השנה בית הספר בו אני מלמד נכנס לפיילוט של רפורמת "עוז לתמורה" לשמחתי הרבה. הרי על מנת להגיע למשכורת נורמלית(לא גבוהה, נורמלית) אני עבדתי בשני בתי ספר, בהיקף משרה וחצי, ששה ימים בשבוע כולל יום בו הייתי צריך לצאת בריצה משיעור אחד ולנסוע חצי שעה כדי להספיק לשיעור בבית הספר השני. בתחילת השנה הובטחה לי אותה רמת שכר רק בהיקף של משרה אחת, מספר שעות פרטניות, שגם כך הייתי מעביר על חשבוני בחינם, וביצוע כל המטלות כמו הכנת מערכים, מבחנים, בדיקת מבחנים, ישיבות צוות ושיחות עם הורים ותלמידים, בזמן העבודה ובשטח בית הספר. ברפורמה דובר על ארבעים שעות שבועיות, גם כך עבדתי אותן. נשמע מבטיח ביותר, עד שהקדשתי לכך רשומה בעבר, שנושאה הציפיות והחששות מהרפורמה.
גאה להגיש סיכום ביניים לגבי הרפורמה:
נתחיל מהשורה התחתונה בתלוש- אין תוספת של חמישים אחוזים כפי שהובטח. אולי של שלושים. מנסים להסביר את זה בתוספת לברוטו, מדרגות מס שעברנו, תוספת ריאלית , מלווים שונים ומענקים משונים. כבר כתבתי שמורים חייבים להיות אופטימיים, אז מישהו היה כאן אופטימי ולא קרא את האותיות הקטנות. כרנאה חיכו עם חוק איסור האותיות הקטנות עד לאחר ההסכם.
אם כבר אותיות קטנות. ההסכם התייחס לשעה שלמה ולא לשעה אקדמית(45 או חמישים דקות). כך ששמונה שעות ביום הן עד ארבע ולא עד שלוש שלושים וחמש, תשע שעות ביום הן עד חמש ולא עד ארבע ועשרים. יום שישי הוא עד שתיים ולא עד אחת שלושים וחמש. קריטי ביותר להוצאת ילדים ממסגרות חינוכיות, להכנת השבת בימי החורף, וכמובן תחושה שעבדו עליך. בקטנה, אבל עבדו .
הרפורמה החלה רק בחטיבה העליונה. מורים רבים מלמדים גם בחטיבת הביניים, שם הרפורמה לא בתוקף. נוצר מצב ששעות אלו נותרו ללא תוספת של שעות תומכות הוראה, וללא תוספת משכורת, אך עדיין יש ללמד בהן, להכין מערכים, לקיים ישיבות ולבדוק מבחנים.רק שעכשיו יש פחות זמן לבצע את זה.
אין פינות עבודה. בספק גדול אם אי פעם ייבנו. אין מספיק שטח בבית הספר. נסו לבדוק מבחן או לקיים ישיבה בחדר אחד גדול בו מתקיימות עוד מספר פעילויות, מורים נכנסים ויוצאים כל הזמן,תלמידים שואלים כל הזמן איפה זו והיכן ההוא, ובכלל לא תמיד יש מספיק כסאות לשבת. הפתרון בינתיים אוזניות המחוברות לטלפון שפותר רק חלק מהבעיות, התזוזה התמידית מול העיניים והשאלות והבקשות התכופות מאטות מאוד את קצב העבודה. ישיבות קשה מאוד לקיים, אין חדרי מקצוע בכלל ולא לכל רכז שכבתי יש חדר.
יש דברים שאי אפשר לבצע בשעות היום- שיחות עם הורים ואסיפות הורים. יש גם השתלמויות שנערכות בשעות הערב ומחויבים להיות בהן. הרפורמה מבטיחה להתקזז בשעות אלו על חשבון שעות תומכות הוראה. בהשתלמויות יש הגבלת קיזוז של ארבע שעות חודשיות(בדרך כלל יש יותר שעות ואז זה על חשבון המורים). בתקופות של אסיפות הורים מצאתי עצמי יוצא מהבית בשבע וחצי וחוזר בתשע או עשר בערב. כמובן שגם אין זמן לבצע את המטלות השוטפות.
חלק גדול מהמטלות מצריכות מחשב וגישה לרשת. רישום נוכחות, התנהגות וציונים של התלמידים נעשה ברשת. יש אתרים של משרד החינוך ובהן חומר עזר לבניית מערכי שיעור. בבית הספר יש שני מחשבים לרשות מאה וחמישים מורים. גם הם עובדים באופן איטי מאוד. אין גישה לרשת אלחוטית כך שגם מחשב נייד לא תמיד עוזר.
הכל מוביל לדבר אחד- רוב העבודה נעשית שוב בבית, רק שעכשיו יש פחות זמן בית. הפכתי את היום החופשי ליום עבודה מהבית. בתקופות העומס גם שבתות וכמובן שלפני הבגרויות יהיו לילות לבנים.
בינתיים המשכורת קצת עלתה, אך הגמישות בזמן ביצוע המטלות ירדה מאוד. המטלות הפכו ללחוצות יותר. נושא שעון הנוכחות מגוחך, ויוצר תחושה של בזבוז זמן. כל אדם יעבוד טוב יותר בסביבה שקטה ולאחר ארוחה טובה. בבית ,המקום בו אני מבצע את רוב המטלות, לא מותקן שעון נוכחות. גם לנושא הארוחות אין מקום ואין פתרון. מקרר קטן שלא מספיק אפילו לרבע מהמורים הרוצים להביא מזון מהבית. בגלל השעון לא ניתן לצאת ולקנות. כמובן שאין גם זמן המוקצה לארוחות במערכת, מעבר להפסקות התלמידים בבוקר שהן עמוסות ביותר, בהן לא ניתן אפילו לגשת לשירותים(שוב שני תאים בלבד בזמנים של שתי הפסקות בנות עשרים דקות) אם דורשים ממורים להישאר עד חמש אחר הצהריים כדאי לדאוג גם לתנאים פיזיים מתאימים.
משרד החינוך גם חסך כסף ברפורמה. מורים לבגרות היו מקיימים פרוייקטים אחר הצהריים(לאחר מנוחה של שעה בבית) לתלמידים שנכשלו בבגרות וניגשים שוב. כעת השעות הפרטניות מוקדשות לכך.שעות המבוצעות כשהמורים והתלמידים עייפים יותר. למורים משלמים פחות על שעות פרטניות לעומת התשלום למורים בפרוייקטים אלו שהיה גבוה יותר כדי למשוך מורים לעבוד בשעות הערב. כך שמאזן היתרונות והחסרונות לא השתנה בהרבה בנושא זה.
כרגיל, הרעיון הוא טוב, אך הבעיה היא בביצוע. אני בהחלט מעוניין לעבוד עד חמש אחה"צ בתנאי שידאגו לתנאי עבודה ותנאי שהות הולמים, ומבלי שאאלץ להביא עבודה הביתה באופן קבוע. ניסיתי לא להביא ניירת ועבודה לבית אך ללא הצלחה. לכל אלו שחושבים ששוב המורים מקטרים אני קורא לבוא ולהצטרף למשימה החשובה הזו של החינוך. זה סוג עבודה אחר, הדורש ממך להיות בכל שניה ובכל רגע במיטבך. מורה לא יכול לבוא לכיתה עייף או חולה, הוא לא יצליח לנהל שיעור, בניגוד לעבודה משרדית בו אם לא מרגישים טוב אז יוצאים לנוח כמה דקות,או מאטים בקצב העבודה, ועובדים בישיבה עם כוס שתיה וכריך ליד. זו עבודה מעייפת יותר מרוב העבודות, פיזית ומנטלית. חלק גדול מהמורים עוזבים בשלוש השנים הראשונות. כמובן שלהוראה יש הרבה יתרונות- פיזיים(חופשת קיץ,שלמעשה קצרה יותר ממה שחושבים) ונפשיים(הצלחה של תלמידים שלך היא הרגשה מופלאה) .כמובן גם שחלקים מהמורים לא מתאימים למקצוע ופוגעים בתדמית של המקצוע(גם על כך כתבתי:http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=2057766)אך עדיין תגובות נגד ציבור המורים שמצביע על הבעיות ברפורמה על כך שהמורים הם בכיינים שיתחילו לעבוד הן שגויות במקרה הטוב ומזיקות לחברה במקרה הפחות טוב.
למרות זאת,יש להמשיך ברפורמה כי היא טובה ונכונה מבחינת העקרון. היא תמשוך אנשים טובים יותר למקצוע. היא תשפר את תדמית המקצוע. היא תשפר את הקשר בין המורים לתלמידים, היא תיצור יותר מחויבות של המורים למקצוע. אבל יש לשפר את הביצוע של הרפורמה בצורה משמעותית.חדרי עבודה צוותיים ממוזגים המצוידים במחשב ומדפסת, כסאות, שולחן מקרר,מיקרוגל. לאפשר יותר גמישות בשעות העבודה(למשל לאפשר תחילת יום עבודה בשבע וחצי למי שרוצה) לסגור את נושא הרפורמה בחטיבות הביניים,לשלם הוגן ובזמן, בצורה שקופה וללא התחכמויות, ולהפסיק את הקטנוניות כלפי המורים. אם המדינה רוצה חינוך טוב היא צריכה להשקיע.
צריך להפוך חלקים גדולים במערכת החינוך. החל ממבנה פיזי של בתי הספר- בניית חדרים וניצולם בצורה אופטימלית, שינוי במבנה הארגוני(מתכנן על כך רשומה נפרדת) ועד לניפוי מורים לא מתאימים שזכו לקביעות בזמנים קשים במערכת וטובים שלהם ומוצבים בבתי הספר כאבן שאין לה הופכין. מותר וצריך לדרוש מהמורים יותר, אך גם לתת יותר תנאים לעמוד בדרישות אלו,וכמובן יותר שכר.ולהבין עוד דבר, ללא מהפכה במערכת החינוך היסודי(אופק חדש זו בדיחה עצובה) יהיה קשה לשפר את מערכת החינוך בתיכונים. והכי חשוב לזכור שעתיד המדינה תלוי בחינוך. זהו היתרון האמיתי שלנו על סביבתנו העוינת. מצפה מהמדינה להיות סוג בוס שדורש אך גם נותן. בוס שרואה את המטרה האמיתית ולא מנסה לנצח את עובדיו במאבק קטנוני על אחוז במשכורת.לדרוש ולטפח בעת ובעונה אחת.
ואנחנו נמשיך להיות עסוקים באלו בלי החינוך. בלי חינוך לערכים אנושיים, ערכים סביבתיים וערכים דמוקרטיים. נמשיך להזדעזע ממקרי אלימות, מתאונות הדרכים, מצפצוף בוטה על החוק,מאדישות לקשיי הזולת, מאי קבלת האחר והשונה, מתכניות מטופשות וריקניות בטלויזיה, ובכלל על הבהמתיות מסביבנו. במקום להיות עסוקים בחינוך עצמו אנו עסוקים בתוצאות של החוסר שלו. העיקר שהכנסנו למורים. הכנסנו להם עז, בוא נראה האם ללא הרבה תנאים הם יצליחו להוציא ממנה חלב.
בברכת חג אורים שמח. כי כל אחד הוא אור קטן...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה