חתונה איטלקית

אתם מכירים אוכל איטלקי לא טעים? אני לא. אי אפשר לחשוב על איטליה בהקשר הגסטרונומי ולא להרגיש רעב. בצקים, עגבניות והרבה מוצרלה. פעם, כשהיינו צעירים ויפים ובעיקר נטולי ילדים, טסנו בטיסה ספונטנית במיוחד לאיטליה. ישבנו יום אחד בארוחת ערב אצל חברים, והם סיפרו לנו שבעבודה אצלם אירגנו נסיעת עסקים לאיטליה לכמה עובדים אך הנסיעה בוטלה ברגע האחרון, החברה נשארה עם כמה כרטיסי טיסה ועכשיו מנסה להיפטר מהם במחיר מצחיק. 119$ לשני הכיוונים, נחיתה בוורונה וחזרה מרומא שבוע אחרי. לא תקחו דיל כזה? בוודאי שתקחו, במיוחד אם אתם צעירים, יפים ונטולי ילדים. אז לקחנו. 36 שעות אחרי כבר היינו במטוס לכיוון ארץ המגף. בגלל שהיה לנו רק שבוע ולבקר באיטליה היה חלום חיי, ניסיתי לדחוס לתוך שבוע זה מקסימום חוויות וביקורים במקומות שונים. אז כדי לחסוך זמן, היינו נוסעים בלילות ממקום למקום ומתחילים את היום בעיר אחרת. ככה זה כשאתם יפים, צעירים ונטולי ילדים, תרמיל גב ענקי ורכבת לילה מוונציה לפירנצה הופכים לסוג של חוויה מיוחדת.

קצת עצוב לי לחשוב על הזמן שעובר ואנחנו כבר פחות צעירים (אך עדיין יפים...). סוג כזה של טיולים ושינה בהוסטל רבע כוכב כבר לא יחזרו. נחתנו בוורונה בשלוש לפנות בוקר, לקחנו מונית למרכז העיר ואת הלילה סיימנו בישיבה על הספסל בפרק. כמו זוג הומלסים, אך מאושרים עד השמיים. כשעלה הבוקר והתחילו להיפתח בתי קפה בעיר (בשעה מאוד מוקדמת, יש לציין), התיישבנו באחד מהם. טפטף גשם, המלצרים טאטאו את המדרכה הרטובה, ואנחנו שתינו את הקפה הכי טעים בעולם עם הקרואסון הכי טעים בעולם. היינו על גג העולם. היינו באיטליה.

אחת החווית היותר מוזרות הייתה נסיעה לילית ברכבת מוונציה לפירנצה. בלילה הזה לא ישנו שנייה וגם לא כל כך ישבנו... חשבתי שרכבת כל כך עמוסה יכולה להיות רק בהודו, ולא בלב אירופה. לא היה מקום לדרוך, לא היה מקום לנשום. רוב הנוסעים היו צעירים, מקומיים ותיירים, כולם דיברו עם כולם ובשביל לעבור לתא שירותים היה צריך ממש לדרוך על אחרים ואת הבנות הרימו והעבירו מיד ליד... המצחיק הוא ששילמנו על הנסיעה מחיר מלא. כשסיפרנו שקנינו כרטיסים, כל המקומיים בקרון צחקו עלינו. מסתבר שברכבת לילה לא מבקר כרטיסן ורק התיירים הפראיירים שילמו מחיר נסיעה מלא... ואחרי כל זה הייתה פיצרייה קטנה בגודל של בוטקה ליד תחנת הרכבת, הפיצה עם רוטב עגבניות טריות ושכבת מוצרלה עבה יותר משכבת הבצק. הפיצה הכי טעימה שאכלתי בחיים שלי.

והמתכון - דווקא לא של פיצה. גיששתי לי ברשת העולמית ונתקלתי במתכון שנקרא "מרק חתונה איטלקי". מרק זה טוב, חתונה זה טוב ואיטלקי - עוד יותר טוב. השילוב המבטיח שהייתי חייבת לנסות הניב מרק מהטעימים שאכלתי. כבר אמרתי שאיטלקי - לא יכול להיות לא טעים. אפילו שהשבת הקרובה מבטיחים מזג אוויר חמים ונעים, עזבו הכל, הכינו את המרק. חתונה של טעמים, אהבה איטלקית בצלחת.

לא בדיוק הבנתי למה הוא נקרא "מרק חתונה" ואם באמת מגישים אותו בחתונות באיטליה. ללא קישור למקור המתכון, כי המתכון הוא עממי, בעל אלף ואריאציות ואני המצאתי לו וואריאציה משלי. עם פתיתים שבמקור בוודאי לא היו (אלא "פסטה קטנה" שבשבילי זה תורגם במיידי לפתיתים), זרירה יותר ונטולת פרמזן. buon appetito .

מצרכים:

לקציצות:500 גר' עוף טחון
2/3 כוס פירורי לחם
1 ביצה
פטרוזיליה קצוצה
תיבול: מלח, פלפל שחור

למרק:1 בצל קצוץ
2 גזרים - לחתוך קטן
3-4 ענפי סלרי עם העלים - קצוץ
400 גר' תרד קפוא - מופשר
כוס פתיתים
10-12 כוסות מים
שמיר קצוץ
תיבול: מלח, פלפל שחור, כף אבקת מרק עוף

הכנה:

לערבב בקערה את כל המצרכים לקציצות ולהניח בצד לספיגת הטעמים.

בסיר גדול לטגן את הבצל עם קצת שמן עד להזהבה. להוסיף את שאר הירקות, לערבב ולטגן יחד כמה דקות. להוסיף מים רותחים ומרק עוף, להביא לרתיחה.

מתערובת הבשר ליצור קציצות עגולות קטנטנות ולהכניס אותן בזהירות למרק. לבשל כ-15 דקות, להוסיף את הפתיתים ולבשל 5 דקות נוספות.

להוסיף את התרד, לבשל עוד כ-10 דקות נוספות, לתבל ולהוסיף שמיר.

מומלץ לסחוט קצת מיץ לימון לצלחת של מרק ולחלום על bella Italia...