יום ראשון, 8 בספטמבר 2013

העולם הערבי והשואה-עיצוב זיכרון היסטורי


בין צלב הקרס לסהרה, רוברט סטלוף, הוצאת דביר ויד ושם
"מה הקשר של צפון אפריקה והשואה?" שאלו מספר אנשים שהתעניינו מה אני קורא בחופש. עניתי בצחוק-"לא ראיתם את הסרט קזבלנקה?היו נאצים גם שם, במרוקו". אנשים אולי יודעים על המלחמה גם בצפון אפריקה אך לא על קורות היהודים בהקשר זה של שואה. זוכר כשהגבתי באופן דומה כשראיתי את החלק שהוסיפו לתוכנית הלימודים בהיסטוריה על יהודי תוניסיה בשואה,והופתעתי ללמוד שגם שם סבלו היהודים מהנאצים ועוזריהם. פעם הכעיסה אותי תגובה של תלמיד בכיתה ששאל למה לומדים רק על ההיסטוריה של האשכנזים. בעיקר התאכזבתי מחוסר הרגשת שותפות הגורל של חלק מהיהודים בישראל,גם לאחר 60 שנות מדינה, כי צעיר בתיכון שמע היגד כזה בבית או בסביבתו. חייב לציין שזו נשארה אמירה כי רוב התלמידים סרבו לקבל את דעתו.
אבל בעצם-מדוע נחשבת השואה כאירוע של יהודי אירופה(מסרב להשתמש במושג אשכנזי,אלא יהודי,הם נרצחו בגלל יהדותם, ובנוסף נרצחו יהודים ממוצא ספרדי ביוון ובצרפת) למרות שגם יהודי צפון אפריקה סבלו מאוד מהשואה?אפשר להתייחס כמובן להיקף הקורבנות. בצפון אפריקה לא נרצחו יהודים בהיקף של מיליונים,אלא כמה מאות- גם כי לא הייתה שם כמות כזו גדולה וגם כי הנאצים לא הספיקו להקים מחנות השמדה או "לחבר" את צפון אפריקה למסילות שהובילו לאושוויץ. ישנם פרוטוקולים רבים(גם בוועידת ואנזה) שמראים שהנאצים תכננו להשמיד גם את כל יהודי צפון אפריקה ורק זמן השליטה באזור מנע מהם. אך גם בצפון אפריקה היו מחנות עבודה בכפייה בהם מתו יהודים,החרמות רכוש יהודי, טלאי צהוב, וגזירות נוספות. מנקודת ראות זו הזמנתי את הספר "בין צלב הקרס לסהרה", ללמוד על הנושא ולהבין מדוע כמעט ולא נצרב בזיכרון ההיסטורי של העם היהודי. ובכן, מצאתי בספר הרבה יותר מכך...  
מחבר הספר הוא פרופסור יהודי אמריקאי בשם רוברט סטלוף. נקודת המוצא שלו לספר היא יהודית-אמריקאית. העשן שיצא ממגדלי התאומים הזכיר לו את העשן ממשרפות אושוויץ. גם הוא מודה ששני האירועים לא דומים, אך זו האסוציאציה שעלתה במוחו. מכאן הוא יצא לחקור כיצד שאין תיעוד של ערבים שהצילו יהודים בשואה וזכו לתואר חסידי אומות עולם, למרות שהערבים היו קשורים לאירועים, אם בצפון אפריקה,אם הקהילה מוסלמית בצרפת או דיפלומטים ערבים באירופה(למשל יש דיפלומט יפני שהנפיק עשרות מסמכים מזויפים ליהודים בליטא, וכך הציל אותם וזכה לתואר חסיד אומות עולם).
החלק הראשון במחקר(לאחר המבוא) הוא רקע היסטורי על הקשר בין צפון אפריקה לנאציזם. למי שתהה אז מרוקו,אלג'יר ותוניס היו שייכיות לצרפת ולאחר תבוסת צרפת ב-1940 עבר האזור לניהול ממשלת בובות שנקראה משטר וישי. משטר זה שיתף פעולה עם הנאצים באופן מלא, גם מבחינה צבאית וגם ברדיפת היהודים. חלקים מתוניס היו גם תחת כיבוש ישיר של גרמניה במשך מספר חודשים, כי תוניס היתה נקודה אסטרטגית בחזית ובקשר עם אירופה. יהודי לוב-הטריפולטאים, היו תחת שלטון איטלקי, שגם שיתף פעולה עם הנאצים, גם ברדיפת היהודים. בספר מתוארות הדמויות המרכזיות שניהלו את השליטה הנאצית באזורים אלו, ועל מצב היהודים שהיו בסביבה מוסלמית. מציג גם את העמדה של רוב אנשי הדת המוסלמים שטענו שיש לשמור על היהודים ועל מעמדם ההיסטורי במשך אלפי שנים-בני חסות של האיסלאם בגלל היותם חלק מעמי הספר המאמינים בתנ"ך. האיסלאם מאז הקמתו התייחס ליהודים כאל בני חסות כלומר,כל עוד יהודים מקבלים את שלטון האסלאם עליהם ,משלמים מס מיוחד ומקיימים מספר תנאים שמנציחים את נחיתותו לעומת המוסלמי-חייב המוסלמי להגן עליהם. מבחינה דתית מוסלמים יכולים ואף מצווים לשמור על חיי היהודים. למרות זאת אין ערבים שהוכרו כחסידי אומות עולם.
החלק השני עניין אותי יותר מהחלק הראשון שהיה ידוע לי ברובו. בניגוד להרבה פרופסורים שכותבים על סמך ספרים ועדויות, יצא הכותב לצפון אפריקה למשך מספר שנים במטרה למצוא עדויות לערבים שסייעו ליהודים. הוא מתאר תנאים קשים של מחנות העבודה בכפייה של היהודים, תיאורים שהזכירו את התיאורים מאירופה. סטלוף ביקר באתרים רבים של מחנות וחקר את זקני המקום על האירועים בזמן המלחמה. חשף המון עדויות של יהודים שסבלו בתקופה זו על סיוע של אנשים ערבים אלמוניים ברובם. אך מהצד הערבי כמעט ולא מצא אנשים שהצהירו בגלוי כי הם סיכנו את חייהם על מנת להציל יהודים, בגלל הסכסוך הקיים בין ישראל לעולם הערבי כיום .תיאור סיוריו השונים, המציאות כיום בצפון אפריקה ובעיקר יחס האוכלוסייה המוסלמית לנושא הוא מרתק, ומזכיר סיפורי מסע והרפתקאות. לגבי מציאת ערבים חסידי אומות עולם, תקראו בספר...
החלק השלישי הוא החשוב ביותר, ובעל ערך היסטורי ואקטואלי גדול. הוא מתייחס לנושא עיצוב הזיכרון של השואה,בעיקר בעולם הערבי אך גם בישראל. היחס של הערבים לשואה הוא מורכב. חלקם מדברים על קונספירציה וניפוח סיפור השואה על מנת שהעולם המערבי ישלח יהודים להקים מדינה בלב העולם הערבי ולהנציח את הקולוניאליזם באזור. חלקם תומכים בנאצים וברעיון ההשמדה. חלקם לא רואים את הייחודיות של השואה ומשווים אותה לאירועים אחרים בהם נפגעו אזרחים ,כולל הקבלה בין הציוניים לנאצים בהקשר הפלשתינאי. רק מעטים מתייחסים לשואה כאסון אוניברסלי וייחודי בו עם אחד ניסה להשמיד עם אחר בעזרת אמצעים מודרניים ששימשו לרדיפה טוטלית של כל יהודי. אך אפילו הם  מציינים שהערבים גם שילמו את מחיר השואה והפיצוי בצורת מדינת ישראל על חשבונם. החוקר עובר בארצות ערביות ומציג הוכחות למעורבות ערבים בשואה גם ברדיפת יהודים וגם בסיוע להם, ומעמת אותם עם הנושא הטעון בגלל המציאות הפוליטית העכשווית בסכסוך בין מדינת ישראל לערבים. יש גם התייחסות מעניינת לגבי עיצוב הזיכרון של אירועי השואה בצפון אפריקה בישראל. על התגמדות הנושא לצד היקף ההשמדה העצום של יהודי אירופה. 
הספר חשוב מאוד מהיבטים רבים. לדעתי ההישג הגדול הוא חיבור הערבים לנושא,לעדויות ולמניעת המגמה של הכחשת השואה או "גימודה". מקווה שתרגום הספר לערבית יעורר דיון במדינות הערביות. בנושא חינוך דור העתיד בישראל החשיבות של הספר גדולה. שבעים שנים לאחר התרחשות השואה, עם התמעטות העדויות החיות בינינו, חשוב לאסוף כל פרט אודות תקופה זו, גם בצפון אפריקה. עיצוב הזיכרון ההיסטורי של השואה כאירוע של כל העם היהודי, לא כאירוע "אשכנזי",ולו מהסיבה הפשוטה שהגדרתנו כעם אחד בוצעה בידי שונאינו. הדיון בספר על שני נושאים אלו הוא מעניין ובעל צדדים רבים, מומלץ מאוד לקרוא את הפרק האחרון מספר פעמים.

אין תגובות:

פרסום תגובה