הבעיה הגדולה שלי עם פסח, היא בתקופת ההכנה לפסח. בבית בו גדלתי ההכנות לפסח נראו כמו מבצע צבאי מורכב, עליו ניצחה אמא כשעוד היה לה כוח, לפני הסרטן, לפני הסוף. משתדל לזכור גם בחיוך. אחד הדברים ש"אהבתי" לעשות זה לשאול אותה שאלות מתחכמות וציניות לגבי מבצע צבאי זה, על התועלת, וההיגיון העומדים מאחוריו.
קושיה ראשונה: למה שנמצא חמץ בלמעלה של הארון בגדים? מי יטפס על סולם, עם אוכל ביד, ויאכל שם עם כל האבק של הבגדים הישנים והתיקים שבחיים לא ראיתי אותנו משתמשים בהם. למה כשיש עוד הרבה דברים לעשות, עושים גם את זה. הרי אפשר לקצר את המבצע בשבוע, ולהעביר את ניקיון האזור לחופש הגדול... התשובה הפופולרית שחזרה כל שנה הייתה שיש בבית הזה מספיק משוגעים, אז לא לוקחים סיכון...
קושיה שניה: למה לא מספיק לשטוף היטב את כל הכלים שיהיו ללא חמץ, וצריך כל שנה להעביר את הכלים הישנים למעלה, ואת כלי הפסח למטה? או לחילופין, מה הבעיה לטפס על כסא במשך שבוע למקום בו מאחסנים את כלי הפסח במקום שני מעברים מעייפים של הכלים למטה וחזרה? תשובות אפשריות שהתקבלו במהלך השנים: זאת הזדמנות לראות איזה כלים יש לנו. חלק מהכלים הישנים זורקים ואז כלי הפסח הופכים לאחר החג לכלים רגילים (נדיר ביותר שזה קרה). כי גם ככה מוציאים הכל ומנקים. אין לי כוח לטפס במשך שבוע שלם בשביל כפית או צלחת.(לעזרה שהצעתי בטיפוס במשך ימי החג היא ענתה, אז תעזור לי עכשיו במקום להתחכם).
קושיה שלישית: למה אין מה לאכול בבית חודש לפני פסח? כאן הסבר קצר. חודש לפני החג לא היינו קונים כמעט כלום. אין פסטות או אורז כבר לאחר פורים. רוב כלי הבישול כבר שבועיים לפני בארון שאסור לפתוח אז לא מבשלים, בשבוע לפני החג כבר אין בשרים. שלושה ימים לפני אין לחם. תשובות אפשריות: אנחנו לא נספיק לסיים עד פסח (חבילת פסטה מסיימים בארוחה אחת, אנחנו גברים וכבר לא ילדים בגיל ארבע). אני לא יודעת מתי אתם בבית ומי יגמור את כל האוכל הזה. ככה זה לפני פסח, אתה צריך לדעת. בבית שלך תעשה מה שאתה רוצה. והתשובה המנצחת תמיד (של אישה רזה במשקל 50 ק"ג בקושי) מה זאת אומרת אין מה לאכול? יש קוטג'!
קושיה רביעית: את הקלף המנצח שמרתי לבוקר של ערב החג. כולם לחוצים לסיים בזמן את החמץ, ולהתכונן לערב הארוך שמצפה לנו. בדרך כלל זה היה מתחיל משיחה תמימה של למה למוצר חלבי יש חותמת כשר לפסח, כאילו שמישהו יכניס מלאווח לתוך מילקי סגור. תמיד היה את הגאון התורן שמסביר לי שמאכילים את הפרות אוכל כשר לפסח כבר שבועיים לפני. הרמה להנחתה לשאלת השאלות שחזרה כל שנה: אם אכלתי עכשיו חמץ ואני צריך לשירותים רק אחרי ליל הסדר, אז מספיק להוריד את המים, או צריך לעבור דירה למשך שבוע? נו... הייתי זוכה לחיוך מהול בכעס. די כבר עם החוכמות, טיפש. אחר כך חיבוק ופרצוף שאומר מתי תתבגר?
עד כאן ארבע קושיות נפוצות לטרום-פסח. אני כבר בבית משלי ואצלנו ההכנות לפסח יותר מינוריות. לא הופכים את כל הבית (הוא גם קיים רק שבע שנים, לא הספקנו לגדל פינות נסתרות), לא מחליפים את הכלים, פשוט לא מביאים לחם וקמח למשך שבוע, שומרים על סמליות החג, וסוג של "לא נעים לשבור לגמרי מה שעשו מאות שנים". אבל תמיד בתקופה זו אני יותר רעב, משתדל לסדר יותר, ומחייך שמישהו מזכיר לי את שאלת השאלות. ובעיקר, יותר מתמיד, גם השנה, מתגעגע לאמא.
בברכת חיים ארוכים, וכמובן חג שמח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה