"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל". משפט מפתח מתוך נאומו האחרון של יצחק רבין ז"ל ברביעי לנובמבר 1995. האלימות כבר לא מכרסמת את הדמוקרטיה הישראלית, היא אוכלת אותה, ואותנו האזרחים - למנה העיקרית. ישראל בשנים האחרונות היא חברה אלימה. היא אלימה ברחוב, בפארקים, במגרשי החניה, במגרשי הכדורגל, בכבישים וגם בהפגנות. המשטרה שאמורה לשמור על האזרח נגועה גם היא באלימות. זה לא חדש, אבל עוצמת להבות האלימות המשטרתית כבר שורפת את אלו שנתקלים בה.
אחת הדרכים לעודד אלימות היא יצירת מצב תודעתי של "הם ואנחנו". כלומר השוטרים - "אנחנו", עם ישראל, נציגי השלטון, שומרי הסדר וכד' ואילו המפגינים זה "הם" "הרעים". ברגע שאדם מגיע למצב תודעתי כזה הוא בעצם מתרץ את האלימות שלו בהגנה על קבוצתו. מתי החלה משטרת ישראל להתייחס למפגינים בכזה ניכור? בכזו תחושה שאזרחי המדינה זה "הם" ולא "אנחנו"?
נזכרתי בהפגנה שהייתי נוכח בה ב-1999 באוניברסיטה העברית בירושלים. הימים ימי טרום אינתיפאדאת אל-אקצה ונושא ההפגנה הוא שכר הלימוד הגבוה (שעדיין לא ירד מאז) של הסטודנטים. בהפגנה היינו כל תאי הסטודנטים ביחד למען המטרה המשותפת. הציר המרכזי להר הצופים נחסם על ידי המפגינים בשעות אחר הצהריים. אני כבר לא הייתי שם כי יצאתי לעבוד בכדי לממן את שכר הלימוד הגבוה. חזרתי בערב. השותף למעונות אמר שהשכן מהדירה ליד חזר מבית החולים הסמוך כי נפצע בהפגנה והציע שנלך לבקר אותו. עלינו את שש המדרגות המפרידות. התברר כי השוטרים שברו לו שתי שיניים וניפחו לו את כל הפנים במכות. הסיפור פשוט - תפסו כמה מפגינים והכניסו אותם לניידת על מנת להפחיד קצת ולפנות את הציר. ואז גילו השוטרים שאחד המפגינים, במקרה השכן שלי, ערבי. אזרח מדינת ישראל, שומר חוק, אבל ערבי. מכאן הדרך לבית החולים הייתה קצרה. יש לציין כי המשטרה דאגה לו לטיפול רפואי וזאת אחרי שהתערב קצין בכיר, ואחרי שהסטודנט הזכיר שאחיו עורך דין.
מה הקשר? אדם שמתנהג באלימות כלפי האחר יפנה אותה גם אל "אחרים" מתוך העם שלו. שוטר שהתרגל להכות שלא לצורך בני אדם שהם שונים ממנו יבצע זאת כלפי כל אלו שהוא לא מסכים איתם. מספר מפגינים שנעצרו דיווחו כי השוטרים שאלו אותם אם הם הומוסקסואלים או לסביות, כי גם הם אחרים. כי מספר לא קטן של אנשים מסית כנגד פעילי המחאה וכנגד תל-אביבים חילוניים ומופקרים, וסתם נגד שמאלנים שהם הסרטן של המדינה, או בוגדים וסייענים של סרטנים ולובסטרים אחרים, ועוד כינויי גנאי. חברי כנסת לא אחראיים לדבריהם אחראיים למסע דה-לגיטימציה לכל מה ששונה מהם.(כן ח"כ מיכאלי גם את, כמו רבים אחראית)
הרוח העכורה הזו נושבת בעיקר מימין לשמאל אבל לא רק. הצורך בכותרת גורמת להקצנת השיח (זו הייתה כוונתי ברשומה הקודמת, לכל אלו שפספסו את הציניות), והכי קל זה להקצין את דמות "האחר". שוטרים מתייגים את המפגינים כ"אחרים" ו"מעניקים" להם את היחס ששמור לאחרים כאלו. התופעה לא פסחה עליי. בשירות הסדיר חזרתי מחברון ומתוך הרגל כיוונתי נשק לעבר רכב נוסע כי רציתי לחצות את הכביש. אותם אלו שחווים את פיזור ההפגנות במינון גבוה יותר כבר רגילים להפגין אלימות ולא חשוב מה נושא ההפגנה. כמובן שאם זו הפגנה שמקוטלגת "שמאל" השוטרים יזכו לתואר גיבור והמוחים על הפיכת האלימות לגבורה (כמוני ברשומה מלפני כחודשיים יקבלו גידופים בשם מדינת ישראל "שלהם" ויתייגו אותי כ"אחר" שמותר לשבור לו את העצמות (תקראו שם חלק מהתגובות...) זה הניסיון שמתבצע על ידי מספר חברי כנסת מהליכוד ובעיקר מ" ישראל ביתנו" (רק לפי השם - "אנחנו" לעומת "האחר") להפוך את המחאה למחאת שמאל, ואז מותר כבר לפרק אותם.
אני מתאר מה חלק מהקוראים חושבים - עוד שטויות של שמאלנים יפי נפש שרואים בכיבוש המקור של כל צרות המדינה והעולם. לאלו אני מזכיר שהאלימות מופנית לפעמים גם כלפיהם. גם שם בפינוי עמונה,היו דיווחים על אלימות מוגזמת . למרות ששם האלימות שהופנתה כלפי כוחות הבטחון מצד חלק מהמפגינים הייתה הרבה יותר אגרסיבית מאידיוט אחד ששבר חלון ראווה עם סקייטבורד, אבל עדיין הייתה אלימות מוגזמת. כדי לעצור את האלימות עלינו לחזור ולהיות חברה המשוחחת עם "האחר" ולא חברה המציגה אותו בתדמיות מעוותות. חברה שלא מדברת במושגים המדירים את האחר מאיתנו. מותר לא להסכים עם "אחר" כלשהו, אבל חייבים לשמור על זכויותיו, כדי שישמרו גם זכויותינו.
"בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות אך ההכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות" המשיך רבין בנאומו. במקרה שלו ההכרעה הייתה באלימות. ומאז האלימות התפשטה בחברה הישראלית הכוללת גם מפגינים וגם משטרה, שתפקידה הוא למנוע אותה. בחירות דמוקרטיות כלומר התרת הפגנות בעד ונגד השלטון, ושמירה על זכויותיו של כל אזרח. ואל תחשבו שאין קשר בין התפשטות האלימות לרצח.
ואנחנו. רק נרצה שיפסיקו להרעיש לנו מתחת לחלון בכל ערב בקיץ. איפה המשטרה כאן? או הסיירת העירונית? גם אם מתקשרים הם מגיעים אחרי שעה, וגם אז זה לא תמיד עוזר. אין סיכוי שאני יורד ומבקש מהם קצת שקט, כבר קרו מקרים.... אם רק היו נותנים לי חצי הרדמה, הייתי שולח את כולם לישון בשקט, ולקום בבוקר אחרים...
בברכת האזנה (לא כל כך נעימה) לשיר, את הכל כבר כתבו לפני עשרים שנים, לפני הרצח. וכמובן בברכת מחאה שקטה אך אפקטיבית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה