פתיחת מקומות מסחר ובילוי בשבת היא סוגיה בה אני מתקשה להכריע. כמשפחה חופשית ( לא אוהב את המושג חילוני) ועובדת אנו מבלים את רוב ימי השבת במקומות כאלו ואחרים. בחלקים גדולים מימי השנה בטיול טבע ולאחר מכן מסעדה טובה, בתקופה החמה יותר( וחבל) במרכזי בילוי ממוזגים או בבית. לא פעם קיטרנו שכמעט ואין בעירנו מקומות בילוי פתוחים בשבת, ואנו נאלצים לנסוע לערים אחרות. מצד שני כאדם המאמין בצדק חברתי, בצורך להפחית את הניצול של האדם העובד, או במילים אחרות סוג של סוציאליסט אני חייב לצאת חוצץ ( התגעגעתי לחיקוי הישן של הטוענת לכתר הסוציאליזם) נגד העסקת עובדים במשך כל ימות השבוע ופיתויים באמצעות תשלום נוסף, במקרה הטוב, ומניעה מהם וממשפחותיהם לבלות בדיוק כמו משפחתי ביחד ביום בו הם אמורים לעשות זאת.
כששני ערכים מתנגשים יש ללכת למקור הערך ולנסות להבין את הרציונל המרכיב אותו. אז פתחתי תנ"ך שמות פרק כ` ודברים פרק ה` ( תודה לחידוני התנ"ך שחסכו ממני דפדוף ארוך) שם מופיע לראשונה הציווי על יום המנוחה בשבת, בעשרת הדיברות. ניסיתי למצוא את הייחודיות בדיבר עצמו. הממצאים שהעלתי: זהו הדיבר היחיד בו אין ציווי פעולה או איסור מוחלט. מופיע זכור בספר שמות ושמור בספר דברים. אלו לא פעולות הדורשות אקטיביות. הדבר השני הייחודי הוא שזהו הדיבר היחיד בו יש נימוק בעוד שבשאר יש או איום בעונש או הבטחה לגמול אלוהי. הנימוק במילים שלי הוא פשוט, אפילו אלוהים זקוק למנוחה, קל וחומר בני אדם.
כנראה שכבר לפני אלפי שנים ידעו שקשה לעצור את הטבע האנושי בכל הקשור לצורך בפרנסה. כנראה שכבר לפני אלפי שנים הבינו שאדם צריך לנוח כל כמה ימים על מנת שיוכל להמשיך ולתפקד. כמו כן יום המנוחה חייב להיות אחיד לכולם, על מנת שיוכלו לחוות ביחד את מנוחתם. המנוחה כוללת גם משרתים וחיות. את כולם.
התנגדות הציבור לסגירת מקומות מסחר ובילוי בשבת מגיעה משני מניעים המשולבים זה בזה. מניע ראשון הוא אידיאולוגי. אנשים שהחילוניות אצלם היא ערך. שהחופש אצלם לבצע כל פעולה כל עוד אין פגיעה באחר היא ערך. הם אינם רוצים מדינה דתית וכל נושא שיעלה וקשור לשבת הם מיד ידעו באיזה צד הם בויכוח. לאותם אנשים אזכיר שההוראה ניתנה על ידי בית המשפט, אותו גוף שמייצג את ערכי החופש בהם הם מאמינים. עמדתם היא יותר לעומתית, רפלקס התגוננות מותנה, כתוצאה מתהליך מתמשך של העברת הדת ופרשנותה לגופים חרדיים ומרחיקים חלקים גדולים מהציבור היהודי מהתרבות היהודית.
המניע השני הוא פרקטי יותר, אנשים רואים בשבת כיום היחיד בו הם יכולים לבצע פעולות שבשאר השבוע הם אינם יכולים או רוצים לבצע בגלל שעות עבודה או הרגלים שונים ובשבת אפשר. הם מצפים שהמדינה תאפשר לאנשים אחרים שמוכנים לעבוד בשבת להקריב את יום מנוחתם כדי שהם יוכלו לנוח.הרי מקומות הבילוי פתוחים מרצונם החופשי, אם ירצו לנוח יסגרו. אם העובדים רוצים יום מנוחה אז שלא יעבדו באותה השבת. אלו שעובדים בשבת מעדיפים תוספת משכורת על מנוחה. הם ינוחו ביום אחר, או במקום אחר. בכל מקרה המדינה לא צריכה להתערב בשיקוליו של אותו עובד שמחליט לעבוד בשבת על חשבון יום המנוחה שלו ויום הבילוי עם משפחתו. לחוסר התערבות המדינה קוראים קפיטליזם.
דווקא אותם אנשים המתנגדים למדיניות הממשלתית, היוצאים למאבק על מה שהם מכנים צדק חברתי ושיוויון חייבים להבין את פסיקת בית המשפט ולמצוא פתרון טוב יותר מאשר לצעוק נגד כפייה דתית כי זו לא נקודה בנושא. הרציונל של יום השבת הוא חברתי. הקדושה נוצרה אחר כך, בחברה של אותה התקופה בה כולם היו דתיים, כהצדקת יום המנוחה. מקור השבת הוא שאיפה לצדק חברתי מסוים בעטיפה של קדושה. לכן מופיע בעשרת הדיברות הנימוק שהזכרתי בהתחלה. לכן גם הציווי הוא לזכור ולשמור, כלומר להבין את חשיבותה של השבת לחברה האנושית. הראשונים שהחמיצו את העיקר היו החרדים עצמם. בהוספת איסורים ובעיסוק מה מותר ומה אסור הלכתית תוך כדי התעלמות ממקור הציווי ומההיגיון העומד מאחוריו. למשל איסור על הפעלת חשמל ויצירת טרחה רבה שמפריעה למנוחת השבת על מנת לעקוף איסור זה. היהדות שהייתה מאופיינת לאורך הדורות בחדשנות יחסית לדתות האחרות, היהדות שהביאה את הרעיון המהפכני של יום מנוחה לכולם, לא רק ליהודים, ובהתאמת המצוות למציאות המשתנה, לא הצליחה להתאים עצמה לשבת בעידן הטכנולוגי, והרחיקה רבים ממנה.
פסיקת בית המשפט, מעוז החילוניות, מחזירה לשבת את כבודה. על מנת לאפשר בילוי שהוא הכרחי למנוחה יצטרך בית המשפט להיות יצירתי או לאפשר לרשויות המקומיות יצירתיות שכזו. לדוגמא איסור על עבודה במשך שתי שבתות רצופות על אותו עובד, קביעת סבב בין מקומות שנותנים את אותו השירות באיזור (כמו בבתי מרקחת) ועוד הרבה רעיונות יצירתיים שיאפשרו לנו גם לשמור את יום המנוחה כרצוננו, וגם לזכור מדוע הוא קיים. זו לא דת, אלו ערכים ותרבות שיהודים צריכים להיות גאים להשתייך לעם שהגה את הרעיון. אלו הצועקים נגד באופן מוחלט מתנהגים באופן קפיטליסטי חזירי, כלומר חושבים על הנאתם להיות חופשיים אך מתעלמים מזכותו של האחר שנאלץ משיקולים כלכליים לעבוד בשבת, להנות מאותו החופש.
ואנחנו נתכונן לחופש אחר, לחופש הגדול. גם כאן יש מחלוקת לגבי אופיו ומטרותיו, וכתבתי ברשומה אחרת על כך.
בברכת חופש נעים ושבתות של חופש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה