נתקלתי בסטטוס של חבר הכנסת אילן גילאון: הבושה היא בת-לוויתה של היכולת להבחין בין טוב לרע. במקום שנעלמת הבושה, נעלמת היכולת להבחין בין טוב לרע, כך לפי ז`אן ז`אק רוסו. אין ספק כי הימים הם בניחוח צרפתי לא מעכשיו, אלא מהתקופה של מרי אנטואנט, שנודעה באמירה: "אם אין לחם שיאכלו עוגות".
רוב הסיכויים שהמלכה המסכנה לא אמרה את הדברים האלו. ייחוס האימרה למלכה הוא תולדה של מציאות. מציאות בה העם הצרפתי כורע תחת נטל המיסים ואילו בארמון המלך נערכות חגיגות פאר. המיסים רק עולים, משלמים אותם הבורגנים והאיכרים,האנשים העובדים, מקורבי המלך האצילים ,אינם משלמים מיסים אך משתתפים בחגיגות של המלך. לא נעים להשמיץ את המלך, בכל זאת מלך חזק לעם חזק, אבל אפשר להשמיץ את אשתו. וכך צרפתי שנון ועלום שם הדביק למלכה מארי אנטואנט את האימרה הידועה. אימרה שביטאה את תחושות העם כלפי המצב הכלכלי והמנהיגות המתנשאת והמנותקת. מזכיר משהו? מישהו? מישהי?
חשבתי על מספר אימרות דומות שאפשר לייחס למשפחת ראש הממשלה:
אם אין חלב שימיסו גלידת פיסטוק.
אם אין סיגריות שיעשנו סיגר.
אם המס על הסיגריות והאלכוהול יקר אז שיקנו בדיוטי פרי.
אם שכר הדירה יקר אז שיגורו בבית השני שלהם.
אם אין מספיק חדרי שינה אז שישנו במטוס.
אם אין כסף במכולת אז שיקנו בכרטיס אשראי.
אם המקרר ריק אז שיזמינו סושי בטייק אווי.
אפשר להמשיך עוד ועוד את הרעיון. הצעות יתקבלו בברכה. אם אין לכם כסף לחיבור לאינטרנט כדי לשלוח הצעות נוספות אתם יכולים לשלוח באייפון.
ראש ממשלתנו( כנראה בסיוע נדיב של אשתו, שאותה אף אחד לא בחר) לא יכול לבקש מהעם להשתתף בכיסוי הגרעון , להצטמצם ולהבטיח שיהיה טוב יותר כל עוד הוא אינו משמש דוגמה אישית. לא רק שאינו משמש דוגמה אישית אלא שליחיו השונים בתקשורת חוזרים וטוענים שהסכומים אינם גדולים כל כך יחסית להוצאות של בני הזוג, ובכך רק מדגיש את הניתוק המוחלט בין הוד מעלתו לבין רוב העם. עשרות אלפי שקלים על איפור ובגדים, על ניקיון, על מזון. אפילו ריקי כהן מוציאה פחות. מוטב היה לו היה רוכש בכסף מחשבים לילדים עניים, או משהו בסגנון. ראש הממשלה ורעייתו הם נציגיו העם, הם ראשונים בין שווים, וככאלה הם חייבים לשמש דוגמא אישית.
רצוי היה אילו שר האוצר שמדבר( את זה הוא יודע לעשות מאוד יפה) על הצורך לקצץ, ועל פוליטיקה חדשה, יזום חוק ובו הוא מגביל את השתתפות המדינה בהוצאות של נבחרי העם, לקבוע באיזה סכום המדינה יכולה להשתתף בהוצאות על משלחות לחו"ל, כמה מלווים ניתן לממן, וכמה פעמים בשנה הם יכולים להצטרף. בנוסף מחייב כל נבחר ציבור לפרסם דוח בתקשורת על הוצאותיו. כפי שהוא בעצמו ויתר על רכב ממשלתי, ונוסע ברכבו. נכון שזו טיפה בים הגרעון, אבל זה מה שנדרש ממנהיג.
הגיוני שנבחרי הציבור צריכים שקופת המדינה תסייע להם בהוצאותיהם הקשורות לניהול המדינה. אבל בצניעות ובאחריות. בעיקר בתקופה המוגדרת בפיהם כקשה. אם ירצה ראש הממשלה לאפשר לו ולמשפחתו חיי יוקרה יואיל לעשות זאת מכיסו הפרטי ולא מכיסי אזרחיו. כך נוהגת מנהיגות אחראית, או לפחות כך נוהגת מנהיגות שרוצה להיבחר שוב.
ואנחנו, חלקנו הגדול בעלי זיכרון קצר. הרי רבע מהעם בחר בו. הרי הסיפורים על חייו הראוותניים של ראש הממשלה אינם חדשים. הוא לא היחיד שעשה זאת. ככה זה בעשור האחרון. גם ברק ואולמרט נהגו כך. דור מנהיגים שאיבד את הערכים של הצניעות ושל אופי המנהיגות הרצוי. גרוע מכך דור מנהיגים שאיבד את הבושה, ואינו מבחין כבר בין טוב ורע. זה דור וזה דורשיו, אלו הבוחרים ואלו הנבחרים. כך מתנהלת מדינתנו. הכל הפוך ומשונה. ההנהגה איבדה כיוון. מצביעה לכיוון אחד אך בעצמה הולכת לכיוון אחר. כמו השעון עם המחוגים שמסתובב ללא כיוון וסדר בשיר הפתיחה של "הבית של פיסטוק" אכן בית מוזר ומצחיק וקטן...
בברכת קיץ צנוע בטמפרטורות ובאחוזי הלחות. אם המדינה לא מממנת לכם גלידה כדי להתקרר, אז תלכו לים. זה בחינם בינתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה