דמוקרטיה - לא מתוק בכלל

היום אני אפתיע בנושא הכי רחוק מבישול. אל דאגה, המתכון כהרגלו מגיע בסוף, למרות שהנושא מקשה על עיכול תקין - פוליטיקה, בחירות ותעמולת בחירות. לא להיבהל, לא מתכוונת לצעוק מעל דפי הבלוג שלי "היידה ביבי" במיוחד שהוא... איך נגיד את זה בעדינות... לא בצד שלי בקשת הפוליטית. בחירות שנערכו בבית הספר היסודי בו לומד גילעד שלי, אך משקפים כל כך הרבה על המציאות ה"בוגרת" שלנו.

בית הספר של גילעד הוא בית ספר צומח, שנפתח השנה ויש בו כעת רק כיתות א'. שנה הבאה נוספת עוד שכבה וכך הלאה, שלילד שלי וחבריו - זכות המייסדים. השנה, כמ בכל ארגון חדש, בית הספר מעצב את עצמו תוך כדי, גם בעזרת תלמידים. וזה עובד לטוב ולרע. אחד הדברים החשובים - בחירת שם לבית הספר. בעלי שבוועד ההורים (החלטנו שצריך "לפקח" מקרוב, אני לא ראיתי את עצמי כמתאימה לתפקיד ולכן שכנעתי את בעלי שהוא כן...) הציע למנהלת שזאת הזדמנות נפלאה ללמד את הילדים הליך דמוקרטי של בחירות ולארגן יום בחירות לכל דבר, עם קלפי, פתקי הצבעה ותעמולת בחירות. הרעיון התקבל בהתלהבות, נאספו מהילדים הצעות שונות ומתוכן נבחרו ששה שמות מובילים, עליהם כל הילדים של השכבה אמורים להצביע.

הבחירה שלנו הייתה בעד בית ספר על שם עוזי חיטמן, הצעה של הילד שלי. כי הוא כתב שירים מקסימים, בן אדם מקסים שמדבר אל הילדים וגם למיטב ידיעתנו אין מוסד חינוכי שקרוי על שמו ובהחלט מגיע לו. הייתה התלבטות גם לשם נוסף - אילן רמון, הבחירה גם של המנהלת שרוצה להציג את השאיפה למצויינות כאחד מהיסודות עליהם נבנה בית הספר. ביום של הבחירות, בזמן שגילעד ואני מתארגנים לצאת ולהצביע, גילעד פתאום אומר לי שהוא החליט להצביע לאילן רמון. אני מופתעת שפתאום שינה את דעתו.
- למה רמון?
- כי היום דיברנו בכיתה והתברר שהרוב מצביע לרמון.
- מה זאת אומרת?
- שאלנו מי רוצה להצביע למי, ועשרה ילדים מהכיתה רצו להצביע לרמון ורק שתיים - לעוזי חיטמן.
- אבל זה לא אומר שאתה צריך לשנות את הדעה שלך. אתה עדיין יכול להצביע לעוזי חיטמן כי זה מה שאתה מעדיף.
- נכון, אבל אני לא רוצה להצביע למפסיד. אני רוצה להצביע לשם שינצח.

נו, תגידו אם זה לא תמצית הפוליטיקה של ימינו דרך העיניים של ילד בן שש. המיקרוקוסמוס של המציאות שלנו. השפעה שיש לתעמולת בחירות, לסקרים המעצבים (יותר מאשר משקפים) את דעת הקהל. והרצון ללכת עם המנצח, כי אף אחד לא רוצה שהמועמד שלו לא יעבור את אחוז החסימה. ובשביל להגדיל את האנלוגיה - אכן אילן רמון לקח מקום ראשון בבחירות. התוצאות של הבחירות הועברו לעירייה שצריכה לאשר את השם ולהכריז עליו כסופי לקראת סוף שנת הלימודים. ואז, בפוליטיקה כמו בפוליטיקה. יש סיעות ויש שיקולים פנימיים. זה עדיין לא סופי, אך הגיעו אלינו השמועות שראש העיר מעדיף דווקא שם אחר, "יחד". הוא רוצה שם שמבטא יותר את ה"ישראליות המודרנית". יותר מאילן רמון?! שם "יחד" אמנם היה ברשימה בקלפי, אך הוא לא זכה, הגיע למקום שני או שלישי. ואם הוא לא זכה ועדיין בית הספר יהפוך לבית ספר "יחד", מה היה בכלל הטעם בבחירות וב"הליך דמוקרטי" אם גם ככה את כל הדילים פוליטיקאים סוגרים ביניהם מאחורי הקלעים?.. האם זה השיעור הראשון בפוליטיקה שאנחנו מעבירים לילדים שלנו?.. זה המקום להיזכר בשיר דווקא של עוזי חיטמן - אם הייתי ראש העיר רק ליום אחד בהיר, אז הייתי את הכל עושה אחרת ...

ובטוויסט מהיר. לפני כמה זמן דפדף הילד בספר מתכונים (אחד מהרבים...) ששכחתי כהרגלי המגונה על השולחן בסלון. מבין כל הדברים המפתים והמשמינים מצא עוגה פשוטה וטעימה, וורציאציה נוספת של עוגת ביסקוויטים המנצחת. מסוג העוגות שמיישרים את התבנית כל הזמן.... עד שלא נשאר פירור.... המתכון המקורי של בני סיידא שקרא לעוגה "אליזבט המתוקה". למה אליזבט - לא ממש הבנתי, למה מתוקה דווקא כן. הכמות כאן - חצי מהכמות המקורית ועוד קצת קיצוצים שלי בחזית הקלוריות. הילד טעם והכריז שהפעם הוא בחר טוב, אכן מדובר בעוגה מנצחת.

עוגת ביסקוויטים ללא אפייה

מכינים יום לפני ההגשה

מצרכים:

כ-150 גר' ביסקוויטים פטיבר
1/2 כוס חלב להרטבת הפטיבר + 1 כוס חלב לקרם
1 מיכל שמנת מתוקה להקצפה 32% (250 מ"ל)
1 חפיסת אינסטנט פודינג וניל

לציפוי שוקולד:
100 גר' שוקולד מריר
2 כפות חלב
25 גר' חמאה

הכנה:

לסדר את הפטיבר בשכבה אחידה על תחתית התבנית. להרטיב אותם בחצי כוס חלב.

לשים בקערת המיקסר את השמנת המתוקה, הפודינג והחלב. להקציף לקצפת יציבה. למרוח על הפטיבר. לפורר כמה עוגיות פטיבר לפירורים גדולים ולפזר מעל העוגה. לקרר כשעה במקרר.

להמיס את השוקולד עם החמאה והחלב במיקרו ולערבב היטב לקבלת קרם חלק. לתת להתקרר קצת ולצקת על העוגה.

מומלץ לשמור לילה במקרר לפני ההגשה.

מקור להשראה - בני סיידא, עוגות (קופסת מתכונים)