עכשיו אחרי שסיימנו ביום חמישי חלק א' של הבגרות בהיסטוריה אפשר להציץ שוב בבלוג. עדיין יש הרבה עבודה כי צפוייה להגיע אליי ערימה של מתכונות היסטוריה חלק ב' שתערך מחר. עוד אתמול הייתי עסוק עד שבע בערב בלהכין עוד סיכומים מודפסים של נושאים שלימדתי והתאמצתי לבקשת שלושה תלמידים שומרי שבת לסיים לפני כניסתה, כך שיוכלו להדפיס. אחרי שהסתיימה המשימה התפנתי אפילו לצפות במשחק הפתיחה של היורו (היה משחק דרמטי), והצטערתי שהשני בתשלום. אבל עכשיו בשבת בבוקר הפוגה קצרה, ואפשר לכתוב על נושא שמטריד אותי בבחינה המקצועית והוא תכנית הלימודים בהיסטוריה המונהגת בחינוך הממלכתי במדינת ישראל.
אני מבחין בשני סוגי בעיות בתכנית הנוכחית. בעיות הנובעות פשוט מחוסר הגדרת מטרות ברורה. האחת היא בעייה באופן בחירת הנושאים והשנייה בנושאים עצמם. (ניתן להגיש במנוע חיפוש "תכנית הלימודים לבגרות בהיסטוריה" ולצפות בה לפני או אחרי הקריאה ברשומה)
לאלו שאינם בעניינים (מניח שרוב הקוראים) בחינת הבגרות בהיסטוריה מחולקת לשני שאלונים. בתחילת שנת הלימודים מתפרסמת רשימת הנושאים הנבחרים שילמדו מתוך רשימת נושאים גדולה יותר, ולקראת בחינת הבגרות מתפרסם מיקוד שמוריד קצת מהסעיפים לקראת הבחינה. זו הבעייה באופן בחירת הנושאים. שיטת המיקוד בהיסטוריה חוטאת למקצוע. מתוך נושא שמחולק למספר סעיפים בוחרים כל שנה(השד יודע איך, לדעתי בפתקים מאחורי הגב או בתוך כובע) ונוצר מצב בו איני יכול ללמד רצף ותהליך של נושא אלא פשוט להתמקד בלימוד לפי שאלות ותשובות, כלומר אני יכול לשער בהצלחה מרובה מה תהיה השאלה לפי המיקוד, וללמד את התלמידים כיצד בנויה התשובה. אין צורך ללמד לחשוב היסטוריה, פשוט מלמדים איך לעבור בגרות.
אתן דוגמא מנושא שרובכם מכירים. השנה במיקוד ירדו כל המהלכים של מלחמת העולם השנייה. השנה הודגשו רק נושאים הקשורים לשואה עצמה, בדגש על יהודי פולין וברה"מ, ללא התייחסות למהלך המלחמה עצמה. אם היה זמן היה ניתן ללמד גם את המלחמה אבל מורה שרוצה בסוף השנה לרשום הישגי בגרות יהיה חכם (ופחות צודק) וילמד את הנושאים שישאלו עליהם מבלי להתעכב יותר מדי על ההקשרים ההיסטוריים. כמובן שאחר כך ניתקל בבעיה כי בפרק הבא יש נושא של הצעת החלוקה באו"ם, שאחת הסיבות שעברה הוא הקשרים היסטוריים של המלחמה הקרה, שמי שלא לימד את המהלך הצבאי של סוף המלחמה, ושל כיבוש גרמניה, ועידת יאלטה, הטלת פצצות האטום(יש קשר) יתקשה להסביר לתלמידים מהי המלחמה הקרה.
ועדיין יש הרבה מורים המלמדים היסטוריה בדרך של שאלות ותשובות, כלומר מציגים מספר שאלות לפי המיקוד ומכתיבים תשובה כי זה קצר יותר ואין זמן להרבה דיונים. התלמידים הופכים לכלי קיבול, למשתתפים במשחק זיכרון מורכב, ולא למבינים תהליכים היסטוריים. הדבר נכון בעיקר בכיתות המוגדרות כחלשות יותר. כבר הכרתי מורה שסיכמה תשובות כאלו בחרוזים על מנת להקל על התלמידים את מלאכת השינון. אבל מה ישאר לאחר הבגרות? אילו לקחים יפיקו תלמידים מהחומר שלימדו? האם המטרה לפתח זיכרון? (אולי עדיף ללמד אותם את המנון סין). שאלות אלו פחות חשובות כנראה, העיקר שתהיה להם בגרות. הפשרה שאני מצאתי היא לקיים דיונים ולא להכתיב שאלות ותשובות. במקום זה לעבוד ולשלוח קבצים מודפסים לאחר כל סיום נושא ובהם שאלות ותשובות.
כמובן שהשחרתי את התמונה, על מנת להבליט את הבעייתיות בשיטה. אבל הקו המנחה של שינון ולא של הבנה נובע ישירות משיטת המיקוד לפי סעיפים, וכמובן מהצבת יעד השגת התעודה (כלומר ציון מעל 55) כיעד מרכזי, וכבר כתבתי על כך ברשומות קודמות. אם אתמקד במקצוע ההיסטוריה אגלה שהבעיה נובעת, כפי שציינתי בתחילת הרשומה, מחוסר הצבת מטרות. כלומר מה אנחנו רוצים מהתלמידים במקצוע זה? מה אנחנו רוצים שתלמיד בישראל יפיק מלימודי ההיסטוריה?
הדבר בולט יותר בבחירת הנושאים של תכנית הלימודים. בשאלון הראשון התלמידים נדרשים להבין את תופעת הלאומיות, את הגורמים לה ומאפייניה השונים. לאחר מכן לבחור מדינה מדגימה מתוך ארבע אפשרויות - יוון, איטליה, גרמניה ופולין. רוב בתי הספר בוחרים ביוון כי זה הכי קל וקצר, ולא בגרמניה למרות שזה הכי חשוב להבנת מלחמות העולם. לאחר מכן מתפנים לנושא המרכזי והוא הלאומיות היהודית. גורמים ובעיקר פעילות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים. החלק השני בשאלון הוא בחירה בין לימודי תקופת בית שני - מכבים, בר כוכבא, או תקופת ימי הבביניים, בעיקר על היהודים בארצות האסלאם בדגש על בגדד, או יהודי אירופה בדגש על פראג. (אם כבר מלמדים ימי ביניים אז היכן יהודי ספרד?). בשני המקרים נושאים אלו כמעט ואינם רלוונטיים לתלמיד ישראלי כיום, אלא אם כן המקצוע מעניין אותו. להזכירכם זהו שאלון חובה, ולא בחירה. אז מה קיבלנו - את התלמיד הנדרש לזכור בפרטי פרטים כל צעד שעשה הרצל, כל מהלך שביצע יווני בשם אפסלנטי, ואת כל כתבי הרס"ג ומדוע בנה הח'ליף בבגדד ספריה ענקית. פרטים אלו ברובם אינם מרכזיים בהבנת העולם כיום.
השאלון השני מעניין ורלוונטי הרבה יותר. חלק ראשון הוא על השואה וחלק שני על מדינת ישראל. אבל בגלל חוסר בשעות היסטוריה נאלץ ללמד במהירות את כל הנושאים. בשנים הקודמות כמעט ולא הספיקו ללמד את החלק על מדינת ישראל בגלל הרצון של התלמידים ללמוד על נושא השואה, כך שהשנה יצאה הנחיה לסיים את לימודי השואה עוד לפני מחצית השנה. כדי שמורים יעמדו בכך הורידו נושאים מהשואה (ואת כל נושא הקומוניזם הטוטליטרי בברה"מ של סטלין) ובעיקר את מה שלא קשור ליהודים, והוסיפו נושאים לחלק של מדינת ישראל, נושאים כמו העליות, ועיצוב זיכרון השואה. הלימוד ההיסטורי נגמר במלחמת ששת הימים ולא ממשיך לאחר מכן, וחבל. תלמידים מתעניינים מאוד בנושאים אלו. שואלים שאלות, מביאים דוגמאות מסבים וסבתות, צופים בסרטים בנושאים הנלמדים (רק ביום שלישי שודרה סדרה מצוינת על מלחמת ששת הימים בערוץ ההיסטוריה, תלמידים צפו לפני השיעור לבקשתי והגיעו מוכנים אליו). הבעיה שאין זמן ללמד ולהשקיע בנושאים האלו שרלוונטיים יותר בייחוד שהשנה השנייה בתיכון היא עמוסה מאוד.
לדעתי בחירת הנושאים הבעייתית נובעת משלוש סיבות - האחת קיבעון, השניה פוליטית והשלישית פחד לעסוק בנושאים רלוונטיים. קיבעון, כלומר מורים חוששים לא ללמד את המאה ה-19 או את תקופת בית שני כי זה מה שהם למדו, לכן הנושאים הללו חוזרים על עצמם למרות שיש נושאים יותר רלוונטיים לתלמיד היום. פוליטית, כלומר התעסקות כמעט אך ורק בהיסטוריה היהודית וכמעט ללא התייחסות לנושאים עולמיים, המשמשים רק כתפאורה לנושא היהודי, וזאת בהתאם למפלגה השולטת. השלישית (שקצת קשורה לשנייה) היא העדפה לא לעסוק בנושאים בעייתיים ללימוד כמו מלחמת לבנון, הסכמי אוסלו, למרות שאלו הנושאים הרלוונטיים יותר לתלמיד כיום. כשסיפרתי ביום הזיכרון לרבין על ההפגנות שקדמו לרצח הופתעתי שהתלמידים דיקלמו שורות מטקסים ללא הבנה. כששאלתי על כך הבהיר לי תלמיד את עובדת הזדקנותי בצורה כואבת - עוד לא נולדתי אז, איך אני אזכור. תלמיד מסיים לימודי היסטוריה כשהוא יודע יותר על בר כוכבא והחליף לבית עבאס, יותר מאשר על בן גוריון ובגין, או על שרון ורבין.
הצבת המטרות ללימודי החובה בהיסטוריה צריכה להיות ברורה - על התלמיד ללמוד עובדות שיעזרו לו להבין את המציאות העולמית, האזורית והישראלית בצורה טובה יותר. את כל לימודי הדברים שהתרחשו לפני נפוליאון הייתי מבטל. גם את נושא המודרניזציה והשפעתה על האדם והתפיסה הלאומית והדתית שלו. זה כבר לא רלוונטי. חשוב יותר ללמוד על מדינות אחרות משפיעות, ללמוד הרבה יותר על המזרח התיכון כי זה האיזור בו אנו נמצאים (אולי כדאי להוסיף מקצוע כזה בנפרד) והכי חשוב ללמד היסטוריה כתהליך ולא כאוסף של עובדות. מי שרוצה ללמוד יותר לעומק, את כל העובדות וכל התקופות שיגביר את המקצוע. כמו כן רצוי להוסיף לחטיבת הביניים מקצוע - היסטוריה של מדינת ישראל המודרנית. כך שלימודי ההיסטוריה בתיכון יחזרו להתמקד יותר בהיסטוריה אזורית ועולמית. כיום בחטיבת הביניים לומדים את אותם נושאים שלומדים בתיכון. הייתי גם מוסיף למקצוע האזרחות יותר נגיעה באירועים משלושים השנים האחרונות במדינת ישראל. זה מתאים לנושא של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית.
יש ללמד את התלמידים לחשוב. במאה ה-21 אין טעם בשינון עובדות אם יש מנוע חיפוש בגודל כף היד. יש ללמד תהליכים, סכנות הנובעות מחוסר דמוקרטיזציה (רוסיה, יפן), תגובה של חברות לאחר משבר (גרמניה), תיאוריות מוטעות המובילות למלחמה (הדומינו במלחמה הקרה)נסיונות שונים למדינות רב לאומיות (יוגוסלביה, סוריה, עיראק, ברה"מ), מלחמה של צבא באזרחים (וייטנאם, אפגניסטן) ועוד תופעות היסטוריות שמאוד רלוונטיות למדינתנו. זה חשוב יותר מלזכור את הנוסח המלא של תכנית באזל. לא פלא שאנו נתקלים בהצעות לבטל את בחינות הבגרות (פופוליזם לשמו, איזו חלופה טובה יותר שהיא מעשית), אבל בהחלט יש צורך ברענון.
עוד הערה קטנה. כדאי להשקיע ב"שולחן חכם" בכל כיתה. לימוד היסטוריה מודרנית חייב להיות מלווה בשימוש במדיה. להזמין חדר צפייה בשביל קטעים של שתי דקות הוא דבר מיותר. אם לכל מורה יהיה מחשב , מקרן וחיבור לאינטרנט בכיתה ניתן יהיה להפוך את לימוד העבר לרלוונטי מתמיד. בהיסטוריה מלמדים שלא ניתן לעצור את רוח הזמן ולהישאר מאחור, אך שיטות הלימוד עדיין ארכאיות.
ואנחנו, נאחל שהתלמידים יזכרו חלק מהדברים שלימדנו אותם. המחמאה הכי גדולה שניתן לקבל מבחינה מקצועית הוא תלמיד לשעבר, שכבר על מדים, מזכיר לך משפט שאמרת, או נושא שלימדת באחד השיעורים ואומר שזה מאוד השפיע עליו. הרי זו מטרת החינוך - ליצור אזרחים טובים יותר, חושבים יותר, לא רק אזרחים שזכרו את החומר לבגרות בזמן הבחינה. אגב זה לא סותר, תלמיד שמבין הוא גם זוכר. ההפך לא תמיד.
בברכת הצלחה לתלמידים הנבחנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה