כן. קראתם נכון את הכותרת. אולי זה לא מקובל להגיד, כי ההורים מעדיפים בדרך כלל ילד שהוא מקובל (כאילו הוא הרב כדורי), שיש לו הרבה חברים, שהוא חתיך ומתעניין בכל הסדרות של גיבורי העל (המכונה בפי גיבורי אלטאזעכן), או אם זו בת בטמטונובלה הלטינית הנכונה ל 15 שניות אלו ממש או בתכניות הריאליטי (הערוכות), ש"מלמדות" איך מתנהגים "באמת". אני מעדיף ילד חנון.
בניסיון להבין מאיפה הרצון של ההורים לילד מקובל, והרתיעה מילד חנון, הגעתי למספר השערות. הראשונה היא שההורים מנסים להגשים דרך ילדיהם את רצונתיהם וחלומותיהם כילדים. אין הורה שהצליח להגשים את כל חלומותיו, אפילו אם הוא מאושר. אבל הילד יכול להמשיך את החלום. אני מנסה לשכנע את עצמי (ואת אשתי בעיקר), שאם הילד יראה מונדיאל או ליגת האלופות הוא ידע יותר גאוגרפיה, דגלים של מדינות, וייחשף לקריאת עיתונים דרך מוספי הספורט. זה גם נחמד שהילד שלי כבר בגיל שלוש וחצי ידע את הדגלים של הרבה מהמדינות מצפיה באולימפיאדה, או בגיל חמש וחצי יודע שליון זה בצרפת והמבורג בגרמניה (ושתיהן באירופה). אך בתוכי קיימת עדיין משאלה שאולי הוא יהיה כדורגלן מצליח (מה שנמנע ממני מחוסר כשרון מספיק וברכיים בעייתיות). אבל ככל שעובר הזמן מצפיה ומשחק בכדור איתו אני מבין שמסי חדש לא יצמח ממנו. הורים חיים מחדש את חלום הילדות שלהם דרך ילדיהם. החלום הראשון של כל ילד להיות "מלך/מלכת הכיתה", או לפחות אחד מליצני החצר הסובבים אותם. תתעוררו. האנושות כבר הבינה שעדיף דמוקרטיה על כל שלטון מלוכני. אם נעשה סקר נגלה שרוב הילדים לא אוהבים את ההתנהגות של מלכי הכיתה שלהם, אך מחקים אותה.
השערה זו הובילה אותי לתובנה אחרת. הכותרות בעיתונים על בני נוער ששתו/עישנו/שאפו/אנסו/דקרו/רצחו/כל התשובות נכונות, היא נגזרת של תופעה זו. הפחד להיות חנון. הפחד להיות לא כמו כולם. אבל ילדים גדולים יוצרים בעיות גדולות. מה שמתחיל כרצון ללכת להופעה מטופשת או לצפות בתכנית שכולם רואים, או משחק חסר תועלת ש"לכולם יש", ללא טיפת ביקורתיות, ממשיך כשהילד עושה מה שכולם עושים. כבר כתבתי על "הכולם/אנשים" המסתוריים. הורים צריכים לפתח אצל ילדיהם ביקורתיות על כל תופעה קיימת. אי אפשר שמצד אחד הילדים ילמדו בגן שאלימות פיזית היא אסורה אך כל היומנים והילקוטים מלאים ביצורים עם חרבות ורובים. אז בזמן שלרוב הילדים יש ילקוט או יומן בן טן או בקוגן, לילד שלי יש יומן ברצלונה, וילקוט של מכונית. ילדים שזורמים הופכים לנסחפים בגיל ההתבגרות. הורה שמודאג מהכותרות צריך לשחק (כן, לשחק) במשחקים עם ילדיו, ולצפות איתם בטלוויזיה בתוכניות נורמליות (יש ערוצים כמו "לוגי" או "ג'וניור" שמספקים תכנים כאלו). לא להיכנע ולקנות את מה ש"כולם" קונים וצופים בטלוויזיה. הילד בגיל צעיר יעדיף פעילויות עם הוריו. ויש זמן, אפשר למצוא. צריך סבלנות - זה יותר קשה למצוא. ילדים שמתנהגים "כמו כולם" עלולים למצוא עצמם בסיטואציות מסוכנות כשיגדלו, ללא כלי הביקורתיות. רוב הילדים הללו הם "מבית טוב", שהגיעו "בטעות" לידי מעשה. אני מעדיף ילד חנון. ילד שלא כמו כולם. ילד עם שני חברים טובים ולא תמיד עם הרבה חבר'ה. "כולם" אלו בדרך כלל הקולניים והאגרסיביים יותר, שמרוב הרעש שהם מייצרים יש הרגשה שהם הרוב. החנונים משתתקים ומתביישים בהיותם חנונים. הרוב הדומם באמצע פשוט נסחף עם כולם.
עוד מחשבה היא הפחד של הורים שילדם יהיה דחוי בחברה. זה נובע בדרך כלל מטראומה שרוב בני האדם סוחבים אותה מילדותם. המצב שבו הרוב בחברה מחליט לדחות אותך וללעוג לך. רוב האנשים שאני מכיר עברו תקופה כזו באינטנסיביות כזו או אחרת, מהחרמות, לעג, אלימות או סתם תקופה בודדה. ההורים מעדיפים שילדיהם לא יעברו תקופה כזו ונכנעים לצורת הוויכוח "אבל כולם". כמובן שההשוואה ההורית לקפיצה מהגג רק מעצימה את הניכור של ההורים ל"תפקידם ההורי". הם מעדיפים לשחרר קצת חבל כדי להשיג נקודות של "קוליות" אצל הילדים, ולא להיות כמו ההורים החנונים שהיו לנו. הורים צריכים להוות דוגמא לילדיהם, בלבושם בדיבורם ובעיסוקיהם. הורים צריכים לפתח ביקורתיות בעצמם ולא להיסחף אחרי כל טרנד זמני ללא סינון.
כאן גם נעוץ הפתרון. פיתוח האישיות של הילד מתחילה מההורה. הקביעה מה מקובל צריכה להיות בידי ההורה ולא לתת לה להיזנח לטובת גופי פרסום תאווי רייטינג או יבואן פלסטיק מסין שהופך יצרן מוחות מפלסטיק. ילד מגיל הגן צריך לשמוע שגיבורי על שהורגים רעים ללא מטרה זה דבר מטומטם. שבקוגן וגוגוזים זה משחקים לטיפשים, ושלהיות שונה לטובה וביקורתי זה להיות מיוחד. כן. אני מעדיף ילד חנון. ילד שלהצטיין בלימודים בשבילו זו מטרה. להצטיין זה לא להיות "הכי טוב" אלא להיות בחבורת הטובים. לא צריך ילד גאון, אלא ילד שיודע לבחור חברים מתאימים. ילד חנון הוא ילד שיצליח למצוא עבודה טובה, מכיוון שללמוד זה כיף ולא חובה. והכי חשוב ילד חנון גאה ידע לעמוד על עקרונותיו, להתרחק מסכנות ולא להיסחף אחריהן. בסופו של דבר אם הורים ידאגו שילדיהם יהיו חנונים המילה הזו תהפך להיות לדבר חיובי-לדבר מקובל. ה"מקובלים" יהפכו לחריגים, לטועים ולחבורה של אידיוטים, ובסופו של דבר התופעות שהם מייצגים יעלמו. זה מתחיל בהורים, וימשיך אחר כך לתקשורת ויבואני הצעצועים, שתמיד הולכים לפי דרישת הצרכנים. אולי גם נזכה לראות בתקשורת פחות שטויות ויותר איכות.
כמאמרו של ג'ון לנון- מקווה שיום אחד תצטרפו אליי, והעולם יהיה כאחד. להתחיל בילד הפרטי שלכם, לעודד אותו להיות מה שמכונה "חנון" כי זו הדרך הנכונה בשבילו, לא כי צריך, אלא במטרה להפיק תועלת. האופציות האחרות כיום גרועות, ורמת הסיכון של הדברים שנחשבו ל"מגניבים" עולה. זה כבר לא להבריז משיעור או לשים דבק בכיסא של המורה. כך נוכל להביא לשיפור במערכת החינוך, למנוע טרגדיות של בני נוער, ובסופו של דבר להועיל לבטחוננו כחברה וכמדינה. כפי שכתבתי במספר רשומות קודמות-החינוך הוא בטוחננו.
בברכת המשך שנת לימודים מוצלחת, גם לאלו שעדיין לא חנונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה