CSI סעודיה, הצצה לעולם הערבי, או אזהרה מפני מדינה דתית. ביקורת ספר: "מחפשים את נוף"

מחפשים את נוף, זואי פרריס, הוצאת כנרת זמורה ביתן

מאוד אוהב את סדרת המתח CSI בעיקר את הסדרה המתרחשת בניו יורק. היכולת לשים לב לפרטים, לחקור ראיות ולהסיק מסקנות מרתקת. כמו להרכיב פאזל או לפתור תשבץ. בספר מתגלית גופה של נערה בת 16 במדבר. לאחר בדיקה פתולוגית סיבת המוות היא טביעה. החוקר הראשי קובע שזו תאונה, אך יש סימני מאבק ברורים על הגופה. שניים יוצאים לחקור - חבר של אח הנרצחת שעובד בהדרכת סיורים למיליונרים במדבר, וארוסתו של האח שהיא פתלוגית. בדרך הם עונים על שאלות כמו איך היא הגיעה לאמצע המדבר ללא ציוד מתאים ומי השאיר אותה שם? איך אפשר לטבוע במדבר? למה בין חפציה נמצאה נעל עקב ורודה אם יצאה למדבר? איפה הנעל השנייה? ולמה לגמל שלה שנמצא אחרי יומיים יש סימן שהוטבע בצריבה של חמש פסים על רגלו? פרטים אלו ועוד מובילים בסופו של דבר לא רק לפתרון התעלומה אלא לעוד הרבה התפתחויות ותגליות מפתיעות. לא נהרוס למי שמעוניין לקרוא רק אכתוב שמבחינת עלילה ומתח יש כאן סיפור מצוין. לאורך כל הסיפור ניסיתי למצוא את הפתרון, הצלחתי חלקית.

זהו הרובד הראשון בסיפור, ספר מתח מצוין המזכיר פרקים של CSI. פרט חשוב, העלילה מתרחשת כולה בערב הסעודית, אותה מדינה דתית מסתורית, מולדת האיסלאם, עשירה מאוד מנפט, שמקיימת קשרים מאוד אמביולנטיים עם המערב. היא בעלת ברית צבאית וכלכלית של ארה"ב, אך החברה נשארה דתיה באופן קיצוני. הפרדה מוחלטת בין גברים ונשים, משמרות צניעות, חובה על נשים ללכת עם כיסוי גוף מלא ברחוב שחושף רק עיניים, אסור לאישה לצאת לרחוב ללא מלווה חוקי, איסור שתיית אלכוהול ועוד ועוד. ממש חלומו הרטוב של מוסלמי מאמין. הרובד השני הוא ביקורת חברתית של הסופרת. ממה שהצלחתי להבין הסופרת היא אמריקאית שנישאה לפלשתיני שגר בערב הסעודית וחיה שם כמה שנים. 

הספר מציג את החברה הסעודית שחיה תחת מגבלות אלו. את הקונפליקט של האנשים, בעיקר אלו שנחשפים לתרבות המערבית במסגרת עבודתם, בין רצונם האנושי למגבלות הלא אנושיות. הנשים העשירות שמחזיקות מלתחה של בגדים מפוארים אך לא יכולות ללבוש אותם וחולמות שאולי בן זוגן ייקח אותן לאמריקה ושם יסתובבו כמו גברות אמיתיות. הגברים שרוצים חליפות כמו בסרטים אמריקאיים אבל זה מגוחך ללבוש חליפה מערבית במדבר, ומה עם כבוד המסורת הערבית. המשפחות שרוצות לבלות ביחד אבל אין להם מקומות בהם מותר לגברים ולנשים להיות באותו מקום בילוי. כאן נחשפים לדברים שהחברה הסעודית הדתית מעלימה עין מהם. מסעדות ספציפיות לגברים ונשים שם עדיין יש חוקים אבל פחות, שעות מוגדרות בפארקים למשפחות מעבר לשעות המוגדרות לנשים בלבד או לגברים בלבד, תעודת נישואין מזויפת שקשה להשיג אבל לכולם יש, ניתן להציג אותה אם מישהו ממשמרות הצניעות תופס אותך מסתובב ברחוב עם אישה, וכמובן מתחם מגורים אמריקאי בו ניתן להנות מפנים חשופות של נשים ולפעמים גם מאלכוהול. אכן בני האדם מתגברים באמצעים אנושיים על מגבלות שהטילו על עצמם בשם הדת.

לי זה גם הזכיר משהו שמתחיל להתרחש בארצנו הלא רחוקה. הפרדה במדרכות בין גברים ונשים, הפרדה באוטובוסים, לבוש סגור באופן מוגזם של גברים ונשים, והכל למראית עין. כאילו יש תחרות על ליבו של אלוהים מי מצליח להגביל עצמו ולהפוך מיצור חברתי לרוח רפאים. הספר מציג את ההתפוררות של החברה מבפנים. חברה שהטילה על עצמה מגבלות דתיות. חלק גדול מהן כתגובה לתרבות המערבית שליברלית מדי לטעמם, וכעת מגלה שאין ביכולתה האנושית להתמודד עם מגבלות אלו. האם המבוגרת העיוורת חושבת שזה טיפשי לשים כיסוי פנים כי מי יימשך לזקנה עיוורת? היא גם היחידה שמסתובבת גם באגף הגברים בבית כי זה הבית שלה. האם העיוורת מסמלת באופן אלגורי שהיא היחידה שרואה שההגבלות הדתיות הן מוגזמות וחסרות היגיון. היא אולי עיוורת אבל לא רואה שום פחד. היא היחידה שמזהה את הדמויות הנשים בעוד הגברים רואים מסביבם רק דמויות עטופות בגלימות ובורקות.

ההדחקות של ההתנהגויות האנושיות מובילות למעשים לא אנושיים, לרצח, להסתרת האמת, לתרמיות על רקע רומנטי, לשקרים וזיופים, להתפוררות התא המשפחתי ,ריחוק בין אחים ואחיות. הספר מציב תמרור אזהרה לכל מי שמעוניין בחברה דתית יותר מבית המדרש האורתודוכסי, לא חשוב של איזו דת. יותר קל לקרוא את הספר ולהגיד שהמוסלמים הפרימיטיביים הורסים את החברה שלהם במו ידיהם. יש להם המון נפט בערב הסעודי ועדיין הם חיים כמו בימי הביניים. מקווה שהקוראים בשלב הבא יגיעו למסקנה שהפיכת החברה לדתית יותר, לשוביניסטית ורכושנית ביחסה לנשים, פוגעת בכל הרבדים בחברה , בראש ובראשונה בתא המשפחתי עליו מנסה הדת להגן. זה קורה אצלם אך יש אנשים שרוצים שזה יקרה גם אצלנו.

עוד חשיבות גדולה לספר. הוא מציג את האנשים בחברה הערבית כפי שהם - אנושיים. כבר כתבתי שספרות היא אחת הדרכים לקרב בין תרבויות ולהפוך את האנשים בצד של האויב ליותר אנושיים. בספר מוצגת התרבות הערבית והמסורת הערבית אפילו התייחסות לפלשתינאים בכמה שורות. הם מוצגים כעם שעבר טרגדיה. קצת מכעיס לקרוא בפעם הראשונה אך התדמית הזו משקפת את התפיסה הערבית לגבי הנושא. הדמויות מתוארות באופן מאוד אנושי ונוגע ללב. מקווה שיש גם תרגומים של סופרים ישראליים בארצות ערב, לפי הנחתי אין יותר מדי כאלה וחבל.

מומלץ לקריאה בחדר עם מזגן. תיאורי מזג האוויר המדברי והחם משפיעים.