מי נתן לך רישיון, ילדה?

כל פעם אני מופתעת מחדש מהיכולות של השכל האנושי. צדק הגאון היהודי כשאמר ש"יש רק שני דברים אינסופיים: היקום והטיפשות האנושית. לגבי הראשון אני מסופק". השבוע הייתי בקורס רענון נהיגה ונחשפתי לכמה כאלה... חסרי גבולות...היה אחד שהיה משוכנע שזמן התגובה במקרה חירום יורד מ-3/4 שנייה הסטנדרטיים וגם ניסה להסביר את זה כי במצב חירום עובדים מהר יותר. פנינה נוספת סיפקה בחורה שהסבירה בשיא הרצינות שההתנהגות הנכונה בצומת - היא להגביר את המהירות מעבר למהירות המותרת על מנת לעבור את המקום המסוכן כמה שיותר מהר. מה שיותר עצוב - לא מדובר בנהגים חדשים אלא נהגים בעלי רישיון חמש שנים שבאו לרענון. מפחיד אותי לחשוב שאותה בחורה חמש שנים נוהגת וחמש שנים מגבירה את המהירות בצומת...

יצאנו להפסקה. קניתי פחית קולה במכונה, ישבתי על הספסל בצל ואכלתי את הסנדוויץ' שלי עם הגבינה הבולגרית. ממש חזרה לימי בית ספר העליזים. רק שאז הלחם של הסנדוויץ היה לבן ולא שיפון עם תוספת גרעיני חמנייה ושטויות "בריאות" אחרות. ליד התמקמו כמה מתלמידי הקורס שהתנהל בכיתה הסמוכה - נהיגה מונעת. ואז נבהלתי באמת. לשמוע את האנשים מדברים ביניהם, אחד שמספר שהוא עושה את הקורס אחרי שלילה וצבירה 36 נקודות, השני כבר הפסיק לספור את הנקודות, אבל לפי זה שהוא צריך גם לבצע טסט ותאוריה מחדש, מדובר לפחות ב-70. ולעומת ימי בית ספר העליזים, 70 כאן זה ממש לא עובר. כי זה לא בגרות בהיסטוריה, זה חיי אדם. אחד כזה לדוגמא עקף אותי כשנסעתי לקורס הרענון, עקיפה מימין, במהירות מופרזת, ליד מעבר חצייה. עבירה בזדון שבקלות יכלה להרוג כמה ילדים שחיכו במעבר החצייה, וכל זה בשביל לעמוד אחר כך ברמזור אדום לפניי. בכל נסיעה, גם של חמש דקות מהבית שלי לעבודה, פוגשת בנהגים שיצאו מהבית במטרה להרוג.

יש דברים שלא מצליחה להבין, כמו שמשרד החינוך החליט שאצלנו בגרות זה לכולם, גם אם בשביל זה צריך לעשות חמישה מועדי ב', ג', ד' וכו', העיקר אחוזי בגרות וציונים ריקים מתוכן, כך גם משרד התחבורה החליט שרישיון זה לכולם. אז לא. מוסכניק טוב לא חייב בגרות בשביל לפתוח מוסך, להצליח ולהרוויח הרבה יותר מאקדמאי ממוצע. ונהג שצבר 36 עבירות תנועה גם לא צריך רישיון. עדיף שיסע באוטובוס, עדיף קודם כל בשבילו וגם בשביל אלה שהוא פוגש בכביש, ולא תמיד מפגש זה יסתיים בטוב.

ביום שישי הבא יש לי מפגש שני של הקורס, ממש אין לי סבלנות לחכות. ובינתיים - אוכל, כי תיאבון עוד אף אחד לא ביטל. פוסטים אחרונים הוקדשו לעוגות, הגיע הזמן לעבור למשהו יסודי יותר. והכי יסודי שיש - עוד גרסה לקציצות ברוטב עגבניות. הכי בית שיש.

בין קציצה לקציצה, בין רוטב לרוטב אין הרבה הבדלים. זה אדום, זה טעים, זה אהוב על ילדים, במיוחד אם מגישים עם פסטה. אך במתכון הזה יש משהו מיוחד, קשה לי להגדיר אפילו מה. אולי הפריסה של הירקות לפרוסות גדולות ולא קצוץ כמו שאני עושה בדרך כלל. אולי המתיקות הלא משתלטת למרות הכמות הדי גדולה של סוכר במתכון - ואני עוד קיצצתי בכמות בחצי לעומת המקור. אולי בגלל הפשטות. אולי בגלל שבספר מצולמת מגישה אותו סבתא עם ידיים מקומטות ועיניים אוהבות וזה עשה עליי את מה שהיה צריך לעשות. בקיצור - מומלץ מאוד שתנסו גם את הגרסה הזו. 

קציצות חזה עוף ברוטב עגבניות

מצרכים:

לקציצות:1 ק"ג חזה עוף טחון
2 בצלים גדולים, קצוצים
3 ביצים
3 כפות פירורי לחם או קמח מצה
2 כפות רסק עגבניות
תיבול: 1 כף גדושה של סוכר, פלפל שחור, מלח
שמן לטיגון

לרוטב:
2-3 כוסות מים
3 כפות רסק עגבניות
3 עגבניות קלופות, מגוררות
2 עגבניות קלופות, חתוכות לרבעים
4 פלפלים אדומים, חתוכים לרבעים או לרצועות עבות
תיבול: 2 כפות גדושות סוכר, 1 כפית שטוחה של מלח, קורט פלפל שחור

הכנה:

לחמם במחבת מעט שמן ולטגן את הבצל הקצוץ עד להזהבה קלה. להעביר לקערה. להוסיף את שאר המרכיבים של הקציצות ולערבב היטב.

ליצור קציצות בגודל בינוני (ככדור פינג פונג) ולשטח. בסיר גדול ושטוח לחמם מעט שמן ולטגן את הקציצות על אש בינונית - כ-10 דקות מכל צד, עד שמקבלות צבע שחום משני הצדדים.

להוסיף לסיר את כל המצרכים לרוטב (כמות מים לפי הצורך, להוסיף במהלך הבישול עוד אם צריך). לנער בזהירות את הסיר כדי שהרוטב יכסה את כל הקציצות. להביא לרתיחה, להנמיך את האש לקטנה מאוד, לכסות ולבשל כשעה וחצי עד שהרוטב מסמיך מאוד.

עפ"י המתכון של חנה לסטר מתוך הספר "עוד סיר לשבת" בעריכת אסנת לסטר

וחייבת מילה על הספר - עם הצפה אדירה בשוק הגסטרונומי - ספרים, אתרים ותוכניות טלוויזיה, הרבה יותר קשה לאתר פנינים אמיתיות בתוך כל השפע. הספר הזה הוא אכן כזה. לא מלוטש מדי, בדיוק מה שצריך ליום יום. המתכונים פשוטים ומדוייקים, צילומים ביתיים שעושים חשק לרוץ ולהכין. יש הרבה ספרים מרהיבים שאני קונה בגלל היופי שבהם, נהנית לדפדף בהם אך לא מבשלת מתוכם אפילו לא מתכון אחד, מה שהיה כבר מצדיק את רכישתם. מספר זה ניסיתי כבר כמה וכמה מתכונים - וכולם טובים מאוד. למען הסר ספק, זה לא פרסום או רשימת צרכנות, לא קיבלתי את הספר במטרה לפרסם משהו או מישהו, זו פשוט דעתי. אז אם אתם עדיין קונים ספרי בישול (אני עוד לא הצלחתי להיפטר מההתמכרות הקשה הזאת) - ממליצה.

חתונה איטלקית

אתם מכירים אוכל איטלקי לא טעים? אני לא. אי אפשר לחשוב על איטליה בהקשר הגסטרונומי ולא להרגיש רעב. בצקים, עגבניות והרבה מוצרלה. פעם, כשהיינו צעירים ויפים ובעיקר נטולי ילדים, טסנו בטיסה ספונטנית במיוחד לאיטליה. ישבנו יום אחד בארוחת ערב אצל חברים, והם סיפרו לנו שבעבודה אצלם אירגנו נסיעת עסקים לאיטליה לכמה עובדים אך הנסיעה בוטלה ברגע האחרון, החברה נשארה עם כמה כרטיסי טיסה ועכשיו מנסה להיפטר מהם במחיר מצחיק. 119$ לשני הכיוונים, נחיתה בוורונה וחזרה מרומא שבוע אחרי. לא תקחו דיל כזה? בוודאי שתקחו, במיוחד אם אתם צעירים, יפים ונטולי ילדים. אז לקחנו. 36 שעות אחרי כבר היינו במטוס לכיוון ארץ המגף. בגלל שהיה לנו רק שבוע ולבקר באיטליה היה חלום חיי, ניסיתי לדחוס לתוך שבוע זה מקסימום חוויות וביקורים במקומות שונים. אז כדי לחסוך זמן, היינו נוסעים בלילות ממקום למקום ומתחילים את היום בעיר אחרת. ככה זה כשאתם יפים, צעירים ונטולי ילדים, תרמיל גב ענקי ורכבת לילה מוונציה לפירנצה הופכים לסוג של חוויה מיוחדת.

קצת עצוב לי לחשוב על הזמן שעובר ואנחנו כבר פחות צעירים (אך עדיין יפים...). סוג כזה של טיולים ושינה בהוסטל רבע כוכב כבר לא יחזרו. נחתנו בוורונה בשלוש לפנות בוקר, לקחנו מונית למרכז העיר ואת הלילה סיימנו בישיבה על הספסל בפרק. כמו זוג הומלסים, אך מאושרים עד השמיים. כשעלה הבוקר והתחילו להיפתח בתי קפה בעיר (בשעה מאוד מוקדמת, יש לציין), התיישבנו באחד מהם. טפטף גשם, המלצרים טאטאו את המדרכה הרטובה, ואנחנו שתינו את הקפה הכי טעים בעולם עם הקרואסון הכי טעים בעולם. היינו על גג העולם. היינו באיטליה.

אחת החווית היותר מוזרות הייתה נסיעה לילית ברכבת מוונציה לפירנצה. בלילה הזה לא ישנו שנייה וגם לא כל כך ישבנו... חשבתי שרכבת כל כך עמוסה יכולה להיות רק בהודו, ולא בלב אירופה. לא היה מקום לדרוך, לא היה מקום לנשום. רוב הנוסעים היו צעירים, מקומיים ותיירים, כולם דיברו עם כולם ובשביל לעבור לתא שירותים היה צריך ממש לדרוך על אחרים ואת הבנות הרימו והעבירו מיד ליד... המצחיק הוא ששילמנו על הנסיעה מחיר מלא. כשסיפרנו שקנינו כרטיסים, כל המקומיים בקרון צחקו עלינו. מסתבר שברכבת לילה לא מבקר כרטיסן ורק התיירים הפראיירים שילמו מחיר נסיעה מלא... ואחרי כל זה הייתה פיצרייה קטנה בגודל של בוטקה ליד תחנת הרכבת, הפיצה עם רוטב עגבניות טריות ושכבת מוצרלה עבה יותר משכבת הבצק. הפיצה הכי טעימה שאכלתי בחיים שלי.

והמתכון - דווקא לא של פיצה. גיששתי לי ברשת העולמית ונתקלתי במתכון שנקרא "מרק חתונה איטלקי". מרק זה טוב, חתונה זה טוב ואיטלקי - עוד יותר טוב. השילוב המבטיח שהייתי חייבת לנסות הניב מרק מהטעימים שאכלתי. כבר אמרתי שאיטלקי - לא יכול להיות לא טעים. אפילו שהשבת הקרובה מבטיחים מזג אוויר חמים ונעים, עזבו הכל, הכינו את המרק. חתונה של טעמים, אהבה איטלקית בצלחת.

לא בדיוק הבנתי למה הוא נקרא "מרק חתונה" ואם באמת מגישים אותו בחתונות באיטליה. ללא קישור למקור המתכון, כי המתכון הוא עממי, בעל אלף ואריאציות ואני המצאתי לו וואריאציה משלי. עם פתיתים שבמקור בוודאי לא היו (אלא "פסטה קטנה" שבשבילי זה תורגם במיידי לפתיתים), זרירה יותר ונטולת פרמזן. buon appetito .

מצרכים:

לקציצות:500 גר' עוף טחון
2/3 כוס פירורי לחם
1 ביצה
פטרוזיליה קצוצה
תיבול: מלח, פלפל שחור

למרק:1 בצל קצוץ
2 גזרים - לחתוך קטן
3-4 ענפי סלרי עם העלים - קצוץ
400 גר' תרד קפוא - מופשר
כוס פתיתים
10-12 כוסות מים
שמיר קצוץ
תיבול: מלח, פלפל שחור, כף אבקת מרק עוף

הכנה:

לערבב בקערה את כל המצרכים לקציצות ולהניח בצד לספיגת הטעמים.

בסיר גדול לטגן את הבצל עם קצת שמן עד להזהבה. להוסיף את שאר הירקות, לערבב ולטגן יחד כמה דקות. להוסיף מים רותחים ומרק עוף, להביא לרתיחה.

מתערובת הבשר ליצור קציצות עגולות קטנטנות ולהכניס אותן בזהירות למרק. לבשל כ-15 דקות, להוסיף את הפתיתים ולבשל 5 דקות נוספות.

להוסיף את התרד, לבשל עוד כ-10 דקות נוספות, לתבל ולהוסיף שמיר.

מומלץ לסחוט קצת מיץ לימון לצלחת של מרק ולחלום על bella Italia...

מרק טעים לנסיכה מצוננת

כשהנסיכה התחילה ללכת לגן, כבר בשבוע הראשון ביקרנו אצל רופאת הילדים שלנו. "הכנסת אותה לגן? - היא שאלה. - אז אנחנו נפגש הרבה השנה". וכל אמא יודעת כמה שזה נכון. סיוט שנה ראשונה בגן. שלושה ימים בגן, ארבעה ימים בבית. מזל שלי שעד סוף מרץ יש לי עזרה - המטפלת שטיפלה בכרמל כשהייתה תינוקת, אני מזמינה אותה כל פעם שהילדה חולה. אך במרץ המטפלת עוזבת את הארץ וכמה שניסיתי לשכנע ולאמץ אותה בתור סבתא - יש לה נכדים משלה ברומניה ואליהם היא חוזרת...

בינתיים הנסיכה החולה והמפונקת מעמידה בפניי קושיות גסטרונומיות אדירות. כשהנסיך היה תינוק והיה חולה - הוא היה החולה האידאלי. היה שותה חלב חם עם דבש, לוקח תרופה והולך לישון לאיזה שתיים עשרה שעות ברצף. ומתעורר בריא. אבל הנסיכה - כיאה לנסיכה. על עדשה. מפונקת. כשהיא חולה, צינון הכי קל וכל הבית על הרגליים מסתובב רק סביבה. אם היא לא ישנה - אז אף אחד לא ישן. לאחר לילה כמעט ללא שינה ויום עבודה עמוס (עבודה לא מתחשבת שיש לי תינוקת מפונקת בבית) אני יושבת במטבח ותוך כדי נמנום מנסה לחשוב מה להכין כדי שהנסיכה שלי (אולי) תאכל. וכך נזכרתי באחד המרקים שסבתא שלי ז"ל הייתה מכינה לי כשהייתי חולה. מינימום תיבול ומצרכים, בריא ומחמם וראו איזה פלא, אפילו הנסיכה הסרבנית אכלה אותו בתאבון (יחסי). אך המרק לא פוטוגני בכלל ומה שלא ניסיתי, הוא פשוט לא הצטלם לי טוב והפלאש ממש לא הוסיף. אז במקום פשוט צילמתי את הנסיכה אוכלת את המרק. בתאבון והרבה בריאות לכל הנסיכים והנסיכות.

מרק אורז וכדורי בשר

מצרכים:

3/4 כוס אורז
6-8 כוסות מים
4 כפות שמן
תיבול: מלח, פלפל שחור

לכדורי בשר -
400 גר' בשר טחון (הודו או עוף)
1 פרוסת לחם לבן
תיבול: מלח, פלפל שחור

הכנה:

להרתיח את המים עם השמן והמלח, להוסיף את האורז ולבשל כ-10 דקות.

להשרות את הלחם במים ולסחוט היטב. לערבב עם הבשר, המלח והפלפל, ליצור כדורים קטנים ולהוסיף בזהירות למרק הרותח.

להמשיך לבשל כ-20 דקות נוספות על אש קטנה.

מומלץ להוסיף מיץ לימון ישר לתוך הצלחת.

ועוד קצת תמונות כי לא יכולה להתאפק. לעומת המרק, כרמל שלי פוטוגנית...

קציצות ברוטב חמוץ - מתוק

הילדון שלי כשהיה בן שלוש החליט פתאום שהוא לא רוצה להיות מתוק יותר. אם היינו אומרים לו שהוא מתוק, היה מתעצבן ואומר שהוא לא. "אבל אתה באמת מתוק" - ניסינו לשכנע אותו. "לא, אני חמוץ! כמו לימון!" - עונה הילד העקשן. מזל שמצאנו פשרה והחלטנו שהוא בטעם חמוץ - מתוק. הפשרה התקבלה על הצדדים גם כי הילד החמוץ - מתוק שלנו וגם אנחנו מאוד אוהבים שילוב חמוץ - מתוק באוכל. ובתור רוטב, עם קציצות עוף או הודו זה פשוט נהדר. הנה מתכון ג'ינג'י צבעוני בטעמי חמוץ - מתוק/

מצרכים:

500 גר' חזה הודו (או עוף) טחון
2 בצלים גדולים קצוץ דק
4 גזרים גדולים - לגרד על מגרדת גסה
1/2 כוס פירורי לחם
3 ביצים
מיץ משני לימונים גדולים
סוכר לפי הטעם - כ-1-2 כפות
תיבול: מלח, פלפל, חצי כפית קינמון, חצי כפית בהרט

הכנה:

מטגנים בצל עד להזהבה, מוסיפים את הגזר ומטגנים יחד כ-2 דקות.

מניחים את הבשר הטחון בקערה, מוסיפים פירורי לחם, חצי מכמות הבצל והגזר המטוגנים, ביצים, מלח, פלפל ובהרט. מערבבים היטב ורצוי לתת לתערובת לעמוד כחצי שעה.

ליצור קציצות קטנות ולטגן במחבת עם מעט שמן לגוון זהוב.

בינתיים במחבת נוספת מוסיפים לתערובת הבצל והגזר שנשארה את מיץ הלימון, כ-2 כוסות מים רותחים ומביאים לרתיחה. מוסיפים לפי הטעם את הסוכר, מלח, פלפל שחור וקינמון. להעביר למחבת עם הרוטב את הקציצות המטוגנות ולבשל יחד על להבה בינונית כ-20 דקות.

אוכלים עם אורז לבן. יאמי :)

קישור למקור

קציצות בשר ברוטב עגבניות וירקות

היום פתאום היה לי חשק לצ'ילי קון קרנה. הוצאתי בשר טחון, חתכתי בצל... מה הכלל הראשון הכתוב בכל ספרי בישול ואפייה? להוציא את המצרכים מראש על שולחן המטבח כדי לא לשכוח כלום. אז זהו. אני על הכלל הזה אף פעם לא שומרת, המטבח שלי לא כל כך גדול ויותר נוח לי (או שזה סתם קטע של עצלנות) להוציא כל פעם מצרך, לקחת כמות רצויה ואז להחזיר מיד למקום. החסרון של השיטה - קרה לי יותר מדי פעמים שבאמצע הבישול (או יותר גרוע - אפיה) אני מגלה שחסר לי אחד המצרכים... מה עושים? קודם כל - אני אומרת "אוי וויז מיר" ואז מתחילה לחשוב יצירתית. בגלל שלמזלי עוד לא קרו לי פנצ'רים שבגללם השלכתי את התוצרת הסופית לפח בגלל עודף יצירתיות, אני לא משנה את השיטה. וככה נולדים לי מתכונים חדשים ומוצלחים. אז בחזרה לנושא הצ'ילי קון קרנה. מה המוצר הבסיסי שבלעדיו צ'ילי קו קרנה הוא פשוט לא צ'ילי קון קרנה? נכון, "קרנה", אבל זה דווקא היה לי. שעועית. זכור לי שהיו לי כאן במזווה לפחות שתי קופסאות שימורים של שעועית לבנה ברוטב עגבניות. היו אך אינן עוד. סוויצ' מהיר בתוכנית. אני כבר "נעולה" על רוטב אדום וסמיך על מצע אורז. הבשר הטחון כבר הופשר. התשובה ברורה, קציצות ברוטב עגבניות, אבל הפעם בא לי קצת אחרת. אולי נוסיף ירקות?... ומה עם הקציצות?.. מה יקרה עם נוסיף אורז גם לקציצות? ומה שקרה - מנה טעימה מאוד, עם אורז בפנים ואורז בחוץ. ואחרי שסיימתי לבשל, הלכתי לעדכן את רשימת הקניות התלויה על המקרר :)

מצרכים:

500 גר' בשר טחון
2 בצלים קצוצים
1 ביצה
חצי כוס אורז לבן
פטרוזיליה וכוסברה קצוצים - לפי הטעם
2 גזרים, חתוך לקוביות
1 פלפל, חתוך לקוביות
סלרי, קצוץ
קופסא (100 גר') רסק עגבניות
קופסא (550 גר') עגבניות מרוסקות (טומיטנה)
2 כפות רוטב צ'ילי מתוק
מלח, פלפל, סוכר

הכנה:

מטגנים את הבצלים עד להזהבה. לוקחים חצי מכמות הבצל ומוסיפים לבשר הטחון. לבצל שנשאר במחבט מוסיפים את הגזר והפלפל, מטגנים כמה דקות. מוסיפים סלרי, רסק עגבניות ועגבניות מרוסקות. מוסיפים תיבול - רוטב צ'ילי מתוק, סוכר, מלח ופלפל. מוסיפים ככוס מים רותחים.

מכינים תערובת לקציצות - מערבבים את הבשר הטחון אם הבצל המטוגן, מוסיפים ביצה, אורז, פטרוזיליה, כוסברה, מלח ופלפל. צרים קציצות קטנות ומכניסים לתוך הרוטב. מוסיפים מים רותחים כדי שהרוטב יכסה את הקציצות. מכסים את הסיר ומבשלים כ-25 דקות. לא לשכוח לבדוק מפלס הנוזלים במהלך הבישול.

כדורי בשר ברוטב עגבניות עם כופתאות

אהבה שלי לבישולים התפרצה בגיל מאוחר יחסית. עד גיל 22 הדבר היחידי שידעתי להכין זה חביתה. גרתי עם שותפה בירושלים, היא הייתה מבשלת מרקי ירקות במטבח של המעונות על בסיס תרכובות מוכנות וכל סוף שבוע היינו נוסעות הביתה וחוזרות לאוניברסיטה עם תיקים מלאים באוכל של אמא. בסיום שנה א' עם כאבי גב מסחיבת התיקים הכבדים וכמה קילוגרמי עודף בזכות הסנדוויצ'ים של הקפטריות כבר הייתי מוכנה לשינוי בגישה... את המטבח גיליתי דווקא בזכות של בעלי (אז - חבר :)) שבישל טעים ובישל בכיף... אחד המתכונים הראשונים שניסיתי - כדורי בשר ברוטב עגבניות, ועד היום זה אחד השילובים האהובים עלינו - כדורי בשר קטנים ברוטב אדום וסמיך על רקע פסטה, אורז או פתיתים. ניסיתי אלף גרסאות ושילובים, אך בעצם כל זה רק תוספות לקונספט הידוע והטעים. הנה גרסה נוספת, בשילוב כופתאות.

  

מצרכים:

לכדורי בשר:
1/2 קילו בשר טחון
1 ביצה
1 תפוח אדמה מגורד (לסחוט נוזלים)
1 בצל מגורד (לסחוט נוזלים)
2 כפות פירורי לחם
1 כף דבש
תיבול: חצי כפית מלח, רבע כפית פפריקה אדומה חריפה, כפית פפריקה מתוקה

לרוטב: 
1 קופסה (100 גר') רסק עגבניות
1 קופסה רוטב עגבניות או עגבניות מרוסקות (משתמשת בטומיטנה - 500 גר')
1 כפית דבש
1/2 כוס מים רותחים (במהלך הבישול להוסיף עוד במידת הצורך)
תיבול: 1/2 כפית מלח, 1 כפית סוכר, רבע כפית פפריקה אדומה חריפה, כפית פפריקה אדומה מתוקה

לכופתאות:
1 ביצה
1/2 כפית מלח
כפית פפריקה אדומה מתוקה
3/4 כוס קמח + חצי כפית אבקת אפיה
1/2 כוס מים

הכנה:

לערבב את מרכיבי כדורי הבשר. לטגן קציצות קטנות עד להזהבה קלה.

לערבב את כל מרכיבי הרוטב ולשים להתבשל עד שכדורי בשר יהיו מוכנים. להעביר כדורי בשר לרוטב, להוסיך עוד קצת מים אם צריך ולבשל על אש קטנה.

בינתיים להכין את הכופתאות - לערבב את כל החומרים,בעזרת שתי כפות לשפוך לתוך הרוטב הרותח.

לבשל כחצי שעה על אש קטנה ועם מכסה סגור, לבדוק מדי פעם אם צריך להוסיף מים רותחים.

קישור למקור