שנה הלכה, שנה באה. קורנקייק או ריבועי קפה מקמח תירס

נכון שכבר סיפרתי שאני עובדת קשה?.. קשה מדי. ובחודש האחרון - ממש קשה מדי. ככה זה בסוף שנה. היום בצעדים זהירים (אם לא לומר בזחילה) יצאתי מהמשרד. השעה שבע וקצת. בדרך לחניה למטה פגשתי מישהי שהופתעה מאוד לראות אותי: "מה את עושה כאן בשעה כזאת?" "מה זאת אומרת?" - הופתעתי גם אני כי זה ממש לא חריג לראות אותי בעבודה בשעות כאלה, ולא רק בדצמבר, אלא גם בחודשים שבהגדרה "רגועים" יותר. "את לא חוגגת??". את המשך השאלה ראיתי בעיניה - מה זאת אומרת את לא חוגגת, אבל את רוסיה. וכל הרוסים חוגגים סילבסטר. או כמו שהם מתעקשים לקרוא לזה - נובי גוד. שותים הרבה וודקה ומקנחים בקוויאר אדום. "חגגתי בעבודה" - עניתי.

עייפתי. עייפתי מלהסביר לאנשים למה חוגגים את החג. להסביר שאין שום קשר לסילבסטר הקדוש שבמקרה זה היום שלו, כמו שכל יום אחר בנצרות מוקדש לקדוש אחר. שאין שום קשר האם אותו קדוש אהב או לא אהב יהודים. שהרצון לחגוג את החג זה אולי רצון להחזיר את הילדות שנעלמה לה פתאום, את הזיכרונות ואת הריחות מבית סבתא. שזה היה החג הלא-פוליטי היחידי שהיה מותר לחגוג באותה מדינה פוליטית-קומוניסטית-מגויסת, בחג הזה לשם שינוי תפקיד המפלגה וראשיה הסתכם בפנייה נרגשת לעם ובברכה קצרה ואז פינו את הבמה לזמרות בשמלות ערב וזמרים בחליפות ששרו לעם הפשוט שירים שמחים ולפעמים אפילו אבוי! שירי אהבה. שבתקופת הצנע הקומוניסטי היה צריך "להשיג" מצרכים וכבר חודשיים לפני סבתא ואמא עסקו בלאגור מצרכים לקראת הכנות מיוחדות של מאכלים מיוחדים - אל תגעו! זה לנובי גוד! שזה בגלל סלט מיונז חגיגי (אוליבייה), בגלל סלט דג מלוח מיוחד (סלדקה פוד שובוי), שזה בגלל רגל קרושה (חולודץ) ובגלל כוכב הערב - עוגת מילפיי (נפוליאון כאן יש את המתכון ועוד קצת זיכרונות מהחג) עם קרם שהכי כיף לתפוס עם האצבע וללקק. שזה חג בו בנים מהכיתה פיזרו קונפטי צבעוני על כל הבנות, וכשיומיים למחרת הייתי מסתרקת ועדיין מוצאת פתיתי נייר צבעוניים בתוך השער, הלב היה נצבט בצביטה לא מוגדרת במחשבה על הבחור הספציפי ההוא מכיתה ה'-2 שדאג לכוון את הקונפטי במיוחד אליי. שזה בגלל עשרה ימי חופש ושמחה ומסיבות ומתנות שחיכו מתחת לעץ המקושט ונטול כל קונוטציה דתית לחג המולד בפרט או לנצרות (או כל דת) בכלל. אז כל אלו סיבות לחגוג את החג גם היום.

ואפשר להגיד גם הפוך. שכל אלו סיבות גם לא לחגוג את החג היום. כי כאן זו מציאות אחרת ומה שעבר - נשאר בעבר. תחושות של האושר של הילדות כבר לא יחזרו. סבתא לא תחזור, לא אזכה יותר לטעום מאכלים מופלאים מעשי ידיה. ואותו בחור מה'-2  - את שמו אני אפילו לא זוכרת. תקופת הצנע כבר/עוד לא כאן וניתן לקנות שמנת מתוקה ללא שום בעיה בכל סופר ובקרוב - אף במחיר פיקוח. וראשי מפלגות כבר לא פונים ב-31.12 בחצות בפניה נרגשת לעם. את הפניה הם שומרים לחג המימונה, כולל הכובע האדום שהוא חלק מהתחפושת, לא רק של סנטה. אפרופו חג שהובא "מבחוץ" כחלק של מסורת אחרת לתוך המסורת הארץ-ישראלית וכבר לא צריך להיות מרוקאי בשביל ליהנות מהמפולטה ולא צריך להיות רוסי בשביל לחגוג נובי גוד (כן, מסרבת לקרוא לזה "סילבסטר"). כל סיבה למסיבה. ואפשר גם להיות מרוקאי ולא לחגוג מימונה (יש לי חברים כאלה, מתבאסת עליהם כל פעם מחדש בצאת הפסח) ואפשר להיות רוסי ולא לחגוג נובי גוד. אלא לחלום על כוס תה חמה בסיום יום/שבוע/חודש עבודה עמוס, בן זוג לתת לו נשיקה בחצות ולא רק, והרבה תקוות לשנה חדשה ונפלאה.

בנימה אופטימית זו - סיום חודש הוא גם סיום של פרויקט נוסף במנטקה. אז גם החודש שמתחי להשתתף באתגר. מתה על זה, תמיד מוציא ממני דברים מופלאים שלא חושבת שהייתי מעזה בסיטואציה אחרת... אז החודש עבר בסימן של... תירס. כן, תירס. שזה יכול להיות גם קמח תירס, פופקורן, קורנפלקס וכדומה. אני החלטתי ללכת בכיוון של עוגה מקמח תירס בשילוב עם קפה וקרם שוקולד. משום מה כל קינוח אצלי, גם אם מתחיל בתור משהו אחר, בסופו של דבר מסתיים עם טעמי קפה. או שוקולד. או שניהם יחד.

מה שקרה לי במהלך ההכנה, עוד לא קרה לי בכל ההיסטוריה ה"בישולית" שלי. השראה למתכון קיבלתי מבלוג ברוסית, בעל המון עוקבים ותמונות נפלאות ומתכונים, מסתבר, פחות... וזאת הסיבה שלא מקשרת לבלוג זה, למרות שתמיד מקפידה לתת קישור למתכון ששימש לי כהשראה, גם אם שיניתי אותו ללא היכר. אם לא נתתי קישור - סימן שהמתכון הוא או "עממי ידוע" או המצאה שלי בכבודי ובעצמי. במקרה זה עוד כשהתחלתי לקרוא את המתכון שמתי לב לסרבול ברשימת המצרכים ולכמויות שנראו לא סבירות לחלוטין אפילו לכסות את תחתית התבנית בה הבלוגרית הציעה להשתמש. צוין שהמתכון לא שלה אבל קישור למקור היא לא נתנה. אז מוקסמת מתמונות יפיפיות ומחשבות על שילוב מנצח עם קפה, התחלתי לערבב את המצרכים. וכאן קרה האופס האמיתי. בסיום ההכנה הבצק שיצא לי בשום אופן לא דמה לבצק לעוגה. בצק עוגייתי שמנוני וכבד, כשאותה בלוגרית עוד ציינה במפורש שהבצק אמור להתקבל נוזלי ולא לדאוג, זה בסדר... בשלב זה סגרתי את האייפד (מצרך הכרחי במטבח שלי!) והתחלתי לחשוב מה אני עושה ואיך מנסה להציל את המתכון. ערבבתי קצת מפה וקצת משם, מילא זה אבוד... העברתי לתבנית, ראיתי שאכן בקושי מכסה את התחתית. הכנתי את אותו הבצק שוב, כבר מראש עם השינויים שלי, הוספתי לחצי הראשון שחיכה בסבלנות בתבנית. ערבבתי, הכנסתי לתנור, אמרתי תפילה קטנה וכבר התחלתי לחשוב על תוכנית גיבוי. הגרוע מכל היה שאת המתכון הייתי אמורה להביא לטעום לחברי הקבוצה במפגש הבלוגרים של מנטקה. פדיחה, הנה אני באה!

ואז קרה נס (טוב, לא סתם עוגה בטעם קפה...). העוגה יצאה טעימה. חתכתי כמה חתיכות מכל כיוון  בשביל לוודא שזה לא נדמה לי. מזל שמראש תכננתי לפרוס ולהגיש כריבועים, אז לא הייתה בעיה להמשיך ולטעום. וואלה, טעים. הכנתי סירופ זריז מריבת דובדבנים והשקיתי את העוגה. במתכון צוין שהעוגה "רטובה", ואין לי מושג איך הגיעו לזה. גם עם שינויים שלי והוספת כוס שלמה של נוזלים עדיין היה צורך בסירופ. שמתי שכבת ריבת דובדבנים מעל וטעמתי שוב. וואלה, טעים מאוד. מה עכשיו? שוקולד בוודאי. איפה הייתה לי פה שמנת מתוקה?..

בסופו של דבר העוגה הצליחה והייתה טעימה מאוד. גם לחברי הקבוצה, או לפחות כך אמרו בשביל לא לפגוע. תציצו כאן בשביל לבדוק מה הם הכינו. ראו הוזהרתם - את נשנושי איילים אסור לכם להכין בשום אופן. לא ולא. זה טעים מדי וזה ממכר מדי. ביס אחד מלוח, ביס אחד מתוק, בלי לשים לב תחסלו הכל מול טלוויזיה. ראו הוזהרתם.

קורנקייק (קופירייטינג שייך לצד שמאל) או ריבועי קפה מקמח תירס

מצרכים (לתבנית חד פעמית מלבנים או תבנית 30X20)

לבצק: 
300 גר' (2 כוסות) קמח תירס
10 גר' (1 שקית) אבקת אפיה
150 גר' (3/4 כוס) סוכר
240 מ"ל (כוס) שמן
4 ביצים
240 מ"ל (כוס) חלב חם
2 כפות קפה נמס מגורען (אבקה, לא משקה)
2 כפות ברנדי
קמצוץ מלח

לסירופ: 
2 כפות ריבת דובדבנים
1 כף ברנדי
3 כפות מים רותחים

צנצנת קטנה (340 גר' - פחות 2 כפות לסירופ) ריבת דובדבנים

לקצפת קפה:
250 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה 32%-38%
80 גר' (1 קופסה) פודינג שוקולד מריר
1 כף קפה נמס מגורען, מומס בכף מים רותחים

לקישוט:
40 גר' שוקולד מריר שבור לקוביות
1/2 כפית שמן

הכנה: 

לערבב את הקמח עם אבקת האפייה. להוסיף את כל שאר המצרכים לבצק ולערבב היטב לקבלת בלילה אחידה ונוזלית. להעביר לתבנית ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות כ-30-35 דקות, עד מבחן הקיסם היבש.

לתת לעוגה להצטנן קצת ולחורר עם סכין בכמה מקומות. לערבב את כל המצרכים לסירופ ולהרטיב איתו את העוגה.

לצנן את העוגה לחלוטין ולמרוח שכבת ריבת דובדבנים.

להקציף את הקצפת יחד עם הפודינג לקצפת יציבה. להמיס את הקפה במעט מאוד מים רותחים ולהוסיף לקצפת, להקציף 20 שניות נוספות לפיזור אחיד בקצפת. למרוח את הקרם מעל שכבת הריבה. לפרוס את העוגה לריבועים.

להמיס במיקרו את השוקולד המריר יחד עם חצי כפית שמן ולערבב היטב לתערובת חלקה. להעביר לשקית סנדוויצים ולחורר את הקצה של השקית עם קיסם. להזליף פסי שוקולד דקים לקישוט.