אולי נקנה כרטיסים למשחק כדורגל? זו שאלה שעולה מדי פעם מצד בני הבכור. כבר שנתיים הוא עוכב אחרי משחקים, נכנס לאתר ערוץ הספורט, יודע את מיקומן של הקבוצות ומחשב בכל שבוע מה יקרה אם ינצחו או יפסידו מבחינת המיקום בטבלה. גם אבא אוהב כדורגל. צופה במשחקים בטלוויזיה, בעיקר משחקים בליגת האלופות, אבל גם לפעמים בליגה המקומית. אז באמת מאוד הגיוני לקנות מדי פעם כרטיסים למשחק כדורגל בעיר, והקבוצה מצליחה יחסית השנה, אז - למה לא?
אז מעבר לעלייה במחירי הדלק, שמצריכים מחשבה על כל נסיעה (הייתי חייב לעקוץ בנושא) התשובה פשוטה, ילד. במגרש יש המון אלימות מילולית ולפעמים גם פיזית. זה לא נעים להיות במקומות כאלו. איזו אלימות מילולית, הם צועקים בוז? - שואל הילד. זה עוד בסדר לצעוק בוז לקבוצה היריבה. יש אלימות מילולית פחות נעימה לשמוע. מה, הם צועקים לשחקנים שהם טפשים? כן גם זה. עצרתי את הדיון. מעדיף שזה יישאר לבינתיים גבול האלימות המילולית שהילד בן השבע מכיר. שחקנים צריכים לאהוב את הקבוצה שלהם וזה יותר עוזר לשחקנים לשחק טוב מלצעוק אלימות מילולית לשחקנים מהקבוצה השנייה. סיכם הילד את הדיון בהשלמה זמנית לגבי נוכחותו במגרשי כדורגל באופן פיזי.
כן, לקחתי אותו למספר משחקים בגיל מוקדם יותר. הפעם האחרונה הייתה לפני שנתיים. ברגע שחבורת "אוהדים" חילקה לאמהות של שחקני היריבה מקצוע מפוקפק, והילד שאל מה הם צועקים הבנתי שעדיף להישאר בבית בפעם הבאה. הילד דווקא זוכר את החוויה כחיובית כי אוהדי הקבוצה היריבה נתנו לו לתופף בתוף הענקי שלהם. מאז הוא אולי הבין שגם בקבוצה היריבה יש אנשים נחמדים, ושהכל זה רק משחק שאמור להיות פשוט כיף. למזלי זה לא היה משחק טעון יותר מדי והחוויה החיובית והצבעוניות של האוהדים היא שנשארה לו בזיכרון. אה, גם הניצחון 3-0.
והיום הוא ראה באתר ערוץ הספורט את האירוע המכוער בו נגח חבר הנהלת מכבי פתח תקווה בשחקן מהפועל חיפה, ולאחר מכן אדם אחר בעט בשחקן בכל חלקי גופו ובעיקר בפניו. השחקן אושפז עם שיניים שבורות וחבלות רבות. גם שחקנים אחרים נפגעו באירוע המכוער. אבא, שוב יש אלימות פיזית בכדורגל, ואפילו בתוך המגרש. זה כבר האירוע השלישי החודש. אוהדי בית"ר ירושלים תקפו בקניון מלחה פועלי ניקיון ערבים, אוהדי הפועל תל אביב השליכו מוטות ברזל לעבר אנשים ושוטרים במגרש, והיום שחקן סיים בבית החולים. אבא, הבנתי למה אנחנו לא הולכים למשחקים, אמר הילד, וסגר את האתר. אני ממש עצוב מהכדורגל. אחר כך מתפלאים שהילדים מכירים את ההרכב של ברצלונה אבל לא יודעים שמות של יותר משני שחקנים בעיר מגוריהם.
אפשר לנפנף את הבעיה ולהגיד שכדורגל זה משחק של בבונים מיוזעים שרצים אחרי כדור (גם בכדורסל היו מקרי אלימות, פחות, אבל היו), אבל העובדה היא שבני אדם מרותקים למשחק בכל רחבי העולם. אפשר גם לקרוא להעניש את הקבוצות עצמן במשחקים ללא קהל(פוגע בהכנסות ממכירת הכרטיסים,וגם מקצועית כי שחקנים משחקים בלי אנרגיות מעידוד מאסיבי), ואפשר לקרוא גם להפחתת נקודות לקבוצות שאוהדיהן ינהגו באלימות, לא רק פיזית אלא גם אלימות מילולית קשה וגזענית. זה לא הפתרון לדעתי. לפחות לא פתרון מספיק. עונשים כאלו מוציאים יותר את החשק מהמשחק, המוכרע בבתי הדין ולא בצורה ספורטיבית.
הפתרון, לדעתי, מחולק לשני מישורים. במישור ההרתעתי לפגוע באלימים עצמם. אם אלך לתומי ברחוב ואקלל שוטר אז אני צפוי למעצר. אם ארים יד על אדם אחר, או אשליך לעברו חפצים גם יש עונש הקבוע בחוק. מדוע במגרשי הכדורגל התנהגות זו היא מותרת? יציע כדורגל הוא לא סאפארי. לא ניתן לפעול באלימות בחסות ההמון. גם שם יש לדרוש התנהגות מתורבתת. הרעיון שאנשים באים למגרש כדורגל כדי לפרוק זעם הוא אבסורדי. אלימות הוא מסוכנת, ומי שצריך להתפרק, שיתפרק לבדו במקום סגור ושלא יפרק אחרים. זו סיבה מוטעית ולצערי מתייחסים בסלחנות לעבירות שמבוצעות בתוך היציע. את האלימים יש להכניס לבתי הסוהר. לא למעצר של שעה, אלא למאסר של מספר חודשים. גם אם מדובר בקטינים בני חמש עשרה. מניסיוני בחינוך זו הדרך ליצור אוירה טובה בכיתה. עונש קולקטיבי יוצר אנטגוניזם, עונש אישי, הניתן בארבע עיניים, יוצר הרתעה. אחרי מספר קטן של מעצרים במספר קבוצות שונות לא יצטרכו עוד להשתמש בצעד הזה. האלימות תעלם, הסדר יחזור, וכך גם תחזור הנאת הקהל מהמשחק.
המישור השני הוא טיפול עמוק יותר. יש להקים במגרשים יציעי משפחות. יציעים לילדים והוריהם, בו מחיר הכרטיסים יהיה זול יותר, בו יהיו שירותים נורמאליים, גם לנשים. בו ימכרו במחיר הגון חטיפים (ולא גרעינים שצריך לירוק) ומים מינרליים. כך יצרו לעצמן הקבוצות אוהדים איכותיים שבאים לעודד ולא לפרוק את תסכולם מחייהם העלובים. ביציעי המשפחות יהיו כללי התנהגות ברורים וסדרנים שבסמכותם להעביר את העוברים עליהם ליציע רגיל. כך תיווצר במגרשים נורמת התנהגות נאותה יותר, מהנה יותר. את האוהדים "עלובי החיים" תשאירו ביציעים מרוחקים , שם שיקללו עצמם לדעת ויצפו איך ביציעי המשפחות נהנים מכדורגל במחיר זול יותר וללא אלימות. בהתחלה יהיו קיטורים של כמה מהם על "קהל של קונצרטים" והערות הטוענות שאדם תרבותי הוא אדם נחות (היגיון עקום, כבר כתבתי ברשומה אחרת שבארץ זה סאפארי הפוך). אבל כשיראו שהקבוצה משקיעה באביזרי עידוד רק ביציע המשפחות, בדגלים, בלונים ותופים, הם בהדרגה יעברו ליציע של בני האדם. בשילוב עם ההרתעה האישית (ולא הקבוצתית כפי שנהוג היום) נוכל גם ליהנות מחוויית צפייה באיכות גבוהה גם במגרשים ולא רק מול המסך ב-HD.
ואנחנו, אני אצפה מחר במשחק בתשע בערב. יש סיפור יפה של עיר קטנה שאמורה לזכות היום באליפות אם לא תפסיד. שמעתי בתקשורת שיש כאלו שמתלבטים אם לראות את המשחק או את גמר האח הגדול. אולי כדאי להכניס את המתפרעים ביציע הכדורגל לבית נעול עם מצלמות ולסגור אותם שם לכמה חודשים. גם שם יש כדורים, אבל מסוג אחר. במתרחש שם לא ארצה לצפות. גם לא במתרחש במכלאת האח הגדול. אני מעדיף כדור קופץ על מגרש ולא כדור שמקפיץ את המוח. מעדיף לצפות בכדורגל, אבל שמסביבי יתנהגו בהתאם.
בברכת חג פסח שמח. ושנשאיר מאחורינו את האספסוף. ביציאת מצרים ובמסע לארץ המובטחת, הם הביאו רק צרות לבני ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה