בראוניז של שלושה שוקולדים

** הקדמת עדכון. הרשומה רלוונטית לגבי אתר תפוז, שם ניהלתי את בלוגי הקודם. התלבטתי אם להעביר רשומה זו גם לבית החדש והחלטתי שכן. כי כאן התגבשה ההחלטה לעבור ולבנות לי (לנו) מקום חדש...

ממש עצוב לי להיכנס לאתר של תפוז בתקופה האחרונה. קצת עצבים, קצת אכזבה והרבה אי הבנה איך אפשר לנהל ככה עסק. אינני מתכנתת אך גם ברמת המשתמש כולנו יודעים שתוכנה חדשה צריכה תקופה של הרצה ומקצה שיפורים ותיקונים. אז למה? למה להעלות אותה לאוויר בלי לעשות בדיקה מקדימה מול קבוצת מדגם? למה כבר חודש מתנהלים דיונים בפורום התמיכה הטכנית על אותם הנושאים שחוזרים על עצמם?.. למען ההגינות, יש גם הרבה דברים טובים בעורך החדש, כמו אפשרויות עריכה פשוטות יותר, מסך עריכה גדול יותר, מהירות השמירה של הרשומה או הוספת תגובות שהשתפרו פלאים... אך לכל זה בקושי שמים לב כי מנהלים דיונים על התמונה הראשית כאן, התמונה הראשית שם. אפשר לעדכן את הרשומות שכבר פורסמו, אי אפשר לעדכן את הרשומות שכבר פורסמו. מבקרים שלא רשומים בתפוז יכולים לכתוב תגובות, מבקרים שלא רשומים בתפוז לא יכולים לכתוב תגובות. העורך החדש מול העורך הישן והעורך הישן-חדש מול העורך הישן-ישן. הסטטיסטיקות שצונחות וכניסות מסלולאר שלא נספרות. והרבה בלוגרים מתוסכלים בין השורות. 

כבר כמה שבועות אני כותבת בפורום של התמיכה הטכנית שקיימת אצלי בבלוג בעיית רישום למנויים חדשים באמצעות המיילים. כבר כמה שבועות מיטב התוכניתנים של תפוז עובדים על בינום ניוטון שהצגתי וטרם מצאו פתרון. אין דבר המשמח יותר את ליבו של כל בלוגר מאשר הודעה על מנוי חדש. עוד אדם שיושב אי שם בחיפה, בשוויץ, בקנדה, ברפובליקה הדומיניקנית או באיחוד האמירויות (כן, יש לי משם 2 מבקרים, בטח אנשי מוס"ד... למה לא, גם הם אוהבים עוגות שוקולד...) והחליט שהוא אוהב את מה שאני כותבת. אוהב כל כך שהוא מוכן לחזור ולקרוא על בסיס קבוע. יש מחמאה גדולה מזו לבלוג? כל מנוי חדש הוא פרס פוליצר קטן ואישי שלי. תחזירו לי בבקשה את הפרס שלי.......

בינתיים כל התהפוכות הבריחו את המוזה ואת החשק לכתוב כאן או להגיב אצל החברים, ולפי כמות הרשומות החדשות המתפרסמות לאחרונה, נראה לי שתחושה זו היא לא רק אצלי. אז יש לנו את וורדפרס. יש את הפלטפורמה הנפלאה (כך שמעתי מחבריי שכבר עשו את המעשה ועזבו) של בלוגר. ויש את תפוז שהיה לי לבית במשך ארבע שנים כמעט (אותותו בלוגולדת, בקצב כזה מקווה שנגיע עד 120..). מה לעשות, אני אדם סנטימנטלי. פעם ספרתי ש-14 פעמים עברתי דירה, ביניהם גם מעבר מדינה אחד גדול וסופי בהחלט. אולי מכאן הקושי הפסיכולוגי לקום ולעזוב, אפילו אם זה בית וירטואלי. הבלוג נפתח בתקופה השמחה בחיי, חופשת הלידה של הנסיכה הקטנה שלנו, ותקופה זו מיד הפכה לתקופה הגרועה בחיי, פרידה מאבא. גם על זה כתבתי כאן ומאז כבר ארבע שנים ועדיין לא מסוגלת לחזור ולקרוא את הרשומות ההן. כאן סיפרתי על עוגות ימי הולדת שאפיתי לילדיי שגדלו תוך כדי. הכרתי הרבה אנשים נפלאים ולהם, וגם לאנונימיים המגיעים דרך מנועי חיפוש שונים, סיפרתי על מה שקורה בחוץ ועל מה שקורה בפנים ותמיד הסיפור הסתיים במה שמונח על השולחן. סיפורי אמא ע/אובדת. לא רוצה לעזוב את הבית. גם אם הבית נהיה פחות ידידותי כרגע... אין לי כוח לארוז שוב את הארגזים ולחפש את עצמי בגוגל.

מקווה ומאחלת לכולנו ימים טובים וכתומים יותר... רגע, אל תלכו כל כך מהר! יש גם משהו שוקולדי להמתיק בינתיים את ההמתנה... כשיש שלושה סוגי שוקולד במשחק, כל הצרות נראות פתאום הרבה פחות... צרותיות :)

בראוניז של שלושה שוקולדים

מצרכים (לתבנית מלבנית ח"פ או תבנית ריבועית 20X20)

125 גר` חמאה, חתוכה לקוביות
100 גר` שוקולד מריר
100 גר `שוקולד חלב
150 גר` שוקולד לבן קצוץ גס או שוקולד צ`פס לבן
1/2 כוס סור חום
2 ביצים
1 כוס קמח

הכנה: 

להמיס יחד במיקרוגל את החאמה, שוקולד מריר ושוקולד חלב. לערבב היטב לקבלת תערובת אחידה וחלקה. לצנן כמה דקות.

להוסיף לתערובת השוקולד את כל יתר החומרים, כולל שוקולד צ׳פס לבן, ולהעביר לתבנית אפיה. 

לאפות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ-30 דקות. לצנן בתבנית ולפרוס לריבועים.

מקור: אז מה אוכלים היום? שוקולד - סדרה בעריכת איילת לטוביץ