יש ילדים פיוז`ן. פסטה עגבניות ומרגז ברוטב חריף-מתוק

אחד היתרונות בלגור בארץ מהגרים רב תרבותית הוא העושר הקולינרי. עוד בבית הספר כשהייתי מתארח אצל חברים הייתי טועם סוגי מאכלים שלא הכרתי. הייתי ילד שמוכן לטעום כל דבר, לא בררן באוכל. לא מהילדים שהייתה להם רשימה שחורה של "לא אוהב". מאכל חדש טועמים, אם לא טעים לא נאכל שוב. כך יצא לי לטעון מלאווח וג'חנון (גיוון לבורקס שהיה אצלנו בשבת בבוקר), סנדוויץ תוניסאי חריף מאוד עם לימונים כבושים, פסטה ברוטב שמנת ופטריות (אצלנו היה רק רוטב עגבניות), מרק עוף עם גזר, אינג'ירה אתיופית, רגל קרושה (וזה נכנס לרשימה "לא נאכל שוב"), עוף הודי ביתי (אחד הדברים הטעימים שאכלתי), וככל שהכרתי יותר אנשים כך גדל המגוון. בבית כבר ניסיתי המון שילובי טעמים. אשתי הבשלנית אמרה לי שקוראים לזה פיוז'ן. עדיין מחפש את המילה העברית לכך. דווקא בארץ שיש הכי הרבה פיוז'ן אין מילה לכך.

ניצמד לפסטה על בסיס עגבניות לפי הכותרת של המדור. מתכון לאחד מנסיונות הפיוז'ן המוצלחים שלי. צפון אפריקה, איטליה, הודו, תאילנד ועוד כמה השפעות לא ברורות. ילדי הפיוז'ן האישיים שלי אהבו מאוד...

מצרכים:

חבילת ספגטי
4-6 נקניקיות מרגז חריפות(עדיף טיבון ויל)
חצי כפית סחוג
רוטב סויה מתוקה לברביקיו(חברת YAN WAL YUN)
קופסת רסק עגבניות
חצי כוס יין אדום יבש
פטריות טריות פרוסות
רוטב צ'ילי מתוק
בצל סגול חתוך גס
לתיבול: ראס אל חנות (תבלין מדהים לבשר), מלח, קארי צהוב, ג'ינג'ר טחון.

הכנה:

מחממים סיר טפלון כחמש דקות.

חותכים לפרוסות דקות את הנקניקיות. מוסיפים לסיר החם (ללא שמן), לערבב היטב.

לאחר מספר דקות מוסיפים את הבצל והפטריות. מטבלים בהרבה קארי וראס אל חנות.

לאחר שהנוזלים המעטים מתחילים להתאדות מוסיפים בהדרגה יין, צ'ילי ורוטב סויה.

מנמיכים להבה ומכסים מספר דקות.

לאחר מספר דקות מוסיפים רסק עבניות,סחוג, כוס מים, מלח וג'ינג'ר.

לפי מידת החריפות הרצויה להוסיף במקרה הצורך: סוכר/מים/סחוג.(לא לשכוח שהפסטה מעדנת את החריפות)

כמו כן נוסו תוספות שונות למתכון זה(גזר ופלפל אדום, חזה עוף פרוס, אננס ועוד) השארתי כאן את הבסיס המוצלח...

בתאבון.