על חינוך משמעותי. דברים שאמרתי בערב סיכום יב.

 ערב טוב.

הגענו ליעד. סיימנו יב.

לדעתי זו הפעם האחרונה שתהיה לי הזדמנות לראות את כולכם יחד. לעמוד, להמתין לשקט, להמתין עוד קצת... לתת לכם הזדמנות לבחור להקשיב לי. גם אם זה לוקח זמן ומצריך סבלנות. הבחירה היא עניין בסיסי בדרך החינוך שלי. לפי ההישגים שלכם , כנראה שברוב המקרים בחרתם נכון.

לקבל כיתה כזו זה אתגר לא פשוט. לאלו שלא עוסקים בחינוך זה נראה פשוט לקבל ילדים שמוגדרים כתלמידים טובים וללמד אותם. מי שעוסק בחינוך יודע שאתה צריך להביא להם משהו שאין להם. אחרת הם ישתעממו, ילמדו בבית מסיכומים או מהספר, ואתה כמורה מאבד את הערך של הלמידה המשמעותית, למידה שרלוונטית ושימושית לעתיד.

כשקיבלתי את הכיתה ביא' הצבתי לעצמי מספר יעדים: הראשון הוא להביא למצב בו הכיתה מגובשת חברתית. חושבת במושגים של אנחנו, של טובת הכיתה , ולא רק במושגים של אני. לדעתי הכישורים החברתיים שנרכשים בשנות התיכון חשובים יותר מהציונים בתעודת הבגרות. באסיפת ההורים הראשונה גם אמרתי שהציונים פחות חשובים לי, ויותר האווירה בכיתה. למרות שאולי העליתי חששות אצל מספר הורים. כשראיתי איך התלמידים לומדים לפני מבחן בוואטסאפ. שואלים ועונים אחד לשני, לומדים ביחד בקבוצות, מפרגנים אחד לשני בהצלחות וכבר לא עסוקים בהשוואת ציונים, יוצאים לבלות ביחד ומעלים אין סוף תמונות של ביחד, הבנתי שהיעד הושג. כשהאווירה טובה , כשיש תחושת שייכות, גם ההישגים עולים, והם אכן עלו.

היעד השני היה התמודדות עם הצלחות. עסקתי בכך בשיעורי החינוך . תלמידים שרגילים להצלחות ,ולוקחים אותן כמובן מאליו ,לא מצליחים להתמודד עם כישלונות. דיברנו על התמודדות עם הצלחה. השתדלתי להעצים כל הישג של כל תלמיד, וכמובן הישגים כיתתיים. תלמיד ששמח בהצלחותיו, אוהב את עצמו יותר, ואוהב את לימודיו ידע להצליח גם כשקשה. ידע להצליח לא רק בתחום הלימודי, אלא גם בתחומים אחרים בהם תיתקלו בעתיד, בצבא, בזוגיות, בחיי המשפחה וכדומה. החיים מזמנים גם משברים וכישלונות, וחשוב לדעת ליהנות מהצלחה כדי להצליח להתמודד עם כישלון.

יעד נוסף הוא אחריות חברתית ומנהיגות. ניתן לפרש את המילה הובלה בשתי דרכים. להוביל על מישהו, כלומר להשיג יותר ממנו, או להוביל מישהו, כלומר להביא אותו למצב בו הוא שותף שלך לדרך. אני מאמין בפירוש השני והשתדלתי להקנות זאת גם לכם. זה מתחיל בדוגמא אישית, בדברים הקטנים- להרים בעצמך נייר זרוק בכיתה ,ולא לבקש מתלמיד שירים אותו, או לשאול מי זרק אותו. לנקות ביחד אתכם את החצר בימי רביעי בשעה שמינית ואחר כך לתת לכם לשחק מחבואים. זה ממשיך בהובלה חברתית כמו להיות הכיתה שמסכימה ללמוד חודש בחטיבת ביניים, כי תלמיד שם שבר את רגלו, או להתחיל להיות אלו שמקיימים מכירות למימון המסע לפולין לטובת השכבה כולה. להיות מוביל זה מחייב לתת יותר מעצמך לטובת הכלל. גם לטובת אלו שבסוף מעכבים אותך, שמתנגדים לך או צוחקים עליך. הובלה למקום טוב יותר נעשית מתוך מטרה נאיבית, אך חשובה, שבעתיד הרחוק יותר גם האחרים יהפכו למובילים ביחד אתך. בתקופה זו שיש משבר מנהיגות חמור בחברה שלנו אני מקווה שמכאן יצאו חלק מהמובילים החברתיים העתידיים. כי בסופו של דבר בשביל מטרה זו הגעתי לחינוך, ולא בשביל אחוזי בגרות כאלו ואחרים.

בנושא של אחריות אחזור להתחלה של דבריי. אחריות היא לדעת לבחור, ולהבין את ההשלכות של הבחירה. במקרים רבים העדפתי לאפשר לתלמידים לבחור, גם כשלדעתי הבחירה הייתה לא נכונה או לא מספיק נכונה. אפשרתי לכם לבצע טעויות, לא מתוך חשש מעימות אלא מתוך אמונה שאדם לומד הכי טוב מטעויות של עצמו. יותר קל היה לכעוס , לאסור, להעניש עם סימני קריאה. יותר קשה היה להציב לכם סימן שאלה, לתת לכם קצת ליפול, ולהושיט לכם יד לקום ולהמשיך ללכת, חזקים יותר, חכמים יותר, מאמינים יותר בעצמכם.

בנוסף התמודדנו השנה עם תסמונת יב שהגיעה גם אליכם. בנושא זה חייב להזכיר לכם להיות צנועים. לזכור שוב שמי שנמצא בעמדה קדמית יותר ומשפיעה יותר משמש דוגמא לאלו שמאחוריו. לא אהבתי את הסטיגמה המוטעית שנוצרה כאילו כיתות יב מגיעים מתי שבא להם, הולכים מתי שבא להם ומתלבשים איך שבא להם. חייב לציין שלמרות שהתסמונת ביקרה אותנו, שמרתם ברוב המקרים על כבודכם ולא אפשרתם לתסמונת לפגוע בשמכם בצורה חמורה.

אני מקווה שעמדתי ביעדים אלו, שהצבתי לנו, בהצלחה. אני יכול להגיד שאתם עמדתם ביעדים שהצבתי לכם. הכיתה הייתה לי מקור גאווה עצום ומשמח. כל הצלחה שלכם שימחה אותי. שימח אותי לראות אתכם לוקחים חלק משמעותי בפעילויות החברתיות, בטקס סיכום המסע לפולין ובמסיבת הסיום, בטקס תעודות ההצטיינות ובמופע עצמו.

להורים אני רוצה להגיד תודה רבה על האמון שנתתם בי, להיות האחראי הראשי להצלחת ילדכם. ההתארגנות שלכם היום להרים את המסיבה הזו מראה על רמת המחויבות שלכם לבניכם ובנותיכם, וזו הסיבה העיקרית להצלחתם. אני רוצה להודות על הפרגון הנדיר והאהבה הרבה שקיבלתי מההורים , גם כשהיו חילוקי דעות וחיכוכים תמיד שמרתם על כבודי ועל כבודכם, והדברים תמיד נשארו ברמה העניינית מתוך ראייה של מטרה משותפת והיא טובת הילדים.

לאחר כל הנאום הרשמי הארוך. חייב להגיד מספר דברים נוספים, רשמיים פחות. מאוד אהבתי להיות בכיתה הזו. הרגשתי שייך, חלק מהתלמידים, עד שלפעמים שכחתי שבשנה שנולדתם כבר הייתי חייל. נהניתי לשוחח אתכם, לצחוק אתכם, לשמוע את השטויות שלכם, להתחכם ולחפור. לדבר אתכם על הרבה דברים שלא קשורים ללימודים ולבית הספר, אלא סתם, כי כיף לשוחח. הרבה פעמים מי שהפריע לשיעור זה אני , כי קרה לי משהו, או נזכרתי במשהו, ורציתי לספר לכם. אני מאוד מקווה שבכיתות הבאות שאקבל יהיה לי כזה חיבור וכזו אהבה ותחושת שייכות שמתקרבת לזו שהייתה לי כאן. בכל מקרה כיתה כזו לא תהיה לי.

לכן אתם מוזמנים להישאר בקשר. לבוא לבקר בקיץ, בקבוצות קטנות כי אין מקום לכולם ביחד, אבל לבוא. בכיף. להישאר כמובן בקשר בטלפונים, פייסבוקים וכל כלי התקשורת הקיימים. אפשר להתייעץ או לספר על משהו שקרה. אשמח להיות שותף ללבטים שלכם, לבחירות שלכם ולהצלחות העתידיות שלכם. אם כתבתם שאני מורה לחיים, אז החיים שלכם ממשיכים, ואשמח להיות בקשר עם כל אחת ואחד מכם בהמשך.  אוהב אתכם וגאה בכם. חי. 

בונוס מתוק: עוגת סיום י"ב בביצוע הצד הימני של הבלוזוגי. 

מתכון לכל המעוניין - של עוגת שוקולית כאן