בעלי ואני מכירים כבר עשר שנים. זכרונות רומנטיים בוודאי לא חסר. הפגישה הראשונה בספריה של האוניברסיטה העברית. הנשיקה הראשונה במדרגות קומה שלישית של מעונות הסטודנטים. הצעת נישואין. טיולים ביחד. התינוק שהפך אותנו לאבא ואמא. ופתאום חושבת ומהרהרת לעצמי. מה זאת בעצם רומנטיקה. שניים על החוף מול השקיעה?
כשהייתי בכיתה יא' המורה לספרות נתנה לנו הגדרה לרומנטיקה שמאוד אהבתי ומאוד התחברתי אליה בגיל 15 - רומנטיקה זה התבוננות של הסופי באין סופי. איך שאמרתי, שניים על החוף מול השקיעה. בגיל 15 ראיתי "אנטונלה" (כן, גם לי זה קרה, תקופה של התמכרות לטלנובלות, חלק מתהליך ההתבגרות...) וחלמתי על גוסטבו ברמודס. זאת רומנטיקה. ומה זאת רומנטיקה בשבילי עכשיו, כשעברו להם בינתיים במהירות הבזק עוד 15 שנה?..
יושבת לי במשרד, באמצע יום עבודה עמוס - בוודאי, אצלי אין הגדרה אחרת ליום עבודה... מדברת עם הלקוח בטלפון, מדפדפת במסמכים הסרוקים במחשב... ופתאום רואה מסמך סרוק עם הערות בכתב ידו (המכוער למדי, יש לציין) של בעלי שבדיוק בתקופה זו לפני שנה עזר לנו במשרד להקים ארכיון מסמכים סרוק. ופתאום נהיה לי כל כך טוב, כל כך חם על הלב לראות את זה. חייכתי לעצמי כמה דקות ואז שלחתי סמס לבעלי - "מצאתי מסמך סרוק שכתבת איזה כיף לראות את כתב ידך (הלא יפה) באמצע יום עבודה". ובדיוק ברקע במחשב שלי התנגן שיר מדהים של מרסדס סוסה ודוד ברוזה - "me muerte". אפרופו אין סופי, הקול האין סופי של מרסדס סוסה הנצחית. זה היה רגע רומנטי מאוד בשבילי. באמצע יום עבודה עמוס במשרד.
אז מה זה בעצם הגדרה לרומנטי? או שלא חשוב בכלל מה רומנטי ולא חשובה ההגדרה. מה שחשוב זה רק מי נמצא לידך. ככה זה גם עם "תאריך שלנו". מה זה, יש לנו דבר כזה?.. אנחנו יכולים לחגוג אותו ביום שדברנו פעם ראשונה (הפגישה בספרייה). ביום שהחלטנו להתחתן. ביום שמימשנו את ההחלטה. יכולים לחגוג בבית, במסעדת גורמה איפה שעל עלה פטרוזיליה בצלחת משלמים 200 ש"ח או בטיול בברצלונה. כל זה כבר פחות חשוב. העיקר עם מי אתה חוגג.
"הוא לא קנה לך טבעת אירוסים?!" - שאלה אותי בזמנו חברה שלי. "את חייבת לבקש, ככה עושים, זה הזיכרון שלך!". לא קיבלתי ולא ביקשתי. כי לא רציתי. גם הצעת נישואין בקפיצת בנג'י או כתובת אש בוערת זה לא הסגנון שלי. אם כבר רומנטיקה, אז רומנטיקה שקטה. רומנטיקה לשניים בלבד. היינו בפאב בראשון לציון, בחוף. היה ים, האין סופי. היינו אנחנו, הסופיים. היה אייס קפה על השולחן, אורות צבעוניים של הפאב על החולות, מוזיקה של שנות השבעים ברקע. ושאלה פשוטה: "תגידי, מתי נתחתן?". עניתי: "מתי שתגיד".
כל יום יכול להיות "התאריך שלנו". כי הרומנטיקה בתוכנו. צריך רק לחפש אותה. אחרי 10 שעות עבודה, אחרי המקלחות של הילדים, ליד ערימת כביסה שאין לי כוח לקפל. הרומנטיקה השקטה שבתוכנו.
לסיכום, קישור לשיר אחד הרומנטיים שיש - מרסדס סוסה ודוד ברוזה. me muero. אפרופו סופי...
פינת הפרגון
הרשומה עלתה לשלב הגמר בתחרות שנערכה ב"תפוז" בנושא "יום השנה". אמנם לא זכיתי בתחרות... כי אי אפשר לזכות בהכל. זכיתי בזוגיות במקום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה