יום שבת, 21 בספטמבר 2013

מקצוע באות מ? על הצורך במרד צרכנים טלויזיוני.

בשבוע האחרון ראיתי במקרה כמה דקות מתכנית שנקראת "היכל התהילה". התארחתי והטלויזיה הייתה דלוקה. זה בסדר, הרגיעו אותי, אתה באת בקטע של השירים, אתה תהנה. ובהחלט זמרים מצויינים שרו שירים מצויינים, זמרים מקצועיים הרבה יותר מ"כוכב נולד". נחמד בהחלט כרקע לשיחות סלון על חברה ופוליטיקה תוך כדי עין אחת על הילדים. ומה יש בדרך כלל בתכנית? שאלתי. הם מדברים על כל מיני דברים. לפעמים מעניין ולפעמים לא, אבל רואים.
ניסיתי להבין למה זמרים מצויינים צריכים את זה, שיצלמו אותם עושים משהו מעבר למקצועם שהוא מוזיקה. הרי הם יכולים להופיע ולהוציא דיסקים וכדומה, זהו כשרונם. אבל עכשיו כמות ההופעות שלהם תעלה, העירו לי. קהל צעיר שלא ידע מיהם אולי יתעניין בהם ויגיע יותר להופעות. סך הכל אלו זמרים שנשכחו והם מנסים לחזור לתודעה ולהמשיך להתפרנס. ובכן, אין לי שום תלונה אליהם, הם פשוט פועלים לפי חוקי המשחק הקיימים.
כנראה שככה עובדים היום הדברים. אם אתה לא מופיע בתכנית כלשהי אתה לא קיים. אדם צריך להיות מוכן לחשוף את עצמו כדי שיוכל להתפרנס מכישוריו. אם זה לשיר, לנגן, לרקוד,לבשל, או סתם לחייך ולהיות יפה. כבר לא מספיק להיות מוכשר. צריך לחשוף את כל פרטי חייך, להתפשט פיזית ונפשית בפני כל העולם, על מנת שיכירו בך ככשרוני. הבעיה הגדולה שאז הכשרון כבר לא משחק תפקיד. מה שקובע הוא מידת החשיפה אליה אדם מוכן להגיע, וכמובן ככל שסיפור החיים שלך כואב יותר, כך הקהל, אותם אנשים עלומים שקובעים או מושפעים מאחרים עלומים עוד יותר שקובעים להם מה לקבוע, מעביר אותך שלב ומגדיל את הסיכוי שמישהו יזכור אותך בתור ההוא שעשה כך ואמר כך, ולא בזכות הכשרון שלך. לפחות עד תום העונה. משל היינו איזה פרי עונתי.
הבעיה היא שבמקרים כאלו אין צורך בכשרון נטו. אין צורך בעומק, אין צורך במקצועיות. התרבות כולה הופכת לשטחית, רדודה. אם יש תכניות שעוד בונות על מינימום כשרון והמתמודדים עוד צריכים להביא מעט מכשרונם למסך, הרי יש גם תכניות שבהם המתמודדים לא נדרשים להראות שום כישרון אלא פשוט לאסוף הצבעות על סמך השד יודע מה. הבעיה הגדולה יותר שהדבר כבר חילחל לפוליטיקה, לצבא, לדת, לחינוך, ולכל תחום אחר שרציני יותר מסתם תכנית טלויזיה. ניתן לראות זאת גם בחוקים האחרונים שהם פופוליסטיים, ונועדו רק להגדיל את כמות הS M S של יוזם החוק, רק שבמקרה זה הוא סופר פתקים בקלפי. הכל במטרה להישאר עוד תכנית (או קדנציה) ולא במטרה להועיל במשהו לציבור. בצבא ובמשטרה מתעסקים יותר מדי במינויים ופחות בכיוון אליו צריכים הארגונים לנוע. מתעסקים במי יהיה בתפקיד ופחות במה הוא רוצה לעשות. הדת הפכה לדבר חיצוני ושטחי, הדגש עובר יותר למעשים קיצוניים ועתירי רייטינג כלפי החברה ופחות כלפי גורם עליון, היא הופכת לאוסף טקסים ולא לדרך חיים. בחינוך כבר מודדים את הכל ומתייחסים רק לשורה התחתונה, כאילו הילד הוא מוצר, המורה הוא פועל, ותעודת הבגרות העיונית היא הזכייה שהילד צריך בחיים ובשבילה מותר לכופף את השיטה, ההגינות, הערכים, את התלמידים והמורים. השטחיות מחלחלת לכל תחום והופכת לסכנה קיומית.
ואנחנו, מה כבר יכולים לעשות מול הטרנד הזה. אנחנו מתייחסים אליו כמו אל אסון טבע, שמגיע לשיאו בתקופת החופש הגדול, ולא ניתן להשפיע עליו. רואים ובוכים. בכל פעם אני נתקל בעמוד השער בעוד גולש או בלוגר שממורמרים מתכנית זו או אחרת. באים בטענות לגבי איכות המתמודדים בתכנית אחת, או אופן ההצבעה בתכנית שניה, והקריטריונים של השופטים בתכנית אחרת. ועדיין ממשיכים לצפות, להגיב ולהתעניין. הרי הצעה מהפכנית: מרד צרכנים טלויזיוני ואינטרנטי. פשוט לא לראות את התכניות, לא להיכנס לכתבות באינטרנט, למרות הפיתוי ויצר המציצנות. להעביר נושא שיחה ברגע שעולה הנושא בין חברים. עולם שלם מחכה בחוץ, מעבר לעלילותיהם של המתמודדים. הצעות לא חסרות. תקראו, תלמדו,תכתבו, תשחקו, תטיילו, תתעמלו, תיצרו בעצמכם, אפילו תצפו בתכניות איכותיות יותר, ויש עדיין עוד כמה כאלו. העיקר להפוך את המילה מפורסם למשהו אמיתי ולא למקצוע. השלט נמצא בידיים של כל אחד ואחד. גם כאן מרד צרכנים יכול להשפיע לטובה. שיהיה לנו בהצלחה.
בברכת קיץ פורה. שהשכל יתאדה לנו מהחום, ולא מדברים אחרים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה