כמה הקדמות למתכון המיוחד הזה. אשתדל שיהיו קצרות. חוץ מזה, תמיד אפשר לגלגל את פס הגלילה בצד לפינת התכל`ס. התמונה - עם פלאש, מה לעשות. היו אורחים בערב שישי וליום למחרת כבר לא היה מה לצלם.
הקדמה מס` 1. במסגרת הניסיונות שלי כעת לעשות רושם של חזרה לשגרה ורושם של "אני בסדר" החלטתי לארח. שמתי קונסילר על העיגולים השחורים מתחת לעיניים ופתחתי ספרי מתכונים. בעצם, מי צריך ספרים, יש אינטרנט. פעם אחרונה אירחתי בשבועות, הרמתי אז ארוחה חלבית עם כמות מנות בלתי נתפסת - חבל שיש רק חג חלבי אחד! יום למחרת הלכתי ללדת. או שעוגת גבינה הייתה טעימה מדי ו"קרצה" לתינוקת או שבכל זאת היא רחמה עליי והחליטה ששבוע 39 + יומיים זה מספיק ודי... תמיד מאוד נהנית מאירוח, ממחשבות על התפריט, תמיד מנסה לשלב דברים ורעיונות חדשים. הפעם כל הארוחה, החל מהמנה הראשונה ועד הקינוח היו מתכונים שניסיתי בפעם הראשונה. נכון, קצת סיכון. אבל במקרה הגרוע תמיד אפשר להזמין דומינו`ס. זאת לא פרסומת, פשוט הם היחידים שפתוחים בשבת. קצת סמלית ההחלטה לגבי התפריט. קצת תת מודע. אולי כי שנה חדשה. אולי כי מנסה לבנות את עצמי מחדש. אולי כי חיפשתי משהו מיוחד כדי להעסיק ידיים ומוח... ומה יותר מיוחד ממרק עגבניות ומנגו?..
הקדמה מס` 2. שונאת קיץ. אני לא יודעת איך זה קרה שנולדתי דווקא בקיץ, בחודש יולי. חוץ מזה שזכיתי במזל מלכותי - אריה - לא רואה בזה שום יתרון - ללכת לים אני לא אוהבת, אבטיח אנחנו אוכלים רק בשבת, גלידה זה משמין. חם, לוהט, אפילו אין טעם לקחת חופש לכבוד יום ההולדת כי זה ממש לא נעים לטייל באמצע החום. עדיף במשרד, במזגן. חורף זה הרבה יותר כיף. ואחד היתרונות הגדולים של החורף - תבשילי חורף הטובים, מחממי הלב והבטן (כן, ההיא שמסתתרת מתחת לסוודר העבה...). והכי טוב - מרק. אבל מה לעשות אם עדיין לא חורף, הסוודרים עדיין במדף העליון בארון אבל נורא בא לי להגיש מרק למנה ראשונה? אז עושים גספצ`ו, מרק ספרדי קר על בסיס עגבניות. חוץ מזה שעגבניות זה תמיד חיובי.
הקדמה מס` 3. ספרד. שבועיים מדהימות, שני אלבומים גדולים עמוסי תמונות וחוויות. כן, אז, בשנת התרפפ"ו (שנת 2000 בלעז) עוד הדפיסו את התמונות ולא רק שמרו בתיקיה ב-my pictures. אספר רק חוויה אחת, אבל גאסטרונומית. השעה חמש בבוקר. אני ובעלי (אז - עדיין לא בעלי) הגענו לסלמנקה. אנשים נורמליים ישנים בשעות אלה. ולא נורמליים מסתובבים ברחובות של העיר הזרה, מתים מרעב, מחפשים מקום לאכול. פתאום ראינו איזה פאב שכבר עמד לסגור. נכנסו, הסתכלנו בספק רב על הבירות - מוקדם מדי או מאוחר מדי לשעה חמש בבוקר. שאלנו אם יש משהו לאכול. ברמן עייף ניגב את הכוסות במגבת לא כל כך נקיה והצביע על קערה גדולה בצד הבאר, מלאה בחטיפים מוזרים בסגנון ביסלי. "מה זה?" - שאלנו. "אורחוס" (אוזניים). טוב, נו. שיהיה אוזניים. גם אנחנו משום מה קוראים לעוגיות מבצק פריך בצורת משולש "אוזני המן". כל עם והסטיות שלו. הזמנו שתיה, התיישבנו ליד הקערה. טעם מוזר כזה, מלוח. נחמד. אחרי שחיסלנו רבע קערה ניסינו להבין שוב מה אנחנו אוכלים. "אמרתי לכם, אורחוס" - חזר הברמן, בספרדית בוודאי. "בסדר, אורחוס" - ענה בעלי, בספרדית בוודאי - "אוחרוס דה קה?" (אוזניים של מה?). "אורחוס דה חמון" - ענה הברמן (אוזניים של חזיר). טוב. אני לא כל כך מקפידה על כשרות, משתדלת, אבל לא מקפידה. אבל... אוזניים???? דה חמון????? בההההההההההה!!!!!
"אני מקווה שניקו לחזירים את האוזניים לפני" - אמר בעלי (לעתיד) אחרי שהתאוששנו קצת מהטראומה הקולינארית.
"עזוב ניקו... תחשוב כמה חזירים היו צריכים להרוג בשביל למלא קערה ענקית כל כך..." - אמרתי אני.
אז בבקשה. בלי אוזניים. רק מתכון אחד קצר ופשוט למרק טעים ומיוחד. לכתוב את ההקדמות לקח לי הרבה יתר זמן מלהכין. באמת באפס עבודה. רק ללחוץ על הכפתור של הבלנדר. והאורחים בחיים לא ינחשו מה שמתם בפנים. תגידו להם - אורחוס. בתאבון.
מצרכים:
1 מנגו גדול ובשל
2 עגבניות גדולות (עדיף חלוטות)
1 גמבה (עדיף בצבע אדום, אצלי הייתה רק כתומה, אז הצבע של גספצ`ו יצא קצת אחר...)
1/2 בצל (ויתרתי, אני לא אוכלת בצל טרי, אבל בעלי טען שהבצל כאן זה must...)
כשליש כוס שמן זית
1 כף חומץ או מיץ לימון
1 פרוסת לחם לבן בלי הקשה
מלח, פלפל שחור גרוס, פפריקה אדומה מתוקה ופפריקה אדומה חריפה, קצת סוכר
הכנה: בעצם אין. להקציף את הכל בבלנדר. להגיש עם קוביות קרח. אם יצא סמיך מדי - להוסיף עוד קצת שמן זית או מים קרים.
ולסיכום - חולמת לחזור לספרד. מדינה מדהימה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה