אמרתי בשיעור היסטוריה שתמונה של חייל מכוון נשק על פליטים מעלה רייטינג, ומגבירה את הלחץ על המדינה ששלחה את החייל. העובדה שהחייל מבצע את תפקידו ולא פוגע בפליט לא רלוונטית. אני דיברתי על "אקסודוס". אמרתי שזה נכון לא רק שאנחנו היהודים בצד של הפליטים.
רגע, זו אמירה פוליטית? שאלתי. האם היא מקובלת? האם מישהו מצא סיבה להזמין תקשורת? או לכתוב בפייסבוק לשר החינוך? הדיון עבר לילד מוחמד א דורה ולפרשת המרמרה. לצערי או למזלי, הצלצול עצר את הדיון לפני שהגיע לשאלת הכיבוש וכדאיותו.
מורה שמלמד היסטוריה או אזרחות ללא הקשרים פוליטיים אקטואליים במקרה הטוב משעמם את תלמידיו, ובמקרה הרע חוטא לתפקידו.
קשה היה לקרוא על סתימת הפיות של המורה, ללא קשר לדעותיו. מצד שני קשה היה לי לקבל לחלוטין את עמדת המורה . לכל אמירה יש "מנגינה" משלה. כפי שראיתי את המורה בטלוויזיה המנגינה הכעיסה יותר מהתוכן. הוא נראה לי מהאנשים "הווכחנים והצודקים", ואני נזהר ומזהיר מאנשים הטוענים שבידם נמצאת האמת. מחובתו של מורה שתפקידו הוא להעניק ידע וכלים לחיים להציג נושאים פוליטיים בצורה הוגנת ומאוזנת. להציג לפחות שתי עמדות מנוגדות. להראות מורכבות של סיטואציות ולא לצאת בהצהרות הלובשות צורה של אמת מוחלטת. לעורר ספקנות ולא פרובוקציה. חשיבה ביקורתית ולא אנטגוניזם.
מורה שמתלונן על סתימת פיות חייב לרסן בעצמו את פיו. להגיד מול בני נוער שעומדים להתגייס שהצבא אליו הם הולכים מבצע מעשים לא מוסריים, זה חוסר הגינות, ובעיקר חוסר פרופורציות היסטוריות. אולי יש מעט חיילים חריגים שביצעו מעשה לא מוסרי פעם אחת, ונשפטו במסגרת הצבאית.
נראה לי שבמקרה הזה התלמידה טפסה על עץ גבוה מדי, ואחריה ההנהלה, וגם המורה אולץ לשחק את המשחק התקשורתי, ונראה כי לא היה צריך להכריח אותו. הזמינות של כל אחד לאמצעי תקשורת, חברי כנסת ושרים שינתה את כללי המשחק, ולא תמיד לטובה.
בשיעור חינוך הצגתי את הנושא מול התלמידים. שאלתי אותם אילו שאלות יכולות לעלות מהמקרה. השאלות שעלו נעו מהשאלה לגבי המוסר של צה"ל, ומהו מוסר, ומהי דעה נסבלת בשיעור. החלק הזה עבר מהר הודות לשיעורי האזרחות. שאלתי איך מורה צריך להגיב לתלמיד שאומר שצריך להרוג את כל הערבים. התשובות נעו מהתעלמות, התנגדות תקיפה, הסבר משמעות הדבר וניסיון להשוות מעשה כזה לכוונות הנאצים כדי להדגיש את חומרת האמירה.
החלק השני היה לדעתי מעניין יותר. האם מורה או איש חינוך (חלק מתלמידי מדריכים בתנועות נוער) אמור להצהיר על דעותיו הפוליטיות. הדעות היו חלוקות. חלק חשבו שלא כי אז תלמידים ירצו לחקות את דעותיהם וזה ניצול תפקיד, חלק טענו שתלמידים יכולים לפתח התנגדות למורה ולא להקשיב לו בכלל בשיעורים בגלל דעות המנוגדות להם. חלק חשבו שעדיף שמורה יבצע גילוי נאות כי לימוד נושאים רבים לא יכול להיות אובייקטיבי. הייתה הסכמה שבכל מקרה מורה חייב להציג את שני הצדדים בוויכוח.
נקודה נוספת שהעליתי לדיון היא הקלות בה מגיע מקרה כזה לשר החינוך והתקשורת. דיברנו על המהירות בה שני הצדדים הגיעו לעיתונות. על כך שהכותרות היו פרובוקטיביות ולא מדויקות. יש הבדל בין דברי המורה על מעשים לא מוסריים לבין הכותרות "מורה אמר שצהל אינו מוסרי". כאן התלמידים קיבלו משימה להביא סיקור של נושא פוליטי משני גופי תקשורת שונים. לדעת לקבל עיתון כדעה במסווה של דיווח, ולפתח קריאה ביקורתית.
נקודה נוספת למחשבה היא שיש חסרונות בזה ששר החינוך מעלה כל מחשבה לפייסבוק ובכך עוקף את המורים דרך התקשורת וכל תלמיד יכול לפנות אליו ולתקשורת ולגרום יותר נזק מדיון רציני בליבוי תקשורתי. הזכירו לי את התלמידה שמחתה במקום לכתוב מבחן וזכתה מהשר בתחילה לכבוד מלכים.
כיאה לשיעור מלא סימני שאלה לא יצאנו עם תשובות מוחלטות אלא עם הרהורים. סיכמתי שכדי להימנע ממקרים כאלו על המורים והתלמידים לשמור על מערכת יחסים של כבוד הדדי. התלמידים טענו (ולדעתי בצדק) שלא כל המורים מאפשרים זאת מסיבות שונות. אמרתי שהרבה פעמים יותר חשוב איך אתה אומר משהו מאשר מה אתה אומר.
ואנחנו, אנשי החינוך, צריכים להשתדל להשאיר את האגו מחוץ לכיתה. לזכור שאנחנו המבוגרים האחראיים וכל ויכוח בינינו לבין התלמידים, לא רק בנושא פוליטי, חייב להתבצע מתוך הבנה שהמורה אינו תלמיד. תפקידו הוא לגרום לתלמידים לחשוב ולהציג יותר שאלות מתשובות, תוך מתן כלים וידע מתאים. מורים לא יכולים להביע עמדות נחרצות ומוחלטות בנושאים פוליטיים ולהציג את דעתם כאמת מוחלטת. עם זאת מורה חייב לבלום דעות קיצוניות החורגות מתחום המוסר הנורמטיבי. כאן נפתח נושא לדיון מהו מוסר נורמטיבי. זהו נושא לפילוסופיה. אפרופו פילוסופיה, במהלך השיעור הדהדה לי אמירתו של ישעיהו ליבוביץ "יודונאצים" . אם כולנו נהיה קונפורמיסטים מי יצילנו מטעויות קשות?
בברכת המשך שנת לימודים משמעותית (ברשומות הבאות על הסיסמא הנוראית הזו). אכן החיים לא קלים בכפר, חיים קשים בכפר.
הכותרות הראשונות שקראתי היו יותר קשות - לפיהן המורה אמר כי ליהודים אין זכות להיות בארץ...
השבמחקאם המורה באמת היה אומר את זה, הייתי מסכים שאין מקומו במערכת החינוך - בדיוק כמו מורה שיגיד שצריך להרוג את כל הערבים
זו אחת הנקודות. התקשורת ניפחה את האמירות של המורה, בעידוד להקת המעודדים הימנית. ללא ניסיון בתחילה לאובייקטיביות. אמירות קיצוניות מעלות רייטינג. דיוק בדיווח פחות חשוב.
מחק