כמו בתחילת כל קיץ מופנות אצבעות מאשימות כלפי מערכת החינוך, כאחראית על ריבוי מקרי האלימות בקרב בני נוער. מופנות גם טענות שמערכת השמרטפות יוצאת לחופש ארוך מדי, ומפקירה את הציבור האומלל וחסר האונים לידי חיות טרף קטנות ושטופות זימה ואלכוהול, כתבות ותחקירים במהדורות החדשות, ובכלל למה חיילי המשמר הלאומי מעיזים לצאת לחופש כזה ארוך. כבר הבעתי את תמיכתי בנושא קיצור החופש באחת הרשומות הראשונות שלי.
אך הפלת האחריות על מצב בני הנוער על מערכת החינוך היא מוטעית ביסודה. הנוער הוא מראה של החברה כולה, ובראש ובראשונה של ההורים. אם נבצע אנלוגיה למפעל תעשייתי אז תפקידה של מערכת החינוך הוא לעזור בעיצוב חומר הגלם אך היא אינה שולטת בטיב חומר הגלם שמתדרדר במרוצת השנים. אחרי דברי הסנגוריה נעבור לקטגוריה על תדמית המורים. כאן יש הרבה מקום לשינוי ולשיפור מצד המורים עצמם. המערכת סובלת מתדמית שלילית שהיא אחראית לה בחלקה.
נתחיל בשאלה קטנה להורי התלמידים בבתי הספר היסודיים, ואני בינהם: האם שמתם לב שמאז פסח קצב הלימוד, שגם כך היה איטי ירד עוד יותר? האם גם לכם יש תחושה שהמורה משקיעה פחות במבדקים ומבחנים, ובקשר שוטף דרך מחברת הקשר? האם גם לכם יש תחושה שבחודש האחרון רק משכו זמן עד סוף יוני? אני מקווה שלא, אבל לצערי, אצלי זו התחושה. שאלתי עוד הורים ורובם הסכימו איתי. חשבתי שאולי הבעיה היא רק בכיתתו של בני אך עוד הורים מכיתות אחרות, בתי ספר אחרים וערים אחרות שותפים לתחושה זו. לא כולם אבל רובם. הלימודים ביסודי בפועל מתחילים אחרי סוכות ומסתיימים בפסח.
בחטיבות הביניים המצב חמור יותר. ילדים גדולים וצרות גדולות. חלק גדול מבתי הספר הם מקיפים שש שנתיים, וישנם מורים רבים (כמוני) שמלמדים קצת בחטיבה והרבה בתיכון. אודה ואתוודה שבראש מעייני מחודש מאי עמדו תלמידי התיכון שהגשתי השנה לבגרות, ושאר הדברים נדחקו הצידה. בחלק קטן מהמקרים המערכת פינתה אותי משיעור בחטיבת הביניים לטובת שיעורי תגבור בתיכון. כשנכנסתי לכיתות אלו התלמידים התפלאו כשביקשתי לפתוח ספרים ולהמשיך ללמד לפי התכנית. השנה נגמרה כבר (משפט שנאמר מספר פעמים באמצע מאי). הם מסבירים שהרבה מורים עושים לנו חידונים ומשחקים, או סתם נותנים לנו לעשות מה שאנחנו רוצים אם לא נפריע ונרעיש.
זה כבר עניין אותי יותר. זו השנה הראשונה שאני מלמד גם בחטיבת ביניים, ועל זה לא שמעתי. אולי לפעמים בשיעור האחרון, לא חודש לפני. הגבתי ב"לא יכול להיות, תנו לי דוגמא ל'הרבה מורים". הדוגמאות שקיבלתי הם של מורים שמלמדים רק בחטיבה. אלה שמלמדים בתיכון עדיין באוירה לימודית. רוב המורים שצוינו ותיקים ממני, ובתוקף היותי חדש במערכת העדפתי לשתוק. לתלמידים אמרתי שלא למדתי באוניברסיטה איך להפעיל שיעורי מסיבה. לאחר הבטחה שאם לא נסיים את כל מה שתכננתי השנה אז הם יצטרכו לסיים בקיץ כעבודה, מכיוון שאני לא מתכוון שיגידו ש'המורה לא לימד אז אנחנו לא יודעים' על כיתה שאני לימדתי, החל השיעור לקבל צורה.
הכעיס אותי שאני צריך לתקן נזקים של אחרים. שכחתי מזה מהר והמשכתי להתרכז בהגשה לבגרות. ביום הבגרות ראיתי כי נקבעה ישיבה למורים המלמדים בחטיבה מספר ימים לאחר תחילת החופש. הגעתי כי מחובתי להגיע. הנוכחות הייתה של כשני שליש מהמורים. רוב הנעדרים אף לא הודיעו שלא יבואו. הגיעו המחנכים, רכזים ומספר מורים מקצועיים. רוב אלו שללא תפקיד, אלא "רק" מורים מקצועיים פשוט לא באו. הם בחופש.
הדבר מחזיר אותי לתחילת הנושא. במערכת החינוך צריכים אנשים עם מחויבות למקצוע. אנשים שרואים במקצוע שליחות ציבורית. אנשים בעלי יכולות אישיות גבוהות, בעלי מוסר עבודה. לא אנשים שהגיעו למקצוע כי זו עבודה קשה אבל השעות נוחות, ואפשר להיות עם הילדים בצהריים ובקיץ. עבודה קשה אך שעות נוחות יש בחלוקת עיתונים ובפינוי זבל. חלק גדול מהמורים שעובדים איתי הם לא כאלו שמחפשים עבודה בשעות נוחות(זה לא נוח לקבל שיחות בעשר בלילה מהורה שמתלונן לא בצדק על ציון מגן). אבל לתחושתי(האישית, אך גם תחושתם האישית של עוד הרבה) ככל שהגיל של התלמידים יורד אז החלק במורים שמחפש עבודה נוחה יותר עולה. וזאת בקורלציה הפוכה לאיכות האנשים שיורדת.
הספיק לי לשבת עם המורה של בני באסיפה ולראות את השגיאות בעברית (היא לא עולה חדשה), את הניסוח העילג של הרעיונות, ואת השטחיות בה מועברים תכנים. (כמו מי שרוצה צל"ש שיוריד מידע מהאינטרנט על נושא מסוים, ויביא מודפס לכיתה. ואפילו בלי להסביר מה ראשי התיבות של צל"ש). ללא ניסיון להביא את הילד להתעניין ולחקור. מיומנות של סיכום וזיהוי רעיון מרכזי אני ואשתי לימדנו את הילד... וזו רק דוגמא אחת. לצערי יש עוד הרבה. המורה כמובן תמשיך בשנה הבאה, כי יש קביעות וחוזים, והיא לא ביצעה משהו שיצדיק הפסקת עבודה. סתם אחת בינונית ומטה מני רבות כאלו.
אין הכוונה להשמיץ אלא להציב מראה מול מציאות עגומה. ככל שמתרבים מקרים כאלו, כך התדמית של המערכת יורדת ומאפילה על חלק גדול מהמורים שבשבילם העבודה היא שליחות. ההוראה היא התייצבות בראש החזית החברתית הבוערת, לצד העובדים הסוציאליים והרופאים. יש יותר מדי מורים שבשבילם ההוראה היא רק עבודה, בה הם נדרשים למלא את המינימום הנדרש. גם אם הם חלק קטן, זה החלק שמתי שצצות הבעיות הוא הבולט.
למה זה קורה? מכמה סיבות. הראשונה היא השכר הנמוך של המורים. הרבה אנשים שרוצים ומוכשרים לעסוק בחינוך לא מגיעים בגלל השכר הנמוך יחסית לעבודה הקשה. מורה שמבצע את עבודתו היטב, ולא מוריד מהאינטרנט מערכי שיעור ומבחנים ש"פג תוקפם" אלא מכין בעצמו, בהתאם לכיתתו, העבודה היא קשה. כשהשכר נמוך אז יש מחסור ולכן נאלצים לקבל גם כאלו שלא הכי מתאימים. כשהשכר נמוך גם המוטיבציה לעבוד יורדת.
הסיבה השניה היא החוזים לכל החיים, המחייבים את המנהלים לתת שעות למורים, למרות שהם כבר אינם מניחים את הדעת באיכות עבודתם. נתקלתי במספיק מקרים בהם אמרו לי שרוצים לתת לי יותר שעות אבל אי אפשר כי יש מחויבות למורים ותיקים יותר בבית הספר. בשלושה מקרים המנהלים/ות הודו בפני שהיו מעדיפים להעסיק אותי אבל יש חוזים שאי אפשר להפר. מורים רבים נאלצים לעזוב בתי ספר לאחר שנה או שנתיים למרות הצלחתם. הם הגיעו כי מישהו יצא לשבתון, השאירו רושם מצוין בתקופת עבודתם אך ההנהלה נאלצה להיפרד מהם בצער רב ומכתב המלצה חם. במערכת נורמלית העובדים הפחות טובים היו נפלטים מהמערכת, ולכן הם היו הופכים לטובים יותר. כמובן שחייב להיות הליך מסודר, התרעות ואזהרות לשיפור, אך כיום אין כמעט אופציה להעביר מתפקידם מורים שפשוט לא מספיק טובים ולא מראים מחויבות למערכת.
הסיבה השלישית היא הצבת יעדים לא נכונים, כמו בגרות עיונית לכל ילד, אחוזי נשירה נמוכים מבתי הספר, ועמידה במבחני מיצב. כבר כתבתי מספיק בנושא זה... אקצר ואוסיף באופן כללי שיש להציב יעדים מערכתיים קצרי טווח וארוכי טווח. מבחנים כמו מיצב ובגרות הם רק כלי מדידה אחד, ומשני ביותר. חייבים לשים דגש על אוירה לימודית ואקלים בית ספרי, מעורבות בקהילה ומודעות אזרחית, בהתאם לשכבת הגיל, ועל יצירת מסגרות חינוכיות אלטרנטיביות בהתאם לתלמיד, ולא רק בתי ספר עיוניים.
חשוב גם להוסיף שלא כל דבר אפשר למדוד במספרים. במיוחד לא ילדים. אבל יש אוירה שניתן להרגיש. והיא לא טובה במקרים רבים. נכון שהאווירה כפי שרשמתי בתחילת הרשומה היא בעיקרה תוצאה של החברה, אבל מערכת החינוך חייבת לתקן את עצמה ואת תדמיתה בדחיפות. אולי דרך מערכת החינוך יבוא השינוי בעוד מספר שנים.
בברכת קיץ שקט וקצר( לא כמו הרשומה שיצאה יותר מדי ארוכה, צל"ש למי שהגיע עד לסופה... )
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה