בראוניז להרגעה

השבוע עשיתי תאונה. לא רצינית, בעיקר שטות שלי. כביש צפוף מאוד וצר ליד הגן של הילדה, בו אני כל פעם מחדש מתעקשת לעשות פרסה במקום לעשות סיבוב של ארבע דקות. רוורס, קצת קדימה, עוד פעם רוורס, סיבוב, אתה עם הג'יפ הגדול תמתין שם שנייה, טיפה אחורה, קדימה, טויוטה, מה את צופרת, עוד חצי שנייה, יצאנו לדרך. תרגיל ממריץ לשעת הבוקר לפני תחילת יום העבודה. רק שביום ראשון האחרון התרגיל הזה טיפה הסתבך. איפה שהוא בשלב של קצת קדימה ועוד פעם רוורס. הראש מוטרד באלף דברים, מחשבות על הדברים שצריך לעשות, עייפות של בוקר, טלפון מהעבודה שזועק לי מהתיק כאילו אין מחר ואני בכלל חולמת על כוס קפה. קצת אחורה ובום. אופס, אני עשיתי את זה?..

רגע, מה עכשיו. אני באמצע הכביש, צריך לעצור איפה שהוא בצד ולהחליף פרטים. איפה עוצרים, אין מטר פנוי. מה, עוד פעם קדימה-אחורה? שיט, מעניין מה הנזק. איזו מטומטמת, מה עשיתי. ואיפה לכל הרוחות אני אעצור את הרכב עכשיו?!  ומי זה האיש הנמוך הזה שמקפץ לי ליד הרכב ומנפנף בידיים?

טוב, נשמתי, חניתי, יצאתי לבחון את שדה הקרב. הסתבר שהאיש הנמוך - נהג של המאזדה ההיא, העומדת עם דלת קצת מקומטת. מה, אני עשיתי את זה? אני ממש מצטערת, לא התכוונתי. ותפסיק לנפנף בידיים, אני יצאתי כבר מהרכב ואין סיכוי שאשים עכשיו גז ואברח מזירת הפשע ואשאיר אותך לבד עם המאזדה. גם שאין בדיוק לאן לברוח, פקק משני הכיוונים. אמרתי, רחוב צר ועמוס, רק טמבל יחשוב לעשות כאן פרסה...

הערכת נזקים. סובארו שלי יצא גבר לגמרי. אפילו לא שריטה! בקושי שפשוף של צבע בצד ימין אחורי. מסתכלת על המאזדה. במבחן ריסוק הפרטי (והמיותר לחלוטין) שערכתי ברור מי המנצח. אנשים - אין על סובארו! אבל כאמור, לא משהו רציני, גם לא יכל להיות אחרת במהירות של 7 קמ"ש שהייתי. דלת קצת מקומטת, עם שאריות של צבע ירוק של הגבר-גבר שלי על הצד הכסוף והצחור של המאזדה.

-טוב, - אני מציעה. - לי אין נזק. אצלך הנזק קטן, כדאי שתגש לאחד המוסכים שאתה מכיר ותביא לי משם הערכת מחיר לתיקון. לדעתי אפשר לסגור את זה בלי לערב ביטוח. - אני אומרת בביטחון, כי ביטוח זה המקצוע שלי.
- לא, לא, - מתחיל להתעקש האיש הנמוך עם המאזדה. - נראה לי שאני אצטרך להחליף דלת, גם צריך שמאי, זה יעלה הרבה.
- אני עובדת בסוכנות ביטוח - אני מתחילה להסביר. - אני מכירה את ההליך, תגש למוסך ותבדוק, אם סוגרים בינינו אין צורך להזמין שמאי.
ופה קיבלתי תגובה שזעזע אותי כמעט יותר מהתאונה עצמה לה גרמתי:
- את עובדת בביטוח? אז אולי ננפח את הנזק ונגיש ככה לתביעה?

אין מילים. פשוט אין מילים. הגדלות של המוח היהודי העובד שעות נוספות, שזנח את תאוריית היחסות וחושב היום רק איך לקמבן. מילות הקסם - קומבינה ופרוטקציה. ומה שעוד יותר מצחיק - שאני עדיין מספיק תמימה בשביל להיות מופתעת כל פעם מחדש... אפילו לא עניתי להצעה ה"נדיבה" העיניים הגדולות שלי הבהירו לבחור שהוא לבד בעסק. אז ניגש אותו האיש הנמוך לו הרסתי את תחילת השבוע למוסך שלו, קומבינטור ידוע בעצמו ומוכר לאנשי התחום, וכיפוף בדלת שהיה אפשר לסגור בכמה מאות שקלים, או אם ניפוח והתעקשות להחלפת הדלת - היה אמור להגיע לאלפיים ש"ח, אך אצלו, אבוי, הנזק 5000 ש"ח.

בוקר למחרת ירדתי לחנייה, בירכתי לשלום את הסובארו שלי: "שלום, גבר!" ונסעתי לפזר את הילדים, כמו בכל בוקר רגיל. שוב עצרתי ליד הגן, הורדתי את הקטנה, ומתוך עקשנות משהו אמרתי לעצמי - אני עושה פה את הפרסה! גם ככה יש לי פחדים בנהיגה, אני מפחדת לנהוג בבינעירוני והולכת לאיבוד גם בכביש שמול הבית שלי, אני לא מרשה לעצמי לפתח אותם עוד יותר. עשיתי את הפרסה, כאילו לא קרה כלום והמשכתי לעבודה. בכל זאת, האוטו שלי גבר גבר. האיש עם המאזדה קצת פחות.

ועכשיו בואו נרגע עם בראוניז. טעימים, שוקולדיים, ו... גם כאן יש קצת קומבינה :) בלי טיפת שוקולד ובלי טיפת חמאה! אלה הם מוצרי יסוד של בראוניז אך איזה פלא... אפשר גם בלי. אפשר לנסות לעבוד על הביטוח, אך לעבוד על הדיאטה זה הרבה יותר כיף. בתאבון.

בראוניז קקאו

מצרכים: (לתבנית מלבנית ח"פ)

3/4 כוס קקאו

1/2 כפית סודה לשתיה

1/3 כוס שמן

1/2 כוס מים רותחים

2 כוסות סוכר

2 ביצים

1/3 כוס שמן (כן, שוב)

1ו-1/3 כוסות קמח

1 כפית תמצית וניל

1/4 כפית מלח

הכנה:

בקערה גדולה מערבבים את הקקאו והסודה.

מוסיפים את השמן (הראשון) והמים הרותחים ומערבבים עד שהעיסה מסמיכה ומתאחדת.

מערבבים פנימה את הסוכר, הביצים, והשמן (השני).

מערבבים פנימה את הקמח, הווניל והמלח.

משטחים בתבנית ואופים 35-40 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות.

מקררים וחותכים לריבועים.

גיוונים:

להוסיף לבצק שוקולד קצוץ מכמה סוגים שרוצים, אגוזים, חמוציות, סוכריות עדשים, גרידת תפוז וכו'... אפשר גם להכין ציפוי וזה מה שעשיתי כאן - הכנתי גנאש מ-1/3 שמנת מתוקה ו-80 גר' שוקולד מריר, המסתי יחד ומרחתי על הבראוניז. כשחותכים לקוביות קטנות, הסדקים של הנאש רק מוסיפים לפיתוי, אך בראוניז אלה נפלאים גם בלי...

קישור למקור

אני רוצה לשחק באירופה או בספרד - ואיזה סלט נהיה מזה

לפני הרבה שנים סיפרו לי את הבדיחה על הכדורגלן שרצה לשחק באירופה או בספרד. או שזאת לא בדיחה אלא הוא באמת אמר את זה, לפעמים המציאות עולה על כל... בדיחה. שבע שנים ניסיון בתחום הביטוח ושיחות עם עשרות אנשים שונים ביום ואני כבר יודעת שאין גבול לטיפשות האנושית שכל "אווירון" מחוויר לעומתה. לפעמים זה פשוט גורם לי לתהות, איך, איך לעזאזל האנשים האלה הגיעו לגיל הבגרות, איך הם מתלבשים לבד בבוקר, איך נותנים להם לחצות את הכביש לבד. קבלו מקבץ משעשע, ציטוטים אמיתיים לגמרי, למרות שלפעמים זה נשמע כמו בדיחה...

1.

מבוטחת מתקשרת לדווח על התאונה. מבקשים ממנה לפרט איך קרתה התאונה.

- עצרתי ברמזור, כשהרמזור התחלף, הרכב פתאום לא נסע. יצאתי מהרכב לעשות סביבו סיבוב לראות למה הוא לא נוסע. ואז הרכב פתאום התחיל לנסוע ופגע ברכב מקדימה.

הלו, גברת, מי נתן לך רישיון?! אני לא יודעת אם לבכות מזה שהנהגת (ולא נהגת חדשה) יוצאת מהרכב כשהיא משאירה אותו מונע בהילוך ראשון בלי להרים בלם יד או לצחוק מהמחשבה - מה היא כבר ציפתה לראות בתור סיבה שהרכב לא נוסע? חתול שחור שיושב לה על תא המטען ומעשן גראס?..

2.

מבוטח מבקש ממזכירת המשרד לפקסס לו העתק פוליסת ביטוח. היא שולחת אליו שני דפים בפקס, דקה אחרי מתקשר שוב:

מבוטח: ביקשתי לפקסס את הפוליסה שלי, אני עדיין מחכה ליד הפקס.
מזכירה: העברתי לך כרגע, אני רואה שעדיין לא התקבל אישור פקס, אז תמתין בבקשה כמה דקות, הפקס בדרך אליך.
מבוטח: לא, זה לא מגיע, אני מכיר את מכשיר הפקס שלי. תעבירי לי בבקשה שוב, אני צריך את הפוליסה דחוף.

המזכירה מפקססת לו שוב. כעבור שתי דקות טלפון נוסף:

מבוטח: אני ביקשתי את הפוליסה שלי, למה פקססת לי פעמיים?
מזכירה: אדוני, אבל אמרתי לך שהעברתי וביקשת להעביר שוב.
מבוטח: אבל למה פעמיים?! בזבזת לי סתם שני דפים, מה אני אעשה עם זה עכשיו?!

אנחנו ויערות הגשם של ברזיל שנכחדו בכינו...

3.

שולחים למבוטח מסמך לחתימה:

- קיבלתי פה מסמך ממכם, אני לא מבין מה אני צריך לעשות עם זה.
- איך שהסברתי לך בשיחה הקודמת שלנו, צריך לחתום ולהחזיר אלינו.
- אבל איפה אני חותם?
- מסומן לך ב-X למטה.
- אבל כתוב פה חם, מה זה חם?
- ח"מ, חתום מטה, שם בדיוק אתה חותם.
- אבל אני לא מבין, מי זה חם?

המוח שלך חם, ממש רותח...

4.

ועוד סיפור על חתימות. כבר ציינתי שכל זה מקרים אמיתיים?.. מבוטח מבקש ממני לבצע שינוי בפוליסה:

אני: אני חייבת לקבל בקשה מסוג זה בכתב.
מבוטח: אז מה אני אכתוב?
אני: תכתוב שאתה מבקש לבצע את השינוי ככה וככה.
מבוטח: נו, מה את מקשה עליי! מאיפה אני יודע איך לכתוב את הבקשה.
אני מבינה עם מי יש לי עסק: טוב, אני אנסח לך את הבקשה, אפקסס אליך ותחזיר לי את המסמך חתום.
מבוטח: חתום?
אני: כן, חתימה שלך למטה.
מבוטח: אבל אני אין לי חתימה.
אני: מה אין לך?
מבוטח: אין לי חתימה.
אני: אז תרשום רק את השם שלך, זה מספיק.
מבוטח: אז למה שלא תכתבי את למטה "יניב" וזהו...

יאמר לזכותי - הצלחתי להתאפק ולא לצחוק במשך כל השיחה...

5.

והנה סיטואציה שחוזרת על עצמה יותר מדי פעמים אבל משעשעת אותי כל פעם מחדש:

אני: כדי לבטל את הביטוח, אני צריכה לקבל בחזרה תעודת חובה מקורית
מבוטח: אני יכול לפקסס לך?
אני: לא, אני צריכה את המקור.
מבוטח: אז מה הבעיה, אני אפקסס...

הפקס שלי טרם למד להוציא אישורים מקוריים, גאון, אבל בקצב כזה זה עוד יקרה...

6.

ולא רק קשיי הבנה, לפעמים הם גם לא יודעים לקרוא...

מבוטח: רכשתי רכב, אני רוצה לעשות ביטוח.
אני: אין בעיה, באיזה רכב מדובר?
מבוטח: סיטרואן.
אני: איזו סיטרואן?
מבוטח: לא יודע, מסחרית.
אני: יש הרבה דגמים למסחריות של סיטרואן, תבדוק בבקשה מה רשום ברישיון הרכב.
מבוטח: איפה? אה, הנה, רשום פה, סיטרואן sfard (כותבת באנגלית כדי להסביר איך זה היה נשמע...)
אני: איזו, איזו?
מבוטח: סיטרואן sfard. זה מה שרשום פה.
אני: תפקסס אליי בבקשה את הרישיון, אני לא מכירה דגם כזה.

הרישיון מגיע בפקס ופה אני פשוט מתעלפת מצחוק. אכן סיטרואן.... ברישיון ציינו ארץ הרכבת הדגם - סיטרואן ספרד!! ואתם אומרים לי לשחק באירופה או בספרד זה מצחיק... הנה, sfard זה מצחיק! הבדיחה הזאת לנצח נכנסה ללקסיקון של המשרד שלנו. איזה דגם קנית? סיטרואן sfard...

7.

ואת הסיפור הכי טוב בוודאי שמרתי לסוף... אני מדברת עם מבוטח על ביטוח המשק שלו. ביטוח מורכב מאוד שכולל המון דברים - רפתות, בעלי חיים, מבנים חקלאיים, מבני פועלים ומבני מגורים וכו'. פוליסה של 15 עמודים והמבוטח כבר שעה משגע אותי בטלפון עם שאלות על כל שורה ושורה בפוליסה. ואני ממשיכה לענות בסבלנות שלפעמים באמת לא יודעת מאיפה יש לי אותה, על כל שאלה. ואז מגיעים איפה שהוא לעמוד שמונה, ביטוח תאונות אישיות.

אני (ממשיכה את ההסבר באפיסת כוחות): במקרה של תאונה הפיצוי השבועי הוא X ויש Y ימי השתתפות עצמית.
מבוטח: ומה רשום פה? פיצוי במקרה מוות?
אני: כן, חלילה במקרה מוות הפיצוי הוא Z.
מבוטח: רגע, אבל הפיצוי במקרה מוות הוא חד פעמי?
ופה אני כבר לא יכולה להתאפק יותר ועונה לו בשקט: ראובן... אני מתנצלת... אבל גם מוות בדרך כלל הוא חד פעמי...

לזכותו של המבוטח יאמר כי כאן הוא הבין שהגזים ואחרי שצחק סגרנו את הביטוח. חבל רק שפרק של תאונות אישיות היה בעמוד 8 ולא 2, היה חוסך לי ארבעים דקות מהחיים. שכידוע גם הם די חד פעמים.

זה לא הכל, אבל מספיק לבינתיים. המשך יבוא :)

ועכשיו נעבור לחלק האמנותי של הערב. שלא נשאר רעבים אחרי הצחוקים שצחקנו. סלט פסטה שמזכיר לי את האביב בצבעוניות שלו, אבל אצלנו יש פרפרים גם בסתיו. ארוחת ערב קלה ונהדרת.

סלט פסטה קר - פרפרים בסתיו

מצרכים:

1 חבילה (500 גר') פסטה קצרה (ביסלי, פרפרים)
2 עגבניות חתוכות לקוביות
1/2 כוס זיתים ירוקים חתוכים לטבעות
1/2 כוס תירס
2 קופסאות שימורי טונה, מסוננות ומפוררות
150 גר' גבינה בולגרית מפוררת

ירקות נוספים - לפי מצב הרוח ומצב המקרר. אני הוספתי הפעם ככוס ירקות קפואים - לקט להקפצה של סנפרוסט, אותם בישלתי 5 דקות במיקרו וזה הסתדר נפלא בסלט.

לרוטב:3 כפות שמן זית
2 כפות חומץ בלסמי או מיץ לימון
1 כף חרדל דיז'ון גרגירים
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

הכנה:

לבשל את הפסטה לפי הוראות היצרן. לסנן ולשטוף במים קרים.

אם משתמשים בירקות קפואים - לבשל אותם במיקרוגל חמש דקות ולצנן במים קרים.

לשים בקערה גדולה את כל חומרי הסלט. בקערית נפרדת לערבב את כל המרכיבים של הרוטב. לצקת את הרוטב על הסלט ולערבב היטב.

מי מממן את שני כהן?-על הגינות בפרסום

בהמשך לרשומה הקודמת על תאונת הדרכים, הנה משהו שמזמן רציתי לכתוב. הפרסומות שמציגות את סוכני הביטוח שעושקים, נצלנים ועוד כל טוב סטריאוטיפים המזכירים את יחסם של טובי האנטישמיים ליהודים בתחילת המאה ה-20, הן מגעילות ומבחילות, ולא הוגנות והגונות. הן משתמשות בתמהיל של ידוענים שרוצים להתפרנס (לגיטימי) ונאיביות הגובלת בטמטום של ציבור הלקוחות.

אחרי הקדמה כעסנית זו אסביר את עצמי, על רקע הפרסומת שרמזתי עליה בכותרת. חברת תשעה מיליון משלמת לשחקנית המצחיקה והמפורסמת סכום מסוים של לפחות חמש ספרות. בנוסף על כל דקת פרסומת בשיא הרייטינג סכום דומה, וזאת במטרה להגדיל את החשיפה למוצר אותו הם מוכרים. דבר שסוכן ביטוח ממוצע עמל באינספור של נסיעות, פגישות ועבודת שטח. זאת מהסיבה הפשוטה שאין לו סכומי כסף כאלו גדולים על מנת לשלם לשחקנים כמו כהן או איבגי (אחד הגדולים, צפיתי בו בתאטרון, העובדה שהוא נאלץ לחלטר בפרסומות היא תעודת עניות לחברה הישראלית), או זמרים שמוכרים את מיטב יצירותיהם היקרות למטרות זולות. ובסוף יוצא שתאגיד גדול בבעלות מספר מיליונרים מציג את הסוכן המרוויח בעמל את לחמו כנצלן, כקפיטליסט דורסני המנצל את תמימותם של אנשים קשי יום, ושולח את ילדתו לסאמר סקול, כאילו הוא גנב את כבשת הרש.

אז עצבנו אותי מספר דברים, אנסה לעשות זאת מסודר. הראשון הוא אמת בפרסום. נבצע חשבון פשוט השם מצד אחד את עלויות הפרסומת - שכר גבוה למפורסמים, תשלום למשרד פרסום, ותשלום למספר רשתות שידור על דקת פרסום, שלא נזכיר את המוקדניות והמוקדנים, המועסקים ברובם במשכורות סטודנט, תוך כדי שהתאגיד מנצל את אותו ציבור צעירים שמנסה לשלב עבודה ולימודים ולכן חייב לעבוד במשמרות. מצד שני נשים משכורות ממוצעות של עובדים אחדים, ועמלת סוכן שאני מניח שהיא נמוכה יותר משכר הידוען התורן, ממנה הוא גם משלם משכורות לעובדים של המשרד, הוצאות משרד וכל מיני כאלה. אז מבחינה מתמטית המפרסמים חושבים שהציבור מטומטם. ויש גם ציבור שעדיין משלם.משיח לא בא, הלקוח עדיין מטלפן.למה?

התשובה לכך יותר מעצבנת אותי. הפרסומת פונה ליצר הקטנוני ביותר של האדם בכלל, והישראלי בפרט. היצר שקורא לנו לפגוע במישהו, לא לצאת פראייר, ובעיקר להיכנס לכיס של האחר. כמה פעמים קרה לכם שעמדתם בדוכן פלאפל, ובעודכם נהנים מהמנה שהכין לכם בעל המקום, אתם מחשבים כמה הוא מרוויח? כמה עולה הפיתה? והחומרים לכדורים? הירקות? השמן לצ'יפס? המהדרין מוסיפים גם כמה עולה השכירות של החנות, הארנונה. הקומבינטורים מחשבים כמה מס הוא מעלים, ועברייני הצעצוע כמה הוא משלם לפרוטקשן, והאם יש לו עסק הימורים לא חוקיים מאחורה. במקום להודות לנותן השירות אנחנו חושבים שהוא דופק אותנו. כאילו שהוא מניף את אצבעו והשירות מוגש לנו. כאילו הוא לא עובד ומשקיע, כל אחד במקצועו, אם זה פלאפל ואם זה ביטוח. רשתות הביטוח פונות בדיוק ליצר הזה. למקום הנמוך הזה, שכפי שאמרתי פונה לקנאה ומזכיר קצת סטריאוטיפים אנטישמיים. הדבקת תדמית לכל סוכני הביטוח, חבורה של נצלנים מיליונרים שחיים על חשבונך, ולא מתאמצים בעוד בזמן שאתה המסכן עובד קשה בשביל הכסף. אז בוא תצטרף לעדר הלא פראיירים שהקמנו עבורך ותחסוך את עמלת הסוכן. המוקדנים שלנו עובדים בהתנדבות, עושים טלפונים על חשבון הנייד שלהם מהרחוב - כי חוסכים גם ארנונה.

עוד לא נכנסתי לנקודה שלרוב הפוליסות שמציעות רשתות הביטוח מלאות חורים בכיסויים (ואגב, גם לא תמיד זולות יותר... אבל התאגיד בונה על כך שאם אמר "ללא עמלה" - נאמין ולא נשווה). במקרה הצורך לך ותחפש את האדם שידאג לך. תקווה שתיפול על מוקדן או מוקדנית אחראיים שיטפלו בך. רוב הסיכויים שלא תצטרך לממש את הביטוח, ובינתיים ננצל אותך, ואם תצטרך ולא תהיה מרוצה אז לא נורא ניקח מישהו אחר מהעדר שלא רוצה לצאת פראייר. זה כבר לא הנושא. איכות שירות זה עניין אינדבדואלי וניתן להיתקל בטובים ורעים גם בסוכנים וגם בתאגידים הגדולים ולא תמיד ניתן לאמוד או לקנות את טיב השירות.

התאגידים הגדולים מתנפחים. הדבר מתחיל להישמע ולהראות כמו התחזית הקודרת של קארל מרקס. אז לפחות שיעשו זאת בהגינות. שידגישו את הטוב שבהם, ולא את הרע בצד האחר. ולנו, הציבור הקטן והפשוט נשאר לי רק לקרוא לצרכנות ביקורתית. את הילד שלי אני מלמד לא  להאמין לפרסומות, אלא לבדוק אותן. בטוח לא להיגרר למקום הנמוך שציינתי.

בברכת שלא תצטרכו להפעיל את ביטוח הרכב ולבדוק את איכות השירות שרכשתם...

היום הייתי עסוק בתאונת דרכים

היום הייתי חלק מתאונת שרשרת. השלישי מתוך ארבעה רכבים. הנהג האחרון לא שם לב, פגע בשני, שעף עליי והעיף אותי על הרכב מקדימה, שם זה נעצר. אולי בגלל הגשם, בטוח חוסר עירנות של הנהג. כשאני משחזר מה הייתי יכול לעשות אחרת, אין לי מושג. המהירות הייתה נמוכה מהמותר (בגלל הגשם והעומס הקל), שמרתי מרחק סביר בהחלט מהרכב מקדימה, הייתי חגור, עירני, זכורה לי השניה בה שמעתי בום קטן, הסתכלתי במראה לאחור וראיתי רכב עף לכיווני. מפחיד לחשוב שאדם יוצא כרגיל לעבודה, ולגמרי במקרה, יכול לסיים את החיים בפעולה שגרתית של נהיגה, רגועה וזהירה.

נכון, אך לא מדויק. מניח שאם המהירות הייתה גבוהה יותר, המרחק מהרכב קדימה היה קצר יותר, ולא הייתי חגור, אז לא הייתי מסוגל לכתוב עכשיו משהו. אז אולי יש שליטה מסויימת אם לא על התאונה לפחות על עוצמת הנזק. נהיגה נורמלית מפחיתה את עוצמת הנזק, למרות שגם כאן אין ערובה שנהג משאית לא יכנס בך במאה ועשרים קמ"ש.

נושא הרשומה היא השעות שלאחר התאונה. עברו כמה שניות עד שיצאתי חזרה לעולם. מה עושים קודם? הראש והצוואר כואבים ומקשים לחשוב, גם הגשם בחוץ לא עוזר. מתקשרים לאישה? לעבודה שאאחר בכמה דקות? מחליפים פרטים? עם מי, יש עוד שלושה נהגים? מתקשרים לביטוח? או אולי הכי טוב להסתכל ולראות אם אתה מדמם מאיזשהו מקום? כדאי לצאת מהאוטו? ואם אני אאבד שיווי משקל ואתעלף? אולי נפגע מישהו מהנהגים האחרים? ומה עם הרכב, מה מצבו?

עדיף לרדת לשוליים, זה כביש בין עירוני, הנה כולם כבר עשו את זה. "יופי אתה בסדר", אומר לי איש שהתברר כנהג שהרכב שלי עף עליו. "ראיתי אותך במראה האחורית עף כולך, ניסיתי לרדת לשוליים ולא הספקתי (הוא הדגים לי בעווית ראש וצוואר איך נראה הגוף שלי בזמן התאונה). פחדתי שקרה לך משהו רציני". הוצאתי מחברת בחינות שהייתה לי ברכב ושרטטתי מי נגד מי: הרכב הפוגע, הרכב השני, אני, והרכב מקדימה. יצאתי לאט מהרכב, יופי אני עדיין עומד ואפילו נרטב מהגשם. רשמתי בשרטוט ליד כל אחד מהרכבים את מספר הרישוי שלו. אחר כך עברתי בין כולם וביקשתי שמות ומספרי תעודות זהות. הנהג מאחורה המשיך להתנצל (לא שמתי לב, העיקר שכולם בריאים) חזר מספר פעמים על אותו המשפט. מהרכב שלו נזלו המון מים, כנראה נזילה של משהו מהמכה שספג.

מה עכשיו? אשתי חסכה לי התלבטות. היא מנהלת משרד ביטוח. שתי ציפורים במכה. אני בסדר, קצת כואב, הרכב גם במצב סביר. פנסים שבורים מקדימה ואחורה, פגושים או טמבונים (אף פעם לא הבנתי מה ההבדל) קרועים, מכסה מנוע קצת חתוך. אני בסדר, הנה אני מדבר איתך ואפילו נשמע הגיוני. מה לעשות? לקחת מספרי פוליסות מכולם? כמה שיותר פרטים? טוב, בסדר, הם נראים כולם נחמדים. אולי בגלל ההלם מהתאונה... אחר כך אולי לא יהיו,.. כשיהיה מדובר בכסף. המלצה מעניינת ונכונה, יש לה ניסיון יום יומי עם זה. לקחתי כמה פרטים שהספקתי. מתקשר לעבודה - כן, אולי אגיע עוד מעט, כרגע אני לא יודע מה קורה איתי. אני בסדר, כואב אבל בסדר. לשיעור הקרוב כבר לא אספיק, נדבר בהמשך. כן, אני בסדר תודה.

החלפנו פרטים, כל הרביעיה, תם הטקס. ועכשיו? כאב הראש ממשיך להציק. התקשרתי לבית הספר להודיע שאני נוסע להיבדק. נסעתי למשרד של אשתי. שמחה לראות שהכל בסדר. שלחה אותי הביתה לנוח עד שהיא תברר באיזה מוסך אנחנו מתקנים את הרכב לפי הפוליסה של הרכב, שלי או של זה שפגע, אחד מהם, רצוי לא שלנו, אך תלוי בגרסה שהוא ימסור... אחרי שיתאושש. כבר התעייפתי. אתה יכול לנהוג? שאלה. כן, הגעתי מחוץ לעיר עד לכאן, הרכב בסדר. אתה בסדר, יכול לנהוג? ואז נזכרתי שאולי אמורה להיות לי איזו טראומת נהיגה, סחרחורות, רעידות, היום עברתי תאונת דרכים. אני בסדר, מרגיש טוב, יכול לנהוג.

חזרתי הביתה, אסור להירדם אחרי פגיעת ראש. חשבתי לעבוד, כואב מדי, ספר- מפחד להרדם איתו. ישבתי ושיחקתי משחק מחשב. הכי טוב, מזמן לא עשיתי את זה (מאז הקיץ). תאבון לא היה. אחרי שעה הכרחתי אצ עצמי ואכלתי תפוח. יותר טוב. אשתי התקשרה הסבירה לאן לנסוע, שוב שאלה אם הכל בסדר. אני בסדר. נסעתי. למה באזורים של מוסכים אין מספרים על העסקים. איך ימצא מישהו שלא מכיר. גשם. אין את מי לשאול. עצרתי בצד. פתאום נראה לי מפחיד לנהוג בגשם, ולהסתכל לצדדים. אולי לא אשים לב ומישהו יפרק אותי סופית, יש כאן הרבה משאיות. החלטתי לנסוע ולעצור כל כמה שניות. מצאתי. בינתיים אשתי הזמינה תור לרופא. יש עוד שעה וחצי. אני אספיק למסור את הרכב, לנסוע לקחת רכב חלופי ולהגיע.

נכנסתי למוסך. הפקידה שמטפלת בנושאים כאלו בהפסקת צהריים. זו שבכניסה לא יכולה לעזור. התיישבתי, גם להם מגיעה הפסקה. אשתי מתקשרת, אני אזיז אותם כדי שתספיק לרופא, הבטיחה. הפקידה חזרה במהירות של עשר דקות. אחר כך יש פרטים לשלוח, למלא. מחכים למישהו שיעריך עלות עבודה. מגיע לאחר כמה דקות. שוב טפסים, הפעם למקום שנותן רכב חלופי. צריך לחכות שיענו, יקבלו הזמנה, יקבלו את הפקס עם הפרטים. צילום הרישיון יצא כהה.מצלמים שוב, שולחים. שוב מחכים. הגיע. עכשיו מחכים לנהג של המוסך שיסיע אותי לסוכנות הרכב.(למה לא לבנות מוסך לידם?) הוא מגיע, הסיע מישהו אחר. נוסעים. בסוכנות הרכב מתברר שהרישיון לא בתוקף. שלחו לי בקשה לחדש, אמרתי שאעשה זאת בפסח. אבל שובר התשלום בבית. לא, אי אפשר לתת לי את הרכב כדי שאסע להביא. גם הם לא מוציאים מישהו שיסע איתי. וכאן אפילו אישתי לא יכולה לעזור. 

יצאתי. נסעתי לתפוס מונית. הרופאה שלי סיימה לעבוד , צריך לגשת למרפאה אחרת, שגם היא נסגרת עוד רבע שעה. עצרתי מונית. הגעתי. הרופא בדק, אמר שהתגובות הנוירולוגיות בסדר, הכאבים מהמכה החזקה. שלח לעשות צילום. הבטיח לי שכאב ממכה כזו כואב יותר לאחר כמה שעות. עכשיו בערב, אני רואה שצדק. מהמרפאה לצילום. הטכנאים בהפסקת צהריים של חצי שעה. נו, גם להם מותר לאכול. אחר כך חצי שעה המתנה לתשובות. הכאבים מתגברים. אשתי מציעה לקחת אותי, למרות העומס בעבודה. בטח עומס, חצי מהזמן על התאונה שלי, סיפקתי לה תעסוקה. היא יצרה קשר עם הנהגים. הנהג שפגע מודה באשמה. לפחות חסך לי תביעה לפוליסה שלי ותשלום השתתפות עצמית. במשרד שלה אומרים שצריך גם לדעת עם מי לעשות תאונה...

בינתיים מגיע הביתה, אשתי מציעה לקחת את הילדים בעוד שעה מבית הספר ומהגן. שב, תנוח, היא אומרת, אתה נראה כואב. נסעה. מנסה לשבת לנוח, לא מצליח להרדם. עכשיו תור הפילוסופיות. האם באמת כל יום יכול להיות היום האחרון? כל מיני כאלה. לא בריא. מנסה לעבוד, לא מצליח להתרכז. אין גם כוח למשחק המחשב. בטלויזיה אין כלום.

מתיישב לכתוב רשומה שתעסוק יותר בצדדים הטכניים של היום ופחות בפילוסופיות הקיומיות. זה מפחיד לחשוב על זה. רכב חילופי אסע לקחת מחר. מודיע לעבודה שלא אגיע. יש טופס מיוחד, 250, לדעתי. הרופא גם דיבר עליו, הספקתי לשכוח. אם התאונה בדרך לעבודה זו תאונת עבודה. התשלום אחר, לפי החשיבות בדבריו הבנתי שזה יותר גבוה ממחלה. נשמע הגיוני. המזכירה בבית הספר בשעה זו לא יודעת על מה מדובר. מעבירה להנהלת חשבונות. לאחר המתנה שהוסיפה לכאבים שהגיעו גם לצוואר, מודיעה הנהלת החשבונות שהמזכירות אמורה לטפל בזה, אמרתי שהם העבירו אותי, היא חזרה על אותו המשפט והעבירה למזכירות. המזכירה עם השכל כבר יצאה, נשארתי עם האדישה שהפנתה אותי להנהלת חשבונות מקודם. אין טעם שוב לנסות. טוב אנסה מחר שישלחו לי את הטופס. נחזור לרשומה.

הילדים הגיעו. טוב לראות אותם. סיפרתי לגדול על התאונה, אחרי שאמרתי שהכל בסדר, אמר שהוא יתן לי לנוח והלך לשחק.הקטנה רצתה שיחליפו לה, אצלה עסקים כרגיל, כיף להיות תינוקת. אשתי הזכירה לי שלא הראתי את תוצאות הרנטגן לאף רופא. אמרתי לה שהתשובה נראית בסדר, ואם היה משהו דחוף כבר היו מפנים אותי לבית חולים. מחר הרופאים בשביתה. לנסוע לבית חולים זה לחזור יותר עייף ויותר חולה. נראה מחר, כרגע רוצה לנוח. הילדים רצים אחד אחרי השני ברעש גדול. כרגיל. לא נהרוס להם. עדיף לכתוב בבלוג שתאונה זה דבר מעייף. המון דברים לעשות בזמן שאתה חרד, כואב, לא מתכונן, ובעיקר מבולבל. וזה עוד שאשתך בעסקי הביטוח ומכירה את הנושא... ועדיין המשפט של הנהג שגרם לתאונה מהדהד, העיקר שכולם בריאים. בסוף באמת זה הכי חשוב. ננוח יום או יומיים, למרות שבזמן זה של השנה הבגרות לא מאפשרת לי. אבל גם הכאבים לא. העיקר שכולם בריאים. העיקר שכולם בריאים.

בברכת בריאות ונסיעה בטוחה. אל תפתיעו אף נהג ותשתדלו לא להיות מופתעים.