אני אוהבת מרקים. בעיקר מרקי ירקות סמיכים ועמוסים בכל טוב. אבל גיוון זה דבר נפלא וביום שישי ניסיתי מרק בסגנון אחר לחלוטין מתוך הספר החדש שקניתי - "הבישול הלבנוני". ולפני המתכון הנפלא בוודאי הקדמה קצרה...
כאמור, ארוחת ערב של יום שישי. שמנו מוזיקה יפה ברקע ואוכלים מרק טעים במיוחד. דיאלוג בין שלושתנו - גילעד בן חמש, בעלי ואני:
- גילעד, נכון זאת מוזיקה יפה מאוד? זאת מוזיקה ברזילאית.
- נכון, אבא, באמת מוזיקה יפה. היא מזכירה לי את הג`ונגל הברזילאי, את אמזונס. אולי נטוס לשם פעם?
- בוודאי, גילעד, כשיהיה לנו יותר כסף אנחנו נטוס ביחד גם לברזיל. אתה יודע איזו שפה מדברים בברזיל?
- ברזילאית?
- לא, פורטוגזית.
- פורטוגזית? למה? חשבתי שפורטוגזית מדברים בפורטוגל.
- גם בברזיל. כי פורטוגל שלטה הרבה שנים בברזיל ולכן גם בברזיל מדברים פורטוגזית.
- ומי שלט בארץ שלנו?
- או-אה, הרבה שלטו בארץ שלנו. לפני שהפכנו למדינת ישראל, שלטו בה אנגלים, לפני כן תורכים. והיו פה גם ערבים, צלבנים - זה אנשים נוצרים שבאו מאירופה. ולפני כן שלטו פה גם רומאים ולפני הרומאים - יוונים.
- מה, כמו מה שמספרים לנו על חנוכה?
- בדיוק. סיפור החנוכה הוא על התקופה שיוונים שלטו כאן. הרבה עמים רצו לשלוט בארץ שלנו כי יש לנו ארץ מאוד מיוחדת, כולם אוהבים אותה ורצו לשלוט בה.
- חוץ מאירן ועיראק.
- להפך, הם מאוד רוצים לשלוט כאן.
- אבל הם לא אוהבים אותנו.
- אתה צודק, גילעד, הם לא אוהבים אותנו, אבל הם מאוד אוהבים את הארץ שלנו. בגלל זה הם רוצים לשלוט בה.
- אז אם הם אוהבים את הארץ שלנו למה הם חייבים לשלוט בה? שיבואו סתם לבקר, כמו שבאים לבקר מארצות הברית ומאנגליה...
- כמה שאתה צודק, גילעד, זה פתרון הרבה יותר טוב...
- נכון, ואז כולנו היינו יכולים להיות חברים. כמו שפעם היינו חברים עם לבנון, חבל שעכשיו כבר לא.
- אבל אנחנו אף פעם לא היינו חברים עם לבנון.
- אז אמא, איך יש לך ספר בישול לבנוני?
- כי כתבה אותו אישה שהייתה גרה בלבנון ועכשיו היא גרה בארץ והיא כתבה ספר על האוכל שאוכלים בלבנון וגם סיפורים על החיים בלבנון.
- הבנתי. אבל אני מקווה שיום אחד נהיה חברים עם לבנון וגם עם מדינות אחרות.
אגב, תובנה נוספת שלו בזמן המלחמה שנחתו עלינו טילים בכל יום, וראה את עזה בטלויזיה:
אמא, עזה בכלל לא יפה ואין שם פארק שעשועים. אולי נבנה להם לונה פארק ובריכת כדורים ענקית, ואז הם ישחקו שם כל היום ולא יהיה להם זמן לזרוק עלינו טילים ואז בסוף הם יאהבו אותנו וגם אנחנו לא נשלח להם מטוסים ופצצות בחזרה...
חבל שהתובנות שהילד שלי בן חמש מגיע אליהם באופן עצמאי גדולות מדי על ראשי המדינות שלנו... אבל עד שזה יקרה - נהנה לפחות מהטעם המופלא של המטבח הלבנוני.
שיניתי קצת את המתכון - הפכתי אותו לגרסה לעצלנים. השתמשתי בחומוס בשימורים שלא צריך להשרות ולבשל שעות ארוכות ובכיסנים מוכנים עם בשר(פלמני). בטוחה שאם מכינים כיסנים בבית זה אפילו טעים יותר... אבל לי ממש לא היה כוח להתעסק עם רידוד הבצק והכנת הכיסנים אחד - אחד.
מצרכים:
1 קופסת חומוס בשימורים או גרגרי חומוס של סנפרוסט
כ-400 גר` בשר בקר, חתוף לקוביות
6 שיני שום קצוצות
1/2 כוס עלי פטרוזיליה קצוצים
1/2 כוס אורז
מיץ מלימון אחד
תבלינים - מלח, פלפל שחור גרוס
כ-20 כיסנים מוכנים - להפשיר קצת לפני ההוספה למרק. בוודאי הכיסנים לא חובה, אבל מוסיף וטעים :)
הכנה:
שמים את הבשר בסיר מלא מים ומביאים לרתיחה. מסירים את הקצף מעל פני המרק.
במחבת נפרדת מחממים קצת שמן זית ומטגנים בו את השום והפטרוזיליה כ-5 דקות, מערבבים מדי פעם. מוסיפים למרק. מבשלים את המרק על אש בינונית כשעה וחצי עד שהבשר מתרכך.
מסננים את החומוס ומסלקים את הקליפת ב"צביטה" בין הבוהן והקמיצה. מוסיפים למרק את החומוס ואת האורז, מתבלים במלח ופלפל ומבשלים כ-30 דקות נוספות - לבדוק שהבשר רך ומוכן.
מוסיפים מיץ לימון ואת הכיסנים למרק המבושל. מביאים לרתיחה וממשיכים לבשל על אש קטנה עוד כ-10 דקות.
מקור להשראה בשינויים של עצלנית שכמוני גרסיה גרגו, "הבישול הלבנוני"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה