שבוע של חזית, שבוע של עורף

הבנות וסיכומים בסיום המבצע. כולם עכשיו מסכמים, מדברים, מחליטים. מה היה אפשר לעשות יותר טוב ולא עשינו. מה לא היה צריך לעשות ועשינו. ואם עשינו אז למה ככה ולא אחרת. סופרים מנדטים שנשארו ומנדטים שנוספו, כשבעצם מי שקובע באמת זה האיש כהה העור בחולצה לבנה היושב במדינת האם מעבר לאוקיינוס. גם אני אסכם כמה דברים, מה היה אצלנו בין אזעקה לאזעקה?

- הישג נדיר לחמאס. הצליח להוריד אותי לנעליים שטוחות. אני? לעבודה? נעליים שטוחות? פעם אחרונה כשזה קרה זה היה לפני שלוש וחצי שנים וגם אז באיומים. הייתי בחודש שישי, מתתי מכאבים והרופא המטפל שלי איים שאם אני לא עוברת לנעליים שטוחות אז הוא רושם לי שמירת הריון... והפעם כי היה ברור ש-40 שניות שעומדות לרשותי בשביל לעצור את הרכב, להרים את בלם היד, לצאת מהרכב ולרוץ זה לא אותם 40 שניות אם עושים אותם על עקב 10 ס"מ. כי זה מה שנקרה תרתי משמע - ליפול כקורבן אופנה...

- מלחמה זה תירוץ מושלם להפסיק דיאטה. העלתי לפחות שני קילו. וכל מי שדיברתי איתו סיפר לי שאצלו אותה הצרה בדיוק. רואים חדשות ואוכלים. בחזית זו חמאס בהחלט הצליח - להפוך אותנו לשמנים יותר ובריאים פחות. מצד שני זה אמור להתאזן עם הריצה לממ"ד וחזרה. קצת ספורט, קצת אדרנלין. ובכל זאת צריך דיאטה אחרי המלחמה. נכון שדיאטה אחרי החגים נשמע הרבה יותר טוב?..

- אנשים, גם אלה שאני בקושי מכירה, אפילו לקוחות מהעבודה, התקשרו והציעו מקלט לי ולילדים בפינה שקטה יותר. מחמם את הלב, למרות שבקצב זה פינה שקטה מצטמצמת לחיפה והאזור, וגם זה בתנאי ששכנינו מהצד השני לא יחליטו להשתתף בחגיגה. אך את הבית שלי אני לא עוזבת. אחרי שניצחתי את הבנקים בגרירת המשכנתא, את החברה המשכנת, שני חוזים ושלושה עורכי הדין - חמאס? קטן עליי. 

- הומור שחור - זה הכי אין! במיוחד הטילים על תל אביב נתנו תשתית נרחבת לבדיחות רבות, כי אם לא נצחק - אז כנראה נבכה... שרק גראד מצליח למצוא שטחים פתוחים בתל אביב. שהמשטרה חיפשה את הגראד שנפל בתל אביב ומסתבר שהוא נחת בכחול-לבן ונגרר ע"י העירייה. או עיריית תל אביב פתחה את המקלטים לקהל הרחב - שעה ראשונה 20 ש"ח, כל שעה נוספת 7 ש"ח. ומזל שיש פייסבוק, אין כמו סטטוס של חבר שמספר עוד בדיחה בין אזעקה לאזעקה.

- תעמולה. ושוב אין כמו פייסבוק. לייק ושתף, שתף ולייק. וידאו של יירוט, 2 תמונות של כל הכבוד לצה"ל והנה גם אנחנו חלק מהליך ההסברה כלפי חוץ בניסיון להראות שיש לנו את הזכות להגן על עצמנו. שירים יד מי שלא עשה השבוע "שייר" לתמונה המציגה טילים על ניו יורק ופריס ושואלת "מה אתם הייתם עושים". אה, והתמונה של מרק צוקרברג המחזיק שלט "אני עם ישראל" - בכלל זיוף. 

- נזקי רכוש. המוח היהודי, אחרי שהמציא דברים נפלאים כמו עגבניות שרי וכיפת ברזל, לא נח לרגע. נפל גראד, האוטו עלה באש ויש נזק לבית. מגישים תביעה למס רכוש ובמקביל - מתקשרים לסוכן הביטוח. מה, אי אפשר להרוויח פעמיים? למה לא? ואם נדווח שהחלונות ברכב התנפצו כתוצאה מתאונה? ומס רכוש ירשום במקביל צ`ק על נזק גלובלי. מה, לא ככה? ברגעים אלה הבנתי שאנחנו באמת עם בלתי מנוצח...

- בתקופת מלחמה כל דבר הופך להיות משימה. כמו לזרוק זבל. זבל אף פעם לא חסר, סבתא שלי הייתה אומרת שהלוואי שכסף היה נערם באותה המהירות... אז הזבל נערם, ואני צריכה לצאת לזרוק. זה תפקיד בלעדי של הבעל אבל הוא במילואים. אני בבית עם שני ילדים. איך בדיוק אני עושה את זה? ואם דווקא בשניה שאצא החוצה תהיה אזעקה? הם יבהלו לבד. אחכה שירדמו ואצא בלילה. הגיע הלילה ושוב התחלתי לחשוב. הילדים ישנים בממ"ד, אני יכולה רק לסגור את הדלת של הממ"ד ולצאת, מאזעקה הם לא מתעוררים. אבל אם בדיוק עכשיו כן יתעוררו? או ירצו לשירותים? או כל דבר אחר... אחר כך בעלי נתן לי רעיון - בכל זאת ניסיון קרבי שלו יותר גדול משלי - לצאת ביחד עם הילדים, להשאיר אותם בתוך הכניסה לבית שיראו אותי אך יהיו מוגנים ליד חדר המדרגות ולרוץ לפח. כן, אצלנו גם להוציא זבל זאת משימה צבאית...

- ומקלחת? גם מקלחת הופכת למבצע. שמעתי כרגע ברקע בטלויזיה שמפלס הכנרת במצב טוב. בוודאי, כי שבוע שלם כל אנשי הדרום הצליחו להוכיח שמקלחת של שלוש דקות (כולל חפיפה, ללא מרכך - זה מותרות!) - זה אפשרי. תודה לחמאס שדואג שלא נתייבש. אפרופו להתייבש. לא לשכוח כשנכנסים להתקלח לשים חלוק ליד ומגבת על הרצפה - שלא ניפול אם נצטרך לרוץ באמצע המקלחת... איזה מזל שיש ממ"ד בבית ולא צריך לצאת לחדר המדרגות, אני עוד לא מוכנה לרמה כזאת של אינטימיות עם השכנים...

- הישרדות קולינרית בתנאי צנע. מסתבר שאפשר לשרוד שבועיים בלי לצאת לקניות, כשילדים בבית ואוכלים שלוש ארוחות ביום. פיצה הוזמנה רק פעם אחת, עם ברכת "סע בזהירות" לשליח. כל שאר הזמן - אילתורים מהמזווה. שאף אחד לא יישאר כאן רעב... העיקר לדאוג בכל דרך שיהיה חלב בבית, כי בלי קפה אני באמת לא אשרוד, כל השאר - קטן עלינו. תמיד אמצא ממה להכין פסטה או פשטידה. 

הנה מתכון לפשטידת גבינות בסיסית, מהסגנון האהוב עליי: מצרכים שניתן להחליף ביניהם, תוספות שאפשר לשנות כל פעם מחדש לפי "מה שיש במקרר" ולקבל פשטידה אחרת, והוראות הכנה מסתכמות במשפט אחד: ערבב הכל ושלח לתנור. לא רק למקרי חירום.

פשטידת גבינות מהירה

מצרכים:

1. גביע (250 גר`) גבינה לבנה
1 גביע (250 גר`) קוטג` (אפשר רק גבינה לבנה או רק קוטג`)
200 גר` גבינה צהובה מגוררת
200 גר` גבינה בולגרית מגוררת
4 ביצים
1 מיכל שמנת לבישול (אפשר להחליף בכוס חלב)
4 כפות קמח
1 כפית אבקת אפיה
1 גביע שמנת (אפשר להחליף ביוגורט לבן חמוץ)
תיבול: מלח, פלפל שחור גרוס

אופציות לגיוון:
תוספות אפשריות: שמיר קצוץ, בצל ירוק קצוץ, תירס, זיתים, עגבניות מיובשות או כל דבר אחר.
אצלי בתמונות הפשטידה במצבה ה"טבעי" ללא תוספות, וגם בתוספת עגבניות שרי ופטריות טריות, אותן חתכתי לקוביות וטיגנתי להזהבה קלה עם קצת שמן זית.
אפשר גם להפוך את הפשטידה ל"פחממתית" יותר על ידי הוספת בסיס של 1 עלה מלוואח או בצק עלים

הכנה: 

לערבב בקערה את כל המרכבים ולאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-45-50 דקות. 

רצוי להשהות כ-10 דקות מחוץ לתנור כי הפשטידה עדינה מאוד וכשהיא חמה מדי מתפרקת כשמנסים לפרוס אותה (עדיין טעים...).

פשטידה במראה ה"טבעי" ללא תוספות:

בתוספת עגבניות ופטריות:

שיהיו לנו רק ימים שקטים