יום ראשון, 22 בספטמבר 2013

רשימת דרישות ממנהיג/ה

טוענים כלפי מחאת מעמד הביניים שאין למחאתם רשימת דרישות מגובשת וריאלית. שדרישותיהם הן מוגזמות, שהם מפונקים ושפעם היה גרוע יותר והתלוננו פחות. שאם יענו כל הדרישות שהם מעלים נהיה כמו יוון וספרד ועוד כל מיני מדינות שפעם חגגו והיום הם במשבר. לכן אני מציע רשימה צנועה יותר. רשימת דרישות ממנהיג מדינת ישראל. הרי התחושה של שביעות רצון או חוסר שביעות רצון תלויה לעיתים קרובות במנהיג ובמה שהוא משדר לעם.
רשימת דרישות ממנהיג/ה: השימוש בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, הרשימה מיועדת לנשים וגברים כאחד.
* הבסיס להנהגה(כמו בחינוך, כמו בסיירת) הוא דוגמא אישית. מורה לא יכול לקלל ולדרוש תרבות דיבור מתלמידיו. מפקד לא יכול לישון בחדר ממוזג ולהנות מאורחה טובה בעוד חייליו מתפלשים בבוץ וחיים על מנות קרב. מנהיג לא יכול לדרוש מהמעמד הבינוני להבין שדרישותיהם לחיים טובים יותר מוגזמות, ובאותה העת להחזיק בתים מפוארים במגדלים או בקיסריה. רוצים דוגמא? בן גוריון(הוא באמת לקח את זה רחוק), בגין, רבין,שמיר, פרס... בעצם כל המנהיגים שהיו כאן לפני רצח רבין.
*באותו נושא. מנהיג צריך לחפש בראש ובראשונה את הפתרון לבעיה לאומית בסביבתו הקרובה. חסר מהיכן לקצץ? אל תבצע קיצוץ רוחבי במשרדים. בצע קיצוץ בכח האדם בממשלה. היה פעם חוק יסוד שהגביל את מספר השרים ל18. היום יש  קרוב לארבעים חברי ממשלה. רובם מיותרים. במקום לקרוא להם לשים כתף מתחת לאלונקה, קרא לשריך היקרים(עד מאוד)לרדת מהאלונקה. זה שלב ראשון. אולי הוא לא הפתרון המלא למצב הכלכלי אבל זה פתרון לתחושת הניתוק. בנוסף קיצוץ רוחבי במשכורת שרי הממשלה, חברי הכנסת, ושאר הבכירים בעלי המשכורות המנופחות בשלטון. גם יציאת הכנסת לפגרה הייתה צעד הורס אמון ששידר שזו לא הבעיה של חברי הכנסת, או שאין ביכולתם לפתור אותה.
* להראות כיוון ברור ולא למרוח את הזמן עד לבחירות. אנחנו לא רוצים מצגת בפאוואר פוינט. על אקדמאים בני עשרים ושלושים זה לא עושה רושם. המעמד הבינוני רוצה שיגידו לו מה הסיבה שבגללה המנהיג נבחר. מה הוא הולך לעשות עם עובדת היותו מנהיג, מעבר ללהיות מנהיג. להחליט החלטות ולא רק להקים ועדות. מנהיג זו משימה ולא מקצוע.
* לעבוד למען הציבור, ולא שהציבור יעבוד למענך. שיעור מבוא באזרחות לבית ספר יסודי. דמוס-עם. קרטיה-שלטון. אנחנו במדינה דמוקרטית . אנחנו מזמן לא בימי הביניים. מטרת מנהיג במדינה דמוקרטית היא להשתמש בכספי המיסים , שהם כספי הציבור, לטובת הכלל. הכספים הם לא כספי המדינה אלא כספי הציבור. אם הרווחים של המדינה ממיסים עלו אז הציבור צריך להרגיש זאת. אם אני עובד קשה ומרוויח סכום גדול אני יכול להתפנק בחופשה, מגיע לי, בשביל זה עבדתי.
*מנהיג צריך לפעול לטובת רוב הציבור ולא לטובת סקטורים מסוימים שתומכים בו. לצורך הבהרת הנקודה ניתוח קצר של המערכת הפוליטית. בישראל אחוז ההצבעה הוא קצת יותר משישים. כארבעים אחוזים שלא מצביעים שייכים למעמד הבינוני, החילוני. החרדים מצביעים במאה אחוזים(אולי קצת יותר). טובת רוב הציבור, גם של החרדים היא שהמעמד הבינוני יהיה חזק, או לפחות מרוצה. המצב בקואליציה הוא עקום. יש קואליציה מוזרה של האוכלוסיה שאינה עובדת ורק דורשת משאבים, וקשרים של הון ושלטון. אין מפלגה שמייצגת את אלו שמחזיקים את המדינה מבחינה כלכלית ובטחונית. מנהיג צריך לפעול לטובת המדינה, ולא לטובת הקואליציה שלו. בפסקה זו אקרא לכל אלו שהפגינו :לכו להצביע בבחירות הבאות. לא חשוב למי, אבל לכו להצביע למפלגה לא סקטוריאלית , כדי להחליש את המפלגות הסקטוריאליות. עדיף לכאלו שגם לא יהיו שותפים של מפלגות סקטוריאליות, ושתהיינה נקיות משחיתות. אם אין אז אולי צריך להקים...
* מנהיג טוב צריך ליצור תחושה שהוא מזדהה עם קשייו של העם, והוא חלק מהם. ראה ערך צ'רצ'יל שהבטיח בשעה הקשה ביותר שיהיה יותר קשה. אבל הוא בטוח שהעם והוא בעצמו יתגברו על הקשיים. ראה ערך רבין ופרס שהגיעו לזירות פיגוע למרות שהדבר הזיק להם אלקטורלית. תגיע למאהל, דבר עם האנשים לא במסיבות עיתונאים ומונולוגים. בדיאלוגים ללא מצלמות. אולי אז תבין שיש הרבה אנשים מוכשרים שלמדו ורכשו השכלה, עובדים היטב , מרוויחים טוב וכיום לא יכולים לקנות דירה או לגדל ילד. הם לא בחרו לחיות במחסור, הם עשו הכל נכון, ומה שהספיק עד לפני עשור לחיים נוחים כבר לא מספיק לכלום. אין סיבה שזוג אקדמאים עובדים לא יצליח לגדל יותר מילד אחד ברווחה כלכלית.
*מנהיג טוב צריך ליצור תחושה של מסוגלות. הטל על המפגינים משימות שאם יעמדו בהם יצליחו יותר. זו לא חוכמה להגיד תעברו לפריפריה אם אין שם מקומות עבודה או דרכי תחבורה נוחות וקצרות למרכז. הענק משכורות גבוהות לאקדמאיים כדי שיעברו לחינוך, גם בפריפריה. הקם פארקים של היי טק בגליל ובנגב. הכרזת סיסמאות ללא בדיקת כדאיותן לא מתאימות למנהיג. הם מתאימות למפגינים. מנהיג צריך לתת פתרונות לציבור. כרגע נראה שההנהגה מחפשת פתרונות לעצמה ולהשתקת המחאה.
ואנחנו, נחפש מנהיגים כאלו, שמגיעים אולי פעם בכמה דורות, וגם אז בדרך כלל לא מוערכים. למרות שלדעתי רשימת הדרישות שהצעתי צנועה, לא מכיר כיום מנהיג שיכול למלא אותה. לפחות המחאה העירה מהתרדמת את מעמד הביניים, ואחוז ההצבעה בבחירות הבאות יעלה, והמנהיגים יבינו שהם צריכים להיות כאלו. או שעד אז נשכח הכל. עוד מעט מצב בטחוני, עוד מעט האח הגדול, וכוכב נולד דו ספרתי , ועוד כל מיני כאלה. לא נורא, לפחות יש לנו את שלמה ארצי, שלפי שם הבלוג כולו ברור לכם מה יחסי אליו. הוא תמיד יצליח לרגש אותנו, ולהגיד את מה שאנחנו, המעמד הבינוני מרגיש. שלמה, ריגשת אותי , תעשה לי מנהיג...
בברכת הצלחה לכל מנהיגי ישראל, בהווה ובעתיד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה