מרץ הוא החודש היחידי שבאמת אפשר לטייל בו בארץ. טיול אמיתי, עם המשפחה, בטבע פורח, לא חם מדי כמו ברוב השנה, ובדרך כלל לא יורד גשם, כמו רוב השנה... החכמה היא לנצל את השבת, ולהפוך אותו ליום חופש קצרצר. לטיול קצר שלא מצריך לוגיסטיקה קולינרית, עלות כניסה שמוציאה את כל מה שהרווחת השבוע, ונסיעה של יותר משעה שמשאירה אותך עייף ובלי יכולת לחזור הביתה ולבדוק מבחנים במוצ"ש.
לפני תיאור הטיול הצעה קצרה או הגיג. המגזר הדתי כולו מצפה לרבנים אמיצים שיקבעו כי נסיעה בשבת, לא ארוכה מדי, לצורך בילוי משפחתי איכותי כמו טיול בחיק הטבע, מותרת ואף עדיפה על הימצאות הגבר בבית הכנסת בכל ארבעת התפילות ביום זה, והשארת האישה בבית עם הילדים. לפחות להתיר זאת בתקופה בין טו בשבט לפסח. הרי מטרת השבת היא לנוח מתלאות השבוע, ולהקדיש את הזמן למשפחה. אפשר למצוא פתרון הלכתי יצירתי. בכלל לכל עניין התחבורה והחשמל, ההגבלות רק מקשות ומעייפות, והדבר מפחית מההנאה של יום זה...לטיפולכם אודה.
לפני כחודש הוזמנוה אשתי הא/עובדת לסיור בלוגרים לפתיחת פסטיבל דרום אדום. היה מקסים וחזרנו לשם כעבור שבועיים, לטיול קצת פחות עמוס שכלל התרוצצות במרחבי הכלניות האינסופיים בחניון רעים. נראה לי שזהו אחד המקומות היחידים בארץ בו אפשר לראות מרחב יבשתי עם אופק ללא בתים. רק שדות וחורש. על תחושה זו העיבה העובדה שבסוף שדות הכלניות נמצאת רצועת עזה. לרגע עלתה המחשבה על כל מה שנופל משם "בשטח פתוח ואין נפגעים", הרי אנחנו בשטח פתוח. המחשבה שסטטיסטית יותר הגיוני שנהיה מעורבים בתאונה בדרך חזרה מאשר שיפול עלינו משהו הרגיעה אותי... לא ויתרנו על האירוח במחלבת צאלה סמוך לקיבוץ עין הבשור, ושמחנו לראות שהוא נשאר מקסים גם כשבאנו כלקוחות "רגילים" ולא כחלק ממסע יח"צנות.
בסוף השבוע האחרון החלטנו לצאת לטיול באותו סגנון אך הפעם לאזור פארק בריטניה. זהו יער פורח במיוחד באזור בין קרית גת לבית שמש. חיפשנו מקום שמוכר סלי פיקניק, ומצאנו אחד כזה בישוב נתיב הל"ה. הזמנו לשעות הצהריים ויצאנו לטיול בפארק בריטניה הסמוך. מקום מדהים. מגוון מבחינת פריחה: שקדיות, אורנים, חרובים, רקפות סגולות ולבנות, סביונים, חרציות, עוד כל מיני לא מזוהים אך יפים, וכמובן כלניות. ישנו כביש צר מאוד לאורך כל הפארק. חלקו אספלט וחלקו עפר. ניתן לעצור בכל מקום ולהתרוצץ בשדות האינסופיים. הרגשה של חופש למבוגרים וכיף מלא חוויות לילדים. בהרבה מהמקומות יש מתקנים שונים למשחק וטיפוס. מצאנו אפילו צב מטייל בין השקדיה לפרחים. כל הדרך ליוו אותנו פרפרים בשלל צבעים.
הדבר שהכי הרשים אותי הוא השקט של המטיילים. הכביש מאוד צר. בחלקים ממנו אין מקום לשתי מכוניות הנוסעות בכיוונים מנוגדים לעבור. מקומות לחנות אין הרבה באזורים האטרקטיביים יותר. למרות זאת לא שמעתי צפצוף, ולו קטן. לא ג'יפים מפוארים עם אגו מפואר לא פחות, לא צעקות וקללות, אלא אדיבות חיוכים סבלנות וויתורים הדדיים. משפחות פשוטות עם חיים פשוטים. היופי שבפשטות. אכן עם מיוחד הם מטיילי הטבע. כמובן שהשטח היה נקי. אירופה לא רק בנוף אלא גם באנשים. אפילו אירופה פלוס שמש וחום במובן החיובי.
סל הפיקניק היה מרשים ביותר ובעלות של 135(למשפחה, לא לאדם) יצאנו אני אשתי ושני הילדים שבעים ואפילו ארזנו קצת לבית. המקום נקרא "עמק דוד המלך" או נתיבל'ה. לא היה לי ברור. הטלפון 077-9387202, מישהי נחמדה בשם דפנה. הזמנו בבוקר וכשהגענו באחת היה מוכן. לא תכננתי לפרסם (למיליוני הקוראים...), פשוט היו מאוד נחמדים והיה ממש טעים (מומלצת במיוחד פשטידת החצילים) אז הם הרוויחו זאת ביושר. בחצר יש פריחת שקדיות מרהיבה.
הם גם המליצו לנו על טיול בגבעת התורמוסים הנמצאת ליד. כשהתקרבנו ראינו הר קצת גבוה וממש לא תלול. אם הקטנטן בן השש עלה לבד בריצה אז כולם יכולים. הנוף מלמעלה שווה כל מאמץ. בהתחלה,במדרון למטה לא ידענו מה זה תורמוס. זכרתי שזה פרח סגול מתמונה שהיתה לנו במוצב בשם תורמוס בגבול עם לבנון. לכן בין שלל הפרחים (בעיקר כלניות וצהובים אחרים) חיפשנו סגולים. מצאנו. הם היו נחמדים למראה. רק כשהגענו למעלה ראינו באמת מה זה תורמוס וכמה פריחתו מרשימה (ועדיין אין לי מושג מה זה הסגולים למטה) מסתבר שתורמוסים פורחים רק בפיסגה ומי שרוצה לראות צריך להתאמץ. ובכן כדאי לבוא ולראות.
חזרנו בארבע וחצי הביתה. כמו יום עבודה רגיל. רק הרבה יותר שמחים ומלאים חוויות. אכן טיולים מועילים במרחק של פחות משעת נסיעה. ללא הצורך לשלם בכניסה לאיזה משהו, או להידחף בתור עם חבורות צעקנים. פשוט שבת יפה ורגועה, כפי שלדעתי התכוון המשורר שהגה אותה. חבל שעוד כשבועיים הפריחות יגמרו, ויתחיל החום המעיק ששורר בארצנו, שנהדרת רק לתקופות קצרות ביותר. הרי כשחזרנו חיכה ג'יפ דייטסו בצבע זוהר וצעקני בחניה הפרטית שלי. רשום בשלט חניה פרטית, אך כנראה הג'יפ שעמד עם שני גלגלים על המדרכה, הפריע ל"אדם" היושב בתוכו לזהות את השלט. אחרי דקה של המתנה הגיעה גברת בצבע שיער זוהר וצעקני לא פחות, ולמרות שאפילו לא צפרתי צעקה א/עליי "מה קרה, רק עמדתי כמה דקות", בליווי תנועת יד סיבובית. נו טוב. הילד מאחורה העיר לי "אבא אמרתי לך שהיא טיפשה, תסתכל איך היא צועקת, היא בטח גם לא יודעת לקרוא ובגלל זה היא חנתה בחניה שלנו". טוב, כמיטב המסורת המשפחתית איחלתי לה בשקט לאכול דשא (ראו אחת הרשומות הקודמותבנושא הדשא). הבעיה היא שאנשים כאלו אוכלים את הירוק המדהים והפורח שממנו חזרנו. כאילו גם היופי האנושי בארצנו, כמו הפרחים בקיץ, יעלם בקרוב.
בברכת שבתות רבות של מנוחה , בעיקר רוחנית, ובאמת, יש לנו ארץ נהדרת. שאריות של...בינתיים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה