רוח סתיו. סופלה אורז, תפוחים וקינמון

נעלמתי קצת. בשבועיים האחרונים אפילו בפייסבוק בקושי נכחתי. שעות שינה שלי קיצרתי, למרות שחשבתי שכבר אין לאן. אפילו באמצע יום עבודה חשבתי עליו. עד שסיימתי. אני מדברת על ארבעת הספרים מסדרת ה"דמדומים". בהכוונת חברה התחלתי לפני כשבועיים את הספר הראשון - והשאר היסטוריה. ערפדים בדרך כלל הם לא הקטע שלי, גם לא רומנים של תיכוניסטים עם סוף טוב. אך משום מה הפעם זה היה פשוט זה, התאים לי מכל הסיבות. ממש לא הספר הכי טוב שקראתי מימיי. ממש לא ספר שאזכור ואצטט ממנו משפטים. אך נורא נהניתי. מהקלילות, מהזרימה המהירה, מהבריחה מהמציאות של בית-עבודה לתוף עולם דמיוני של ערפדים ואנשי זאב וילדה תיכוניסטית ממוצעת החולמת על אהבה. היה כיף - מומלץ ביותר לקריאה בערבי סתיו, כששמיכה לרגלינו, כוס תה לידנו ורוח מייבבת בין חריצי החלון כמו ערפד רעב. "זה הסתיו עם הענן ועם הרוח המיבב. ואם אתה סתם ציניקן, בכל זאת זה צובט בלב..."

סיימתי את הספרים בדיוק בזמן בשביל להיזכר בדד-ליין למשימת ההגשה באתגר החודשי של מנטקה. בעצם, לא בדיוק בזמן. קצת אחרי הזמן. ליתר דיוק, מועד ההגשה היה אתמול. אבל יש לי תירוצים. אני עובדת הרבה. יש לי שני ילדים בבית. ויש לי בעל ששכח לקנות אורז עגול שהוספתי לרשימת הקניות השבועית. ו... כן, ארבעה ספרים עבי כרס שהייתי חייבת לסיים. ביקשתי יפה הארכה והיום בבוקר, בזמן שכל שאר חברי הפרוייקט כבר "לייקקו" את הפוסטים אחד של השני (אתם חייבים להציץ לרשימה - יש שם דברים מטריפים לחלוטין!), אני רק העמדתי על הגז את הסיר עם פודינג האורז שלי. שזה בעצם דייסת אורז מתוקה, טעימה ומשודרגת.

אחחח, ואיזו דייסה זו. כוחות נפש עצומים נדרשו ממני לא לחסל את כולה ככה עם כפית (טוב, על מי אני עובדת... עם כף) אלא לעשות ממנה את הקינוח שתכננתי. כי גם "להגיש" באיחור וגם לבוא עם דייסת אורז... לא, זה חייב להיות משהו מורכב יותר ומרשים יותר שיצדיק את התנהגותי הנפשעת. מזל שכמות הפודינג יוצאת מכובדת. לא הכל נכנס לקינוח, ואתם עוד תודו לי על זה. אמרתי קינוח? האמת, זאת יכולה להיות גם ארוחת בוקר נהדרת. עם תפוחים, קינמון, טעם נרמז של שקדים בזכות הרוזטה, אווירה סתווית, שמיכה לרגלינו, כוס תה לידנו וספר טוב על השידה. "זאת היא עונה כזאת, חבוב, זה רק הסתיו וזה עובר..."

סופלה אורז, תפוחים וקינמון

מצרכים (ל-6 כלי אפייה אישיים בקוטר 9 ס"מ)

לפודינג אורז: 
1 כוס אורז עגול
1.5 כוסות מים קרים
3 כוסות חלב
2 כפות תרכיז רוזטה
4 כפות סוכר

לשכבת תפוחים:
2 תפוחים גדולים (מומלץ ירוקים וחמוצים, כמו גרני סמיט)
1 כפית קינמון

לסופלה:
2 ביצים
4 כפות סוכר
1 כף סוכר חום לפיזור מעל הסופלה

מעט חמאה לשימון התבניות

הכנה:

פודינג אורז:

לחמם את האורז (לא שוטפים את האורז!) ואת המים בסיר. להביא לרתיחה, להוריד את האש למינימום. לכסות חלקית את הסיר ולבשל כ-15 דקות, עד שרוב המים ייספגו באורז.

לערבב את האורז, להוסיף את החלב ואת הרוזטה. להגביר את האש ולהביא שוב לרתיחה. להוריד את האש למינימום, לכסות חלקית את הסיר ולהמשיך לבשל עד שרוב החלב נספג - כ-40-50 דקות. תוך כדי הבישול להקפיד לערבב את האורז כל כמה דקות כעדי שלא יידבק לסיר ולא יישרף. לקראת סוף הבישול להוסיף את הסוכר.

כשהפודינג מוכן, לערבב, לסגור את האש, לכסות ולקרר לטמפרטורת החדר.

סופלה:

להפריד את הביצים לחלבונים ולחלמונים. להקציף את החלמונים קלות בקערה עם מזלג. את החלבונים להקציף בעזרת מיקסר לקבלת קצת לבן ויציב, תוך הוספת סוכר בהדרגה (כף בכל פעם). לקצף יציב נדרשות כ-8 דקות הקצפה במהירות גבוהה.

לקפל את החלמונים לתוך קצף החלבונים בעדינות, לקבלת תערובת אחידה.

הרכבת הקינוח:

לשמן את התבניות עם חמאה. להניח כ-2 כפות פודינג אורז בכל תבנית ולשטח עם כף. לקלף את תפוחים ולפרוס לפלחים דקים. לסדר את התפוחים בתבניות. לפזר מעל התפוחים את הקינמון באופן שווה.

לכסות בשכבה נוספת של פודינג אורז (ככף לכל תבנית). לסדר את הסופלה מעל הפודינג, ליישר בעדינות עם כף. לפזר מעל סוכר חום.

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-25-30 דקות, עד שהסופלה מזהיב. לתת להתקרר כחצי שעה לפני ההגשה.

הכי טעים - כשהסופלה כבר קר והתפוחים בפנים פושרים ודייסה חמימה. לא יכולה להעיד עד איכויות הקינוח כשהוא קר - מועד הגשה, זוכרים?..

מסדרים את הפודינג בתבניות ופלחי תפוחים מעל:

מוסיפים קינמון ומעל - עוד שכבה של פודינג אורז:

מסדרים את הסופלה ומיישרים בעדינות:

מוסיפים קצת סוכר חום - ולתנור

מוכן

להכין כפיות

הע / ארות

- שימוש באורז עגול. לא קריטי, אך כדאי. אם כבר משקיעים מעל שעה בבישול הדייסה, אז שהתוצאה תהיה מושלמת. אורז עגול הוא יותר עמילני ותוך כדי בישול ארוך מסמיך את הדייסה. אורז רגיל יישאר גרגירי יותר וקטיפתי פחות, למרות שעדיין טעים (כן, מניסיון מערבים קרירים בהם רציתי משהו חם, טעים ומתוק אבל זה לא היה להגשה לצורך אתגר של מנטקה ולא חשבתי לקרוא לדייסה שלי פודינג ולהפוך אותה / אותו לבסיס לקינוח ;)).

- לא. לשטוף. את. האורז. כן, זה היה החלק הכי קשה בהכנה בשבילי. אני כל כך רגילה ומקפידה לשטוף כל דבר. ופתאום לשים אורז לא שטוף בסיר?.. הפעם כן, כי עמילן (שבגללו גם בחרנו להשתדרג לאורז עגול) נשטף תחת זרם המים ולא זאת המטרה.

- תוספות. רוזטה - המצאה  גאונית של בן זוגי לבלוזוגי, התייעצתי איתו (עושה את זה תמיד בכל מנה שאני מכינה) לגבי התיבול. אני הייתי נעולה על ריבת חלב, כמה כפות גדושות לתוך הפודינג. מצד שני - לא רציתי לוותר על הקינמון ושילוב של ריבת חלב וקינמון נשמע לי חשוד למדי. בדיעבד, הייתי מחזקת את טעם השקדים על ידי הוספת שקדים גרוסים לפודינג אורז אך פשוט לא היו בנמצא במזווה. אם בטעות אין לכם רוזטה (לכו  לקנות! אתם לא מבינים כמה טעים להוסיף כף רוזטה למילקשייק בייתי...) אפשר לוותר.

ו... כן, חובה:

סוג של פילאף. אורז, בשר ועלי גפן.

כולם אוהבים ממולאים. עלי גפן דקיקים ויפים, העוטפים באהבה את המילוי הטעים של אורז ובשר. מונחים כל כך יפה בתוך הצלחת, ומחכים שיאכלו אותם אחד אחד. אבל... אני לא ממש אוהבת להכין אותם. לגלגל אחד אחד. ועוד אחד. ועוד אחד. אחד. אחד. הסיר ענק, המלאכה רבה והמילוי פשוט לא נגמר. אחד ועוד אחד, התגלגל לו כל הערב. יופי של ריפוי בעיסוק. לא תמיד מתאים. ואם אני כבר עושה ממולאים, לעלי גפן אצלי תמיד יצטרפו פלפלים או עגבניות בתור ירקות הרבה יותר ידידותיים למשתמש (העסוק).

בשיטוט באחד הבלוגים העולמיים גיליתי גרסה לפילאף עם עלי גפן. מקורה של המנה מהמטבח הארמני, ואם יש משהו שאני אוהבת יותר מעלי גפן ממולאים - זה לגלות טעמים חדשים ממקומות אחרים. בכמה שינויים שלי נולדה מנה מוצלחת במיוחד. בעשירית זמן הכנה של ממולאים. וזה בדיוק מה שהיה צריך. אגב, כמו שיש ממולאים של אורז לבד, אפשר גם כאן לוותר על הבשר.

לפני הפרסום שלחתי את המנה לגיא, מנהל האתר של foodsdictionary במסגרת שיתוף הפעולה בינינו. אני מכינה, הוא עורך את המתכון. אני מצלמת, הוא מחשב את הערכים התזונתיים. אני בודקת את הערכים ונשבעת מעכשיו לעבור לאכול חסה, חסה ועוד פעם חסה. הוא משתף בפייסבוק ואני עושה לייק. והולכת להכין קפה עם עוגייה...

הפעם התפתח בינינו דיון לגבי שם המנה. רציתי לשתף כאן חלק ממנו. סוג של הצצה "מאחורי הקלעים":

היי אירנה,

את בטוחה שמדובר בפילאף?

תראי:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%90%D7%A3

לא מוזכר כלל עלי גפן...

ערב נעים (:

גיא.

===

היי

הגדרתי כפילאף בגלל שזה אורז עם בשר וירקות. ועלי גפן - על תקן ״ירקות״.

יש לי גם מתכון של פילאף עם דלעת ובמיה, אותו כבר פרסמתי בעבר. אני אוהבת ״מיוחדים״ :)

איך אתה היית מגדיר? כי ״אורז עם בשר ועלי גפן״ נשמע פחות מעניין, יותר כרשימת מכולת

===

אממ אני לא יודע. תראי לי את מה שכבר פרסמת...

מי שמחפש פילאף לא מתכוון למצוא את זה לכן אני חושב שזה לא יהיה נכון.

===

היי

אין לי בעיה שתפרסם באתר בתור אורז עם בשר ועלי גפן, אצלי בבלוג בכל זאת אקרא לזה פילאף... כי לדעתי זה פילאף גם אם לא הפילאף הקלאסי - עם גזר ובשר כבש (יאמי).
זה היופי לדעתי במטבח המודרני. בזכות שפע של דברים אפשר ליצור משהו חדש על בסיס הישן. כמו פילאף עם דלעת ובמיה  - http://blozugi.blogspot.co.il/2013/09/pilafocra.html
למיטב הבנתי הלא מלומדת בכלל, בשני המקרים המנות עומדות בעקרונות של פילאף.
והנה יש גם פילאף עם גריסי פנינה מבושלים במיץ תפוחים, ועוד עם תוספת של סויה. מה ארמנים/תורכים/בוכרים, שפילאף זה מעקרונות המטבח שלהם, היו אומרים על סויה? אבל ב״על השולחן״ טוענים שזה עדיין פילאף...
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3773686,00.html
כנראה בגלל אותו עקרון הערבוב של דגנים וירקות ושיטת הבישול....
בכל מצב, ממש לא עקרוני לי איך נקרא לזה. העיקר טעים :) ונראה לי מה שהתכתבנו כאן גם אכניס לתוך ההקדמה לרשומה על פילאף/אורז.
:)

לפעמים אני תוהה על "מגפת" אהבת המטבח ששטפה את כולם בזמן האחרון. כולם חותכים, מערבבים, מבשלים, מצלמים, מעלים לרשת וסופרים את הלייקים. רצים לריאליטי ולמסעדות שף ושפים שהופכים לכוכבי הריאליטי. יש בזה פן חיובי מאוד. ביטוי של אופטימיות ובעיקר של שפע. נגישות הדברים שלא חלמנו עליהם. זאת גלובליזציה - כשהמידע נמצא במרחק של "קליק" בגוגל, ואם הוא בשפה שלא מכירים, אז יש גם "גוגל טרנסלייט". העולם נהיה הרבה יותר מהיר, הרבה יותר קרוב ואפשר להכניס את התמצית שלו לצלחת. לפני עשרים שנה סושי היה סוג של אקזוטיקה, היום אני נהנית פעם בכמה זמן להזמין ארוחת סושי למשרד. ואפשר גם להכין בבית, כי המצרכים נמכרים כמעט בכל סופר גדול. להוסיף, לשנות ולקבל משהו שיפנים אפילו לא חלמו עליו. או בוכרים, כשמוסיפים להם סויה לפילאף. סויה בפילאף? סוג של הצהרה. אקלקטיות, מודרניזציה ופיקאסו של המטבח. 

נעבור לפילאף. עם אורז, בשר ועלי גפן. 

מצרכים: 

3 כפות שמן
1 בצל גדול קצוץ
כ-200 גר' עלי גפן
500 גר' בשר טחון (בקר, עגל או אפילו הודו)
2.5 כוסות אורז
5 כוסות מים רותחים
תיבול: מלח, פלפל שחור, בהרט לפי הטעם

אפשר להוסיף ירק שאוהבים - פטרוזיליה, כוסברה או שילוב. (אצלי עלים חשודים בצבע ירוק מוחרמים לחלוטין על ידי הדור הצעיר...)

הכנה:

לשטוף עלי גפן בהרבה מים. להניח בקערה עם מים רותחים לכמה דקות, אחר כך לשטוף עם מים קרים. לסחוט מהמים ולקצוץ.

לחמם את השמן בסיר, לטגן את הבצל עד להזהבה. להוסיף עלי גפן, לערבב. להוסיף את הבשר הטחון ולטגן יחד כמה דקות, תו כדי ערבוב מדי פעם.

להוסיף אורז, לערבב ולטגן יחד כשתי דקות נוספות. להוסיף מים רותחים ולתבל לפי הטעם.

ברגע שהמים רותחים, לכסות את הסיר, להנמיך לאש בינונית ולבשל כ-7-8 דקות, בלי לערבב. לכסות את מכסה הסיר עם מגבת, להוריד את האש למינימום ולבשל כ-20 דקות נוספות. לסגור את האש ולהשאיר את הסיר מכוסה ל-5 דקות נוספות.

המתכון באתר foodsdictionary , כולל ערכים תזונתיים

מקור להשראה 

אוהבים נקניקיות?

יש אנשים שלא נוגעים בנקניקיות. את יודעת מה שמים לך בפנים?! - הם שואלים ועושים עיניים גדולות. יש אנשים שעונים על זה - "לא מעניין אותי, גם ככה כל האוכל שאנחנו צורכים לא בריא במיוחד", מוסיפים עוד חרדל לנקניקיה ואוכלים בתאבון רב. ויש אנשים, כמוני, שאוכלים נקניקיות, אבל עם ייסורי מצפון - שמתבטאים ב"איזון" בריאותי על ידי הוספת קצת ירקות למנה. אבל תודו שאין על נקניקיות כשרוצים משהו זריז באמצע השבוע ושגם הילדים יאכלו... המנה הזאת - אחד מפתרונות הקסם שלי בדיוק למקרים קשים שכאלה, כשבאחד עשרה בלילה כבר אין כוח לכלום אך צריך עוד להכין ארוחת צהריים לילדים למחר...

זה לא בדיוק מתכון אלא יותר תוכנית עבודה. כאן הכל הולך והכל משתלב בסיר אחד - פסטה, אורז או פתיתים מהמזווה שמתבשלים יחד עם הרוטב וזה נותן להם טעם נפלא, מבחר ירקות ושילובם ממגירת הירקות - בצל, גזר, פלפלים, עגבניות, פטריות ומתוך המקפיא - נקניקיות, נקניקיות מרגז או אפילו קציצות שמשקיענים שבינינו הכינו בשבת והקפיאו לעת צרה (לי זה אף פעם לא קורה, לא משנה כמה קציצות אני מכינה... הכל מתחסל).

מצרכים (כאמור, בחירה חופשית לפי הנמצא)

500 גר' פסטה קצרה או 1.5 כוסות אורז או 2 כוסות פתיתים

800 גר' שימורי עגבניות מרוסקות
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס, כף סוכר

ירקות: בצל, גזר, עגבניות, פטריות ועוד

הכנה:

בסיר גדול ושטוח לטגן את הבצל עם מעט שמן עד להזהבה. להוסיף את שאר הירקות החתוכים דק ולטגן כמה דקות תוך כדי ערבוב.

לתבל, להוסיף את העגבניות המרוסקות ואת הפסטה / פתיתים / אורז. לערבב ולהוסיף כ-4-5 כוסות מים רותחים.

לבשל על אש נמוכה מכוסה כ-25-30 דקות, להוסיף עוד קצת מים רותחים לפי הצורך.

פילאף אורז עם במיה, דלעת וגזר

אורז זה בריא, ירקות זה בריא, הנה שילוב פחות שגרתי של שניהם, הבנוי על עקרון מוכר של פילאף (או פאיה או איך שתקראו) - מתחילים בהזהבה של ירקות ואורז, מוסיפים נוזל רותח - מרק או מים ומבשלים לקבלת קדרה ארומטית. שיהיה לבריאות.

פילאף אורז עם במיה, דלעת וגזר

מצרכים:

2 שיני שום קצוצות
כ-500 גר' דלעת חתוכה לקוביות בגודל 2-3 ס"מ
600 גר' במיה קפואה של סנפרוסט (להפשיר תחת זרם מים)
2 גזרים - מגוררים גס
1 עגבנייה קצוצה
2 כוסות אורז
4 כוסות מים רותחים או מרק עוף
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

לחמם כמה כפות שמן זית במחבת גדולה ועמוקה. לטגן את השום עד להזהבה קלה, להוסיף את הירקות ולתבל.

לטגן עד שהירקות מזהיבים. להוסיף אורז, לערבב ולטגן יחד כמה דקות נוספות עד שגרגירי האורז מלבינים.

להוסיף מים או מרק עוף, להביא לרתיחה, לכסות ולהנמיך את האש.

לבשל כ-30 דקות עד שהאורז והדלעת רכים.

מקור להשראה: "המטבח הצמחוני של על השולחן"

נפלאות המנגולד - חורף חם

מתקרר, קר, קר מאוד, ממש קר. אני מקפצת מקור ליד שער הכניסה לבית הספר של גילעד. "לפחות הגשם הפסיק לכמה דקות" - אני מתלוננת לאמא של ילדה מהכיתה שמחכה ביחד איתי ועוד עשרות הורים. "בעלי עכשיו בנסיעת עסקים בקנדה - היא מספרת. - סיפרתי לו כמה קר אצלנו והוא צחק, איפה שהוא נמצא עכשיו מינוס 20 מעלות". איך אפשר לחיות בקור הזה - שתינו נאנחות ביחד, שוכחות שלפני שנים רבות (מדי) שתינו היינו במקומות קרים יותר, כנראה, מתרגלים לכל דבר, לטוב ולרע.

אני מאוד אוהבת חורף. אוהבת גשם, בתנאי שהוא לא תופס אותי בחוץ עם שני ילדים  שצריך להכניס / להוציא אותם מ/ל בית ספר / גן. נהגתי בחושך מהעבודה הביתה, גשם מבול בחוץ ותחושה סוריאליסטית לחלוטין של עולם אחר. עולם מואר בקושי פנסי רחוב עמומים בין זרמי גשם. נראה שכל העיר התחבאה בתוך הבתים ורק הרכב שלי נוסע לאט (10 קמ"ש פחות, כמו שמבקשים בגלגל"צ) ברחוב הצר. רעש של וישרים, אלביס קוסטלו ברדיו (איזה כיף לאלוויס, יש לו כוס תה...) ורק הידיים קופאות על ההגה. לא מדליקה חימום ברכב, מרדים מדי (תזכורת לעצמי - לקנות כפפות). נכנסת לחניה של הבית, צריך לצאת מהקופסא היבשה והמוגנת ולרוץ את המטרים הספורים עד הכניסה. במטרים האלה נרטבת לגמרי מהגשם, עולה במעלית וחושבת על התבשיל החם שמחכה לי בבית. איזה כיף שיש שפע של ירקות ופירות טריים כל השנה ושאצלנו בכל זאת לא מינוס 20...

קציצות עוף ומנגולד מבושלות ברוטב לימוני

מצרכים:

לקציצות:1 ק"ג חזה עוף טחון
6 עלי מנגולד - רק העלים הירוקים,קצוצים, החלק הלבן ישמש לרוטב
חופן תערובת ירוקים - בצל ירוק ירוק, פטרוזיליה וכוסברה, קצוצים דק
2 ביצים
3 כפות פירורי לחם
תיבול: מלח, פלפל שחור, בהרט

לרוטב:
6 עלי מנגולד - החלק הלבן, לפרוס לקוביות גדולות
4 שיני שום קצוצות דק
2 כוסות מים או מרק עוף (מאבקה)
מיץ סחוט מלימון גדול
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

לערבב את כל החומרים לקציצות.

לחמם כמה כפות שמן בסיר שטוח. לטגן כדקה השום והלוסיף את המנגולד. ליצור מתערובת הבשר את הקציצות ולהניח מעל המנגולד. להוסיף מים או מרק עוף.

להביא לרתיחה ולבשל מכוסה על אש נמוכה כחצי שעה. לתבל ולהוסיף מיץ לימון.

הכי טעים עם אורז (אצלי - אורז מיקס מלא בשלושה צבעים)

מקור ששימש לי להשראה כבסיס למתכון - בני סיידא, מתוך הספר "קציצות"

עוף עם פסטה/אורז ברוטב מנגולד

מצרכים:

1 עוף מחולק (או 6 כרעיים)
1 בצל גדול, קצוץ דק
1 עגבניה, קצוצה
250 גר' פטריות שמפיניות טריות - לפרוס
כ-10 עלי מנגולד - קצוץ גס (אפשר להחליף גם בתרד)
500 גר' פסטה קצרה או 2 כוסות אורז לבן
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס, כפית בהרט

הכנה:

לטגן בסיר רחב ושטוח את הבצל עם קצת שמן עד להזהבה. להוסיף את העגבניה ואת הפטריות, לערבב ולטגן יחד כמה דקות. להוסיף את המנגולד, לתבל ולערבב.

להניח את העוף מעל הירקות, להוסיף כחצי כוס מים רותחים, לכסות את הסיר ולבשל יחד כרבע שעה.

להוסיף את הפטסה / אורז וכ-3 כוסות מים רותחים. לכסות ולבשל כחצי שעה נוספת. במידת הצורך - אם כל הנוזלים נספגו לפני הזמן - להוסיף עוד מים רותחים.

מקור ששימש לי להשראה כבסיס למתכון - פנינת המטבח.

קציצות אפויות עם בטטה, מנגולד / תרד ובורגול

מצרכים:

לקציצות:
800 גר' בשר טחון (השתמשתי בהודו)
1 בטטה גדולה
1 ביצה
2 שיני שום קצוצות
1 בצל קצוץ דק
פטרוזיליה קצוצה
תיבול: מלח, פלפל שחור

לתערובת הבורגול:

2 כוסות בורגול
בערך כוס מנגולד או תרד קצוצים גס
3 שיני שום - פרוסים דק
1/3 כוס מיץ לימון סחוט
1/3 כוס שמן זית
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

לקלף ולפרוס את הבטטה לעיגולים עבים, לשים בסיר ולהוסיף מים. לבשל (אפשר במיקרו - לזירוז ההליכים) עד שהבטטה רכה. למעוך את הבטטה לפירה.

לערבב את כל המצרכים לקציצות, כולל פירה בטטה ולהניח בצד.

להוסיף לבורגול מים רותחים, ולהניח בצד ל-5-10 דקות. לשפוך את המים שלא נספגו ולערבב עם כל שאר המצרכים לתערובת הבורגול. להעביר לסיר גדול שתמאים לתנור.

מהבשר להכין קציצות ולהניח מעל הבורגול.

לכסות בנייר כסף ולבשל בתנור שחומם מראש לחום גבוה של כ-190 מעלות כשעה.

מקור להשראה - מגזין "השף".

שיהיה חורף חמים וטעים.

רק מרק

עייף לי, קר לי, רעב לי. אם זה המצב לאחר יום עבודה ארוך, הפיתרון המושלם - מרק. כזה שמכינים במינימום מאמצים ובמינימום מצרכים. מי אמר "נמס בכוס"? נמס בכוס - זה למשרד, בבית אפשר להכין משהו יותר מעניין. וגם יותר טעים.

שני מרקים זריזים על בסיס עדשים כתומות, התוספת האהובה שלי למרק.

מרק עוף עם עדשים כתומות וקוואקר

מצרכים:

1 חזה עוף (פרפר), חתוך לקוביות קטנות
1/2 כוס עדשים כתומות
6 כפות קוואקר
1 בצל, קצוץ
2 ליטר מים רותחים
מיץ לימון - לפי הטעם
תיבול: 1/2 כפית כורכום, מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

לחמם כמה כפות שמן זית בסיר, להוסיף את הבצל ולטגן כמה דקות להזהבה קלה. להוסיף את התבלינים, לערבב, להוסיף חזה עוף ולטגן יחד כמה דקות.

להוסיף את העדשים ואת הקוואקר, לערבב ולהוסיף מים רותחים.

לבשל עד שהעדשים מוכנות (כ-25-30 דקות).

למרק המוכן להוסיף מיץ לימון לפי הטעם.

מקור להשראה (ברוסית)

מרק עדשים כתומות, אורז ובורגול

nצרכים:

1 בצל, קצוץ
1 קופסת עגבניות מרוסקות (550 גר')
1/2 כוס עדשים כתומות
1/4 כוס אורז
1/4 כוס בורגול
2 ליטר מרק עוף / מים רותחים + 1 כף אבקת מרק עוף
תיבול: 1 כף פפריקה אדומה מתוקה, מלח, פלפל שחור

הכנה:

לחמם כמה כפות שמן זית בסיר, להוסיף את הבצל ולטגן כמה דקות להזהבה קלה. להוסיף את העגבניות ואת התבלינים. לערבב ולהוסיף את המרק עוף.

להביא לרתיחה, להוסיף את העדשים הכתומות ואת האורז. לבשל כ-25 דקות, עד שהאורז והעדשים כמעט מוכנים. להוסיף את הבורגול ולבשל כ-10 דקות נוספות, להוסיף מים רותחיים אם המרק סמיך מדי.

גם מרק זה אני אוהבת עם מיץ לימון שכידוע מוסיף המון.

שיהיה חורף נעים וטעים. והרבה גשם, רק אשמח מאוד אם יש אפשרות לארגן שגשם לא יירד בין השעות 07.45 ל-08.15 בבוקר. בדיוק שעת היציאה מהבית עם הילדים לכיוון הגן ובית הספר, אפשר קצת התחשבות ולא להוריד דווקא בדקות האלה את המבול הרציני?.. תודה!

ממולאים לעצלנים

לפני כמה שבועות טיילנו בתל אביב, בנווה צדק, ובוודאי שכל טיול כזה חייב להסתיים באחת המסעדות המעולות שיש לאזור להציע. הפעם הלכנו לויטושה, המסעדה הבולגרית ביפו. היינו רעבים מאוד, הזמנו כמה מנות שונות והתענגנו על כל אחת ואחת מהן. אוכל פשוט וביתי שכל כך כיף לחזור אליו ביום חורפי. לחזור הביתה אחרי יום עבודה, לטעום מהמרק הסמיך או מהכרוב הממולא שבושל ברוטב עגבניות... אבל יש כאן אבל גדול. כרוב ממולא היה טעים לי מאוד במסעדה, אך בשביל להקים סיר כזה בבית צריך כמה שעות טובות ואני כרגע דיברתי על לחזור מהעבודה.... אז מה עושים עצלנים / עייפים / סתם אנשים עובדים שרוצים לאכול ביום רגיל כרוב ממולא? נכון, הולכים ל"ויטושה". או מוצאים פתרון בצורת ממולאים "מזויפים". ממש לא אותו המראה, אבל ממש אותו הטעם - ברבע זמן עבודה, וזה בדיוק מה שנדרש כאן.

מצרכים:

800 גר' בשר או הודו טחון
1 בצל גדול
0.5 כוס אורז (לא מבושל)
1 כרוב גדול
תיבול: מלח, פלפל שחור

לרוטב:
2 גזרים - לגרר
1 עגבנייה - לחתוך לקוביות קטנות
500 גר' עגבניות מרוסקות
2 כפות רסק עגבניות
תיבול: מלח, פלפל שחור, כפית סוכר

הכנה:

לחמם קצת שמן במחבת קטנה ולטגן את הבצל עד להזהבה. לערבב עם הבשר ועם האורז. לפרוס כשליש מהכרוב ולקצוץ דק. להוסיף לתערובת הבשר, לתבל ולערבב היטב.

את הכרוב הנותר להפריד לעלים, עלים גדולים מדי לחתוך לשניים.

לרפד סיר גדול ושטוח בעלי כרוב. ליצור מתערובת הבשר קציצות ולהניח על הכרוב. לכסות בעוד שכבת כרוב ועליה - עוד קציצות. לסיים בשכבת כרוב.

להניח מעל את כל המצרכים לרוטב, להוסיף מים עד כדי כיסוי המנה ולבשל על אש קטנה כשעה - זמן ההכנה תלוי בגודל הסיר ובמספר ה"שכבות" של תבשיל. להוסיף מים רותחים במידת הצורך.

הכמויות כאן מוערכות בלבד וניתנות לשינוי לפי ההעדפה האישית. לא מומלץ להגדיל את כמות האורז כי הוא "משתלט" על המנה. לעומת זאת כרוב - כמה שיותר, יותר טעים, אך לא להוסיף יותר מדי כרוב לקציצות עצמן, אחרת הן יתפרקו.

ואם כבר הזכרתי נווה צדק... אז בוודאי שחייבת לשתף לפחות בתמונה אחת ליד אחד הבתים הציוריים של האזור.

פינת הפרגון

גולשים בתפוז מכינים ומפרגנים:

- יצא נפלא!!!
למרות שאני מפגרת ולא קראתי עד הסוף:-P
ובמקום קציצות פשוט עשיתי את זה כמו לזניה, כלומר משטח עלים משטח מילוי ושוב...
זה לא הפריע לזה לצאת מצוין!
הילדות זוללות וגם אני:)
תודה רבה!

לא על הפלאפל לבדו

קשה לקבוע מה הוא באמת האוכל הישראלי. פלאפל? גפילטע פיש? חומוס-צ'יפס-סלט? ברוב המקרים מה שאנחנו רגילים לכנות כ"אוכל ישראלי" שכנינו כבר היו שם קודם, ובחלק מהמקרים גם עושים את זה יותר טוב. לגבי תכונות של "התנהגות ישראלית" גם אפשר להתווכח. בעצם, ויכוח זה גם תכונה ישראלית / יהודית, עוד בגולה שמעתי את הפתגם "שני יהודים - שלוש דעות". אחת מהתכונות של ישראליות - לחשב את הרווחים של אחרים. הדבר הכי קל לספור את הגרוש בכיסו של אחר. המתמחים - מה הם רוצים, מרוויחים משכורת יפה מאוד, והמורים בכלל שישבו בשקט, יש להם חופש גדול של חודשיים. ועמנואל הטייס (מאסטר שף, למי שכבר שכח) ממש לא צריך את הזכייה, הוא מרוויח מספיק - כך קבע הפורום בתפוז. מוסכניקים - הם העשירים האמיתיים. ומוכרי פלאפל - איזה הוצאות יש להם, רווח נקי. זה מתחיל עוד בתור. אתה מסתכל על המוכר שולף את הפיתה וחוצה אותה, שם בתוכה אותם חומוס-צ'יפס-סלט קבועים כשהסלט משום מה מורכב מ- 95 אחוז מלפפונים ומתחיל לחשב. כמה כבר עולה פיתה? עשירייה בעשרה שקלים, בסיטונאות בטח עושים לו עוד הנחה. והשמן של הפלאפל? משתמש בהכי זול ובטוח לא הוחלף כבר שלושה ימים. לא יפשוט רגל אם היה מוסיף עוד עגבנייה לסלט. ממשיכים לכיוון שולחנות פלסטיק עם פירורים שהושארו על ידי לקוחות מרוצים שהיו כאן לפניך, לוקחים ביס ראשון, מוסיפים את הטחינה בנדיבות (כלול במחיר המנה!) וממשיכים את החישוב. ארנונה - כמה כבר לוקחים על המטר ורבע האלה, חשבון חשמל - המזגן שלפני עשרים שנה היה שיא הטכנולוגיה, ותמיד, תמיד מוכר הפלאפל יוצא אצלנו ברווח.

עד כאן נראה כי אני מתכוונת להביא ברשומה מתכון לפלאפל. ביתי, טעים ומשובח שילווה בסלט עם כמות עגבניות נכונה ויטוגן בשמן טרי... רגע, שמן?.. שמן... שמן עמוק?.. שמן זה בעיה. קצת קשה לשים לב בבלוג בין כל מתכוני השוקולד, אך אני בעד צמצום כמויות השמן בטיגון, ובוודאי לא טיגון עמוק. אז אנחנו נלך בדרך אחרת. זה נראה כמו פלאפל, זה דומה לפלאפל, אבל זה ממש לא פלאפל. ללא שמן - לא נהיה קטנוניים ונחשיב את טיגון הבצל... במקום פיתה הסתפקתי בפרוסת לחם, רק על החומוס לא ויתרתי, בכל זאת ישראלים. שיהיה בתאבון :)

לביבות אורז ועדשים כתומות - אפויות

מצרכים:

1/2 כוס אורז
1/2 כוס עדשים כתומות
1 בצל קצוץ דק
2 גזרים מגוררים
1 קישוא מגורר וסחוט היטב
2 ביצים
2 כפות פירורי לחם
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

לשטוף את האורז ואת העדשים, להוסיף שתים וחצי כוסות מים ולבשל במיקרו 15 דקות (בוודאי שאפשר לבשל על הגז ורצוי בשני סירים נפרדים, אבל אני מקצרת את ההליכים). לתת להתקרר טיפה.

לטגן את הבצל עד להזהבה, להוסיף אותו לאורז ולעדשים המבושלים, להוסיף את כל שאר המצרכים. לערבב היטב ולתבל לפי הטעם.

ליצור מהתערובת קציצות קטנות, להניח בתבנית מרופדת בנייר אפיה ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 190 מעלות כ-25-30 דקות.

מקור להשראה: "המטבח הצמחוני של "על השולחן"

לביבות טונה אפויות

מצרכים:

2 קופסאות טונה - לסנן (160 גר' כל אחת)
1 בצל גדול קצוץ דק
2 תפוחי אדמה מגוררים וסחוטים היטב
2 גזרים מגוררים
2 כפות רסק עגבניות
2 ביצים
3 כפות פירורי לחם
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס, פפריקה אדומה מתוקה

הכנה:

לטגן את הבצל עד להזהבה. לערבב היטב עם כל שאר המצרכים ולתבל לפי הטעם.

ליצור מהתערובת קציצות קטנות, להניח בתבנית מרופדת בנייר אפיה ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 190 מעלות כ-25-30 דקות.

את שני סוגי הלביבות אפיתי יחד - שניהם בתמונות יצאו כמעט באותו צבע. עם העדשים קצת יותר בהירות... 

בקצה השני של הים התיכון

משום מה יש דברים שלא מתרגלים אליהם. אחרי אינתיפאדת אל אקצא אותה עברתי בתור סטודנטית באוניברסיטה העברית בירושלים, אחרי עופרת יצוקה כשאני בהריון מתקדם מנסה להסביר לילד הגדול האם זה כואב כשטיל פוגע בך. כביכול אמורה להיות כבר מורגלת, כבר לא לפחד, הפעולות כבר אוטומטיות ומתורגלות עשרות פעמים. בבית, בעבודה, בנהיגה. לא לשכוח להרים בלם יד, לא לשכוח להעביר ל"ניוטרל". ועדיין לפעמים, כששומעת רעש חזק מדי של אמבולנס או אופנוע חולף, הגוף נכנס לרבע שנייה למצב של כוננות. אבל כשזה אמיתי, לא מתבלבלים עם כלום. כמו צירים. בהריון הראשון הייתי נורא לחוצה מזה שיבואו צירים ולא אדע לזהות מה זה. מי שעברו כבר את הלידות הרגיעו אותי - כשזה יבוא, את כבר תדעי. כמו אחרי הלידה הראשונה, אני כבר יודעת שאכן אי אפשר להתבלבל, אבל כמו ללידה, אי אפשר להתרגל.

כשכולם ביחד בבית זה מפחיד פחות. אם זה ביום, בעלי מרים את הילדה, הילד כבר מורגל ונכנס ראשון לממ"ד, אנחנו אחריו. בלילה הילדים ישנים בממ"ד וזה יתרון גדול שלא צריך להרים אותם באמצע השינה. אנחנו נכנסים אליהם לחדר וסוגרים את הדלת, מקווים שהאזעקה לא תעיר את הילדה שתצרף את קולה לקול המהומה. אך כשהמשפחה בנפרד - כאן הלחץ האמיתי. איפה, מה, מתי, שמעו, הספיקו, נכנסו?...

בשבת זה לא היה אמבולנס, זה היה הדבר האמיתי. ובדיוק כשגילעד ובעלי יצאו לטייל בפארק. תפסתי את הטלפון כאילו שזה מה שיעזור, רצתי למרפסת לראות אם הם בגן שעשועים למטה וראיתי אנשים בריצה על חייהם כששעון עוצר סופר את השניות לאחור. בדרך כלל זה לא מחזה שרואה אותו כי בעצמי נכנסת לממ"ד. מחזה סוריאליסטי ממש. ממרפסת קומה חמישית זה היה נראה כמו סרט מלחמה אילם. כי את האנשים לא שומעים, את כל הצלילים מכסה האזעקה. לכולם אותו פחד בעיניים, בראש, ברגליים. לכולם אותה מחשבה. הנה ילדים ואמהות עם עגלות רצים בפארק לכיוון הבניינים הסמוכים. הנה ברחוב ממול במהירות של אצן אולימפי רץ בחור צעיר, משום מה לא נכנס לבניין הקרוב, כנראה מרוב הלחץ והבלבול רץ דווקא לכיוון הבניינים המרוחקים יותר ונכנס ללובי. והנה אצלנו במגרש החניה הגדול בין המכוניות החונות רץ זקן. ראיתם פעם איש זקן רץ? מנסה, אך לא מצליח, הגב מקופל, הרגליים זזות מהר אך הצעדים קצרים והוא כמעט ולא מתקדם. כובע מצחיה וחולצת משבצות, לא עוזב את עגלת הקניות מהיד, האזעקה קורעת את האוויר ולי נדמה שאני שומעת את דפיקות ליבו. לא מסוגלת לזוז מהמרפסת ולהיכנס לממ"ד, מסתכלת עליו ובוכה, כי זה נוראי לראות איש זקן רץ. בבקשה, תספיק! אני כמעט צועקת מלמעלה, והוא נכנס מתחת לגג של החניה המקורה, גם סוג של מחסה. אני נכנסת לממ"ד, מחבקת את הילדה שהרגע התעוררה משנת הצהריים שלה, סופרת את השניות, מחכה לבום, לא מסוגלת לשכוח את הזקן שרץ בחניה.

זה פשוט היה נראה כל כך לא נכון. איש זקן לא צריך לרוץ מבוהל ברחוב. ילדה בת שנתיים לא צריכה להתעורר משנת הצהריים מצלילי האזעקה. ילד בן שש וחצי לא צריך לפחד לצאת לפארק שעשועים. ואני לא צריכה לקפוץ מרעש של אופנוע או לתכנן את מסלול הנסיעה שלי לעבודה לפי "תחנות מילוט": שם יש חניון תת קרקעי לתוכו אוכל להיכנס עם הרכב או שם אני אוכל לעצור ולרוץ לכיוון הבניינים. רק לא לשכוח להרים את בלם היד ולהעביר ל"ניוטרל". זה גם לא נכון שבצד השני גם יש זקנים שרצים וילדים קטנים שבוכים כי הפריעו להם לישון. זה לא צריך להיות כך.

פתרונות אין לי. יש לי אוכל טעים ומנחם שמגיע ממקומות אחרים, מהקצה השני של הים התיכון. גם שם יש הרבה דברים לא נכונים, כמו בכל מקום, אבל אחרים.

מתכון עתיק שלי שמלווה אותי כבר הרבה שנים, ממש מתחילת הניסיונות שלי במטבח. כבר לא זוכרת באיזה פורום מצאתי את המתכון, רק זוכרת שהוא היה נקרא "עוף בסגנון באסקי". כהרגלי המתכון עבר הרבה עיבודים וכבר לא יודעת אם הבאסקים עצמם היו מזהים אותו... בעצמי הופתעתי שהמתכון עדיין לא פורסם בבלוג, אז הגיע הזמן. ככה זה צריך להיות כמו בתמונה, סיר רחב על הגז, מלא באורז ודברים טובים, לא פוטוגני בכלל אך מעלה אדים וניחוחות. משביע ומנחם. אולה!

פאייה עוף ונקניקיות צ'וריסו

מצרכים:

1 עוף מחולק
1 בצל גדול קצוץ
3 פלפלים צבעוניים (אדום, ירוק, כתום) פרוסים לרצועות קצרות
2 עגבניות קצוצות
כ-300 גר' נקניקיות צ'וריסו או מרגז
1/2 1 כוס אורז
2 כפות רסק עגבניות
1/2 2 כוסות מרק עוף (אפשר מאבקה)
1 תפוז גדול - חצי מהתפוז לפרוס לקוביות ומהחצי השני לסחוט מיץ
2-3 כפות זיתים שחורים פרוסים לטבעות
כמה חוטי זעפרן מומסים 10 דקות ברבע כוס מים רותחים.
תיבול: מלח, פלפל שחור, פפריקה אדומה מתקוה ופפריקה אדומה חריפה

הכנה:

לחמם מעט שמן זית במחבת גדולה ורחבה ולטגן את העוף עד להזהבה. להוציא את העוף לצלחת.

באותו השמן בו טוגן העוף להזהיב את הבצל, להוסיף את הפלפל ולטגן יחד כמה דקות.

להוסיף את העגבניות וצ'וריסו ולטגן יחד כ-3-4 דקות נוספות.

להוסיף את האורז ולערבב. להוסיף מרק עוף, מיץ תפוזים סחוט מחצי תפוז, רסק עגבניות, תבלינים ומי זעפרן ולערבב הכל. להניח מעל את העוף. לסדר מעל העוף את הזיתים ופלחי תפוז.

לכסות ולבשל על אש נמוכה כ-40-50 דקות.

מרק טעים לנסיכה מצוננת

כשהנסיכה התחילה ללכת לגן, כבר בשבוע הראשון ביקרנו אצל רופאת הילדים שלנו. "הכנסת אותה לגן? - היא שאלה. - אז אנחנו נפגש הרבה השנה". וכל אמא יודעת כמה שזה נכון. סיוט שנה ראשונה בגן. שלושה ימים בגן, ארבעה ימים בבית. מזל שלי שעד סוף מרץ יש לי עזרה - המטפלת שטיפלה בכרמל כשהייתה תינוקת, אני מזמינה אותה כל פעם שהילדה חולה. אך במרץ המטפלת עוזבת את הארץ וכמה שניסיתי לשכנע ולאמץ אותה בתור סבתא - יש לה נכדים משלה ברומניה ואליהם היא חוזרת...

בינתיים הנסיכה החולה והמפונקת מעמידה בפניי קושיות גסטרונומיות אדירות. כשהנסיך היה תינוק והיה חולה - הוא היה החולה האידאלי. היה שותה חלב חם עם דבש, לוקח תרופה והולך לישון לאיזה שתיים עשרה שעות ברצף. ומתעורר בריא. אבל הנסיכה - כיאה לנסיכה. על עדשה. מפונקת. כשהיא חולה, צינון הכי קל וכל הבית על הרגליים מסתובב רק סביבה. אם היא לא ישנה - אז אף אחד לא ישן. לאחר לילה כמעט ללא שינה ויום עבודה עמוס (עבודה לא מתחשבת שיש לי תינוקת מפונקת בבית) אני יושבת במטבח ותוך כדי נמנום מנסה לחשוב מה להכין כדי שהנסיכה שלי (אולי) תאכל. וכך נזכרתי באחד המרקים שסבתא שלי ז"ל הייתה מכינה לי כשהייתי חולה. מינימום תיבול ומצרכים, בריא ומחמם וראו איזה פלא, אפילו הנסיכה הסרבנית אכלה אותו בתאבון (יחסי). אך המרק לא פוטוגני בכלל ומה שלא ניסיתי, הוא פשוט לא הצטלם לי טוב והפלאש ממש לא הוסיף. אז במקום פשוט צילמתי את הנסיכה אוכלת את המרק. בתאבון והרבה בריאות לכל הנסיכים והנסיכות.

מרק אורז וכדורי בשר

מצרכים:

3/4 כוס אורז
6-8 כוסות מים
4 כפות שמן
תיבול: מלח, פלפל שחור

לכדורי בשר -
400 גר' בשר טחון (הודו או עוף)
1 פרוסת לחם לבן
תיבול: מלח, פלפל שחור

הכנה:

להרתיח את המים עם השמן והמלח, להוסיף את האורז ולבשל כ-10 דקות.

להשרות את הלחם במים ולסחוט היטב. לערבב עם הבשר, המלח והפלפל, ליצור כדורים קטנים ולהוסיף בזהירות למרק הרותח.

להמשיך לבשל כ-20 דקות נוספות על אש קטנה.

מומלץ להוסיף מיץ לימון ישר לתוך הצלחת.

ועוד קצת תמונות כי לא יכולה להתאפק. לעומת המרק, כרמל שלי פוטוגנית...

בין תרד לעיסאוויה

טעות קטנה בניווט באזור קמפוס הר-הצופים כמעט עלתה ביוקר לקבוצת צעירים מהמרכז וחברתם האוסטרלית, שהיו בדרכם לבילוי במדרחוב בן-יהודה. כשזוהו כישראלים בשכונת עיסאוויה, נקלעו למארב אלים ומתוכנן היטב. "עשרות צעירים זרקו עלינו מקלות ואבנים. ידעתי שאם נצא מהמכונית - לא יהיה לנו סיכוי"

פתחתי את האינטרנט, הגעתי ל-ynet שהוא עמוד הבית שלי, קראתי את הכותרת וקפאתי במקום. (הקישור לכתבה המלאה ) קוראת ולא מאמינה. לא מתיישב לי בראש איך ולמה הגענו למצב הזה. בדיוק עשר שנים אחורה. חבר שלי (שעכשיו בעלי) ואני למדנו באוניברסיטה העברית, גרנו במעונות בהר הצופים. אחיו הגדול של בעלי יצא למילואים ואנחנו - איזה אושר! - קיבלנו לשלושה שבועות את הרכב שלו לשימושנו. איזה כיף להיות סטודנט עם רכב. פתאום אתה כבר לא חייב לעשות את הקניות בסופר היקר (עד מאוד - עושים כסף על הסטודנטים...) בגבעה הצרפתית הצמודה למעונות אלא אפשר לנסוע לתלפיות ולעשות קניות בחצי מחיר ובלי לחשוב איך סוחבים את השקיות אחר כך. בערב אחרי הלימודים והעבודה אפשר לנסוע לאחד הפאבים הירושלמים הטובים ולא לרעוד מקור ב-12 בלילה בקינג ג'ורג' בהמתנה לאוטובוס הליילי האחרון. חיים אחרים ממש, מדהים מה פיאט אונו שנת 1995 יכולה לעשות (זה היה 10 שנים אחורה, כמעט מהניילונים :)). וסוף שבוע - אפשר לנסוע בשבת לטייל, אז לקחנו את האוטו ונסענו לים המלח ליום של כיף.

נחנו, נהננו, ובדרך חזרה פתאום הרכב לא הניע. ככה, לא בא לו, כנראה העבדנו אותו קשה מדי בשבועות אלה, הוא לא היה רגיל וזעק למנוחה. שכנענו אותו שכדאי לו בכל זאת - בעזרת הכבלים ושני בחורים נחמדים שעזרו לנו להניע את הרכב. התחלנו את הנסיעה חזרה ובדרך לקחנו שתי טרמפיסטיות - סטודנטיות אמריקאיות שרצו להגיע לירושלים. אז זה המצב - חבר שלי, אני, שתי תיירות מאחורה, השעה תשע בערב, חושך והשילוט הבעייתי עד מאוד באזור ואנחנו לוקחים פניה לא נכונה. הכיוון הוא נכון, הר הצופים, רק שהכביש עובר דרך עיסאוויה. ושם, באמצע העלייה הגדולה, הרכב שלנו אומר את דברו. ונעצר. לא יכל למצוא לו מקום מוצלח יותר. מנסים להניע - הרכב עונה לנו ב"חרחרחר" ולא מוכן לזוז. שלושת הבנות יורדות מהרכב ומתחילות לנסות ולדחוף אותו במעלה ההר, חבר שלי מנסה להניע - לא כי הוא פמיניסט ונתן לבנות לבצע את העבודה הקשה אלא כי הוא היה היחידי עם רישיון בינינו.

בינתיים מתחיל להתאסף סביבנו קהל של ילדים - הצגנו להם מחזה לא שגרתי אני מניחה... הסתכלו כמה שניות עלינו ואז אחד צועק - "רגע, אני אביא עזרה!". רץ וחוזר אחרי כמה שניות עם כמה חברה מבוגרים וכולם, כולל עשרים ילדים, מנסים לעזור לנו ולדחוף את האוטו אך ללא הצלחה. "אתה צריך לנסות להניע אותו בירידה - אומר לנו אחד המבוגרים - בוא נעזור לך לסובב את הרכב ונדחוף אותו בירידה ואז תנסה להניע". בינתיים המשיכו להתאסף סביבנו עוד ועוד אנשים ועזרו לנו לסובב את הרכב - וזה לא היה קל בסמטה הקטנה ובעליה מאוד חדה. "עכשיו תכנס לרכב ותנסה להניע, אנחנו נדחוף, סע עד למטה, תסתובב שם ותחזור" - אומר המבוגר האחראי על המבצע. חבר שלי מסתכל עליי, מסתכל על האוטו, מסתכל עליי ושוב על האוטו. דילמה באמת לא קלה - לתת לזר מוחלט מפתחות של הרכב של אחיו ולהסתכן בלא לראות את הרכב יותר לעולם או לנסוע ברכב ולהסתכן בלא לראות אותי לעולם... למזלו הרב, חבר שלי החליט נכון ובחר בי (לכן הוא בעלי עכשיו :)) ונתן את המפתחות של הרכב לאותו הבחור. ההוא התיישב ברכב, אחרים דחפו בירידה ופתאום איזה פלא! הרכב מניע ודוהר למטה את הירידה. אנחנו מסתכלים עליו בעין עצובה ובתוך ליבנו מנפנפים לו לשלום ולא להתראות... ואז, שתי דקות אחרי, רעש של מנוע מתקרב והנה, הנה פיאט אונו הגאה שלנו מופיע במעלה הרחוב. וכל הכפר, כמו אחרי נחיתה של מטוס, מוחא כפיים וצועק משמחה שהמבצע הצליח. אנחנו והתיירות האמריקאיות נכנסים לרכב, אומרים יפה תודה לכולם וממשיכים בדרכנו להר הצופים.

הזוי? לא מציאותי? אבל זה בדיוק מה שקרה ורק עשר שנים אחורה! ועכשיו תקראו את הכתבה ב- ynet ומצאו את ההבדלים בין שני הסיפורים. עשר שנים ואיפה בדיוק, באיזו נקודת זמן בשנים האלה חצינו את הקו של אין חזור? או שיש עדיין חזור. אני כבר לא יודעת. מי אשם גם לא ברור לי אבל אני יודעת מי הקורבן. שנינו, שני הצדדים, בני דודים שיכלו לחיות אחד ליד השני ועכשיו כבר לא. או שכן? גם את זה אני לא יודעת.

ובמעבר חד לנושא אחר. לפחות לאוכל מלחמת התרבויות עדיין לא הגיעה. ולמרות המשבר עם מי שהייתה פעם שכנינו הטובה, אנחנו עדיין יכולים להפריד בין פוליטיקה לחיי היום יום וליהנות מאוכל טורקי טעים. בטורקיה הייתי פעמיים, רק חבל שלא הספקתי לבקר באיסטנבול שכל כך רציתי. מקווה שעוד תהיה לי הזדמנות...

תבשיל עוף עם אורז ותרד

מצרכים:

8 כרעי עוף או עוף מחולק
1 בצל גדול קצוץ
1 חבילת תרד קפוא (של סנפרוסט) - מופשר וסחוט מהנוזלים
2 כפות רסק עגבניות
400 גר' עגבניות מרוסקות
1 כוס אורז
2 כוסות מרק עוף (אפשרי מאבקת מרק)
מיץ מלימון אחד
תיבול: מלח, פלפל שחור, 1 כפית סוכר, 1 כפית פפריקה אדומה מתוקה, 1/2 כפית פפריקה אדומה חריפה, חצי כפית כורכום

הכנה:

לחמם כ-3 כפות שמן בסיר עמוק. להוסיף חצי מכמות הבצל ולטגן להזהבה. להוסיף תרד, רסק עגבניות ועגבניות מרוסקות. לתבל במלח, פלפל, סוכר ומיץ לימון. לבשל יחד כ-10 דק'.

לטגן את שאר הבצל בסיר אחר, להוסיף את העוף ולטגן משני הצדדים. להוסיף מלח, פפריקות, כורכום ו-1/2 כוס מים. להביא לרתיחה, להנמיך את האש ולבשל כחצי שעה.

להעביר את תערובת העוף והבצל אל הסיר עם התרד. להוסיף את האורז ומרק עוף. להביא לרתיחה, לכסות, להנמיך את האש ולבשל על אש נמוכה כ-20 דק'. להסיר מהאש ולהמתין כ-10 דק' נוספות ע"מ לתת לאורז לספוג את הטעמים.

מקור: רות אוליבר, מתוך הספר "עוף"

קציצות בשר ברוטב עגבניות וירקות

היום פתאום היה לי חשק לצ'ילי קון קרנה. הוצאתי בשר טחון, חתכתי בצל... מה הכלל הראשון הכתוב בכל ספרי בישול ואפייה? להוציא את המצרכים מראש על שולחן המטבח כדי לא לשכוח כלום. אז זהו. אני על הכלל הזה אף פעם לא שומרת, המטבח שלי לא כל כך גדול ויותר נוח לי (או שזה סתם קטע של עצלנות) להוציא כל פעם מצרך, לקחת כמות רצויה ואז להחזיר מיד למקום. החסרון של השיטה - קרה לי יותר מדי פעמים שבאמצע הבישול (או יותר גרוע - אפיה) אני מגלה שחסר לי אחד המצרכים... מה עושים? קודם כל - אני אומרת "אוי וויז מיר" ואז מתחילה לחשוב יצירתית. בגלל שלמזלי עוד לא קרו לי פנצ'רים שבגללם השלכתי את התוצרת הסופית לפח בגלל עודף יצירתיות, אני לא משנה את השיטה. וככה נולדים לי מתכונים חדשים ומוצלחים. אז בחזרה לנושא הצ'ילי קון קרנה. מה המוצר הבסיסי שבלעדיו צ'ילי קו קרנה הוא פשוט לא צ'ילי קון קרנה? נכון, "קרנה", אבל זה דווקא היה לי. שעועית. זכור לי שהיו לי כאן במזווה לפחות שתי קופסאות שימורים של שעועית לבנה ברוטב עגבניות. היו אך אינן עוד. סוויצ' מהיר בתוכנית. אני כבר "נעולה" על רוטב אדום וסמיך על מצע אורז. הבשר הטחון כבר הופשר. התשובה ברורה, קציצות ברוטב עגבניות, אבל הפעם בא לי קצת אחרת. אולי נוסיף ירקות?... ומה עם הקציצות?.. מה יקרה עם נוסיף אורז גם לקציצות? ומה שקרה - מנה טעימה מאוד, עם אורז בפנים ואורז בחוץ. ואחרי שסיימתי לבשל, הלכתי לעדכן את רשימת הקניות התלויה על המקרר :)

מצרכים:

500 גר' בשר טחון
2 בצלים קצוצים
1 ביצה
חצי כוס אורז לבן
פטרוזיליה וכוסברה קצוצים - לפי הטעם
2 גזרים, חתוך לקוביות
1 פלפל, חתוך לקוביות
סלרי, קצוץ
קופסא (100 גר') רסק עגבניות
קופסא (550 גר') עגבניות מרוסקות (טומיטנה)
2 כפות רוטב צ'ילי מתוק
מלח, פלפל, סוכר

הכנה:

מטגנים את הבצלים עד להזהבה. לוקחים חצי מכמות הבצל ומוסיפים לבשר הטחון. לבצל שנשאר במחבט מוסיפים את הגזר והפלפל, מטגנים כמה דקות. מוסיפים סלרי, רסק עגבניות ועגבניות מרוסקות. מוסיפים תיבול - רוטב צ'ילי מתוק, סוכר, מלח ופלפל. מוסיפים ככוס מים רותחים.

מכינים תערובת לקציצות - מערבבים את הבשר הטחון אם הבצל המטוגן, מוסיפים ביצה, אורז, פטרוזיליה, כוסברה, מלח ופלפל. צרים קציצות קטנות ומכניסים לתוך הרוטב. מוסיפים מים רותחים כדי שהרוטב יכסה את הקציצות. מכסים את הסיר ומבשלים כ-25 דקות. לא לשכוח לבדוק מפלס הנוזלים במהלך הבישול.