הילד שלי החזיר אותי חזרה למציאות: "אמא, מי זה?". "זה קסם, גילעד, זה סנטה קלאוס." "הוא אמיתי?" עברה השנייה, נגמר הקסם. "לא, חמוד, זה מישהו שהתחפש לסנטה קלאוס, כמו בפורים". כאן ישראל 2011 - בעוד כמה שעות - וסנטה קלאוס לא קיים. אבל הזיכרון על רגע שבו הקסם היה אפשרי משום מה נשאר איתי וגם עכשיו גורם לי לחייך.

עם העבודה שלי - כשדצמבר הוא החודש הלחוץ ביותר בשנה, והשבוע האחרון שלו - לחוץ במיוחד, גם אם הייתי רוצה לנסות ולציין שנה חדשה בדרך כלשהי, ב-31.12 אין לי זמן וגם לא כוח. וגם השם "שנה אזרחית חדשה" מזעזע ומרוקן בפורמליות שלו את כל הרוח של החג האהוב עליי בילדות הרחוקה שעברה במקום אחר. יש משפט ברוסית שאומר, איך שאתה מעביר את הלילה הראשון של השנה החדשה, כך תעביר את כל השנה. בחצות בלילה ב-31.12 מצאתי את עצמי יושבת בסלון עם מוסיקה שקטה ברקע (שהילדים לא יתעוררו) וספר טוב ביד. איחלתי לעצמי ולכולנו שבדיוק כך תהיה שנת 2011. שקטה, עם מנגינה מרגיעה ברקע וילדים שישנים בשלווה ורק הנשימה שלהם עמוקה - עמוקה. שנה מלאת עבודה וגם שיהיו רגעים רק בשביל עצמנו. בשביל להירגע, להכין כוס קפה ועוגת שוקולד עם מינימום 65% קקאו, לקרוא ספר, לפתוח בלוג, ללמוד דברים חדשים, לעסוק במה שאוהבים. ומדי פעם - באמצע המערבולת של החיים, להאמין שהקסם אפשרי.

במרדף שלי אחרי דברים חדשים שרוצה לנסות וחידושים שרוצה לחדש, אם יש עוגה שהכנתי הכי הרבה פעמים ועוד אמשיך להכין - זאת העוגה הזאת. כל כך טעימה, הכי פשוטה להכנה וכמעט ולא משמינה (כמעט :)), זה גם סוג של קסם. השורשים של העוגה - רוסיים, וגם בגלל זה היא לדעתי הכי מתאימה לרשומה זו. היא נקראת "צבטייבסקי" (TSVETAEVSKI), ניסיתי למצוא באינטרנט את הפענוח לשם ואם יש באמת קשר למשוררת רוסיה מרינה צבטייבה מתחילת המאה שעברה, אבל לא מצאתי מידע מאומת. אז שוב, סנטה קלאוס או סבא קור, צבטייבסקי או סתם עוגת תפוחים טעימה - איך שנקרא לזה זה לא משנה את המשמעות. או את הטעם. ואם כבר אמרנו שלשם אין משמעות, שתהיה שנה אזרחית טובה.

מצרכים: (מתאים לתבנית מלבנית 22 * 28 או תבנית מלבנית חד פעמית)

4-5 תפוחים ירוקים

לבצק:1.5 כוס קמח
1 כפית א. אפיה
גביע (150 גר') יוגורט לבן (במקור - שמנת חמוצה)
150 גר' חמאה מומסת

לקרם:2 גביעי (300 גר') יוגורט לבן (במקור - שמנת חמוצה)
1 ביצה
1 כוס סוכר (או כוס וחצי, תלוי אם משמשים ביוגורט חמוץ או ממותק)
2 שקיות סוכר וניל
2 כפות קמח

הכנה:

לקלף את התפוחים ולפרוס הכי דק שניתן - בעזרת קלפן תפוחי אדמה (או מעבד מזון שיעשה את העבודה בשנייה וחצי).

לערבב את כל המצרכים של הבצק לקבלת בצק רך ועדין, לשטח אותו בתבנית. לסדר את התפוחים מעל הבצק.

לערבב את כל המצרכים לקרם ולשפוך מעל התפוחים.

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-45 דקות.

עוגת נפוליאון (מילפיי)

חג הסילבסטר (או איך שקראנו לו - "חג השנה החדשה") היה החג האהוב עליי בילדות הרחוקה. עולם אחר לחלוטין של חוויות שנורא קשה לי להסביר אותו אפילו לבעלי. ההכנות של חודש לפני, ריח של החג, ניצוצות בחלונות הראווה ובעיני ילדים. חורף, שלג, חופש. קונפטי שזורקים אחד על השני בבית הספר. שולחן חג עמוס בכל טוב ומוזיקה (מזוויעה למדי, אבל זה מה שהיה) - הופעות מיוחדות לכבוד החג עד השעות הקטנות של הבוקר. מותר להישאר ערים בלילה עד מאוחר ומחר לקום מתי שרוצים, אפילו באחד בצהריים. עץ, קישוטים, תחפושות, מתנות, התרגשות, "סבא קור" והנכדה שלו - שלגיה. מופעים מיוחדים לילדים, ריקודים מסביב לעץ ענק והפתעות מתוקות בקופסאות קרטון כחולות שחולקו לילדים לאחר המופע. והמתנות שהיו מחכות לי מתחת לעץ בראשון לינואר - כביכול מסבא קור... ואין, פשוט אין שום קשר לדת או לסילבסטר או לחג המולד. כל היופי של החג שזה היה חג לילדים, נטול השפעות פוליטיות (חוץ מפניית "ראש המדינה" לעם בחצות, אבל גם הנאום הזה, שלא כהרגלם של "ראשי מדינות", היה נמשך רק כמה דקות).

בשנים הראשונות שלי בארץ ניסיתי כמו רוב ה"רוסים" כאן לשחזר את אווירת החג. אחר כך ויתרתי, וגם גדלתי. גם ככה זה לא זה. את הילדות אי אפשר לשחזר. את ההתרגשות בהוצאת ארגזים מלאי אבק מהמחסן - ובתוכם קישוטים נוצצים לעץ. בתור הכי קטנה במפשחה קישוט העץ היה תפקידי - ואיזה תפקיד קסום זה היה! ואני עוד הייתי זוכה לעשות את זה פעמיים - בבית ההורים ובבית של סבא וסבתא, ביחד עם סבתא...

דווקא בשנים האחרונות, כנראה בהשפעת ה"פתיחות לעולם" מתחילים לחגוג את החג גם כאן. אבל זה אחר לגמרי. החל מהשם, זה אחר לגמרי. נשיקה בחצות והשתכרות עד אובדן חושים - זאת לא הילדות... אז עדיף כבר לא לעשות כלום.

כמו כל חג שמכבד את עצמו גם בחג הזה הרבה סובב סביב האוכל. בתנאיי איך נקרא לזה?.. הצנע הסבוייטי כבר שבועות מראש היו מתחילים לאגור מצרכים לארוחה החגיגית. שולחן החג היה עמוס בכל טוב והיו בוודאי כמה מאכלים מסורתיים שמזוהים עם החג. במשפחה שלנו זה היה סלט אוליבייה (סלט מיונז, שבכל העולם חוץ מרוסיה קוראים לו "סלט רוסי"), כשעל קיצוץ הירקות לסלט הייתה אחראית אחותי הגדולה. רגל כרושה שסבתא הייתה מכינה בצורה שאף אחד לא בחיים מצליח לשחזר ועוף ממולא "נוסח יידיש" מיוחד שאף אחד גם לא מנסה לשחזר - מילוי פשוט של הרבה בצל מטוגן, שום, קצת סולת וחלקים פנימיים של עוף שידי הזהב של סבתא היו הופכים למעדן אלוהי... עלי גפן ממולאים בבשר ואורז של אמא - תענוג. ועוגה מיוחדת אותה הייתה מביאה אלינו אחותה של סבתא (הסבתא השניה), דודה אנה - עוגת נפוליאון, כוכבת לא רק של החג הזה אלא של כל אירוע משפחתי אצלנו. דודה אנה הייתה מכינה כמה מעוגות נפואליון והייתה מעבירה אותן לכל בני המשפחה הרחבה ביום החג. הייתה קונדיטורית בחסד עליון, כשעוד לא היו כל הגד`טים והמצרכים המיוחדים למטבח שכל כך מקלים על חיינו היום. נפוליאון הייתה עוגת הסמל שלה והיא לא הייתה מוכנה לגלות את המתכון לאף אחד. אמא שלי היחידה שהצליחה לקבל ממנה מתכון, וגם זה רק - מתכון לקרם של העוגה. המתכון לבצק הרך והמדהים שהיה נשאר בו זמנית פריך וגם נמס בפה - נעלם לתמיד ביחד עם דודה אנה לפני כמעט עשרים שנה.

הגרסה הצרפתית של העוגה נקראת "מילפיי" - אלף העלים. אין שום, אבל שום קשר לעוגת "מילפיי" שמוכרים כאן בקונדיטוריות.... יש לעוגה הזאת גם אלף גרסאות שונות. ניסיתי בבית רק גרסה אחת כי ההכנה דורשת די הרבה השקעה. המרכיבים פשוטים - אך צריך לעבוד מהר מאוד עם שכבות הבצק - לרדד, לאפות, ליישר. ויש 14 כאלה... למרות שההשקעה משתלמת בכל ביס וביס מהעוגה המדהימה הזאת. 

אמנם הגרסה שניסיתי היא לא גרסת הילדות שלי, שכמו שאמרתי - כבר לא ניתנת לשחזור, אבל מאוד מאוד טעימה, רטובה ועמוסה בקרם, מזכירה בטעמה גלידת וניל שקצת נמסה. תענוג שחייבים לטעום לפחות פעם בחיים. ובוודאי לעוגה הזאת יש גם אופציה לעצלנים - להשתמש בבצק עלים קנוי ולהכין רק את הקרם (ובמקרה זה אני מכינה את הקרם המפורסם של דודה אנה, אכתוב אותו בהזמדנות אחרת).

מצרכים לבצק:

1 כוס חלב

100 גר` חמאה

1 כוס סוכר

1 ביצה

1 כפית מלח

4.5 כוסות קמח

הכנת הבצק:

לחמם את החלב, להוסיף חמאה, לחמם ביחד עד להמסת החמאה. לערבב ולתת טיפה להתקרר.

להקציף ביחד ביצה עם סוכר ולהוסיף לתערובת החלב תוך כדי הקצפה. התערובת צריכה להיות עדיין חמה - כדי הקמח "יתבשל". להוסיף את הקמח וכפית מלח, לערבל ביחד לקבלת בצק רך.

לחמם את התנור לחום גבוה - 180-190 מעלות. לחלק את הבצק ל-14 כדורים. לרדד כל כדור הכי דק שאפשר. לחורר עלה בצק בעזרת מזלג ולאפות כמה דקות כל עלה - הם מוכנים תוך דקות ספורות, אז לא להתרחק מהתנור. אפשר לאפות בתנור טורבו ואז להכניס שתי תבניות עם בצק כל פעם - אני לא מספיקה לעבוד כל כך מהר אז אופה תבנית אחרי תבנית - בזמן שתבנית אחת נאפית בתנור, אני מרדדת עלה נוסף.

עלה בצק מוכן לישר לפי צורה רצויה. אני עשיתי בצורת לב - הנחתי תבנית לב מעל עלה בצק אפוי וחתכתי עם סכין חדה. לעשות את זה מיד שמוציאים מהתנור, אחרת עלה בצק יכול להתפורר. שכבות בצק מוכנות אפשר להעמיס אחת על השניה ושאריות שנשארו אחרי היישור - לפורר לפירורים גדולים ולשמור בצד.

מצרכים לקרם:

2 ליטר חלב

6 חלמונים (חלבונים אפשר להקפיא ואח"כ להכין נשיקות או עוגת מקצפת טעימה)
1.5 כוסות סוכר

2 שקיות סוכר וניל

4 כפות קמח

100 גר` חמאה

הכנת הקרם:

לערבל את כל המצרכים ביחד חוץ מהחמאה, להעביר לסיר בישול ולבשל על הגז על אש קטנה, תוך ערבוב מתמיד - זה הקטע הכי מייגע שלוקח כ-10 דקות. הקרם בהדרגה הופך לסמיך יותר. כשהקרם נהיה בסמכות בערך של יוגורט - להוריד מהאש, לקרר קצת ולהוסיף את החמאה והלקציף היטב עד שהחמאה תימס לחלוטין.

הרכבת העוגה:

מרכיבים את העוגה כשהקרם עדיין חם. מניחים נייר כסף בתבנית ומשאירים הרבה שוליים כדי לעטוף אחר כך את העוגה.

שמים עלה בצק אפוי ומורחים קרם בנדיבות - כ-8-10 כפות קרם על כל עלה. כך בונים "מגדל" מכל העלים שהכנו. להניח עלים אחד על השני בעדינות, לא ללחוץ. הקרם נוזל החוצה בכל מצב, לא נורא, הכל נשאר בתוך נייר כסף והרוב יספג אחר כך בתוך העוגה. ואם הקרם נשאר - אפשר להקפיא אותו והוא טעים כמו גלידה. או שעזבו להקפיא - אוכלים אותו עם כפית והחיים יפים...

מפזרים על שכבת הקרם העליונה את פירורי הבצק שהכנו. קצת מהפירורים מטביעים בתוך הקרם שנזל מהעוגה - אחר כך נקשט איתם שולי העוגה.

עוטפים את העוגה בנייר כסף - לא להצמיד את הנייר בצדדים, חייבים להשאיר מקום כי העוגה "מתרחבת" כשהקרם נספג.

מניחים את העוגה במקרר ל-10 שעות לפחות, עדיף 24 שעות. העוגה המוכנה תהיה רכה מאוד ורטובה מאוד מהקרם. וטעימה מאוד - את זה כבר אמרתי?..

התמונה - איזה פחד לחשוב איך שהשנים טסות לי - מלפני ארבע שנים. נסעתי להורים בראשון לינואר 2006 והבאתי להם את העוגה, לשחזר קצת מטעמי הילדות. אמא שלי הייתה בהלם :) עכשיו אחרי שפרסמתי את המתכון אני חושבת שלאור הניסיון שצברתי במטבח בשנים אלה - ההכנה באמת לא נראת מפחידה כל כך. סימנתי להכנה חוזרת...

קישור למקור (ברוסית) 

פינת הפרגון 

תגובה מרגשת מאוד שקיבלתי עם פרסום המתכון בבלוג הקודם שלי בתפוז וחייבת להעתיק לכאן: 

תודה על הפוסט המדהים הזה!

ורק את יכולה להבין למה אני כה מודה לך :-)
לא היית יכולה לתאר את אווירת החג יותר ממה שעשית. לרגע לגמרי החזרת אותי 13 שנה אחורה, אני דומעת... פוסט מרגש מאוד.

כמה זמן לא הרגשתי את תחשת החג הזו! את הזיקוקים בלילה. את הקור המקפיא ואת השלג. את הקסם של החג. את ריח העץ...