מה שהיה הוא שיהיה. ההתחלה הייתה צפויה, גם הסוף. תקריות מצטברות הופכות למבצע, מבצע להפסקת אש, הפסקת אש לחגיגות עלובות בעזה, חגיגות עלובות לעמעום ההרתעה, עמעום הרתעה לתקריות קטנות, שמצטברות, וחוזר חלילה. בין לבין יהיו אלו שיטענו שאפשר היה להשיג משהו טוב יותר.
יושב לו הפלסטיני בעזה ומשוכנע שלא הפציצו מספיק את ישראל אבל נושם לרווחה. יושב לו המצרי שהצביע לאחים המוסלמים ולא מבין למה הנשיא שלו מופיע עם בלונדינית במסיבת עיתונאים ומכריז על הצורך להפסיק את הירי לעבר הכובש הציוני, ונושם לרווחה שהסכסוך לא זלג אליו. יושב לו ישראלי בדרום ולא מבין למה גייסו מילואים ולא נכנסו באמאמא של הערבים האלה, שאפילו אצלם תשע זה לא תשע ואי אפשר לראות בשקט ליגת אלופות, אבל נושם לרווחה כי בשבוע הבא אפשר לחזור לחיים נורמליים.
הפער בין הרטוריקה הלאומית המצופה לבין הרצון לקצת שקט הוא בלתי הגיוני. מצאתי את עצמי בבלבול מוחלט לגבי מה אני רוצה שיקרה. מצד אחד חייב מבצע קרקעי. משהו טוב כזה שיסיים את הסיפור אחת ולתמיד. מצד שני כנראה שמספר חיילים ישראלים, יהרגו בפלישה קרקעית כזו. הצד הראשון מזכיר לי שבשביל זה יש צבא, וללא פעולה כזו יהרגו אזרחים בסופו של דבר מטיל שלא שמע על ניסים. הצד השני חוזר וטוען שגם פעולה קרקעית לא תפתור סופית את הבעיה. גם בסרט הזה היינו. הרי לא נוכל להישאר שם לנצח. הירי ימשך עוד חודשים ואף צפוי להתרחב מיו"ש ומלבנון. שלא נזכיר שיקולים מוסריים של פגיעה בחפים מפשע וכדומה(כן, אני מתעקש להישאר אדם גם שנופלים לי טילים ליד הבית).
הטרויקה פתרה את הדילמה. אין פעולה קרקעית. כנראה שנגמר. עם מנטליות הבאזאר הערבית של להגיד את המילה האחרונה בויכוח. אחרי עשר וחצי כבר שרר שקט. הם כבר התחילו את קמפיין הבחירות. עכשיו יהיו ויכוחים מה היה צריך להיות אחרת, מי עשה טוב יותר ומי יותר גבר גבר. הויכוח מיותר לחלוטין. לכולם ברור מי הגבר האמיתי. הגיעה המנהלת הבלונדינית לעשות סדר. איימה לקחת מהילדים את הצעצועים הירוקים $$$$$$$$. הרי בלי ארה"ב אין מצרים וגם אין ישראל. אין גם כיפת ברזל שאנחנו כה גאים בה(ובצדק, פיתוח ישראלי, אבל מימון אמריקאי).הכיפה מברזל, אבל בוושינגטון, אובמה מחזיק את המגנט. הבחירות בארץ לא חשובות מבחינה בטחונית. הנה יושבים ביבי הלוחם בטרור וליברמן זולל הערבים ועושים בדיוק את מה שקודמיהם עשו, והם הבטיחו שלא יעשו. מה שהיה הוא שיהיה, הערבים אותם ערבים, הים אותו ים, והדולר עדיין אמריקאי. וכשאובמה וקלינטון אומרים גם ביברמן מבצעים. העטיפות הצבעוניות לא יכסו על האמת. התקוה היחידה היא שהם יזכרו לנו חסד בנושא האיראני, ויעמדו לצידנו(עדיף לפנינו) בסיכול הגרעין.
ואנחנו. אם הבחירות לא ממש רלוונטיות בנושא הפוליטי, אז חזרנו לנושא החברתי? כנראה שלא. הרי מה שהיה הוא שיהיה. מחיר הקוטג` נראה לא רלוונטי אם נופל לך טיל על המקרר. השמאל יחזור לדבר על הצורך בתהליך מדיני מול אבו מאזן(מי?) ומופז ימשיך להזכיר את חומת מגן לפני עשר שנים(זו הגדר שעצרה את הטרור, לא החומה). הימין יגיד שהוא היה עושה את זה יותר טוב(כן בטח...)וליברמן וביבי ינסו לקצור קרדיטים ולהציג מציאות ורודה ב"ישראל היום".
בברכת הפסקה גדולה מאוד מאוד. הפסקה כל כך כיפית עד שנשכח שלכל הפסקה יש סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה