לאורך ההיסטוריה יש מקרים בהם שריפת ספרים הייתה הקדמה לשריפת בני אדם. האינקויזיציה בימי הביניים שרפה את התלמוד בפעם הראשונה במשפט פריז(1242), ולאחר מכן התבצעו טקסי שריפת ספרי תלמוד יהודיים בספרד ובצפון איטליה. הסוף ידוע -גירוש יהודי ספרד, פורטוגל וברחבי אירופה הנוצרית, ושריפתם של יהודים. הדוגמא היותר ידועה היא טקס שריפת הספרים באוניברסיטת ברלין(מאי 1933), בהוראתו הישירה של שר התעמולה הנאצי גבלס. המשטר הנאצי רק החל להתבסס. היטלר הוכרז כקאנצלר ארבעה חודשים לפני. מפלגתו זכתה בכמעט 40% מהקולות, לא לרוב. הטקס היה חלק מאקטים תעמולתיים שבוצעו על מנת לחזק את מעמדה של המפלגה ולמשוך תומכים. בטקס נשרפו גם הספרים של היינריך היינה- סופר ומשורר גרמני, שהיה יהודי(הוא ראה עצמו קודם גרמני ורק אחר כך יהודי), שכתב מאה שנים לפני כן שבמקום בו שורפים ספרים ישרפו גם בני אדם.
לאש יש השפעה מיסטית, אנשים נמשכים לאש. בעת העתיקה האש הייתה אחד מארבעת היסודות בטבע. מטרתה של האש היא טיהור "וביערת הרע מקרבך...". רעיון הקרבת הקורבנות לאל, שריפת נשים שנחשדו בכישוף, שריפת דגלי ארה"ב וישראל בהפגנות וכד' מבטאים את היראה, הפחד שמעורב בכבוד והערכה, שרוחש האדם לאש, עוד מימי קדם. משהו שנשרף אין להשיבו. אדם שהורגים יש לו קבר, משהו שנשרף כליל נותר ללא זכרון. כשקבוצה מחליטה לשרוף משהו היא מבטאת את הרצון להשמיד באופן טוטאלי את האנשים שהמשהו השרוף מסמל אותם.
היהדות היא מתנגדת עקבית לשריפת בני אדם. יש ביעור חמץ, העלאת חיה כשרה לקורבן, אך אין מנהג שקורא לשרוף חיות טמאות, או בני אדם שעבדו עבודת אלילים. השריפה היא צעד פסול לנקמה. בוודאי שריפה שהיא רנדומלית וקולקטיבית. התנ"ך עסק לראשונה בהענשה קולקטיבית במקרה סדום. שם הסכים באל לבקשת אברהם לא לשרוף את העיר אם ימצא בה מיעוט של צדיקים. האל התפשר גם על עשרה צדיקים כדי לא לשרוף את העיר באש וגופרית. רק לאחר שהתברר שלוט הוא הצדיק היחיד בסדום נשרפה העיר, וגם אז לא בידי אדם. לאדם אין סמכות לשרוף ערים וקהילות.
כשטיילתי עם תלמידיי בגוש עציון עבר לידנו רכב פלשתינאי. כמה תלמידים צעקו לאחר שנסע מוחמד מת. הרוב לא. הערתי להם שעם שמתגאה בעצמו לא צריך להשמיץ עמים אחרים אלא להתפאר במה שיש לו. במסגרת מדיניות ההקשבה במסע הסכימו איתי התלמידים. זה לא עניין פוליטי של ימין ושמאל, אלא אנושי ,מוסרי, ולאומי. אם אנחנו עם נבחר, עלינו להתנהג ככאלו. עם הספר, אור לגויים(ולא במובן אור האש השורפת). ההצדקה לישיבתינו בארץ היא לא רק היסטורית ודתית, היא גם מוסרית.אל לנו לחטוא בענייני מוסר וברצון להשמיד את הגוי היושב בתוכנו.
הרשומה מכוונת כמובן לשריפת המסגד בגליל העליון בידי אנשים ממוצא יהודי(עם הספר לא שורף ספרים). המעשה גונה על ידי רוב הקשת הפוליטית, ובראשם ראש הממשלה, יו"ר הכנסת- חברי הליכוד, ונשיא המדינה פרס(טוב ברור, הוא שמאלני אוהב ערבים). ח"כ ימני יותר הציע לחקור האם זה באמת יהודים, במקום לצאת מזה יפה ולהגיד שהוא נגד שריפת מקומות תפילה ללא קשר לזהות הלאומית של השורף, שר החוץ (יקיר הבלוג) בינתיים שותק(כנראה סיים את תחמושת השטויות על הסתה נגד השמאל, המשטרה והמחאה החברתית). הגינוי חייב לבוא באופן מוחלט וברור מכל העם היהודי. גינוי תקיף, ולא בקריצת עין.
הקיצוניים משני הצדדים מנסים להפוך את המאבק בין הפלשתינאים ובין היהודים למלחמת דת. משום מה יש אנשים שמעורבותו של האל גורמת להבם להיות קיצוניים יותר ולרצות לרצו אנשים אחרים. מלחמת דת תביא עלינו מיליוני מוסלמים זועמים ולא רק אנטי- ציוניים או אנטישמיים למינהם. הדוגמא הקודמת היא אינתיפאדאת אל אקצא בשנת 2000. נכון שהמצב היה נפיץ, אבל לא צריך לספק לקיצוני הדת המוסלמים את הנפץ. מעשה שריפת מסגד, בכפר שחלקים נרחבים ממנו משרתים בצה"ל הוא לא רק לא אנושי ולא יהודי, הוא גם מטומטם בטחונית ברמות מסוכנות.
ליל הבדולח התרחש בנובמבר 1938,חמש שנים לאחר שריפת הספרים בברלין, שם שרפו גם בתי כנסת ורצחו עשרות יהודים. רוב הציבור הגרמני הגיב באדישות לשריפת הספרים, בתקופה שעוד היה אפשר להתנגד, ולכן המשיכו הנאצים את תהליך הדה-הומניזציה של היהודים. לאחר ליל הבדולח שרפו הנאצים את רוב יהודי אירופה. הציבור הגרמני ברובו היה אדיש להשמדת היהודים. אלו שהתנגדו למדיניות האנטי יהודית(ב1933 זה היה רוב העם הגרמני) שתקו כי זה לא נגע להם ישירות. כשהציבור רצה להתנגד למשהו הוא הצליח. הדוגמא הבולטת הוא הפסקת מבצע אותונזיה בו הושמדו אלפי נכים גרמניים. ההפגנות נגד המבצע התרבו ולכן הוא הופסק. מי שההשוואה מקוממת אותו צריך להבין. גם הנאצים התחילו "בקטן". בתמיכה של שני אחוזים ב1928. גם שם לא האמינו שתתרחש השמדת עם. חוסר הגינוי של רוב הציבור, שפחד להיתפס כלא פטריוטי מספיק, תרם לגל האנטישמיות להתגבר עד שהטביע את יהודי גרמניה ולאחר מכן את גרמניה כולה לדראון עולם. יש לראות במעשה שריפת המסגד,בגלל היותו מסגד ולא בגלל שתושבי הכפר ביצעו פיגוע(גם זה לא מצדיק שריפה) תמרור אזהרה אדום וצועק. ההשוואה בין יהודים לנאצים מקוממת? טוב מאוד. לכן יש לחקור ולהעניש בחומרה(לא רק חצי שנה מאסר) את מבצעי השריפה. על המדינה להגן בתקיפות על אופייה היהודי הדמוקרטי. שלא נהפך למדינה לאומנית קיצונית המשמידה את כל מי ששונה ממנה במוצא, דת או דעה.
ואנחנו? נמתין לידעה הבאה. כל יום קורה משהו. משבר בטחוני, חברתי, כלכלי, או סתם הטמטום התורן בביצה הטלויזיונית. אנחנו הרוב הדומם. אם ישאלו אותנו נגיד שאנחנו נגד שריפת מסגדים, או שאין לנו דעה. מה לנו ולמסגדים? אבל את רובנו לא שואלים, אז אנחנו פשוט שותקים. היום זה מסגדים, אתמול מועדון לחד- מיניים, מחר סניף של מר"צ. אחר כך מועדון חשפנות, פאב שפתוח בשבת, משרדים של גוף תקשורת שמאלנית, עוד רצח של ראש ממשלה(גם אז לא עשינו הרבה כדי למנוע), רחוב שלם בתל אביב כי כולם שם עוכרי ישראל, כשיבואו לשרוף משהו שלנו כבר לא יהיה מי שיכבה למעננו את השריפה...
בברכת חתימה טובה. לפי המסורת היהודית לכל בני האדם, ללא הבדל וכד'...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה