בהמשך לרשומה הקודמת על תאונת הדרכים, הנה משהו שמזמן רציתי לכתוב. הפרסומות שמציגות את סוכני הביטוח שעושקים, נצלנים ועוד כל טוב סטריאוטיפים המזכירים את יחסם של טובי האנטישמיים ליהודים בתחילת המאה ה-20, הן מגעילות ומבחילות, ולא הוגנות והגונות. הן משתמשות בתמהיל של ידוענים שרוצים להתפרנס (לגיטימי) ונאיביות הגובלת בטמטום של ציבור הלקוחות.
אחרי הקדמה כעסנית זו אסביר את עצמי, על רקע הפרסומת שרמזתי עליה בכותרת. חברת תשעה מיליון משלמת לשחקנית המצחיקה והמפורסמת סכום מסוים של לפחות חמש ספרות. בנוסף על כל דקת פרסומת בשיא הרייטינג סכום דומה, וזאת במטרה להגדיל את החשיפה למוצר אותו הם מוכרים. דבר שסוכן ביטוח ממוצע עמל באינספור של נסיעות, פגישות ועבודת שטח. זאת מהסיבה הפשוטה שאין לו סכומי כסף כאלו גדולים על מנת לשלם לשחקנים כמו כהן או איבגי (אחד הגדולים, צפיתי בו בתאטרון, העובדה שהוא נאלץ לחלטר בפרסומות היא תעודת עניות לחברה הישראלית), או זמרים שמוכרים את מיטב יצירותיהם היקרות למטרות זולות. ובסוף יוצא שתאגיד גדול בבעלות מספר מיליונרים מציג את הסוכן המרוויח בעמל את לחמו כנצלן, כקפיטליסט דורסני המנצל את תמימותם של אנשים קשי יום, ושולח את ילדתו לסאמר סקול, כאילו הוא גנב את כבשת הרש.
אז עצבנו אותי מספר דברים, אנסה לעשות זאת מסודר. הראשון הוא אמת בפרסום. נבצע חשבון פשוט השם מצד אחד את עלויות הפרסומת - שכר גבוה למפורסמים, תשלום למשרד פרסום, ותשלום למספר רשתות שידור על דקת פרסום, שלא נזכיר את המוקדניות והמוקדנים, המועסקים ברובם במשכורות סטודנט, תוך כדי שהתאגיד מנצל את אותו ציבור צעירים שמנסה לשלב עבודה ולימודים ולכן חייב לעבוד במשמרות. מצד שני נשים משכורות ממוצעות של עובדים אחדים, ועמלת סוכן שאני מניח שהיא נמוכה יותר משכר הידוען התורן, ממנה הוא גם משלם משכורות לעובדים של המשרד, הוצאות משרד וכל מיני כאלה. אז מבחינה מתמטית המפרסמים חושבים שהציבור מטומטם. ויש גם ציבור שעדיין משלם.משיח לא בא, הלקוח עדיין מטלפן.למה?
התשובה לכך יותר מעצבנת אותי. הפרסומת פונה ליצר הקטנוני ביותר של האדם בכלל, והישראלי בפרט. היצר שקורא לנו לפגוע במישהו, לא לצאת פראייר, ובעיקר להיכנס לכיס של האחר. כמה פעמים קרה לכם שעמדתם בדוכן פלאפל, ובעודכם נהנים מהמנה שהכין לכם בעל המקום, אתם מחשבים כמה הוא מרוויח? כמה עולה הפיתה? והחומרים לכדורים? הירקות? השמן לצ'יפס? המהדרין מוסיפים גם כמה עולה השכירות של החנות, הארנונה. הקומבינטורים מחשבים כמה מס הוא מעלים, ועברייני הצעצוע כמה הוא משלם לפרוטקשן, והאם יש לו עסק הימורים לא חוקיים מאחורה. במקום להודות לנותן השירות אנחנו חושבים שהוא דופק אותנו. כאילו שהוא מניף את אצבעו והשירות מוגש לנו. כאילו הוא לא עובד ומשקיע, כל אחד במקצועו, אם זה פלאפל ואם זה ביטוח. רשתות הביטוח פונות בדיוק ליצר הזה. למקום הנמוך הזה, שכפי שאמרתי פונה לקנאה ומזכיר קצת סטריאוטיפים אנטישמיים. הדבקת תדמית לכל סוכני הביטוח, חבורה של נצלנים מיליונרים שחיים על חשבונך, ולא מתאמצים בעוד בזמן שאתה המסכן עובד קשה בשביל הכסף. אז בוא תצטרף לעדר הלא פראיירים שהקמנו עבורך ותחסוך את עמלת הסוכן. המוקדנים שלנו עובדים בהתנדבות, עושים טלפונים על חשבון הנייד שלהם מהרחוב - כי חוסכים גם ארנונה.
עוד לא נכנסתי לנקודה שלרוב הפוליסות שמציעות רשתות הביטוח מלאות חורים בכיסויים (ואגב, גם לא תמיד זולות יותר... אבל התאגיד בונה על כך שאם אמר "ללא עמלה" - נאמין ולא נשווה). במקרה הצורך לך ותחפש את האדם שידאג לך. תקווה שתיפול על מוקדן או מוקדנית אחראיים שיטפלו בך. רוב הסיכויים שלא תצטרך לממש את הביטוח, ובינתיים ננצל אותך, ואם תצטרך ולא תהיה מרוצה אז לא נורא ניקח מישהו אחר מהעדר שלא רוצה לצאת פראייר. זה כבר לא הנושא. איכות שירות זה עניין אינדבדואלי וניתן להיתקל בטובים ורעים גם בסוכנים וגם בתאגידים הגדולים ולא תמיד ניתן לאמוד או לקנות את טיב השירות.
התאגידים הגדולים מתנפחים. הדבר מתחיל להישמע ולהראות כמו התחזית הקודרת של קארל מרקס. אז לפחות שיעשו זאת בהגינות. שידגישו את הטוב שבהם, ולא את הרע בצד האחר. ולנו, הציבור הקטן והפשוט נשאר לי רק לקרוא לצרכנות ביקורתית. את הילד שלי אני מלמד לא להאמין לפרסומות, אלא לבדוק אותן. בטוח לא להיגרר למקום הנמוך שציינתי.
בברכת שלא תצטרכו להפעיל את ביטוח הרכב ולבדוק את איכות השירות שרכשתם...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה