מוקפץ חזה עוף וירקות - תחרות מתכון מהספרים

לפני הרבה הרבה שנים - ואני עדיין לא רגילה לספור אחורה בעשרות שנים - כשאחותי ואני גרנו בבית עם ההורים ומלאכת הבישול הייתה עבור שתינו משהו זר לחלוטין וממש לא מעניין, אמא אמרה לאחותי הגדולה: "חכי, ברגע שתצטרכי לבשל בשביל מישהו שאת אוהבת, אז פתאום תאהבי גם לבשל". "אני? מה פתאום!" אמרה אחותי ואני הסכמתי איתה. לבשל זה לא בשבילי, זה משעמם, זאת טרחה ועבודה קשה. הרבה יותר פשוט לאכול אוכל שכבר הוכן בידיהן המוכשרות של אמא או סבתא. למרות (או בגלל?) שאמא הייתה בשלנית בחסד, אחותי ואני למטבח אפילו לא התקרבנו. אני לפעמים בתור ילדה עוד הייתי עוזרת קצת לסבתא (גם בשלנית בחסד), אך עם אמא שהייתה די שתלטנית במטבח (אל תגעי בזה, תערבבי עם הכף הזאת, תעשי ככה ולא ככה) לא הצלחתי להסתדר בממלכתה שלה. אמא, עזבי, את תקראי לי כשהכל יהיה מוכן ואני אתענג מכל ביס...

עברו שנים, עזבתי את בית ההורים. בשנה א' באוניברסיטה כל יום ראשון הייתי חוזרת לירושלים עם תיקים מלאים באוכל של אמא, שאר הזמן העברתי על המרקים "חצי מוכן" ששותפה שלי ואני היינו מבשלות במטבח של המעונות ועל הסנדוויצ'ים של קפטריות. עוד לפני שהגעתי לאוניברסיטה סיפרו לי שהקפטריה הכי שווה בקמפוס - קפטריה של "חינוך", שצריך קצת ללכת בשבילה, הקוסקוס הכי טעים - בקפטריה של רחל ב"רוח" והחבר'ה הכי טובים - ב"סינטרה" בבניין המשפטים. שנה אחת כזאת, עשר קילו יותר והמחשבה שצריך לשנות משהו בגישה שלי למטבח. באופן הכי מפתיע השינוי בא דווקא בעקבות חבורת הבנים לתוכה נכנסתי בעקבות החבר החדש שלי (שעכשיו בעלי :)). חבורה של בנים שכל כמה שבועות הייתה מארגנת אצל בן אחר ארוחת מלכים. פסטה בשמנת של אדם, הלחמים של עמיר והאורז של סאלח גרמו לי פתאום לראות באוכל ובאירוח הרבה מעבר למטלת בית שאישה חייבת לעשות. ומעל כל - לראות את החבר שלי מבשל. אוכל כל כך טעים אותו היה עושה בכיף, עם מוסיקה בפול ווליום (מסכנים השכנים...) והרבה חיוך ואהבה. נזכרתי במשפט של אמא: "כשתבשלו בשביל מישהו שאתן אוהבות, פתאום תאהבו גם לבשל" ואמרתי - גם אני רוצה לנסות! "בבקשה, - ענה החבר שלי - רק שימי מוסיקה, שהאוכל לא ייצא עצוב". ומאז אני מבשלת. עם מוסיקה. ועם הרבה אהבה.

בבלוגיה יש תחרות של "מתכון מהספרים" - מתכון משפחתי עם סיפור מאחוריו. התחלתי לחשוב על מתכונים של אמא וסבתא, חלקם כבר פרסמתי, עם הסיפורים המרגשים שמאחוריהם - בורש של אמא, עוגת פירות ומקצפת של סבתא, נפוליאון של דודה, ועוד כמה מתכונים שטרם פרסמתי, טובים ואהובים, עמוסי זכרון וטעמים. ואז חשבתי שכל זה טוב ויפה (ובעיקר טעים) אך אם אני חושבת על ספר מתכונים משפחתי, בספר כזה חייב להופיע מתכון של בעלי. שבזכותו גם אני מבשלת. אז בדיוק לפני יומיים, כשחזרתי מהעבודה הרוגה מעייפות וגם מרגישה גרוע (חטפתי "צינון מזגנים" שכבר שבוע לא עובר לי...) על הכיריים חיכתה לי ארוחה שבעלי הכי אוהב להכין - חזה עוף מוקפץ עם ירקות ואורז צהוב ליד. זה ופסטה ברוטב עגבניות הכי טעימה בעולם - שתי מנות הדגל שלו. מעבר לכך אני עכשיו כמעט באופן בלעדי במטבח - כי אני אוהבת לבשל בשביל המשפחה שלי.

מצרכים כמויות מוערכות ביותר, ככה זה גבר במטבח... ניתן לגיוון לפי מה שאוהבים, אבל מה שמודגש בקו - חובה

קילו חזה עוף,(אפשר גם הודו) חתוך לרצועות דקות או קוביות
שני גבעולי סלרי. פרוסים דקפלפלים חתוכים לרצועות
רבע כרוב לבן חתוך דק
שני גזרים, לחתוך קטן או ליצור רצועות דקות עם המקלף
כמה כפות תירס
כמה כפות אפונה
בצל גדול, חתוך לחצאי טבעות4-6 שיני שום חתוכים לארבע(אם אין כוח במקום ירקות, אפשר בהחלט לקחת לקט סיני מוקפץ קפוא ולשים חצי חבילה, אך לא לוותר על הבצל והשום הטריים בשום אופן)
חצי קופסת אננס(עם המיץ)רוטב סויה ודבש של תמרירוטב צ'ילי מתוק/ רוטב שזיפים וצ'ילי
שומשום
קארי צהוביין לבן(בערך כוס אחת)
ניתן להוסיף כוסברה לאחר שהכול מוכן, רק לשתי דקות אחרונות של בישול

לתוספת: איטריות נודלס או אורז

הכנה:

מחממים ווק או מחבת טפלון עמוקה עם שכבה דקה של שמן. לאחר שהשמן חם מוסיפים את חתיכות חזה העוף. מוסיפים על העוף הרבה קארי כדי שיספוג טעם ולא יהיה יבש אחר כך. לאורך כל זמן הבישול יש לערבב ולוודא שלא ידבק כלום למחבת. לאחר שהעוף משנה צבע ונהייה לבן, מוסיפים בצל וכרוב. אחר כמה דקות את שאר הירקות שהכנו (אננס זה לא ירק ,זה פרי). כשהכול נהיה כתערובת אחת ולפני שהיא מתחילה להידבק, מוסיפים יין לבן. עכשיו אפשר להירגע עם הערבוב כי יש נוזלים. מוסיפים את הסויה ואת הצ'ילי. כשהעוף כבר רך, זה השלב לשחק עם התבלינים (מומלצים-כפית מרק עוף/חצי כפית סחוג/ פפריקה מתוקה/מלח - אם הסויה לא המליחה מספיק/אגוז מוסקט/מים אם יצא חריף). עכשיו מוסיפים את האננס עם הנוזלים, מה שנותן טוויסט לטעם ומוסיף לרוטב. מנמיכים את האש, ממתינים כמה דקות עם מכסה סגור, ואז טועמים שוב את העוף לראות אם הוא מוכן. מערבבים, מוסיפים את הקישוטים (שומשום וכוסברה אם רוצים), סוגרים את האש וממתינים עוד כשלוש דקות עם מכסה סגור. שמים על הצלחת את האורז או הנודלס ומעל - את המוקפץ. אם לא יצא מספיק מוצלח תחליפו דיסק במערכת...

פינת הפרגון


מעבר לפרגון לשופתי המוכשר, המתכון הגיע למקום שלישי ומכובד מאוד בתחרות :)