כעסתי מאוד על כבוד שר האוצר הבא עלינו לטובה. איך אפשר להיות כזה מנותק. מאיפה הוא הביא 20,000 לחודש. רציתי לכתוב על הניתוק, על זה שאין לחם ויש עוגות (כבר אחרי פסח...) על היהירות לדבר אלינו בפייסבוק, לשחק אותה חבר שלנו (הוא לא עושה לייק לתמונות של הילדים שלי...) במונולג עיתונאי מרשים, לתת לנו להוציא קיטור על הקיר שלו ולשחק אותה מקשיב לעם ממרומי המקלדת. להמציא דמות עם שם נפוץ לגילו ושם משפחה נפוץ בעם היהודי, למקם אותה בחדרה ולא במדינת תל אביב, לעשות הכל בכאילו ,והנה הוא נפל במספרים.
למרות שזהו רק בלוג אני משתדל לשמור על מעט אתיקה ולכן נכנסתי לסטטוס המושמץ לקרוא שוב. אז ככה, הוא דיבר על הכנסה זוגית, (היה טוב אם היה מציין ברוטו), ועל בני זוג אקדמאים שעשו כנראה מספר החלטות נכונות בחיים. הקשתי בגוגל "שכר ממוצע במשק" המספר הוא 8800 ברוטו. הממוצע כולל גברים ונשים כאחד, תושבי המרכז והפריפריות. חישוב פשוט אומר ש-17,600 זה שכר ממוצע לבני זוג. די קרוב למספר שציין שר האוצר, למרות שעוד 2400 שקלים לחודש היו עוזרים לכולם.
הסתכלתי על התגובות. רובן כעוסות. רובן מתלוננות שאין להם 20000, בקושי חצי מזה, ואם היה אז היה להם יותר טוב. יש תיאורים של משפחות חד-הוריות, של חולים כרוניים, של אנשים טובים שהחיים לא מספיק טובים אליהם והם כועסים על ההוא שהעז להוציא אותם ממעמד הביניים. על ההוא שהבטיח למצוא את הכסף ומצא רק את הכספת ריקה.
יש כאן בעיה של הגדרות. הרי היכן שיש מעמד ביניים יש גם למעלה יותר וגם למטה יותר. טוב היה לשר האוצר אם היה מגדיר מהו מעמד הביניים לפי תפישתו. אנסה לעזור לכבוד שר האוצר. מעמד הביניים אליו הוא התכוון מכיל משפחה ששני בני הזוג עובדים במשרה מלאה, במקום עבודה קבוע יותר מחמש שנים, אקדמאים ולכן הכנסתם אמורה להיות (לתפישתו, זה לא תמיד ככה) מעל שכר המינימום, שניים עד ארבעה ילדים, ללא מחלות כרוניות הדורשות טיפול יקר או מונעות מהם לעבוד, ללא חובות גדולים שנצברו מסיבות שונות. זהו מעמד הביניים עליו דיבר כבוד שר האוצר. כל השאר, לפי תפישתו, הם כנראה מעמד אחר.
הכעס של המעמד האחר הזה, הוא על עצם ההגדרה. אף אדם לא רוצה שיגדירו אותו כמעמד שהוא לא מעמד ביניים. גם העשיר מאוד מעדיף להגיד שהוא מעמד ביניים מבוסס. אדם העובד קשה בעבודה מזדמנת בחצי משרה יגיד שהוא מעמד ביניים כי הוא לא עני ויש לו עבודה. (גם אני כועס כשהילד מבקש לקנות משהו ואחרי שאני עונה שאין לנו כסף לכל דבר והוא שואל האם אנחנו עניים) הרי עניים הם אלו שגרים ברחוב. ובא שר האוצר ומודיע לנו בסטטוס מאוד מנוכר מהו מעמד הביניים לפי דעתו, ומשאיר חלק גדול מחוץ להגדרה החמימה והמלטפת של מעמד הביניים. בנוסף הוא מודיע שבכוונתו לתמוך בהם יותר, במה שמשתמע שבאחרים הוא יתמוך פחות, למרות שהצורך של האחרים בתמיכה הוא יותר גדול.
קוראים לזה קפיטליזם. אותה מילה שאלה המתקשים להגדיר את עצמם כמחוץ למעמד הביניים (לפחות שיתפשרו על בינוני- נמוך) כנראה גם מתקשים להבין ולהגדיר. גם לקפיטליזם יש מספר הגדרות. ההגדרות תלויות בהשקפת העולם החברתית- כלכלית של המגדיר ולכן אמנע מלנסות להציג כזו שתהיה אובייקטיבית. אמנע גם מלשפוט האם הוא טוב או לא. אעיר רק כי כמו כל דבר בחיים אין טוב או לא יש מידתיות ואיזון, והויכוח צריך להיות על המידה ולא על ההגדרה.
אלו החושבים שתפקיד המדינה לסייע להם היכן שהם מתקשים, מבלי להיכנס לשאלה האם הם מתקשים באשמתם, באשמת החיים, או מכל סיבה אחרת, לא היו צריכים מראש להצביע לו. להשקפה הטוענת שעל המדינה לסייע למתקשים יש שם שונה והגדרה שונה: "סוציאל- דמוקרטיה". שר האוצר הצהיר לא אחת שהוא אינו כזה. מפלגות אחרות הצהירו שהן כאלו. כך שמי שציפה שהתשובה לשאלה איפה הכסף תהיה:" הנה הוא- קחו" היה צריך בבחירות ללכת יותר שמאלה או לכסות את ראשו ולבחור עדה. שר האוצר לפני הבחירות הבטיח חלוקה אחרת של כספי המיסים, שתיקח גם מהעשירים וגם מהקצבאות השונות שהמדינה נותנת לחלקים באוכלוסייה, ותחזק את מעמד הביניים, אלו שמרבית הכנסתם בנויה על הכנסה קבועה ממוצעת ואינם זקוקים לקצבאות כאלו ואחרות.
הכעס נובע מהפער בין ההגדרה העצמית של הכועסים לבין ההגדרה של שר האוצר החדש. אינני רואה בהצהרתו של שר האוצר שינוי במדיניותו לפני הבחירות. אני רואה יותר פיזור הערפל ותחילת ההגדרה של השקפתו הכלכלית-חברתית. במילים אחרות פיזור החלומות והציפיות וכניסה לזמן של מציאות, לזמן של מספרים. לפי השקפתו המדינה צריכה לחזק את המעמד הבינוני לפי הגדרתו, על מנת שהמדינה תוכל לתפקד בצורה טובה יותר. אלו שאינם נכנסים להגדרה זו צריכים למצוא לעצמם הגדרה אחרת, או לנסות לשנות את מצבם.
זה מוביל אותי לתיק אחר שלקחה מפלגתו של שר האוצר- תיק החינוך. בתחום זה אני מבין קצת יותר. המטרה החינוכית צריכה להיות תואמת להשקפתו הכלכלית של שר האוצר. הגיע הזמן לעודד את רוב התלמידים להצטיינות. היעד של זכאות לבגרות, שהוצב לפני שני עשורים פגע קשה במערכת החינוך, שנרתמה כולה על מנת לעמוד ביעד זה. כולם רוצים תעודת בגרות, כמו שכולם רוצים להיות מעמד ביניים. כולם גם מרגישים שמערכת החינוך מחויבת לדאוג להם כדי שתהיה להם תעודה כזו, ללא קשר להשקעתם של התלמידים או ליכולותיהם. הגיע הזמן להציב יעדים אחרים, נכונים יותר לחברה. להשקיע במסגרות שונות ולא רק בבתי ספר שמשקיעים אנרגיות בכיתות מוכוונות בגרות לתלמידים שאינם רוצים להתאמץ להשגת התעודה. הגיע הזמן שתפישת "מגיע לי" תעלם ממערכת החינוך ותתחלף בתפישת "אני יכול , אני רוצה, אני אשקיע, אני אצליח" ולתמוך במורים שיפתחו תפישה זו לפי הסדר שציינתי. מורים המסוגלים לפתח תפישת מסוגלות עצמית גבוהה, וערכי עבודה במקום ערכי ציונים. דרך החינוך תבוא גם לטווח ארוך הצלחה כלכלית.
ואנחנו, נדאג לדברים החשובים יותר. החדשות מדרום מבשרות שיש סבירות שנחזור לממ"דים. קשישים מוכים ברחובות בידי אנשים שהגדרת מעמדם לא מעניינת אבל הגדרתם כבני אדם היא נמוכה בדרגת ביוב, וכמובן הקיץ המאיים לבוא ולייבש אותנו לדעת. והעיקר כמובן הבריאות, שנהיה תמיד בצד שיכול לתת ,כי כפי הנראה לפי שר האוצר, אם נצטרך אז המדינה לא מתכוונת לעזור לנו הרבה. ובינתיים להנות מזה שלמדנו טוב, הצלחנו למצוא עבודות טובות, להצליח ולהתקדם בהן, לא נכנסנו להרפתקאות כלכליות ומצבנו בינוני מינוס. אנחנו שואפים להיות מעמד ביניים טוב. בתור בני זוג אקדמאים, עובדים קשה, משלמים מיסים וכמובן לאחר שירות צבאי. מקווים ששר האוצר ידאג להורדת יוקר המחיה של מעמד הביניים, ולצירוף עובדי עמוד השדרה החברתי- שוטרים, מורים, עובדים סוציאליים ועובדי רפואה, לתוך מעמד הביניים לפי תפישתו, ולא רק להתקרב לשוליו במשכורת. כך, שהחברה לא תהיה רק מרוצה אלא גם בריאה נפשית. שר האוצר הבטיח לדאוג לנו כל עוד אנחנו כאלה. אצלנו הכל גן עדן, כדברי שר החוץ שסטטוסו אינו ברור. אצלנו "מה טוב ומה נעים"
בברכת פרנסה טובה ובריאות. וגם האזנה נעימה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה