מה קרה? אז הצטלמה ליד ערבי כפות. מה קרה? כאילו שהיא כפתה אותו או עשתה לו משהו, כולה הצטלמה ליד מישהו שבטח עשה משהו. אנחנו לא כופתים סתם. היא רק הצטלמה, מה, מה קרה? נשמע כמו בדיחה הזויה של מועדון לילה. ובאמת, אנשים רבים לא מבינים מה הבעיה? וכאן הבעיה הגדולה...
זה הזכיר לי סיטואציה לאחר היתקלות של המחלקה שלי בלבנון לפני הרבה שנים...(ליד נקודה 105 בה היתה חטיפה לפני ארבע שנים). זיהינו מחבלים שהתקרבו לגדר, ירינו,ירו עלינו, נגמר ללא פצועים לכוחותינו ושלושה מחבלים הרוגים(המ"פ אמר שניצחנו 3:0). ירינו,הרגנו וטוב שכך ,אם לא הם היו הורגים אותנו. לאחר ההיתקלות פונו הגופות לשטח ישראל, ומספר חיילים מיהרו לשלוף מצלמות(אז לא היו ניידים) ולהצטלם עם הגופות. לא רציתי אפילו להתקרב, אבל הגישה הייתה כאילו ניצחנו בגמר הגביע ואנחנו מצטלמים איתו למזכרת. כמובן שהתחילו היציאות הרגילות לכיוון אלו שסרבו להשתתף בהכנת ה"בוק", של "שמאלני" (ביטוי המילה כאילו זו קללה), וגם: "כאילו אתה לא ירית בהם" "היה מגיע למחבלים"... אז כן יריתי וגם שמחתי על ההצלחה שלנו, אבל לא על ההרג עצמו, שלא היה המטרה. להפתעת כולם מי שהסכים איתי אז היה אחד הקצינים - דתי שגר בהתנחלות (והוא בוודאי לא "נחשד" בשמאלניות יתרה) ואף הביא מספר דרשות מכתבי הקודש נגד השמחה על ההרג עצמו, ובעד שמחת הנצחון בקרב.
ההבדל שאז לא היה פייסבוק ואינטרנט. לא היתה התרבות של לחשוף הכול לעיני כל, לא ריאליטי וכל מיני כאלה. אבל האנשים אותם אנשים(והים כבר לא אותו ים), וההתנהגות אותה התנהגות. כשמעמידים חיילים צעירים בסיטואציות של סכנת חיים יומיומית ערך החיים שלך ושל האויב נשחק. הצבא שלנו מהיכרותי איתו ומסיפורים על צבאות אחרים הוא הכי טוב והכי מוסרי. מספיק להיזכר בצילומים מהכלא בעיראק של האמריקאים.הבעיה היא לא בצבא אלא בסיטואציה שקשה להכילה נפשית.
הבעיה מחריפה כאשר חיילים נאלצים לשמור על עצמם בתוך אוכלוסיה אזרחית. כאן נתקלים גם בנשים וילדים בשגרת יומם, ולא רק במחבלים. התהליך של ביטול האנושיות של האחר על מנת להגן על עצמך חריף עוד יותר. לכן קל יותר להבין את החיילת שהצטלמה ליד ערבי כפות כאילו היה מוצג במוזיאון או החייל הבריטי ששומר על ארמון המלכה ולא זז. בשבילה האדם הכפות הוא סך הכל חלק מהמציאות שלה, ולא אדם. ואת המציאות אנחנו מתעדים כמו בטיול, מצטלמים על רקע מגדל אייפל, או הכותל המערבי או הערבי הכפות שתמיד נמצא שם, הרי כל כמה שעות מגיע ערבי אחר וכופתים אותו כי הוא מסוכן, הוא חלק מהנוף בסרט שלנו.
בשטחים הכבושים בגלל המגע היומיומי עם האוכלוסיה התופעה של ביטול האנושיות של האחר גדולה יותר. לרוב הם לא מהוים סכנה אבל מתייחסים לכל אחד כאילו הוא סכנה פוטנציאלית, ובצדק. אין הכוונה כאן לקרוא לחיילינו להיות יותר נחמדים אליהם כי זה עלול לעלות בחייהם. למרות זאת נורמות ההתנהגות של החיילים בשטחים מובאות אל הבית ואל החברה שלהם. מי שמצטלם ליד אדם כפות כאילו הוא מוצג מוזיאוני עלול למצוא את עצמו מתייחס גם לחברה הסובבת אותו בבית באופן דומה. אם על מנת לחצות כביש בשטחים אני יכול לכוון נשק אל המכונית הערבית ממולי ולחצות זה עלול לקרות גם אם אני חייב באופן דחוף לחצות את הכביש בעיר מגורי(קרה לי פעם אחת בהתפרצות רפלקסיבית ונבהלתי מעצמי). אם אני מתייחס לאדם כאל דומם אני עלול גם להגיע לאלימות, התעללות ומעשי אונס כלפי אדם בסביבתי שלא מוצא חן בעיניי מסיבות כאלו ואחרות. רוב האנשים לא יגיעו למצב כזה אבל רובם יתרגלו אליו ויגיבו באדישות כאשר הוא יתרחש בסביבתם. הנורמות בחברה כבר מזמן הפכו לאלימות יותר ומבטלות את האחר כאדם(שימו לב ליחס לעובדים הזרים, אלימות כלפי נשים וילדים, למרות שכאן אלו נושאים מורכבים יותר).
עלינו כחברה לפעול לצמצום המגע של החיילים והחיילות עם האוכלוסיה האזרחית. איך? זה כבר נושא אחר. אבל כשבאים "לוותר" על שליטה בשטחים שהם חלק מארצנו ההיסטורית, עלינו לזכור שאנו עושים זאת למעננו, למען חברה טובה יותר. יש לדאוג שכל אלו שקוראים על הסיפור של החיילת שהצטלמה עם ערבים כפותים(באמת מתום לב ולא כהתעללות, וכאן בדיוק הבעיה) יבינו מהי הבעיה הערכית במעשה ויזדעזעו ממנו. אנחנו עדיין שואפים להיות עם נבחר, אור לגויים ועליון על עמים אחרים מבחינה מוסרית. הדרך לכך עוברת בראיית האחר כאדם ולא כפריט חסר אנושיות בנוף ארצנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה