על נקמה או מניעה. מלחמה בין אנשים או סיכול טרור. מי בינתיים מנצח?

לא חשובה האמת. חשוב במה אנשים מאמינים. 

יש עובדות ויש פרשנות לעובדות.

העובדות הן ששלושה נערים יהודים שהיו בדרכם מבית הספר לביתם, נרצחו בידי ערבים בדם קר. תוך כדי שמחה ושירה של הרוצחים, מיד לאחר הרצח.

ערבים רבים שמחו על המעשה. לא רק אלו שחייבים לשחק את משחק השמחה מפחד השלטון והחברה, אלא גם אנשים שהעלו על דעת עצמם, ללא לחץ, תמונות של שלוש אצבעות מונפות בשמחה על החטיפה. הפרשנות של אותם אנשים שמחים היא שזהו ניצחון קטן שלהם במאבק נגד נוכחות היהודים בארץ ישראל. 

הפרשנות הסובייקטיבית שלי היא שמסכן העם שרצח מביא חלקים גדולים ממנו לתחושות של שמחה. ודאי רצח של נערים צעירים ללא נשק. תחושה קשה של גועל מהרוצחים עצמם ומאלו שתומכים בהם. גם אם הם מאמינים שזו הדרך להילחם, רצח לא אמור להביא אותך לידי התרגשות של שמחה. אלו לא לוחמי חופש כפי שהתקשורת העולמית בחלקה הגדול מנסה להציג אותם, אלו סוכני מוות הנהנים לרצוח יהודים, אלו אנשים שבניגוד לטבע נהנים מהרצח עצמו. הרי אין חיה הרוצחת חיה אחרת רק כדי לרצוח. קשה לי להגדיר את הרוצחים כבני אדם.

מהעבר השני. נער ערבי נרצח במזרח ירושלים. לא ברור מי רצח אותו , ומה היה המניע.

יהודים רבים הביעו שמחה על המעשה. יהודים רבים קבעו שהנער נרצח על רקע נטיותיו המיניות או סכסוך משפחתי. בדרך כלל זה הגיע ביחד. מטר של קללות כלפי הערבים, שמחה שיש ערבי אחד פחות, וקביעה שהערבים הורגים אחד את השני כרגיל, ואנחנו רק יושבים ומגחכים עליהם שהם עושים לנו את העבודה. יהודים רבים גם קראו לנקמה בערבים באופן כללי או בערבים מחבלים באופן יותר ספציפי. 

הפרשנות הסובייקטיבית שלי קצת מורכבת. נתחיל מזה שאני לא אוהב אנשים מתים. גם לא מחבלים. דוגמה שבטח כבר כתבתי עליה שהזדעזעתי מחלק מחברי לצוות בצבא שלאחר התקלות בלבנון רצו לראות  את גופות מחבלי החיזבאללה שהרגנו. חלקם גם הצטלמו אתם. אני לא נהנה מהרג, גם אם חייב להרוג. כמו שאני לא נהנה להוריד את הזבל בבית אבל עושה זאת כל יום. 

לדעתי על המערכת המשפטית בישראל לפסוק עונש מוות למחבלים שרצחו אזרחים על רקע לאומי והביעו שמחה על כך. זו גם עשיית צדק, וגם מניעת הפיכתם לגיבורים חיים לאחר עסקאות כאלו ואחרות של שחרור מחבלים תמורת משהו. יש מקרים בודדים בהם אדם מאבד את זכות קיומו בעולם. עונש מוות הוא לא נקמה, הוא מניעה של טרור עתידי. 

קשה היה לי לראות ישראלים מצטלמים עם חיוך וקוראים לנקמה בערבים, גם מחבלים. נראה היה שאותם אנשים לא עושים זאת מכאב אלא מרצון להיות אלו שאומרים את מה שלא מקובל בממסד הישראלי. או מתוך רצון להשתייך לקבוצה הנקראת עמישראל, ושהקבוצה צריכה לכעוס אז הם מתייצבים, כמו באחת מתכניות הראליטי (היחידה שלא שינתה את שידוריה לאחר היוודע הרצח היא האח הגדול) ומביעים את הזדהותם עם רעיון מסוים כי כך עושה הקבוצה. לעמישראל כואב, אז הוא צריך להכאיב בחזרה. עין תחת עין. הבעיה היא שהעיניים כבר לא רואות, ונשארים רק עם התחת.

אין לי מושג מי רצח את הנער הערבי, וזה גם לא משנה. האמת לא משנה , אלא במה אנשים מאמינים. כאב לי, למרות שלא הופתעתי, מהתגובות הרבות בחברה היהודית שלעגו לנרצח, ששמחו על מותו, שאמרו שרק כך (כהנא צדק) הערבים ילמדו לקח, וזהו צדק שראוי לעשותו. 

החברה היהודית איבדה מזמן את זהותה, והפכה לחברה ישראלית , המתאימה את עצמה לסביבתה, שהיא המזרח התיכון הערבי, האלים והמדמם. אם פעם הרגשתי שאנחנו לפעמים טועים בסכסוך, אבל כוונותינו הן טובות, להיות עם חופשי בארצנו, היום כבר פחות. קשה לי להרגיש שייכות לחברה הישראלית שנוצרה כאן בשנים האחרונות. חברה אלימה, גזענית כלפי הערבים וכלפי היהודים עצמם, נהנתנית, חסרת נימוס , חסרת כבוד לזולת ולעצמה, שחצנית, בורות שמכרסמת בכל פינה, ובעיקר לא החברה, חברת המופת (הסוציאליסטית, הליברלית, הדתית, העיקר חברת מופת) שרצו אלו שהקימו את המדינה.

היחידים שהזכירו לי סוג של חברת מופת היו משפחות הנערים שנרצחו. הם גם אלו שביקשו מהמדינה לפעול לטובת עם ישראל, על מנת שלא יהיו עוד קרבנות. הם אלו שקראו לאחדות בעם. הם נראים כמיעוט שהולך ונעלם. אלו שקראו לנקמה, ואלה שצרחו מוות לערבים ודאי חשבו שהם פראיירים. 

נראה שאנחנו קרובים לשלב בו המדינה מאבדת את השליטה באזרחיה, כי היא לא מצליחה לפתור את הסכסוך, ולא נראה שהיא גם מנסה. הסכסוך עלול להפוך מסיכול טרור למלחמה בין אנשים, בה יהודים וערבים פשוט יפעלו באלימות אחד כלפי השני. אם רק אפשר הצעה קטנה. לסמן את אותו מיעוט המתנגד לאלימות כזו, כדי שאלו שלא רוצים מכות גם לא יחטפו. אולי טלאי צהוב, שיזכיר לנו שאנחנו יהודים, ולא צמאי דם. בינתיים במלחמה על הזהות היהודית הפסדנו.

בברכת מעבר חדה- המשך מונדיאל שמח. בפרשנות סובייקטיבית שלי הגרמנים משחקים הכי יעיל, למרות שרוב ההרכב לא היה עובר את חוקי נירנברג. זה לא יעזור להם, את הקרב על הזהות הם כבר הפסידו.