היום נשברתי ונכנסתי לדף הפייסבוק של יאיר לפיד. אני לא אוהב פייסבוקים של פוליטיקאים. לי תמיד נדמה שיושב מאחורי הפרופיל איזה יחצ"ן בעל תואר בתקשורת ולשון גדולה המכוונת לאחוריים הנכונים, שמקבל כסף כדי להוציא את הקליינט שלו הכי אישי לבוחר. קשה לי לראות את ראש ממשלתנו חוזר מיום עבודה, מתיישב מול המחשב וקורא מה שלום כוווווווווולם. כל החברים הוירטואליים שלו. יותר הגיוני שהוא חוזר מאוחר אחרי יום עמוס ונכנס בשקט למיטה כדי לא להעיר את שרה. זה נראה לי קצת מוזר שיום לאחר הפטירה של אביו(תנחומים, שנגיע כולם לגיל הזה בבריאות ואושר) הוא מעלה תמונה שלו ושל אביו, תמונה ביתית כזו שגורמת לנו להרגיש ממש חברים קרובים שלו. לא הגיוני שבין כל הכאב האישי והמבקרים אפשר למצוא זמן לסרוק תמונה משנות השבעים ולהעלות. זה בטוח אחד מיועצי התקשורת, ההוא שמבין באינטרנט. לא שזה רע שיש יועץ כזה, זה פשוט לא אמין. אבל הילד שלי חבר של ראש הממשלה בפייסבוק (הוא גאה בזה שראש הממשלה חבר שלו) והוא הראה לי את התמונה.
אבל משהו בנאום המוקרא היטב של יאיר לפיד שכנע אותי. הוא טען שכל הציניקנים מובילים לקיפאון, ורק אלו שחולמים קמים ומובילים שינוי חיובי. נזכרתי בכל הציניקנים ההיסטוריים שזלזלו בהרצל. בכל אותם אנשים שהעדיפו את המוכר האירופאי(שרצח אותם בשנים הבאות) מול הזר בפלשתינה. ובאמת אם נרצה אין זו אגדה. אולי יום אחד תחלואי החברה הישראלית ישתנו. אבל רגע, אמר לי האגו,הרי כבר הצעתי למר לפיד להיכנס לאחת הרשומות שלי. במקרה הרע הוא לא נכנס במקרה הטוב נכנס ולא הגיב, אז למה שאכנס לקיר שלו?
אבל היום נשברתי. אדם עוזב משרה נוחה , חיק קונצנזוס נוח, והולך לריב עם פוליטיקאים. אולי הוא באמת רוצה לשנות משהו, ולא רק את גודל האגו שלו? הוא גם מורה בהתנדבות בתיכון לא קל ביפו, ואני יודע כמה זו עבודה קשה(מעניין אם גם בשיעור שלו יש בעיות משמעת) אולי באמת אני ציני ולא פתוח לשינויים. הרי יש כל כך הרבה מפלגות שפונות אליי, מעמד ביניים, וזאת בניגוד לשנים קודמות שפנו אליי כאל חייל פוטנציאלי, כל כך הרבה מפלגות המנסות לתפוס את הקטר ברכבת המחאה החברתית או רכבת הגיוס השווה, או שניהם, עד שאיני מצליח להבין מה ההבדלים בין כולן ומה הן מציעות. לא יזיק לשמוע עוד אחת כזו.
בעצם הבחירה של מעמד הביניים הלא דתי והשפוי(לכן ליברמן הוא לא אופציה, נפל על סעיף מצביע שפוי, ראו רשומות קודמות שלי בנושא)היא בין ימין שזז קצת שמאלה, לימין שזז קצת יותר שמאלה, לבין שמאל שהזיז הרבה את התחום המדיני אבל נשאר שמאל חברתי, ושמאל שלא זז נוכח המציאות המדינית- בטחונית וחבל. אם הבחירה בין אלו שזזים ומזיזים למה לא לבחון מישהו שנחת באותו האזור? סך הכל אני מסכים עם חלק גדול מרעיונותיו. מה מפריע לי?
כמה דברים. ראשית אותנטיות ייצוגית. לגור בתל אביב רוב חייך, לאבא שהוא עיתונאי מצליח ואמא סופרת זה אולי מאגר גנטי משובח אבל לא מעמד ביניים חברתי כלכלי. זו אליטה, לטוב ולרע. לא רואה את יאיר לפיד מתלבט האם לקנות דירת ארבעה חדרים בקרית גת או שלושה באשדוד(קרוב יותר למרכז אין מה לדבר) כי זה מה שהתקציב מאפשר לו, במימון 70% של משכנתא רצחנית. אמנם הוא כותב יפה על מחאה חברתית ומעמד בינוני, אבל לדעת לתאר זה לא ערובה להבנה אמיתית. שנית מפריעים לי החברים שלו, כל מיני אולמרטים כאלו שהוא עכשיו מחביא אותם מאחורי אוהל המחאה או רחבת הבקו"ם. לא בטוח שהתשובה לאיפה הכסף תהיה הנה הוא קחו אזרחים יקרים שלי, ולא הנה הוא אצל החברים שלי שמימנו את הקמפיין ואני חייב להם טובה. שלישית הוא מקורב ליותר מדי עיתונאים משפיעים, ולי תמיד יש פחד מכוחה של התקשורת בעיצוב דעת קהל. קשה לראות איך אותם אנשים שהוא עבד איתם מעבירים עליו ביקורת או מגלים כשלים בהתנהלותו בתפקיד ציבורי כלשהו. אם היה עיתונאי שרב עם כולם, עם דעות מגובשות, ולא מנחה שמייצג אובייקטיביות בשומר המסך של המדינה, או כותב טור מאוד קונצנזסואלי בעיתון של המדינה, אז היה לי אולי קל יותר.
ואולי זה מה שאנחנו צריכים. מישהו שיזכיר לנו כמה אנחנו יכולים להיות טובים אם נפסיק להתלונן ונתחיל לעבוד. מישהו שלא מנסה לעשות עלינו סיבוב ומתייחס לפוליטיקה כאל שליחות ולא כאל מקצוע.אולי אני ציני קפוא והוא סוג של חולם ציוני חדש שבא לייבש את הביצות הרקובות בפוליטיקה. לסיכום נכנסתי לקיר של יאיר לפיד ולא יצאתי עם תשובה לגבי הצבעה עתידית. יש לנו ארבעה חודשים לחשוב על זה. לא , לא נרשמתי כחבר וירטואלי או מפלגתי. לא מכיר אותו אישית ולא מעוניין להיות חבר של יועץ תקשורת. אם יאיר לפיד רוצה להיות חבר תיבת המסרים פתוחה, אפשר לקבוע ולדבר(אני אוכל לעזור לו במערכי שיעור באזרחות). לכנסת אבחר מנהיג ולא חבר. אבחר דעות ולא תדמיות(ליברמן חזק? איפה ראיתם זאת במעשים? אנחנו בכלל רוצים מנהיג חזק? ) והכי חשוב אבחר. מי שלא בוחר מחזק את אלו שכן. ולפי איך שראיתי את הרוב בחוץ אני יותר סומך על עצמי.
ואנחנו, לפחות לא יהיה לנו משעמם בקיץ הזה. עדיף לקרוא על הבחירות בכנסת ולא על הבחירות באחת מתכניות הריאליטי. אולי כדי להעלות אחוזי הצבעה נאחד בין גמר תכנית כזו לבין הבחירות. מצד שני בהתחשב ברמת האינטליגנציה של רוב צופי הריאליטי(לא מכליל ,יש גם גאונים עם שריטה) אולי עדיף שלא.
בברכת קיץ רגוע. שהדברים היחידים בחדשות יהיו הבחירות, הריאליטי ואיזו מדליה אולימפית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה