בראותי את תמונות ההפגנה האחרונה של החרדים כנגד הניסיון לגייסם לצה"ל עלתה בי תובנה על האתוס העוצמתי של ההתנגדות לגיוס לצבא. הילדים ועליהם שלטים ביידיש מתחננים על חייהם וטוהר נשמותיהם היהודיות הרכות, בעיקר השלטים ביידיש גרמו לי להפליג במחשבה למקום קר (וגם כי באמת חם כאן) הרבה יותר- מזרח אירופה, לפני מאתיים שנה. גם אז הוטלו על תלמידי החדר גזירות גיוס לצבא, אז זה היה הצבא הרוסי, שנקראו גזירות הקנטוניסטים. התקופה היא שיא הלאומיות ברוסיה, לאחר הניצחון על נפוליון, והצאר הרוסי החליט להקשיח את עמדותיו כלפי מיעוטים שונים בשטחו, כולל היהודים. עד אז היו היהודים פודים בכסף(הם היו משלמים למדינה ,לא להפך) את המגוייסים ומקבלים פטור, ואילו החוק החדש חייב צעירים להתגייס. הקהילות היהודיות היו חייבות למלא מכסת גיוס בכל פעם, והעסיקו חאפערים (תפסנים/חוטפים, מילה בשימוש עד היום, אבל קצת אחר) שלקחו ילדים יהודים עניים בכוח לצבא. הרבנים פסקו שגיוס לצבא הוא בבחינת יהרג ובל יעבור כי בצבא מטבילים יהודים לנצרות ולא שומרים על מצוות היהדות. תנועת החסידות שהייתה בשיאה במקום ובזמן הזה פרסמה כתבים רבים בנושא זה.מספיק להקיש בגוגל " גזירות הקנטוניסטים " ולמצוא מעבר לקישורים היסטוריים גם קישורים לאתר חב"ד ולתכניות ילדים חרדיות בנושא.
אירועים היסטוריים של קבוצות אנשים מביאות אותם להחלטות, לא תמיד רציונליות. ביחסים בינ"ל קיימים מאמרים רבים על "עיוותי תפיסה" של מנהיגים או מדינות על רקע טראומות חברתיות/לאומיות משותפות. ניתן להסביר כך הרבה החלטות שבדיעבד התבררו כטעות(מדיניות פיוס כלפי גרמניה הנאצית על רקע טראומה ממלחמת העולם הראשונה, פלישתה המיותרת של ארה"ב לוייטנאם על רקע כשלון מדיניות הפיוס) ואף מדיניות של מדינות רבות כיום, כמו הפחד של ישראל(אולי מוצדק? אולי הגרעין הוא רק תעמולה איראנית לצרכי פנים?) מהשמדת עם על רקע השואה. הפרדיגמה נקראת קונסטרוקטיביסטית ומבוססת על ההנחה שהמציאות היא בעיניי המתבונן והיא אינה אובייקטיבית. אם נחזור לנושא ניתן להניח(אולי אני טועה) כי הקהילות החרדיות רואות בגיוס לצבא כלשהו שאינו"צבא השם" סוג של טראומה שעברו בעבר שהם לא רוצים לחוות כיום. כל הניסיונות להסביר שניתן לשלב אורח חיים חרדי ושירות צבאי נתקלות בסירוב מוחלט, עד כדי שימוש בטרמינולוגיה קיצונית על מנת להביע את עוצמת הההתנגדות.
הרי יכלו החרדים לעשות תרגיל פשוט. להסכים לגיוס מלא. לפנות לאכ"א ולשאול מתי הוא רוצה לגייס את אלפי החרדים ולאן. לדרוש את התנאים המתאימים הבסיסיים לכל חייל חרדי,כמו סוג הכשרות לפי השתייכות,(לפחות חמישה סוגי הכשרים שונים) בסיסים ללא נשים, לרוב המתגייסים בעיות ת"ש (מרובות ילדים וכד'), לא כולם מתאימים נפשית לעולם לא חרדי ועוד. כנראה שהעלות תהיה גבוהה מהתועלת שניתן יהיה להפיק מגיוס של כל חרדי בגיל 18. לפחות לטווח הקצר של השנים הבאות. צה"ל בעצמו ישחרר מחובת גיוס חלק לא קטן מהחרדים. אבל החרדים, בעיקר יוצאי החינוך המזרח- אירופאי מתנגדים לכל דיון בנושא, לדעתי בגלל התפיסה ההיסטורית של מעשה הגיוס כגזירת שמד.
עוד הערה קטנה, בועדת פלסנר לא היו חרדים, דבר המחזק את תחושת הכפייה. הדרישה לגיוס חרדים, למרות שהיא צודקת במהותה, נראית כצודקת ולא חכמה. ניתן יהיה בהידברות ולא בפופוליזם להשיג יותר תועלת. הפליאו לעשות חברי הכנסת מהימין כשהעלו את הדרישה לחובת גיוס גם לערבים. כך גם יצאו "פטריוטיים" וגם הכשילו את המהלך לגיוס חרדים(סוג של קריצת עין) ושמרו על הברית בין שני הגושים(גאון ליברמן, הרוויח עוד מנדט, ומה המדינה הפסידה?)
אחרי גילויי ההבנה לחרדים הרשו לי להעלב, לכעוס ולזעום. החרדים משווים את צה"ל, צבא הגנה לישראל לצבא הצארי. נראה כי מנהיגיהם אינם מסוגלים להבין את הזמן והמקום בו הם נמצאים. היהודים הם כבר לא מיעוט נרדף. הם השולטים.קופת המדינה היא לא אוצר הפריץ שניתן(ואף רצוי) לקחת ממנו לצורכי מימון אברכים, אלא זה הכסף שלנו, של כולנו. החיילים לא נלחמים מלחמות של מלך מגלומן אלא מגנים על הארץ שלנו.הצבא הוא צבא יהודי המבוסס על ערכים יהודיים, ולא צבא נוצרי המטביל את חייליו.
היהודים אחראיים על גורלם, גם אתם החרדים בישראל. לכן מוטל על כולם נטל אחזקת המדינה שלנו, של היהודים(לכן הכנסת הערבים לאותה משוואה היא טעות). העם היהודי אחראי על גורלו. לא כמו במזרח אירופה או בצפון אפריקה. אלא כמו בארץ ישראל. כמו תלמידי רבי עקיבא שהיו לוחמים ולומדי תורה. מי שלא מוכן לשאת בנטל אחזקת המדינה לא צריך, למען ההגינות, ליהנות מתוצאותיה של המדינה היהודית. ישיבות הרואות בממשלת ישראל כיבוש זר(כמו הערבים) ולא מעודדות תלמידים להתגייס לא צריכות לקבל מימון מהמדינה. לשלם קצבאות ילדים והבטחת הכנסה למי שצריך, כי הם אזרחים שווי זכויות, אך לא מעבר לכך. כמו בארה"ב-מדינה נאורה וטובה ליהודים אך לא מדינה יהודית.יש להשוות את תקציבימוסדות החינוך שלא יעודדו גיוס, לתקציבי מוסדות החינוך הערבים. לא לשלם משכורות לאברכים הרואים במדינה כובש זר. לאפשר להם לעבוד(כמו לערבים) ולגבות מהם מיסים כדי שיפסיקו להיות נטל כלכלי עלינו. את הכסף יש להפנות למלגות לימודים ללוחמים.
ואנחנו נמשיך לצפות במריחת הזמן של הפוליטקאים השונים כדי להגיע לבחירות בעמדה נוחה. מי ירוויח עוד קולות? האם קדימה תמציא סיבה אחרת לעצם קיומה? עכשיו הם יצאו לפגרת הקיץ. חם גם בלי ההצתות המצערות של הנוף ושל האנשים. ראיתי היום קבוצת חרדים הולכים בשתיים עשרה בצהריים,לבושים במעילים שחורים, בעודי נוסע ברכב ממוזג לבוש בגדי קיץ. אפילו הטבע/בורא עולם מנסה לאותת להם: זו ארץ ישראל, לא אירופה. כאן אין צורך במעיל שחור, זה קולט חום. חולצה בהירה מכופתרת זה גם בסדר. אפילו סוג של גלבייה תנ"כית לבנה. אבל הם סובלים בשלהם, ואנחנו בשלנו.
בברכת קיץ מהיר. בהצלחה למתגייסי אוגוסט הטריים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה