למלא את השנה

מה, עוד חודש עבר? הסתכלתי עכשיו על תאריך הרשומה האחרונה ולא האמנתי. בקצב כזה באמת לא נשאר הרבה עד הפנסיה, זה ממש עוד מעט, לא נספיק למצמץ. ואז אלבש מכנסיים בצבע לבן ואסע עם חברה לטיול באירופה, ארשם לקורסים באוניברסיטה בתור שומעת חופשיה ובוודאי גם לקורסי קונדיטוריה שיהיה איך להרשים את הנכדים. עד אז - אפילו על שרביט של סיכום שנה (כן, כן, ראש השנה, היה אי שם בספטמבר, זוכרים?) לא הספקתי לענות. אבל זה שעכשיו כבר סוף אוקטובר, זה לא תירוץ. ותודה לאלנה המקסימה שעוזרת לי לצאת מהתרדמת, לדפדף בין הרשומות הישנות שלי ושוב להבטיח לעצמי לחזור ולכתוב כאן יותר... כי זה כיף...

כולנו רוצים שהבלוג שלנו יצליח. מהי הרשומה המצליחה ביותר שלכם השנה (קישור בבקשה) ומדוע אתם רואים בה את הרשומה המצליחה ביותר?

מנסה להגדיר לעצמי מה זה רשומה מוצלחת... בול עורך בראש העמוד, קידום מחמיא ב nrg או "על השולחן", כמות הצפיות הגבוהה או תגובות מפרגנות, מתכון או סיפור או תמונה שהכי התחברתי או אולי מתכון הכי פושטי עם תמונה מזעזעת שמשום מה על בסיס חוזר גורף כניסות חוזרות מגוגל?.. אבחר ברשומה "זהירות, כאן חופרים"  שהוקדשה לעוגת יום הולדת שבע לגילעד המדהים שלי. עוגה פרי יצירתנו הפרוע (ומוחנו הקודח), גילעד אחראי על הרעיון (עוגה שתהיה בצורת אתר ארכיאולוגי עם כמה אנשים שחופרים כמוני) ואני - על הביצוע ההזוי, עוגה שהכי נהנתי לעשות בשנה האחרונה. עוד חודש וחצי - יום הולדת שמונה, כדאי להתחיל להתכונן...

לפעמים אנחנו חושבים שהרשומה שכתבנו לא רק ראויה לבחירת העורך אלא גם לפרס פוליצר (או ספיר, או תעודת הוקרה) ומתאכזבים לגלות שהרשומה המדהימה נעלמה לה בתהום הנשיה. איזה רשומה השנה איכזבה אתכם בצורה כזו?

קורה. כבר כתבתי למעלה, לפעמים מתכון הכי בסיסי שאף מתלבטת אם להעלות אותו (כי כולם מכירים וזה רק עוד גרסה מספר 1000) ותמונה מזעזעת גורפים כניסות חוזרות על בסיס קבוע ממנועי חיפוש. ולפעמים, פוליצר או לא, אבל הרשומה ראויה בעייני לפחות להזמנה לשת"פ מ"על השולחן"... והיא חולפת ללא שום תשומת הלב משום כיוון. מצד שני, "אכזבה" - מילה כבדה מדי. רשומות לא "מאכזבות" אותי. אני כותבת אותם מתוך צורך פרטי כלשהו, רצון לחלוק או להתבטא, ואם היא לא הפכה לשיח ציבורי ונחלת הכלל, אז כנראה שהכלל ישרוד גם בלעדיה... אולי עוגת גבינה-לימונענע עונה באיזו צורה על ההגדרה. רציתי להרגיש מרקו פולו של המטבח, ועל הדרך גם לזכות בפרס בתחרות עוגות גבינה של תנובה (מיקסר קנווד האדום, אחחחח...) לא זכיתי בתחרות אך זכיתי בעוגה נהדרת והנאה צרופה בהכנה מורכבת (לעומת מתכונים מהירי הכנה שהם העיקר בבלוג) ומחשבה על כל פרט ופרט, מחשבה שאני יוצרת משהו חדש, משהו משלי. אכזבה - לא בדיוק. מיקסר - יום אחד הוא עוד יהיה שלי...

בהסתכלות לאחור, עם יד על הלב, האם פרסמתם השנה רשומה שלא היתה צריכה להתפרסם? אם כן- מהי ולמה? אם לא-ברכותיי.

אין לי רשומות כאלה השנה. לפני שלוש שנים וקצת, כשרק פתחתי את הבלוג במטרה לבלוג קולינרי, אבא שלי אושפז וחודש אחרי - נפרדנו ממנו לתמיד. בתקופה ההיא, כשהבלוג שלי היה בערך רק שלי, כתבתי מספר רשומות. לרשומות אלה לא מסוגלת לחזור ולקרוא, גם לא מסוגלת למחוק אותן. הן שם, כחלק מהזכרון וכחלק מהתקופה השחורה שעברנו. בשנה הראשונה של חיי הבלוג גם פרסמתי רשומה על חיפושינו אחר מזכירה למשרד. רשומה שחשבתי שכתבתי בנימה הומוריסטית אך נתקפתי בהתקפות זועמות רבות שהעדינות מבינהן קראו לי "חזירה קפיטליסטית המנצלת את העובדים". קרל מרקס התהפך בקבר ואני נשבעתי להתמקד בבישולים. כנראה בגלל זה אין השנה רשומות שמתחרטת על פרסומן. שוקולד זה תמיד עובד. 

השנה ספגה הבלוגיה של תפוז מכה קשה בכך ש...(השלם/י את המסר)

לא יודעת אם להחשיב כמכה, אולי להפך, תלוי במתבונן. אך לדעתי (או שזה רק דעתי?) תפוז הפך לאתר רכילותי הרבה יותר. הכתום הפך להיות צהוב, במיוחד בימי שידורים של תוכניות ראליטי למיניהן. אפשר לא לראות טלוויזיה (בעצם, זה מה שאני עושה), לשיחות "קולר" במשרד מספיק להתעדכן בכותרות של תפוז. 

מנהג הגויים הוא לקבוע החלטות לשינוי לשנה החדשה. איזה דברים תרצו לשנות בבלוג שלכם השנה?

אני אהיה מקורית ביותר ואאחל לעצמי לכתוב קצת יותר. וזה מתחיל בלאחל לעצמי יותר זמן פנוי. רצוי לפני הפנסיה...

מנהג היהודים הוא לבקש סליחה ממי שפגעתם בו בשנה שעברה. האם יש איזה בקשת סליחה הקשורה לבלוג שלכם?

סליחה לכל אלה שלא עניתי על התגובות שהשאירו לי, במיוחד בחודשים האחרונים. אם טרח האדם להגיע אליי לבלוג, לקרוא (או לפחות לדפדף) ברשומה ולהשאיר תגובה מן הראוי להחזיר יחס ולענות לו. אף פעם לא מצליחה לענות במיידי, תמיד זה באיחור של שבועות עד שחוזרת לרשומות הישנות שלי, ובתקופה האחרונה לא הצלחתי לענות בכלל. וכבר לא מדבר על ביקור חוזר בבלוגים של החברים... אם למישהו יש פתרון איך להפוך איזה שעתיים - שלוש ליממה, אשמח ביותר לשמוע...

בעוד שנה, בראש השנה תשע"ד (בהנחה שנשרוד את סוף העולם הקרוב) מה תרצו לומר שקרה בבלוג שלכם במהלך השנה שחלפה?

"העוגות שלך נראות מדהימות מתמיד!" - "כן, כן (אני אענה ואפילו לא אסמיק...) פשוט הגשמתי חלום קטן ולקחתי כמה קורסים בקונדיטוריה..." (מישהו דיבר על להוסיף כמה שעות ליממה?...)

את השרביט שלי (אז מה שזה באיחור אופנתי של חודש!) מעבירה לויטלי חיים - מביט מבעד לזגוגית, וגם לכל מי שמרגיש כמוני שבכל נקודת זמן, ללא קשר ללוח השנה, אפשר לעצור לשניה ולעשות סיכום ביניים - מוזמן להמשיך מכאן. 

ובינתיים - תצטרפו למנה העיקרית. מנות עיקריות הכי חסרות אצלי בבלוג. והסיבה היא פשוטה - פרוסת עוגה תמיד מצטלמת יותר יפה. אבל אי אפשר לחיות רק על העוגות (אפשר, אבל תהיה בעיה למצוא מכנסיים במידה המתאימה...). ממולאים - הם מסממני החורף, סיר כבד על הגז ורעש של גשם בחוץ - אחד מתענוגות החורף הגדולות בשבילי. אבל בהחלט לא חייבים לחכות לחורף שלא בדיוק ממהר לנחות במחוזותינו, אפשר להכין גרסה קלילה, צמחונית ופשוט מדהימה. 

פלפלים ממולאים בבורגול וירקות

מצרכים:

8-9 פלפלים בשלל צבעים למילוי

למילוי:

1 כוס בורגול
1/2 1 כוסות מים רותחים
1 בטטה קלופה ומגוררת דק
2 גזרים קלופים ומגוררים דק
2 כפות רסק עגבניות
3 גבעולי בצל ירוק קצוצים
1/2 כוס כוסברה ופטרוזיליה קצוצים
2-3 גבעולי סלרי קצוצים
2 גבעולי נענע (עלים בלבד), קצוצים
תיבול: מלח, פלפל שחור

לרוטב:

1 כף רסק עגבניות
קופסא  (400 גר') עגבניות קצוצות
כ-3 כוסות מים רותחים לכיסוי הממולאים
תיבול: מלח, פלפל שחור, סוכר, 1 כף מרק בטעם עוף

הכנה:

לחתוך את החלק העליון של הפלפלים ולנקות אותם מגרעינים, לשטוף היטב.

לשים את הבורגול והמים הרותחים בכלי עם מכסה, לכסות ולהמתין כ-20 דקות עד להתרככות. אם הבורגול עדיין קשה, להוסיף מעט מים רותחים ולכסות שוב לכמה דקות נוספות. את הבורגול המוכן לפורר במזלג.

להוסיף לבורגול את יתר מרכיבי המילוי ולערבב.

למלא את הפלפלים ולהעמיד אותם בצפיפות בסיר.

לערבב בכלי נפרד את מרכיבים הרוטב ולמזור לתוך הסיר.

להביא את הרוטב לרתיחה, להנמיך את האש ולבשל בסיר מכוסה כ-30 דקות על אש בינונית.

 מקור להשראה: ליה שומרון מתוך "מתכון בטוח"